ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מה הלקח הרוחני, שעלינו ללמוד מהטבח במרכז הרב? ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ארץ ישראל ומצוותיה א"י נקנית ביסורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כא אדר ב תשס"ח

מה הלקח הרוחני, שעלינו ללמוד מהטבח במרכז הרב?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הנרצחים ממרכז הרב הי"ד


אדר תשמ"ב. המוני תלמידים מלווים את מיטתו של הרב צבי יהודה זצ"ל ראש ישיבת מרכז הרב. כדרכם של מלווים, חושבים הם על הנקודות הייחודיות לנפטר הדגול. בוודאי, רבים מהם זכרו באותם רגעים את דרכו המיוחדת של הרב ללמוד מסרים רוחניים מההיסתוריה - 'הסתר-יה', המאורעות המשמעותיים בתולדות ישראל.
אדר תשס"ח. בית ישראל שרוי באבל על הטבח הנורא בישיבת מרכז הרב. האמונים על תורת הרב צבי יהודה זצ"ל מבינים שמאורע משמעותי זה גונז בחובו מסר רוחני. העמידה על המסרים הרוחניים דורשת עיבוד ופרספקטיבה של זמן. במלאת שלושה שבועות לטבח הנורא מובאת השאלה שלפניכם.

תפילה ומלחמה
הרב חיים ישראל שטיינר שליט"א - ר"מ בישיבת מרכז הרב
הרמב"ם (הלכות מלכים ז', ט"ו) אומר, שכל מלחמה נגד עם ישראל היא מלחמה נגד הקב"ה, ועל כן היא מוגדרת בביטוי "קידוש השם" - "ומאחר שיכנס אדם בקשרי המלחמה, ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל ייחוד ד' הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו, ולא יירא ולא יפחד... ותהיה כוונתו לקדש את ד' בלבד ".
מאז החל להתעורר החזון הציוני, נמצא עם ישראל בעימות מתמשך עם העמים שסביבו. מידי פעם פורצת מלחמה חזיתית בינינו לביניהם, אך גם כאשר קיימת רגיעה לכאורה, הם לוחמים נגדנו בפעולות טרור.
בראש חודש אדר ב' תשס"ח, פגע האויב הערבי האכזר בשמונה בחורי חמד, בני תורה הרוגי מלכות הי"ד. הוא פגע בישיבה הקדושה מיסודו של הכהן הגדול מרן הרב קוק זצ"ל, הוא פגע בספרי הקודש אשר בספרייה, הוא פגע בתורה, בלומדיה, בעושיה ובכלל ישראל.
עם ישראל כולו, מקצה העולם ועד קצהו, התעורר והשתתף עמנו באבל הנורא, מי בכתב ומי בעל פה. גם במאורעות תרפ"ט, לאחר הטבח הנורא בעיר הקודש חברון, הדגיש הרב (במאמרו "שובו לביצרון") את הערך של האחדות, שבאה בעקבות הטבח:
"הפעם הננו מקווים, שהכוח המקשר את כל ישראל... לבנין ארץ ישראל יתרבה ויתגבר ביתר עוז. חיבת הקודש המקשרת את הנפשות לארץ חמדה, תתכפל על ידי זיכרון הדם הקדוש והטהור והנקי אשר שופך על ידי הרוצחים הרשעים".
מה מוטל עלינו בעקבות הרצח הנורא, שאירע בישיבת מרכז הרב?
עלינו להפנים, שאנחנו נתונים בעיצומה של מלחמה נגד ד', תורתו ועמו.
• עלינו לדעת, שהעם העומד מולנו מבקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. הוא מכריז בגלוי על כוונתו זו ומחנך את בניו, מקטן ועד גדול, לחסל את ישראל. עלינו לראותו כאויב ולהתייחס אליו כפי שאמרו חז"ל (סוטה מ"ב), שכאשר משוח המלחמה מדבר אל החיילים הוא אומר: "אתם יוצאים למלחמה על אויביכם, שאם תיפלו בידם, אין מרחמין עליכם", ולכן - "אל ירך לבבכם... כי ד' אלקיכם ההולך עמכם להילחם לכם..."
• מרן הרב מגדיר גם את דרך הלחימה: "בשעה שהשכנים כולם זאבי ערב ממש... מוכרח מאד גם להפיל פחד על הפראים גם על ידי הנהגות אכזריות , רק עם ציפייה להביא את האנושיות למה שהיא צריכה להיות, אבל לא לדחוק את השעה. ודע שבהלכות ציבור לא החמירה תורה כלל לדחוק את רוח העם לחסידות..." (אגרות הראי"ה א', פ"ט). כלומר - עלינו להילחם בסגנון שהאויב נלחם עמנו, זוהי מלחמת מצוה, ויש להיכנס אליה גם אם הדבר כרוך בפיקוח נפש. הדרישה ל"מוסריות יתר" כלפי אויב הינה גישה מוסרית מזויפת. גישה זו מנוגדת לדעת תורה וגורמת לשפך דם יהודי.
• עלינו להתפלל ולפעול להקמת ממשלה, שתרים את כבוד ישראל המושפל ותשלוט באויבינו ביד רמה.
• עלינו להגביר את הקשר שלנו לכל חלקי ארץ ישראל ולהמשיך את האחדות הנפלאה של עם ישראל, שהתגלתה בעקבות הרצח. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו!

