ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
" בקיצור ברקע ההיסטורי של הגזירה האוסרת לטלטל מוקצה בשבת.
למדנו שיש קשר הדוק בין איסור טלטול מוקצה ובין איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת. הגמרא (מסכת שבת דף קכ"ד) אומרת כדבר פשוט שטלטול מוקצה נאסר כגדר מפני איסור הוצאה מרשות לרשות. בשו"ת הרשב"א (חלק א' סימן רמח) דן על גזרות שגם אם טעמם אינו קיים, האיסור עומד בעינו. כדוגמא לכך הוא מביא את איסור טלטול מוקצה, ואומר שגם במקום בו יש עירוב ומותר לטלטל, איסור מוקצה יעמוד בעינו. הווה אומר: לרשב"א ברור שאין סיבה אחרת לאסור את המוקצה בשבת.
הרמב"ם (הלכות שבת פרק כד הלכות יב-יג) מביא שלושה טעמים נוספים לאיסור מוקצה:
אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול, ומפני מה נגעו באיסור זה?
א. אמרו: ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר "ודבר דבר", קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה (דברים ה') "למען ינוח"
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
1 - בימי נחמיה בן חכליה
2 - טעמי איסור טלטול מוקצה וכלים שמלאכתם לאיסור
3 - כיצד מייעדים אבן לשימוש?
טען עוד
ג. ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלין כל ימיהן כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהן הן שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת, לפיכך שביתה מדברים אלו היא שביתה השווה בכל אדם
ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול, ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר
טעמים יפים ומעניינים. ובכל זאת יש לשאול: מניין הרמב"ם דלה אותם?
מרכבת המשנה (על הרמב"ם שם) מפנה אותנו לסוגיה במסכת שבת (דף קכג ע"ב). הגמרא שם אומרת שבימי נחמיה אסרו את טלטולם של רוב מוחלט של הכלים, ולאחר מכן חזרו והתירו, בהדרגה, עד שהגיעו להלכות שאנו מקיימים כיום. מרכבת המשנה מראה שמאחורי כל שלב של היתר עומדת סברא לאיסור:
השלב הראשון היה להתיר את טלטולם של כלים שמלאכתם להיתר לצורך גופם (שימוש בהם) או מקומם (פינוי שלהם ממקום בו הם מהווים מטרד), אך לא לצורך הבאת הכלי למיקום הראוי לו. מכאן ניתן להסיק את הטעם הראשון של הרמב"ם: חז"ל נזהרו ולא התירו להעביר כלים למקום הראוי להם, בכדי שלא נבלה את כל השבת בסידור הבית.
השלב השני של ההיתר מתיר לטלטל כלים שמלאכתם לאיסור לצורך גופם ומקומם. מדוע בשלב הראשון התירו טלטול של כלים שמלאכתם להיתר, ולא כלים שמלאכתם לאיסור? מכאן עולה הטעם השני: חז"ל לא רצו להתיר טלטול של כלים שמלאכתם לאיסור בכדי למנוע חילול שבת על ידי שימוש בכלים אלה.
אך באותו שלב עדיין היה מותר לטלטל כלים לבד, אך לא בעזרת אדם נוסף. ההיתר הוגדר לטלטולו של אדם אחד, ולא של שניים יחד. מדוע שתהיה הבחנה בהלכות טלטול בין טלטול של אדם אחד לבין טלטול של שני אנשים? נחשוב: אלו חפצים מטלטלים אנשים יחד? חפצים כבדים. מכאן עולה הטעם השלישי: חז"ל מחפשים דרך לעודד שביתה, ולא עבודה. מכאן עולה הרעיון של "שביתה הניכרת".
מהו היחס בין הטעמים הללו שמביא הרמב"ם והטעם שהטלטול נאסר משום איסור הוצאה?
חלק מהאחרונים אומרים שגם כאשר הגמרא קושרת בין האיסורים, היא מתייחסת לדעת חלק מהתנאים, אך להלכה איננו פוסקים כך. אך מדברי הרמב"ן וראשוני ספרד עולה כיוון אחר:
אם נדקדק היטב בדברים, נשים לב שיש שני סוגי דברים שטלטולם נאסר בשבת:
דברים שהם חלק מעולם הטבע, ולא העולם של האדם. דברים שאינם כלים ואינם אוכל. דברים אלו מוקצים ממנו בשבת. הם אינם חלק מהמרחב האנושי.
כלים שטלטולם נאסר, חרף היותם כלים.
הרמב"ן מציע שהגזירה הראשונה עתיקה, ועוד לפני נחמיה טלטול עצמים מהטבע נאסר. זה מה שנקרא בפינו 'מוקצה'. לעומת זאת, בימי נחמיה גזרו איסור על טלטול כלים, והאיסור שנותר בידינו הוא בעיקר טלטול של כלים שמלאכתם לאיסור (ועוד כמה כלים אחרים). בהחלט ניתן להציע שיש שתי סיבות שונות לתקנות הללו. אסור לטלטל מוקצה, דהיינו מה שלא הוכן מראש, בכדי להגביל את ההוצאה של חפצים שאינם חלק מהמרחב שלנו מרשות לרשות. גזירת הטלטול הכללית של נחמיה נאסרה מהטעמים שמנה הרמב"ם: כדי שהשבת לא תהיה כחול, כדי להימנע משימוש אסור בכלים הללו, ובכדי לייצר שביתה הניכרת.
בשבועות הקרובים נעמיק בהגדרת הכלול באיסור "מוקצה" – מה שאינו כלי ואינו אוכל.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך ללמוד אמונה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
