ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
אנחנו עדיין תחת הרושם של יום ירושלים, ועומדים בפתח הכניסה לחג השבועות, יום מתן תורה.
עניינה של ירושלים ועניינו של בית המקדש – מקום הקודש שבו השכינה שורה, ושורה שם תמיד. השכינה לא זזה ממקום המקדש גם אחרי שחרב הבית. ומצד שני, אמרו חכמינו זכרונם לברכה, שגם כשישראל בגלות, בכל מקום שגלו ישראל שכינה עימהם (מגילה כט.).
הרמב"ם פוסק להלכה, שקדושה ראשונה של בית המקדש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. והטעם כי הקדושה של ירושלים והקדושה של בית המקדש זו קדושת שכינה, וקדושת שכינה לא מסתלקת. וקדושת ארץ ישראל שהיא לעניין מצוותיה, כשחרב בית ראשון, קדושה הראשונה לא קדשה לעתיד לבוא. ואחר כך בקדושה שנייה לפי הרמב"ם גם הקדושה שבארץ ישראל קדשה לעתיד לבוא, אבל קדושת בית המקדש, שהיא קדושת השכינה, כבר בקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא.
ומצד שני, חכמים אומרים שבבית ראשון הייתה שכינה אבל בבית שני לא הייתה שכינה (יומא ט:). חמישה דברים חסרו בבית שני, הארון, והכרובים, ואורים ותומים, וגם השכינה הייתה חסרה בבית שני (יומא כא:). אבל הרמב"ם אומר שהשכינה לא פסקה. וחז"ל אמרו (מגילה כט.) שבכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם. אז איפה נמצאת השכינה?
כמובן התשובה: מדרגות בהופעת השכינה.
בבית ראשון שכל ישראל היו בארץ ישראל, ובית המקדש בנוי וכל ישראל פונים אל בית המקדש, הייתה הופעת שכינה ממשית שלא הייתה כמותה. בבית שני, וגם אחרי חורבן הבית לא בטלה השכינה, אבל היא לא הופיעה באותה מדרגה של הופעה שהייתה בבית ראשון שהייתה כל כך מציאותית, מוחשית וחזקה. באופן יחסי כשמשווים את הופעת השכינה של בית שני להופעה בבית ראשון, זה נחשב שלא הייתה שכינה בבית שני. וכמובן שגם כשישראל בגלות שכינה עמהם, אבל זו לא אותה מדרגה של שכינה שבארץ ישראל. מדרגות מדרגות בהופעת השכינה. יושבים ועוסקים בתורה, ויש הופעת שכינה של עשרה שעוסקים בתורה, וכך ככל שגדל יותר הציבור יש יותר הופעת שכינה.
הופעת השכינה כגודל הציבור
המשנה במסכת ברכות (פרק ז משנה ג) אומרת שאם יושבים עשרה ומזמנים ביחד, מברכים אלוקינו, ואם יש רק שלושה, לא מזכירים אלוקינו. ולר' יוסי הגלילי, שאמנם לא נפסקה הלכה כמותו, אך ברעיון נכון מה שהוא אומר, שבמאה שיש הופעת שכינה יותר גדולה, אומרים 'ה' אלוקינו'. 'ה' אלוקינו', זו כבר הופעה עוד יותר גדולה. שיש אלף, אז אומרים "ה' אלוקינו אלוקי ישראל", עם ישראל מופיע. ריבונו של עולם מופיע בתור אלוקי ישראל – שזו הופעה עוד יותר גדולה של הופעת שכינה. ואם יש ריבוא (עשרת אלפים) אז אומרים "ה' אלוקינו אלוקי ישראל אלוקי צבאות אלוקי הכרובים" כאן יש כבר כמה ביטויים: אלוקי צבאות אלוקי הכרובים. עם ישראל הוא צבאות ה', ה' הוציא צבאותיו מארץ מצרים. ככל שעם ישראל מופיע יותר, כך יש יותר הופעת השכינה. ובבית המקדש, שהוא המקום שבו כל ישראל מתרכזים, שם השכינה מופיעה בשלמות. זאת אומרת, זה לא רק עניין של המקום, זה עניין של ההופעה הישראלית שעם ישראל מופיע שם באחדות, אז מופיעה השכינה. מי מופיע את ריבונו של עולם בעולם? - עם ישראל. כנסת ישראל היא מופיעה. אחרת הקב"ה לא מופיע, הוא נסתר. יש טבע, יש המון כוחות בטבע, המון פלאים בטבע, אבל לא רואים את ריבונו של עולם. ועם ישראל הוא מזכיר ונושא את שם ה' בעולם, וככל שיש יותר ויותר אנשים מעם ישראל שמזכירים – יש יותר הופעת שכינה, והשיא של הופעת השכינה בארץ ישראל, בירושלים, בבית המקדש.
