ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- א"י נקנית ביסורים
רבים מתפכחים בימים אלה מהקונספציה שסברה כי עלינו להאכיל את התנין ולקוות לטוב. גם מהתומכים המושבעים ביותר בדו־קיום עם תושבי עזה. חלקם הפכו לקיצוניים ביותר לצד השני, ודורשים שלא יישאר איש מתושבי עזה בכל האזור לאחר תום המלחמה. ההסבר פשוט מאוד – אי אפשר להיות שכן של השטן.
אבל יש מי שעדיין מדברים על הפרדה בין חמאס לבין 'בלתי מעורבים', כאילו לא ראו את התמונות מהיום הנורא ההוא, כשה'בלתי מעורבים' פרצו את הגדר בשביל המעורבים, ושעטו יחד איתם כדי לרצוח ולאנוס, לשרוף ולבזוז, לכרות ולחטוף.
חמור מזה הוא יחס המדינה על כל זרועותיה, בראשן מערכת הביטחון, בכל הנוגע לרשות הפלשתינית. ממשיכים להאכיל את התנין, ולאחר שכבר הבנו שהוא אוכל אותנו ראשונים – כי אין מישהו אחר בסביבה – כנראה הפעם מקווים שיהפוך לאיגואנה.
בפלפולי מגדלים פורחים באוויר מנסים ליצור אבחנה בין האידאולוגיה והפרקטיקה של שני הגופים, כשברור לכול שאם רק היה מתאפשר לרשות הפלשתינית – הם היו עושים אותו דבר ממש. הרי תמיכתם הכספית במבצעי הפיגועים הופכת אותם למעשה להיות המשלחים שלהם. מעשי הרצח של ה'לא מעורבים' מתבצעים בטפטופים, כשמדי כמה ימים נרצח עוד יהודי, או שניים. הרוצחים מוסתים בידי אנשי הדת, נתמכים באוכלוסייה, ותמונותיהם הופכות להיות מושא הערצה של כל ילד. לו היו כל הנרצחים מרוכזים ליום אחד במהלך השנתיים האחרונות – כשבעים איש ואישה ובהם ילדים – ויתווספו עליהם מאות הפצועים, היה הדבר נקרא "טבח". ובכן, מה בכך שהאירוע התמשך לאורך כשנתיים? הוא נעשה נסבל יותר? ניתן להכלה?
קשה מאוד לשנות קונספציה, במיוחד לאחר שנים שבהן נאחזה היטב בתודעה וזכתה לפרסי נובל, מפעלי האדרה, תערוכות, סמינרים, מכונים ועוד.
כבר היו דברים מעולם.
ירמיהו ונביאי השקר
מהרגע שבו החל להינבא – דרש ירמיהו מהעם לתקן את דרכיו, וכן לא לשגות בהרפתקה מדינית־צבאית של מרד במלך בבל. אלא שיהויקים מלך יהודה מרד במלך בבל, שהיה עסוק מכדי להילחם בעצמו, ושלח בו גדודי עונשין (מלכים ב, כד). היה זה כמובן איתות מלמעלה, אך ללא הועיל.
ירמיהו הנביא נשלח כדי להשיבו לדרך הישר, אך מאמציו עלו בתוהו. יהויקים מת והוא בן שלושים ושש בלבד (שם). כגודל רשעו כך היה גודל ביזיונו במותו, והוא הושלך ונקבר מחוץ לירושלים בקבורת חמור. אף הספד לא נישא עליו במותו, כדברי ירמיהו הזועמים שבישרו לו את אחריתו (ירמיהו כב). ירמיהו יכול היה להישיר מבט אל שומעיו ולטעון בלהט – אמרתי לכם!
אלא שבנו יהויכין שמלך תחתיו לא התפכח, והחל במגעים עם המצרים. מלך בבל שמע על המתרחש והטיל מצור על ירושלים. שערי ירושלים נפתחו לפניו, והוא הגלה את המלך, נשותיו ואימו, ואף לקח כלים מבית המקדש. כדי לסרס את כוחה הצבאי של ממלכת יהודה, הגלו הבבלים גם את הכוחות המיוחדים והמאומנים של המלך, ואת ראשי תעשיית הנשק ואומני החרושת (מלכים ב, כד). שוב פנה ירמיהו אל העם בדברי תוכחה, על שלא שמע בקול ה' והגיע למצב הנורא הזה, שאחריו יבוא חורבן אם לא יעצרו מבעוד מועד.
מאבק קשה במיוחד היה לירמיהו עם נביאי השקר, כיוון שהיו אומרים דברי נחמה המתובלים באמונה ביכולתו של ה' להתגבר על הגויים, וגרמו לשומעים להשתכנע. ירמיהו שב וטען "וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום".
לא זו בלבד, אלא שגלות כלי המקדש שימשה דווקא את הטוענים שבמהרה תבוא התערבות אלוקית כדי להשיב את המלך עם כלי המקדש לירושלים, בדומה להתערבות ההיא כשארון הברית נלקח למחנה פלישתים והיכה בהם עד שהחזירוהו. כך נוצרה תחרות בין הנביאים, ובשעה שחנניה בן עזור ניבא את שבירת עולו של מלך בבל מעל ישראל ואת חזרת הכלים והגולים, הרכיב ירמיהו מוט על צווארו ודרש מהעם וממלכו להיכנע למלך בבל.
