ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
שוויון - הערך הבסיסי
העולם העתיק היה היררכי. הוא תפס שיש מי שנולד להיות מלך, יש מי שנולד להיות נתין, ויש מי שנולד להיות עבד. תפיסה זו התאימה מאוד לעבודת האלילים, שתיארה פנתיאון שבו האל העליון שולט ורודה באלים הנמוכים. תורת ישראל יצרה מהפך. בשמיים אין מבנה היררכי בין אלילים רבים. יש א-ל אחד ויחיד שברא את כל בני האדם בצלמו. כל בני האדם נולדו מזוג אחד, ולכולם מכנה משותף בסיסי והוא שכולם שווים. חז"ל נתנו לכך ביטוי במשנה במסכת סנהדרין, האומרת שהאדם נברא יחידי בין השאר "מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך" (לז, א). לכן במוסר היהודי ישנן חובות בסיסיות אוניברסליות הנוהגות כלפי כל אדם באשר הוא: "לא תרצח", "לא תגזול", "לא תישא פני דל", ומאידך גיסא "לא תהדר פני גדול", "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם", ולא רק לאזרח, אלא גם "לגר הגר אתכם". מכוח ההכרה בשוויון הבסיסי דורש המוסר היהודי לנהוג בכל אדם באופן הוגן. כך מעיד איוב על עצמו (לא, יג-טו) שנהג בהגינות כלפי עבדיו. לידי כך הביאה אותו ההכרה ש"בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד", ובזה כולנו שווים. וכך הוא מעיד על הקב"ה ש"לא נשא פני שרים ולא ניכר שוע לפני דל, כי מעשה ידיו כולם" (לד, יט).
אכן התורה נותנת מקום רב לשוויון. היא תובעת שוויון בפני החוק, עד כדי כך שגם המלך כפוף לחוקי התורה. היא משווה אישה לאיש לכל המצוות, הדינים והעונשים שבתורה, היא מחלקת את הנחלות בארץ באופן שווה – "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו", היא מטילה את חובת מחצית השקל באופן שווה – "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", וגם המן ניתן לכולם בשווה – "עומר לגולגולת".
הוגים רבים נאחזו בתנ"ך ובדברי חז"ל כדי לבסס עליהם את הרעיון כי כל בני האדם שווים מיסודם. אם כן, מדוע נתפס מושג השוויון כמין סדין אדום בעיני הציבור הדתי?
בלבול המושגים
הכשל הראשון שיש במושג השוויון הוא הגדרתו כערך מוסרי העומד בפני עצמו. אכן יש ממד שווה בין כל בני האדם בהיותם נבראים בצלם אלוקים. ואולם איך מתבצע דילוג לוגי להסיק מכאן שעליהם להיות שווים בכל דבר? עיון בתורה ובדברי חז"ל לא מוצא שהשוויון מוגדר שם כערך, אלא כאמת מידה של צדק. מהותו של החוק היא היותו כללי. אם החוק מפלה ללא הצדקה בין אדם לאדם, הוא אינו צודק, וחוק שאינו צודק אינו מחייב (רמ"א חושן משפט שסט, ו). כך גם בחלוקת משאבים משותפים – חלוקה לא שווה היא חוסר צדק. וכך גם השוויון בפני מערכת המשפט. ההלכה קובעת ש"איזהו צדק המשפט? זו השוויית שני הבעלי דינים בכל דבר"(שולחן ערוך חושן משפט יז, א). אם יש פער בולט במעמד בין בעלי הדין, לא יהיה משפט צדק.
לעומת זאת, כאשר מדובר במשאבים פרטיים שאדם רכש ביוזמתו וביגיע כפיו, אומנם ההלכה דורשת לתת חלק ניכר מהם לעניים, אבל היא לא דורשת לחלק אותם בשווה עם אחרים. אמת המידה המכריעה כאן היא זכות הקניין של האדם. מצוות צדקה מבטאת את ערך הנתינה ולא באה להפקיע מיסודה את זכותו הטבעית של האדם ליהנות מפרי עמלו.
השוויון, אם כן, הוא אחת מאמות המידה החשובות של הצדק, אולם הוא לא פרמטר יחיד. הפיכת השוויון לערך מוסרי העומד בפני עצמו פוגעת באספקטים אחרים של הצדק, והתוצאה שלה היא עוול.
הטוטליות
הכשל השני שיש כיום במושג השוויון הוא הטוטליות שלו. השוויון הפך להיות ערך עליון העומד בראשו של סולם הערכים, ואשר כל ערך העומד מולו – אחת דינו להידחות ואף להתבטל. כך בשם שוויון האישה נדרש צה"ל להכניס בנות כמעט לכל היחידות הקרביות, אגב רמיסה גסה של ערכי הצניעות ושמירת הגבולות בין המינים, ואף אגב פגיעה במטרה העיקרית של הצבא: הניצחון. כך בסדרת פסיקות של בג"ץ נדחים ערכים ציוניים מפני הערך העליון של השוויון האזרחי, ועוד ועוד.