הופעת השכינה השלמה בכלל ישראל
כך יש לפרש את המדרש של חכמים במסכת ברכות (ח.): "אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב" (תהילים פז, ב), אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה מכל משכנות בית יעקב. זאת אומרת, יש הרבה בתי מדרשות, יש כל מיני כוללים. יש כאלה שעוסקים בעיון ויש כאלה בבקיאות, יש תוכניות שונות, ומה הקב"ה אוהב יותר מהכול - הלכה - שערים המצוינים בהלכה. לכאורה כשאדם לומד מחשבה, עיון, והוא מתעמק בדברים ומתייגע, זה יותר מיוחד, ולמה דווקא שערים המצוינים בהלכה. התשובה היא, שההלכה היא המייחדת את כל ישראל. כל ישראל מקיימים אותה הלכה, מתפללים שלוש פעמים ביום, קוראים קריאת שמע כולם ביחד. לא ביחד באותו בית מדרש, אבל כל ישראל בכל יום ויום מקיימים את אותן ההלכות. ההלכה מחברת את כלל ישראל. הקב"ה אוהב את הכלל.
זה גם הפשט של הפסוק: "אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב" (שם). כלומר יש המון יישובים, המון משכנות, המון בתי כנסיות, אבל שערי ציון זה המקום שכולם מתכנסים, בשער כולם עוברים. ברחובות הצדדיים כל אחד יש לו מקום שהוא גר, יש לו את הסביבה שלו. אבל בשער העיר כולם עוברים. זה המקום המאחד, שמה גם יושבת הסנהדרין לדין. ובמקום שמאוחדים, השכינה שורה ומופיעה.
עם ישראל מופיע את השכינה. והשיא של השיא של הופעת השכינה הייתה במעמד הר סיני, שאז כל ישראל היו ביחד. בירושלים באופן עקרוני כולם באים לירושלים אבל זה לא בפועל. יש אנשים שלא יכולים לבוא, יש חולים, יש עיכובים. הזכרים מחויבים בעליה לרגל, לא כולם באים, ובכל זאת זה המקום הכי מרכזי. אבל עוד יותר מזה היה במעמד הר סיני. ההופעה האלוקית המיוחדת שהייתה במעמד הר סיני, הייתה חד פעמית. הקב"ה נגלה עלינו בהר סיני, וכל ישראל שומעים את הקולות ורואים ממש כאילו בעיניהם, כביכול רואים את הופעת השכינה, במדרגה הגדולה הזאת שכל ישראל נהיו נביאים. אבל לא סתם נביאים, יותר מכל הנביאים. מה שראתה שפחה בקריעת ים סוף, וגם במעמד הר סיני לא ראו הנביאים. וגם בנביאים יש מדרגות, יש ישעיהו ויש נביאים אחרים שרואים. יש מדברים ביד ה' יש כאלה שמתנבאים בפה, יש הופעות של נבואות שונות, והמדרגה הכי גדולה שהייתה, זה מעמד הר סיני. "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, ב), כל ישראל ממש יחד, זאת הופעת השכינה הגדולה והעליונה ביותר שיכולה להיות, שריבונו של עולם נגלה אלינו. ……
הכנה לתורה – להבין עניינו של עם ישראל
אנחנו מתקרבים לחג השבועות, יום מתן תורה. ואנחנו נכנסים עכשיו לשלושת ימי ההגבלה, שעניינם התכוננות, כמו שהיה במעמד הר סיני. וכל שנה ביום חג השבועות, אנחנו כאילו משחזרים את התחושות והרגשות של מעמד הר סיני.
