מעלת הצדקות | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש | אתר ישיבה

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

לימוד יומי מוצ"ש ה' תמוז ה'תשפ"ו

הקדשת הלימוד באתר

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
נח

קטגוריה משנית

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

לחץ להקדשת שיעור זה

18 דק' קריאה • 52 דק' צפיה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

נח איש צדיק
"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו, ט).
מדייקים חז"ל (בראשית רבה פרשה ל', ט) מה זה בדורותיו? "רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר 'בדורותיו' היה צדיק ואילו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק.. משל לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית אחת ומצאה של חומץ, שנייה כן, שלישית מצאה קוסס" – כלומר עדיין זה יין אבל קצת החמיץ, והוא שמח מאד ביין הזה שלא החמיץ לגמרי. זאת אומרת, ביחס לדורו הוא היה יותר טוב, הכול יחסי.
המשל השני – "רבי נחמיה אמר, ומה אם בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל - על אחת כמה וכמה. משל לצלוחית של אפרסמון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בין הקברות והיה ריחה נודף, ואילו היה חוץ לקברות על אחת כמה וכמה". כלומר האפרסמון נמצא במקום שהריח לא נעים, וזה מפריע לו, אז הריח קצת נודף, אבל אם היו מוציאים את הצלוחית של האפרסמון מהמקום הלא נעים הזה שהריחות הרעים פוגמים בריח, והיה עומד בפני עצמו בוודאי שהריח היה יותר טוב ויותר חזק.
יש כאן מחלוקת בהדרכה הרוחנית, ויתכן שזה עניין של אופי ושוני לפי סוגי האנשים. יש כאלה אנשים שכשהם נמצאים במקום מאתגר, דווקא אז הם מוציאים את הכוחות שלהם מן הכוח אל הפועל. כל הסביבה היא סביבה לא טובה, סביבה קשה, וזה דוחף אותם להתגבר ולהוציא את הכוחות שלהם מן הכוח אל הפועל. ואילולא היו הקשיים, לא היה משהו שמאתגר אותם, והם לא היו כל כך בולטים.
ויש אנשים להפך, שאם יש קשיים הם משתדלים להתגבר, אבל אם אין קשיים אז אדרבה ואדרבה הם מוצאים את הכוחות שלהם באופן יותר שלם, כי הם לא צריכים לבזבז את הכוחות שלהם כדי להתגבר על הקשיים ועל ההפרעות, אלא פשוט עולים מעלה מעלה. דווקא כשאין קשיים, כל הכוחות הולכים ומתעצמים. זה עניין של כוחות שונים. כל אחד הדגיש שיש כאלה שדווקא בדורותיו דווקא בדור הזה הולכים ומתבלטים, ואילו בדור אחר לא היו מתבלטים.
ויש פירוש שלישי ובזה יותר נרחיב. הזוהר אומר:
"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" פירושו של דבר צדיק הוא יסוד עולם, כל הדורות נמשכים ממנו, כל העולם הם בני נח. צדיק בדורותיו בכל הדורות הוא הצדיק. צדיק הוא יסוד עולם, הוא היסוד, ונח היה יסוד העולם, כי כל הדורות נמשכים ממנו. הוא השורש הוא היסוד.

בין צדקות לחסידות
אנחנו צריכים להבין את המדרגה הזאת של צדיק. יש צדיק ויש חסיד. לכאורה חסיד זו מדרגה בולטת יותר. צדיק עושה הכול כדין ובשלמות, וחסיד עושה לפנים משורת הדין, בבחינה מסוימת מעלתו של החסיד יותר גדולה ממעלתו של הצדיק. אבל צריכים כאן להתבונן, לכל בחינה יש את המעלה המיוחדת שלה.
חסידות, פירושו של דבר, מידת האהבה שאדם עושה לפנים משורת הדין. הגאון מוילנא אומר שגם לטוב יש גבולות. כשנותנים טוב בשפע יותר ממה שיכולים לסבול זה גם כן מזיק. אם אדם אוכל יותר ממה שצריך לאכול, זה מזיק לו. אדם מקבל טובה יותר מהגבולות של יכולתו לסבול, כמו בגשמים שמתפללים על הגשמים ומתחילים לרדת גשמים, ואם ירדו הרבה מאד גשמים, יותר מדי גשמים, זה מזיק. יותר מדי גשמים זה בסוף מבול. גם לטוב יש גבולות, וגם לרע יש גבולות. לכל דבר יש את הגבולות שלו, לקצת רע יש מקום, הרבה רע אסור. קצת טוב בשיעור הנכון, ובשיעור הלא נכון הוא מזיק. זאת אומרת החסד ולעומתה מידת הגבורה הן מידות של הקצוות של הצדדים, ולכן הן צריכות להיות בגבולות.