התורה לא הולכת בכיוון הזה. אכן "חביב אדם שנברא בצלם", אבל "חביבים ישראל..." (אבות ג, יד). כל בני האדם הם בניו של הקב"ה, אבל "בני בכורי ישראל". וגם העם היהודי עצמו נחלק לכוהנים, לוויים וישראלים. אומנם "השווה הכתוב אישה לאיש...", אבל יש לא מעט הבדלים הלכתיים בולטים ביניהם. חלוקת הנחלות נעשתה בשווה, אבל מנגנון מורכב המשקלל את היחסים המספריים שבין יוצאי מצרים לבין באי הארץ בכל משפחה (עי' בבא בתרא קיז, א) יצר אי שוויון כבר בדור הראשון, שלא לדבר על כך שהגרים שנספחו לעם ישראל לא קיבלו נחלה.
ניתן לראות שוב ושוב כי השוויון לא מהווה עיקרון־על הגובר על כל עיקרון אחר, אלא חלק ממערכת ערכים רחבה, ושיקולים שונים קובעים את מיקומו בסולם ביחס לכל ערך אחר.
החלופה לשוויון
מה הפך את השוויון לערך עיקרי כל כך בחשיבה המוסרית העכשווית? בעבר נתפסה החברה כגוף אורגני. כמו שגוף האדם מורכב מאיברים, רקמות ותאים, כך החברה האנושית מורכבת מיחידות קטנות יותר: אומות, שבטים, קהילות ומשפחות. במערכת אורגנית אין שוויון. לכל אחד מן המרכיבים יש תכונות משלו, צרכים משלו ותפקידים משלו. אבל יש בה משהו אחר: הדדיות א־סימטרית. כך הסדירו חז"ל את מערכת היחסים שבין איש לאשתו (עי' רמב"ם, הלכות אישות פרק יב). אין בה שוויון, לכל אחד חובות וזכויות שונות; אבל יש בה הדדיות. כנגד חובה של האחד עומדת חובה מקבילה של השני. כך מתפקדת המשפחה כגוף אחד. וכך גם האומה, כשהיא מחלקת תפקידים שונים וזכויות שונות לכוהנים, ללוויים ולישראלים, ללומדי תורה (שבט יששכר) ולאנשי מעשה (שבט זבולון). הערך היסודי שהמוסר החברתי מבוסס עליו במבנה כזה הוא ערך האחווה. לכן ברוב המצוות החברתיות שבתורה, מופיעות בהטיות שונות המילים 'אחיך', 'עמיתך' או 'רעך'. ההכרה בשוויון הבסיסי יוצרת זהות משותפת – אנושית או לאומית, שמכוחה נוצרת תודעה עמוקה של אחווה. וכך זועק אחרון הנביאים: "הלוא אב אחד לכולנו, הלוא א-ל אחד בראנו, מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו?" מלאכי (ב, י).
העולם המודרני פירק את החברה האנושית לאינדיווידואלים בודדים, שכל אחד מהם נלחם על זכויותיו. ערך האחווה קרס, והיה צורך למלא את החלל שנוצר. לכאן נכנס השוויון כערך יסודי שעליו מתבסס מעתה המוסר החברתי. במערכת כזאת האדם שואב את תחושת הערך שלו מהישגיו וממעמדו. כתוצאה מכך, כל מי שזוכה להישגים או למעמד גבוה יותר מאיים על תחושת הערך. לכן הדרך היחידה לשמור על הערך העצמי הנתון תחת איום מתמיד היא לתבוע שוויון מוחלט. עלינו להודות בצער שזה לא עובד. שוויון מלא אינו יכול להתממש בשום חברה, ואז המיקוד של התודעה בשוויון מייצר שיח קנאה שאין לו סוף.
בתפיסה האורגנית, שאותה מציגה תורת ישראל, שואב האדם את תחושת הערך שלו משני מושגים, שהם שני צדדים של אותה מטבע: שייכות ומשמעות. שתי חוויות עמוקות אלו מייצרות שתי תנועות חשובות ומשלימות בנפש: האחת היא מחויבות עמוקה של כל אדם כלפי זולתו הסובל ממחסור, והשנייה היא שמחה בשמחתו של כל אדם שטוב לו, גם אם יש לו יותר מאחרים. התפיסה האינדיווידואליסטית ודרישת השוויון מעמיקות את התחרות בין בני אדם, ולעומת זאת התפיסה האורגנית דווקא מעמיקה את שיתוף הפעולה ביניהם. וכך אמר מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בשיחותיו: "העולם הנברא מלא הבחנות, ואין להתעלם מכך ולטשטש את ההבדלים שבבריאה. כך ברא אלוקים את העולם. אבל, דיפרנציאציה אינה ספראציה, הבחנה אין פירושה פירוד. הפירוד מביא לידי מלחמות, ההבחנות – לידי שיתוף פעולה, לידי הרמוניה".
טעותו של קורח
זו הייתה שגיאתו הקשה של קורח. הוא תפס נכון ש"כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'". ואולם הוא נטש את התפיסה האורגנית של האומה, שבה "איש על מחנהו ואיש על דגלו", כמערכת שיש בה השלמה הדדית. במקומה הוא אימץ תפיסה אינדיווידואליסטית, שמכוחה טען כלפי משה ואהרן: "מדוע תתנשאו על קהל ה'?". ומאחר שעזב את שיח האחווה ואימץ את שיח הקנאה, נבלע באדמה ואבד מתוך הקהל עם כל עדתו.
*הכותב הוא רב היישוב עטרת ועומד בראש מחלקת אחווה למדיניות חברתית במרכז תורה ומדינה.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