תיקון הפגיעה בלב

הרב דוד חי הכהן שליט"א - רב קהילת 'אורות התורה' וראש ישיבת בת - ים
ישנן מספר נקודות, שעלינו להתעורר בהן בעקבות הרצח המתוכנן של לומדי התורה הצעירים בישיבת מרכז הרב:
ראשית - הרוצחים ושולחיהם (רוב הפלשתינאים שהזדהו עם הזוועה) הבינו שכאן מצוי מרכז הכוח של עם ישראל בארץ. הם זיהו שזהו המקום שבו לימוד התורה מחבר את העבר עם העתיד, את היהודים הקרובים עם הרחוקים, את נשמת האומה עם גופה הלאומי, ואת כולם יחד עם ארץ הקודש - ארץ ד'. הידיעה שאפילו האויב השפל מבין איפה נמצא הלב ואיפה שורה רוח ד' בימים האלה, מלמדת אותנו עד כמה דרך זו של תורה שלימה היא הדרך שעל כולנו להתחזק בה.
שנית - אם חשבנו שדרך זו היא דרך של אליטה הנראית מתנשאת ועל כן דחויה אצל רוב העם חרדים וחילונים גם יחד, הרי ברצח הנורא ראינו בחוש שההפך הוא הנכון. מכל הקצוות - מסאטמר באמריקה ועד קיבוץ מזרע, התבונן רוב העם בהערצה ובכאב לב גם יחד על האבלים הנושאים בגבורה את כאבם, כאב העם על שכמם. מהתבוננות זו למד העם - עד כמה תורת אמת זו נוסכת עוז מופלא בקרב לומדיה. ההתנהגות המופתית, שאין למעלה ממנה, של הרבנים והתלמידים בשעות כל כך קשות לימדה את כולם עד כמה גדולה רוח הקודש הממלאת את בית המדרש וכמה גדול האור המאיר בו.
לצערנו, מול אורה זו התבלטה לרעה התנהגות הממשלה שלא ידעה בשעות אלו לשמור על הכבוד הלאומי, ונתנה לזוועה זו לעבור כאילו לא קרה כלום. השוחט שחט, השיחות עם הפלשתינאים נמשכו, סוכת הנבלים עמדה על עמדה ועולם כמנהגו נוהג. ומכאן - מההשוואה בין דרכו של בית המדרש לדרכה של הממשלה - נותרה בפנינו שאלה ללא מענה: מהי הדרך לחדור את קליפת האבן שאוטמת את הלבבות של היושבים על חוג הארץ? האם יש להם עוד תקווה לראות את האור בעיניים טרם תגיע השעה שגם הם יתנו דין וחשבון? האם עלינו להמשיך להושיט יד אחים לאלה שעיניהם הוכו בסנוורים, או שרק ה' לבדו עתיד לפקוח עיניים עוורות ורק אליו יש לקרוא ממעמקים, והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו.
דומה שיש לאחוז בזה וגם בזה, ומן השמיים יסייעונו.