וההתכוננות למתן תורה, כפי מה שלמדנו בבית מדרשנו, היא לזכור את הסגולה הישראלית. לזכור שעם ישראל הוא עם סגולה.
המהר"ל מדבר על זה בהרבה מקומות ובאופן מיוחד בפרק יא' בנצח ישראל. הוא נותן הגדרה: עם ישראל נקראים: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב), אין אומה אחרת שנקראת בנים. "ה' יתברך הוא אחד, ומאחר והבן הוא מן אמיתת עצמו, אשר אמיתת עצמו הוא אחד, ולכך בנו גם כן אחד". ביטוי זה כביכול שעם ישראל הוא מן אמיתת עצמו, הוא הבן האמיתי המופיע. הקב"ה הוא העילה, המקור, וגם עם ישראל הוא העילה האמיתית לעולם, יש עוד הופעות, אבל הקב"ה הוא אחד ועם ישראל הוא אחד.
המדרש אומר, והובא בתוספות בחגיגה דף ג. שלושה מעידים זה על זה. השבת, ישראל, וריבונו של עולם. הקב"ה והשבת מעידים על ישראל שהם אחד. עם ישראל והשבת מעידים על הקב"ה שהוא אחד. וכן הלאה. המהר"ל מסביר בכמה מקומות, שברית מוחלטת זה רק כשיש ברית של אחד עם אחד שאין דומה לו. כי אם זה עם שניים, זה כבר לא ברית מוחלטת אבסולוטית. והקב"ה כרת ברית עם ישראל, אז הם לא סתם בנים אלא 'בני בכורי ישראל', בכור יש אחד בלבד.
מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה אם בזמן של חטא, ישראל נקראים 'בנים'?
המהר"ל מביא את הגמרא במסכת קידושין: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" רבי יהודה אמר: בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם בנים, רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך קרויים בנים שנאמר בנים סכלים - אף על פי שהם סכלים והם עושים שטויות ונכשלים הם בנים, ואומר: "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (דברים לב, כ) - אף על פי שאין אמון בהם הם בנים, ואומר "זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים" (ישעיהו א, ד) - הם משחיתים אבל עדיין נקראים בנים, ולמה, כי הוא אומר "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי" (הושע ב, א). זאת אומרת, שעם ישראל בכל המצבים שהם נמצאים, גם כשהם חוטאים הם עדיין בנים, זו דעתו של רבי מאיר. ובספר תקנת השבים אומר שהלכה כרבי מאיר ומביא רשב"א בתשובה שאומר שהלכה כרבי מאיר, דהיינו שתמיד נקראים בנים.
אפשר להסביר שהמחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה, שרבי יהודה אומר שאם חוטאים הם לא נקראים בנים, זו לא מחלוקת קיצונית, שרבי יהודה אומר שברגע שלא עושים רצונו של מקום, אז הם כבר לא בנים. אלא הוא אומר, שזה כמו שאבא רואה את הבן שלו שלא מתנהג כפי שמצפה ממנו, והוא הולך בדרך לא טובה, אז האבא אומר לו: 'אתה לא בן שלי'. איך הוא יכול להגיד 'אתה לא בן שלי'? וכי אפשר לא להיות בן? מה הוא בן של מישהו אחר? איך הוא נולד? אין לו אבא? הכוונה היא שלפי ההתנהגות שלו, שהוא לא עושה את מה שאביו אומר, אי אפשר לקרוא לו בן, אבל בוודאי שהוא בן! זו מציאות. אי אפשר לשנות את המציאות הזאת. זאת אומרת, שרבי יהודה מתכוון להגיד 'אתה לא בסדר', לכן קשה לקרוא לכם בנים כשאתם לא מתנהגים בסדר. רבי מאיר אומר זה חיצוני, אפילו אם הם משחיתים, אפילו עובדי עבודה זרה, זה חיצוני, זה יצר הרע, זה לא אמיתי. הם אחר כך יתחרטו, זה לא מה שהם באמת בפנימיות שלהם רוצים. ולכן הם תמיד נשארים בנים.