ירמיהו התנבא בשנית, והוסיף שעונשו של חנניה לא יאחר לבוא והוא ימות באותה שנה, מה שאכן קרה (ירמיהו כח). שוב יכול היה ירמיהו לטעון – "אמרתי לכם", אך הם לא התפכחו.
הרגע האחרון
במקומו של יהויכין מינה נבוכדנצר את צדקיהו. נביאי השקר המשיכו לשאת "נבואות נחמה", ואת ירמיהו דנו למוות אכזרי בטביעה בבור טיט, בעוון בגידה לאומית של החלשת כוח העמידה. ברגע האחרון ממש ניצל ירמיהו בידי עבד מלך הכושי, שהתחנן לפני המלך על נפשו של הנביא (ירמיהו לח).
צדקיהו נכנע לדרישת שריו ומרד במלך בבל, שיצא בחיל כבד להכניע סופית את יהודה המורדת. נבוכדנצר, שהיה בשיא כוחו, הכניע את ערי המבצר בזו אחר זו, וירושלים באה במצור (ירמיהו לד). המלך הבין את חוסר התוחלת שבמאבק, אבל נביאי השקר, שלא היו מוכנים להתפכח גם כשהאסון בפתח, פתחו במתקפת תעמולה כשהם שבים ומזכירים את מצור סנחריב אשר דמה למצבם עתה. כמו בימים ההם, הבטיחו לשומעיהם, יעשה לנו ה' נס כפי שעשה לחזקיהו, אם רק לא ניכנע! ירמיהו נדרש לומר דברי חיזוק ללוחמים, כישעיהו בזמנו, אך שב וטען שאינם זכאים לנס כמו בדור ההוא, שצדיקים היו. אדרבה, הוא הטיף לכניעה לבבלים, וקומם עליו שוב את האליטה השלטונית, שזרקה אותו לכלא (ירמיהו כא).
המקדש חרב ויהודה גלתה.
הפוך על הפוך
לאחר חורבן העיר והתגשמות כל נבואות הזעם שלו, היה אפשר לצפות כי כל העם יתפכח. אלא שהקבוצה שברחה למצרים, חזרה לסורה ועבדה עבודה זרה. ירמיהו נשלח אליהם שוב, והזכיר להם את אזהרותיו שלא נשמעו, מה שהביא לחורבן.
כאן ציפתה לו ההפתעה הגדולה מכולן. לא זו בלבד שהעם לא התרגש מדבריו ומהוכחותיו, אלא שענו לו בחוצפה בסברת הפוך על הפוך: הלוא דווקא מרגע שיאשיהו השבית עבודה זרה בפומבי, והפסקנו לקטר ל'מלכת השמיים' (סוג של עבודה זרה), נעשה מצבנו רע יותר. פרעה ניצח אותו בקרב, ואחר כך הפכנו לנשלטים בידי מלך בבל!
ירמיהו שב והתרה בהם וניבא שפרעה ייפול לפני נבוכדנצר שיכבוש את מצרים, ויעשה שפטים ביהודים שימצא במצרים מאחר שבגדו בו ורצחו את גדליה, הממונה מטעמו. העם צחק ואמר שהוא הוזה, שכן מלך מצרים חזק הוא, ולאחרונה ניצח את מלך בבל בקרבות בצפון הרחוק. איך יתהפך הגלגל ומלך בבל יכבוש את מצרים? מה גם שאין תקדים בהיסטוריה הידועה שמצרים תיכבש בידי מלך צפוני כל שהוא (ירמיהו מב-מג). זה לא סביר. לא הגיוני.
כשנבוכדנצר הגיע למצרים דרך הים, כבר היה מאוחר מדי...
בזמן הזה
התנ"ך לא מספר לנו את קורות חייו של ירמיהו כדי שנראה שוב ושוב כיצד נכשל בניסיונותיו להשיב את העם למסלול הנכון. זה לא מכבד את הנביא ואת נבואתו. נראה כי הדבר בא ללמדנו שאין די בכך שהעובדות מצדיקות את השקפת העולם שלנו. טענת ה"אמרנו לכם" לא משכנעת את הדבקים באידאולוגיה בעייתית, שאינם מוכנים לתת לעובדות לבלבל אותם. העיניים שרואות מציאות מתקשות פעמים הרבה לתרגם אותה למעשה, בייחוד אם הדבר דורש הודאה בטעות, שינוי באורחות החיים ולעיתים איבוד הקריירה (קתדרה כלשהי במוסדות "תעשיית השלום", מלגות מחקר בתמיכת גורמים מחו"ל ועוד). תמיד יהיו "נביאי שלום", וגם כאלה ההולכים בעקבותיהם, שלא יודו בכישלון הנראה לעין כשהמצב מידרדר מיום ליום. אדרבה, יטענו כמו היהודים ההם במצרים, שיש דווקא להמשיך ולהחזיק בתפיסה זו, אפילו להגביר אותה...
ירמיהו היה בודד במערכה, לכן לא היה יכול להצליח. בימינו – רבים המתפכחים ורבים עוד יותר מי שמלכתחילה לא שגו באשליית האכלת התנין. זה הזמן להוביל מהלך הצלה לאומי, ולקיים במו ידינו את הפסוק: "לא יישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבולייך. וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהילה" (ישעיהו ס).
מתוך העיתון 'בשבע'
איך עושים קידוש?
איך מותר להכין קפה בשבת?
אנחנו קודש למענך
כאב הגלות ותקוות הגאולה
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
עשרת המכות סוללות דרך
האם מותר לפנות למקובלים?
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
