ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
העולם המערבי נמצא היום בעימות בין שתי אסכולות – שמרנות מול חדשנות. לעיתים החדשנות מכונה בטעות ליברליזם, ביטוי שגוי עד מאוד, שכן ליברליזם איננו חדשני בהכרח – ליברליזם הוא אסכולה הדוגלת בחירותיות, חופש, והליברלים שייכים לאסכולה של פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרונות החירות והשוויון (שאינם סותרים בהכרח שמרנות).
לכן נמקד את עצמנו בציר הוויכוח הזה – שמרנות מול חדשנות.
שתי התפיסות מתבוננות בהיסטוריה של ההתפתחות האנושית ועומדים משתאים מולה – מדוע ואיך הגיעה האנושות להישגים כה מופלאים? מה יתרון האדם מן הבהמה?
השמרנים טוענים, כי האדם נתייחד בזה שהוא יכול להעביר את מורשתו הלאה לצאצאיו, למלל אותה ואף לכתוב אותה. להבדיל מבעלי החיים שלא ניחנו ביכולת זו, בני האדם מלמדים את צאצאיהם את חכמת חייהם, וכך מדור לדור נשמרת תבונת הדורות הקודמים.
החדשנים טוענים, מאידך, כי דווקא הסקרנות של האדם, המחפש תמיד כיצד לחדש וכיצד לעשות טוב יותר, היא שאפשרה לאנושות להגיע לאן שהגיעה (ועוד תגיע...). כל דור למד והפיק לקחים מן הטעויות של הדור הקודם, ופעל נכון יותר וטוב יותר, וכך נוצרה הקידמה.
ובכן, כל אחד מבין שניהם צודק. יש דבר מופלא ביכולת האנושית ללמוד מן הזקנים, ויש עוצמה אדירה ביכולת לנסות ולעשות את זה יותר טוב.
תורתנו הקדושה, תורת חיים, היא דוגמה מופלאה לכך – היא בנויה על מסורת אבותינו, בבחינת "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (דברים פרק לב פסוק ז), אך גם את תחילתו של הפסוק אנו דורשים: "בינו שנות דר ודר", וכפי שפירש בעל חידושי הרי"ם זצ"ל מגור: "וכן שמעתי מפי אא"ז מו"ר ז"ל פ' הפסוק 'בינו שנות דור ודור', שיש בכל שנה ושנה הבנה חדשה בתורה" (שפת אמת לסוכות תרמ"א).
אנו אחוזים במסורת הדורות, מחויבים לה לחלוטין וממשיכים את הדרך הסלולה לנו מאבותינו ורבותינו, ובמקביל, בתוך נועם הגבולות הברוכים של ההלכה, אנחנו מחפשים תמיד מה יכול להיות טוב יותר, כיצד ניתן להתקדם לקראת אורו של משיח.
גם בעולם החול כך – מי שרק ישמר את מה שקיבל מאבותיו, לא יגיע לכלום. השמרנים יכולים לצעוק עד מחר נגד החדשנות, תוך כדי שהם נהנים מכל פלאי הטכנולוגיה בכל רגע ורגע, אפילו בשעה שהם כותבים מאמרי שטנה נגדה (כן, גם בעט ועיפרון, לא רק במחשב... כל כלי כתיבה הוא יצירה טכנולוגית מופלאה שלא חלמו עליה לפני מאתיים שנה, וכדי ליצר אותה היה צריך לחדש ולהפוך את העולם). מצד שני, הם בוודאי צודקים שהקידמה הפרוגרסיבית והאגרסיבית היא זוועת עולם – שכן היא רצה ריצת אמוק קדימה, שוברת בדרך כל דבר בבחינת 'עולם ישן עד היסוד נחריבה', ומשאירה אחריה אדמה חרוכה בדמות התמוטטות מוסד המשפחה, הזהות, הלאומיות, ועוד.
יש הקשבה
אז מהי דרך הביניים? אותה אנו למדים מימי חנוכה, וכפי שמלמדנו נכדו של בעל חידושי הרי"ם, ר' יהודה אריה ליב מגור (שפת אמת לחנוכה תרנ"ה): "כי נר חנוכה היא מצוה מתורה שבע"פ... ועל מצוה זו נאמר לא תסור כו' אשר יגידו לך מן המקום ההוא... ותורה שבע"פ לא נכתב מפורש, וצריך שאלה וחקירה כמ"ש שאל אביך ויגדך. ולכן יש מהדרין ומהדרין מן המהדרין שכפי מה שאדם מחפש לכנוס בהארות ימים האלה כך מתגלה לו".
שימו לב – חנוכה נושא בתוכו את ההפכים הללו: מצד אחד, הוא מצווה מחודשת, מצד שני למדים את חובת מצוותיו מן הפסוק "לא תסור". הסוד טמון ב"שאל אביך ויגדך". אין כאן סתירה. אנחנו שואלים את אבותינו, אך גם דורשים, מקשים, מתרצים, מעיינים, מחדשים בתורה שבעל פה, המחויבת לתורה שבכתב ולמסורת חז"ל, אך לא מפסיקה לשאול. לא מפסיקה להתקדם, להדר, להוסיף. רק בחנוכה אנחנו מוצאים תופעה מופלאה זו – ההידור, התוספת המחודשת, הפכה לנורמה.
איך בדיוק עושים את זה? זו השאלה הקשה. לי הקטן בוודאי שאין תשובה, אך ברור שהיא צריכה להיות מורכבת מנוסחה שלא מוחקת את העבר, שלא רצה תמיד לחפש את החדש מתוך הנחה שהוא תמיד יהיה טוב יותר, אלא מכירה בכוחו של העבר ועוצמתו, אך איננה פוסלת התבוננות מחודשת על המציאות המשתנה. את הדרך צריכים להורות לנו גדולי רבותינו, זקנינו יאמרו לנו, אבל אנחנו נשאל, אנחנו נחפש, והם ישיבונו דבר.
אנחנו פתוחים לשינוי – אבל אנחנו גם מכירים בקטנותנו מול הציווי האלוקי, כפי שנמסר לנו בתורה שבעל פה כמובן, שכן "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" (רס"ג), תורה שבכתב ותורה שבעל פה. זו יכולה להיות בשורת היהדות לעולם נבוך – הקרוע בין טירוף המערכות של הקידמה ההזויה המנתצת כל דבר ישן לרסיסים, לבין תופעת בומרנג של שמרנות לשם שמרנות.
זוהי דרך הדורשת מאיתנו הרבה זהירות, והרבה תשומת לב. אנחנו לא יכולים לבנות אותה לבד – אנחנו חייבים להישען על זקני הדור המצויים בתוכנו, ולהם ניסיון החיים העשיר ביותר. זכיתי ללמוד מכמה וכמה מהם, ואני יודע עד כמה הם קשובים לצעירים, כמה הם פתוחים להתחדשות, ובלבד שזו תעשה ביראת שמים וענווה.
אנחנו צריכים לקחת מימי החנוכה את התקווה הזו – לעולם יפה יותר, שאין בו שבירת כלים אלא תיקון כלים. לעומת היוונים ששברו כל כלי חרס במקדש בחמת זעם חדשנותם, אנחנו חיפשנו כד אחד קטן, שאיננו שבור, אלא חתום בחותמו של כהן גדול, וממנו הארנו את העולם כולו לדורי דורות.
הכותב הוא ראש ישיבת מוריה, גבעת הקטורת
מתוך העיתון ב'שבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