ציפיה ללימוד זכות ורחמים על ישראל
המהר"ל מביא את דברי הגמרא במסכת פסחים (פז.) שמו"ר הרצי"ה היה מזכיר אותם על ההפטרה שהייתה לנו השבת, ההפטרה של פרשת במדבר, בהושע.
והגמרא אומרת: "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ, וכי בהושע דיבר תחילה, והלא ממשה ועד הושע כמה נביאים. אמר רבי יוחנן תחילה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו פרק, ואלו הם: הושע ישעיהו עמוס ומיכה. אמר לו הקב"ה להושע: בניך חטאו, והיה לו לומר בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהם, ולא די שלא אמר לו כך אלא אמר לפניו ריבונו של עולם, כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת".
הקב"ה אומר להושע, בניך חטאו, והושע במקום להגיד שישראל הם בניך, בני חנוניך, בני אברהם יצחק ויעקב, אומר לו, אם הם בניך וחטאו, תיקח אומה אחרת שלא חטאו במקומם.
"אמר הקב"ה: מה אעשה לזקן זה? הוא לא מבין.. "אומר לו קח לך אישה זונה והוליד לך בנים זנונים ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך, אם הוא יכול לשלוח, אף אני אשלח" - כלומר הקב"ה אמר, בוא נלמד אותו קצת לקח, זה מה שכתוב בפסוק: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים" (הושע א, ב) וכתיב "וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם" (שם פסו' ג) שהיא הייתה הכי מקולקלת, כולם היו מתעסקים איתה. ויש פירוט לא נעים בגמרא כמה הייתה מקולקלת. ועל פי צו ה' הוא נושא את האישה הזאת והיא יולדת לו בן, "וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן: ויאמר ה' אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא" (שם פס' ד). זו נבואה, אני ציוויתי אותך לעשות פעולות כאלה שיבטאו את דבר הנבואה. אז תקרא שמו יזרעאל. "וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל" וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם" (שם פס' ו). "וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם" (שם פס' ח – ט). אחר שנולדו שני בנים ובת אחת אמר לו הקב"ה: הושע, לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיוון שדברתי עמו פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו: ריבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה' - איך אני יכול לפרוש ממנה?
"אמר לו הקב"ה: מה אתה שאשתך זונה, ובניך בני זנונים, ואין אתה יודע אם הם שלך או של אחרים" - ואתה לא יכול להיפרד ממנה – "כך ישראל שהם בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קניינים שקניתי בעולמי: תורה קניין אחד, שמים וארץ קניין אחד, בית המקדש קניין אחד, עם ישראל קניין אחד דכתיב " עַם זוּ קָנִיתָ" (שמות טו, טז) ואתה אמרת 'העבירם באומה אחרת'?"
ואז הושע הבין שהוא טועה. "כיוון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו אמר לו הקב"ה: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך, בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלוש גזירות בעבורך. עמד וביקש רחמים וביטל הגזירה, והתחיל לברכם שנאמר: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי" וגו' (הושע ב, א).
