ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אלגרה ארלט בת רחל
נמשיך להעמיק בהבנת דין ערבות ומשמעותו ההלכתית והרוחנית.
כיהודה, כך נדרש גם דוד לחזרה בתשובה, ולתיקון הפגיעה בדין הערבות, זאת כדי לזכות לדורות בהגדרה של "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (משלי א' א) ובתוספת שהוסיפו לו חז"ל: "דוד מלך ישראל חי וקים" (ראש השנה כה ע"א).
עיינו גם בביאור פרק יג בספרי "צפנת שמואל – מלכות דוד", בעניין הוויכוח ההיסטורי בין רבי יהודה הנשיא ותלמידו רבי חייא הגדול. (הספר יצא לאור, בע"ה, בקרוב).
הבעיה של דוד המלך הייתה - הָעֶרֶב. כך מודגש בפסוקים הפותחים וסוגרים את המעשה:
"וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם: וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ.... וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו..." (שמו"ב י"א א-ב יג).
התיקון היה רק כשדוד הכריז: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיקֹוָק ס" (ללא כל תירוצים) ואז נתן הודיע בשמו של הקב"ה "וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְקֹוָק הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ..." (שם י"ב יג).
לפי דעתו של המלבי"ם (שם, לאורך כל פירושו הוא משמש כסנגורו הגדול של דוד), הבעיה החלה בהפרתה של הערבות ההדדית וז"ל: "וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה. ירמוז שע"י שישב המלך בביתו ולא הלך בעצמו ללחום מלחמת ד' בא מעשה זו לידו. ... ובזה היה ראוי שילך מלכם לפניהם: והם השחיתו את בני עמון ויצורו על רבה. שזה נמשך זמן רב, ובכ"ז וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם, ולא בא 'לְעֶזְרַת ד' בַּגִּבּוֹרִים'
(ע"פ שירת דבורה, שופטים ה' כג).
המלבי"ם זועק את זעקתו של משה רבנו בדבריו אל שנים וחצי השבטים: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה" (במדבר ל"ב ו). המסר מהדהד עד לימינו בבחינת "בימים ההם בזמן הזה".
דין ערבות על פי ההלכה עובד לשני הכיוונים. מצד אחד, גם אם רק חלק מהעם חוטא, ח"ו, כולם יענשו (בהתקיים תנאים מסוימים). כך מפורש במסכת סנהדרין: "והכתיב: וכשלו איש באחיו - איש בעון אחיו, מלמד שכולן ערבים זה בזה!" (דף כז ע"ב).
מצד שני, דין ערבות מאפשר ליהודי אחד להוציא ידי חובה במעשהו יהודי אחר, אע"פ שהוא כבר קיים את המצווה. כך מפורש בראש השנה (כט ע"א): "תני אהבה בריה דרבי זירא: כל הברכות כולן (ברכת המצוות), אף על פי שיצא – מוציא". וכך פירש הר"ן (על הרי"ף שם): "שהרי כל ישראל ערבים זה לזה במצות וכיון שלא יצא חבירו, כמי שלא יצא הוא דמי". בשני הצדדים יש מסר אדיר של אחדות וקשר בין חלקי העם.
רבנו בחיי העמיק עוד יותר בצד הראשון, ואלו דבריו: "וכמו שאמר רז"ל: (כריתות ו ע"ב) 'כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה', ובאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים, שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. ומטעם זה נצטוינו במצות לולב ליקח ד' מינים באגודה אחת ולתת ערבה שאין לה טעם וריח, רמז לרשעי ישראל שאין להם תורה ומצות, בכלל האתרוג... ואנו מרצים להקב"ה בכולם כאחד"
(שמות ל' לד).
מי שרוצה להיות רק בחברת אתרוגים, פוגע בדין ערבות (תרתי משמע), כל כך משמעותי גם בימים אלה.
הוסיף עליו והעמיק יותר בצד השני בעל "תפארת שלמה" (תלמיד החוזה מלובלין, על פרשת מקץ ופרשת ויגש, עי"ש כי קצרנו בדברים): "אמנם הנה נודע כי בחינת יהודה הוא בחינת המלכות ... הנה בחינת המלכות שלמעלה שם הוא עיקר הערבות...(לכן) יעקב תיקן תפלת ערבית לרמז ענין הערבות אשר התחיל מיעקב אבינו. וז"ש "כי קולך ערב ומראך נאוה". כי בזאת יעלה לרצון למעלה אם היא בבחינת ערבות להתפלל כל אחד ואחד בעד חבירו. וזה ג"כ מעריב ערבים בחי' הערבות (תרתי משמע)".
מתיקותה של הדרשה נותנת טעם, מופלא יותר, לכיוון של האחדות בין כל היהודים, מכל הסוגים, ולאחריות המוטלת על ההנהגה לדאוג לכך.
הבה נפנים את הדברים. נשתדל להיות מתלמידיהם של יעקב אבינו, דוד המלך, חז"ל הראשונים והאחרונים,
שכל כך הדגישו את הכלל "כל ישראל ערבים זה לזה, וזה בזה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