עלבונה של תורה ועלבונן של ישראל
הרב דוד דודקביץ שליט"א - רב היישוב יצהר
בשנה מעוברת אנו מציינים את פורים, באדר השני, כדי לסמוך את גאולת פורים לגאולת פסח. בשניהם זכינו שה' הצילנו בניסים ונפלאות מיד הקמים עלינו בכל דור ודור לכלותינו.
אולם שונות הן גאולות אלו זו מזו - בעוד שבפסח יצאנו לחרות, הרי בפורים המשכנו להיות עבדי אחשוורוש. בפסח זכינו לצאת מהגלות ולהתחיל לממש את הבטחת ה': "והבאתי אתכם אל הארץ", ואילו בפורים נותרו רוב היהודים בארצות הגולה, והתעכבו מלעלות לארץ ולהשתתף בבנין עיר הקודש והמקדש.
לכן רוב ניסי הצלת הקהילות היהודיות נקראו בשם "פורים הקהילות", ועד ימינו משתמשים פעמים רבות בפורים כדגם ובסיס הלכתי לניסי הצלה וישועה, כאשר הנס לא יצר "חרות עולם". על כן אמר רבי נחמן זי"ע: פעם כל ההתחלות היו מפסח, אך היום כל ההתחלות מפורים המהווה דגם לישועת הכלל והפרט גם כשאין גאולה שלימה.
זו הסיבה, שבפסח אנו אומרים הלל שלם, ואילו בפורים אנו קוראים את המגילה ולאחריה אנו מברכים את ברכת "הרב את ריבנו...". בברכה זו ישנו מסר חשוב, ונבאר:
במסכת סופרים נחלקו חז"ל כנגד מה נתקנה הברכה - יש אומרים "כנגד עלבונה של תורה (לגרסה אחרת - עלבונה של שכינה) מברכין, ויש אומרים כנגד עלבונם של ישראל מברכין". מאחורי מחלוקת זו עומד דיון רעיוני עמוק - בשעת גזירת המן להשמיד את ישראל, הוסיף כנראה צורר זה גם גזירות על לימוד וקיום התורה, כך שהייתה כאן מלחמה גם בתורה וגם בישראל. למרות ששני נושאים אלו אחד הם, שהרי אין להפריד בין התורה לישראל, נחלקו חכמינו - במה עלינו להתמקד בשעות הצרה והישועה, האם עינינו נשואות לשפלות התורה ולצער השכינה או להשפלת קרן ישראל.
בראש חודש אדר, נרצחו על קידוש ה', שמונת בני ציון היקרים הי"ד, במרכז הרב. רצח זה פגע גם בתורה וגם בישראל. כשם שאנו זועקים על הפגיעה הנוראה בכבוד שמים ובעולם התורה שהיה כאן, עלינו גם לזעוק על עלבונם של ישראל הנתונים למשיסה בידי זרים המתגוררים בקרבנו בתוככי עיר הקודש ירושלים. כפי שעולם התורה זקוק כעת להרמת קרנו, כך עלינו להרים גם את "קרן ישראל עמך" ואת קרנה של "עיר האלוקים המושפלת עד שאול תחתיה" , ולצערנו שפלות זאת יונקת את כוחה מהמנהיגות הריקה הנוהגת בהפקרות.
בקדושה שבמוסף השבת אנו מתפללים: "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית". יש מבארים זאת -שאנו מתפללים שהגאולה השלמה לה אנו מצפים באחרית תהיה כמו גאולת הראשית, גאולת פסח שהיא גאולת עולם. ומתוך הרמת קרן ישראל עמך וקרן משיחך, נודה למלכנו שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il