הבחירה באברהם בחירה כללית
יש כאן לימוד גדול. מה זה העבירם באומה אחרת - אין דבר כזה! עם ישראל זה עם ה', בניו בחוניו. הקב"ה עשה בחינות לאברהם יצחק ויעקב והם עמדו במבחנים, אבל לא רק בגלל זה, הקב"ה בחר בישראל בחירה מוחלטת. לכן כשהקב"ה דיבר עם אברהם אבינו בפעם הראשונה, לא מוזכר שאברהם היה צדיק, אברהם ישר, אברהם ירא שמיים ולכן הקב"ה בחר בו. אצל נח נזכר בהתחלה שהיה איש צדיק, "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו". אצל אברהם לא נזכר שהוא צדיק, ללמד אותך, שהקב"ה לא בחר באברהם כאיש פרטי אלא ככלל. ההבטחה שנתנה לאברהם ולאבות הייתה הבטחה כללית, "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל" (בראשית כו, ג). הקב"ה בחר באומה הישראלית לדורותיה. הוא לא בחר באברהם וממילא הילדים שלו, הכול נמשך מהבחירה הזאת. הוא בחר בעם ישראל לדורותיו, ואברהם אבינו הוא המתחיל. זו בחירה כללית ולא בחירה פרטית, הפרט יכול לחטוא, יכול ליפול, הכלל של ישראל לא חוטא.
הכלל – עם ישראל לדורות
כל החטאים שישראל חטאו, אלו חטאים פרטיים. לא התאגדו יחד כל ישראל והחליטו מעכשיו לשנות את הדרך, וחלילה וחס לבחור בהשקפת עולם אחרת, באמונה אחרת. אף פעם זה לא קרה כזאת כציבור בישראל. יכולה להיות קבוצה שעוזבת את הדרך, זה עדיין לא ציבור. ציבור זה כלל ישראל, כלל ישראל תמיד נשאר נאמן לדרך שלו. יש פרטים שחוטאים, יש יצר הרע של עבודה זרה, שזה יצר הרע איום ונורא. יש יצר הרע של עריות שגם כן יצר הרע קשה מאוד, שצריך הרבה כוחות להתגבר עליו, יש בזה מדרגות. והיצר הרע של עבודה זרה היה מאד חזק בדורות הקודמים. פשוט יצר הרע תקף, וחלק מישראל היו פוסחים בין עבודת ה' לעבודה זרה, וזה מה שאליהו אומר לעם "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים" (מלכים א, יח, כא). זאת אומרת, לא שעזבו לגמרי את ריבונו של עולם, אלא שהתחברו עם כל מיני כוחות נמוכים. זה מושך, אבל זה יצר הרע. זה לא מה שהם באמת רוצים. במהות, ישראל הם קדושים, הם בנים לה', הבחירה האלוקית שהקב"ה בחר בישראל היא בגלל המהות שלהם. הקב"ה בחר בהם בגלל הטבע הסגולי שהם חלק מאמיתת עצמו, וזה לא יכול להשתנות, זה משהו עצמי מהותי. ובמשך כל הדורות יש לעם ישראל את הדרך שלו שהוא ממשיך בה, ואפילו שהרבה פעמים, חלקים מעם ישראל לא הלכו ממש בדרך, ונכשלו בעבירות חמורות ואפילו עבודה זרה, אבל העם כעם נשאר נאמן לדרכו לתורתו לאמונתו, לא עזב אותה. הציבור כציבור, וגם הפרטים שכן כל אחד מהם הוא חלק מהכלל, ומצד זה שהוא חלק מהכלל הוא כאילו מכריז שיש בורא עולם אחד. מהצד הפרטי שלו לפעמים יש כישלונות.
הלשון של המהר"ל (שם נצח ישראל פרק יא): "כבר אמרנו לך כי החטא הוא לפרטים בלבד, הם החוטאים, אבל שיסור בשביל הפרט שם בנים מן כלל ישראל, דבר זה אי אפשר".
היסוד הזה, הוא יסוד שצריך להתבונן בו. הכלל תמיד נשאר נאמן. "אברהם לא היה בחירה פרטית, רק באומה הישראלית שהם זרעו שהרי כתיב באותה בחירה "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יב, ב), וזה בחירה כללית, ובחירה כמו זה אין תולה במעשים". המהר"ל חוזר על היסוד הזה כמה פעמים, להדגיש שההבטחות לאבות, לא היו הבטחה פרטית רק כללית: "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל" וזה דביקות כללית דהיינו כלל האומה אין שינוי בכללי יש רק שינוי בפרטים".
הרעיון הזה של המהר"ל מסביר לנו את מה שאנחנו פוגשים ויכולים לשאול את עצמנו, הרי לפעמים אנחנו רואים ציבור גדול ואולי הרוב של הציבור שחוטא וכו' אבל זה עדיין לא כלל, אלו פרטים, אמנם פרטים רבים. אבל הכלל זה עם ישראל לדורותיו, זה הדור הזה והדור הבא וכל הדורות, הכול ביחד, זו כל המציאות של עם ישראל. עם ישראל לעולם לא הפסיק את דרך האמונה. לא היה דור שלפחות חלק ממנו קטן או יותר גדול שהיה נאמן. תמיד היו כאלה שנשארו נאמנים. ואלה שלא נאמנים גם שהם הרבה בכמות, הם לא מבטאים את הדרך של ישראל, הם התרחקו, אבל עם ישראל המשיך בדרכו.
התאמת התורה לישראל
ולכן כיוון שהקב"ה רצה לתת תורה לעולם, והעולם לא יכול להתקיים בלי תורה, כי כל מגמת הבריאה היא שתהיה בעולם תורה. היה מוכרח שיהיה עם שבמהותו הוא מתאים לתורה. וזה מה שאמרו חז"ל (עבודה זרה ג.) ביום השישי, שהקב"ה התנה בשישי בסיוון, שאם יקבלו ישראל את התורה מוטב, ואם לא - אחזיר את העולם לתוהו ובוהו. כלומר, מגמת העולם שתופיע התורה, שיופיע אור ה' בעולם, ולכן מוכרח שיהיה בעולם עם ישראל שיקבל את התורה. עם שמוטבע בו הטבע הסגולי האלוקי שמתאים לתורה האלוקית. כמו שמוכרח שתהיה בעולם תורה, מוכרח שיהיו אנשים שמתאימים להופעתה, שעל ידם תופיע התורה. ועם ישראל קיבל את הטבע הסגולי שמתאים לתורה.
המהר"ל מסביר עוד דברים יותר עמוקים. המציאות של בריאת העולם מתחילה מאיזו נקודה ואחר כך משתלשלת מזה עוד השתלשלות ועוד השתלשלות ועוד ועוד. וההתחלה של הבריאה, זו כנסת ישראל, וממנה הכול נמשך. ישראל הם בנים בכורים, הם השורש.
כפיית הר כגיגית - הקשר המוחלט בין ישראל לתורה
אם ניגשים אל התורה מתוך גישה זו, שאנחנו עם ישראל ומתאימים לתורה בגלל הסגולה שלנו. כשעוסקים בתורה מתוך ההכרה הזאת, כל לימוד התורה מקבל משמעות אחרת, מקבל משמעות עצמית. יש הבדל גדול אם הטבע שלנו, זה להיות שומרי תורה ומצוות, או אם אנחנו בוחרים. אם אנחנו בוחרים, הבחירה יכולה להשתנות. לעומת זאת, טבע לא משתנה. זאת אומרת, שאם לא הייתה לנו סגולה פנימית, קבלת התורה שלנו לא הייתה מוחלטת.
הקב"ה כפה על ישראל הר כגיגית (שבת פח.), ומה עניין הכפייה הזאת - מסביר המהר"ל, להגיד לנו שהקשר בין ישראל לתורה זה קשר מוחלט שלא יכול להשתנות. זה קשר כפוי, זה לא תלוי בכם, לא תלוי בהתנהגות, זה משהו עצמי. אמנם אתם רוצים לקיים את התורה, ואמרתם 'נעשה ונשמע', ואתם לא חוזרים בכם מהאמירה הזאת. אבל אני מודיע לכם שזה לא תלוי רק בכם, זה לא נובע מזה שאמרתם נעשה ונשמע. זה נובע מפני שהקשר שלכם לתורה הוא קשר מהותי, קשר מוחלט.
זאת ההקדמה, זאת ההכנה שלנו שאיתה אנחנו ניגשים לקבלת התורה, למעמד הר סיני מחדש. "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" (שמות יט, ה). "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". ומתוך הגישה הזאת "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות כ, ב).
שנזכה בעזרת ה' לחדש את הברית שלנו ולהעמיק אותה. ונזכה בעזרת ה' לחוג את חג השבועות בבית המקדש באופן היותר שלם והיותר מלא עם כל כלל ישראל, ואז תופיע השכינה באופן היותר גדול ויותר עליון בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו.
איך עושים קידוש?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
נס בלב ים - הנס ויום הזיכרון שלו
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תהיו חמים!
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
השלמת התמונה
מהו הסוד של פורים בשנה מעוברת?
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות
רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי | הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" | לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות | עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים | כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל - כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת | כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי - מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה הטעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו' | אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם - מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'. ועוד !
אחדות ומחלוקות להיות עמוד שדרה
משנתו של הראי"ה קוק קוראת לציונות הדתית לחדול מתפקיד המקף המחבר האנמי ולתפוס את מקומה כעמוד התמך האמיתי של החברה. תפקיד היסטורי זה דורש ממנה לחבק את הציבור החרדי בשעתו הקשה ולחבר את כל קצוות האומה מתוך אחריות מנהיגותית
בלק פרשת בלק – הנחל הישראלי
מה טובו אוהליך יעקב כנחלים נטיו? מה הקשר בין אוהל לנחל? על איזה נחלים מדובר? ומה יש לנו ללמוד מכך על האוהל הישראלי בדורנו
מאמר שלישי זהירות החסיד במצווות
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ט' - י"א
תיאור עבודת החסיד וההקפדה על קיום פרטי כל המצוות.
יסודות התורה והאמונה ימות המשיח והשיאים המצופים שבאחריתם
המשכנו להתקדם ביסודות השייכים להשגחה. אחר שלמדנו בשיעור הקודם על עולם הנשמות, תחיית המתים והעוה''ב, המשכנו בשיעור זה להבהיר את עניין ימות המשיח. לשם כך חילקנו בימות המשיח בין ראשיתם לאחריתם. על ראשיתם הרחבנו שהאמונה בהם היא יסוד תורה המפורש בה בפרשת נצבים ובברכות בלעם, ודיברנו על ההשלכות המעשיות וההלכתיות המתחייבות בשלב זה. התייחסנו גם לויכוח עם סאטמר בנושא נקיטת היוזמה בקידום השלב הזה. אחר, התייחסנו גם למחלוקות שישנם על אופיים של אחריתם של ימות המשיח, ועל מציאות הניסים ושינויי הטבע בשאותה התקופה העתידית המאושרת.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן הקודש כצורה לחומר
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ה'
החומר צריך להיות איתן ומוכשר ועל גביו יכול לבור הקודש בצורה שלמהשמתאימה לעולם שלנו, קודש תנועתי ומשתלם
תורה והלכות ציבור סמכויות בתי הדין
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
סמיכת חכמים | חידוש הסמיכה | שלא תנעול דלת | שליחותיהו
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
כשרות הכשרת כלים בשר וחלב חלק ג'
השיעור דן באפשרות להסב כלי בשרי לחלבי או להפך, ומסביר כי לפי מנהג האשכנזים נהוג לאסור זאת לכתחילה מחשש לבלבול ולתקלות, בעוד שפוסקי הספרדים מתירים את הפעולה, לעיתים בהתניה של המתנת 24 שעות בין השימושים. למרות האיסור הכללי אצל בני אשכנז, חציו השני של השיעור מפרט שמונה מקרים חריגים שבהם מותר להם לשנות את ייעוד הכלי, כגון: הכשרת כלים לפסח, העברת כלי "פרווה" לבשרי/חלבי, כלי שלא היה בשימוש 12 חודשים, כלי שעבר בעלות, ובמקרים של שעת הדחק.