מידת הצדקות - מידה שכוללת הכול
מידת הצדיק זו מידה יסודית, שכוללת בעצם את כל הצדדים בצורה יסודית. עיקר עניינו של הצדיק שהוא מתאים את רצונו לרצון ה'. הוא עושה מה שה' אומר לו, זה נח שהוא ממושמע ועושה כל מה שהקב"ה אומר לו לעשות. אברהם אבינו הוא עושה יותר ממה שהוא מצווה. נח הוא צדיק, ועיקר עניינו של הצדיק, זה התאמת רצונו לרצון ה'. מה שהקב"ה רוצה, זה מה שהוא רוצה. כשאדם מתאים את עצמו לרצון ה' הוא נהיה דבוק לרצון ה', ורצון ה' הוא הרצון של כל מקור הבריאה. הקב"ה רצה לברוא את העולם, רצה להיטיב עם העולם, וכל מה שקורה בעולם זה הכול הופעת רצונו של הקב"ה. אדם מתחבר לרצון ה' מתחבר לכוח הרצון האלוקי שבבריאה. כל מה שקורה בעולם, זו הופעת רצון ה'. כל הבריאה, כל ההופעה, הכול זה בעצם הופעת רצונו של הקב"ה. וכשאדם מתחבר לרצונו של הקב"ה, ורוצה לעשות רצונו, אז בבחינה מסוימת הוא מקבל את היכולות האלוקיות. כי הקב"ה מה שהוא רוצה הוא יכול, אין מגבלות לקב"ה כמובן. הקב"ה מה שהוא רוצה הוא יכול. האדם לא בדיוק, האדם רוצה אבל אין לו יכולות. היה רוצה להשיג ללמוד הרבה תורה כהנה וכהנה בכל יום ויום להספיק את כל המסכת, היה רוצה לדעת את הכול, אבל אין לו יכולות, האדם מוגבל ביכולות שלו. ברצון שלו הוא לא מוגבל, הוא יכול לרצות בלי גבולות. הוא יכול לרצות הכול. אבל הרצון צריך יכולת, והיכולות של האדם הן מוגבלות. אבל כשאדם מתקרב ברצונו לרצון ה', 'עשה רצונך כרצונו' ורוצה מאוד להופיע את רצון ה'. כל מהותו בטלה לרצון ה', ומה שהקב"ה רוצה שהוא יעשה, זה מה שהוא רוצה לעשות. אדם כזה תמיד יהיה שמח, הוא מקבל הכול, כי זה מה שהקב"ה רצה. וככל מה שהוא יותר קרוב ברצונו לרצון ה', היכולת שלו מתגדלת, וצדיק גוזר והקב"ה מקיים. כמובן היכולות שלו הן תמיד נשארות מוגבלות, הוא לא יהיה ריבונו של עולם, כמה שהוא ישתדל, הוא אדם שהוא מוגבל. אבל כיוון שהוא עשה את המקסימום שהרצון שלו יהיה מותאם לרצון האלוקי - הרצון שלו פועל. זה מה שאומר הפסוק: "ווְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כב, כח). כלומר צדיק גוזר והקב"ה מקיים יש בזה מדרגות מדרגות.

צדיק גוזר והקב"ה מקיים
אומר לנו מרן הרב במוסר הקודש בעמוד מ"ב:
"היכולת האלוקית בחפצו קשורה" - כלומר מה שהקב"ה רוצה הוא יכול לעשות, היכולת שלו זה כפי הרצון והחפץ שלו.
"היכולת האנושית נועדה היא לבוא למידה האלוקית הזאת להיות קשורה בחפצו" – עניינו של האדם להתאים את עצמו לרצון ה', וכך היכולת שלו כחתגדל. "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם" (תהילים פב, ו) כלומר אני רוצה לתת לכם כביכול כוח אלקי.
"על כן לא נשלל לגמרי רושם זה של יכולת החפץ מהאדם והוא הולך ומוכר עד כדי המידה של "וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כב נח). זוהי מידת הצדיקים ולפי צדקו של אדם הוא מידמה ליוצרו" – ככל מה שאדם הוא יותר צדיק והוא יותר דומה לקב"ה, כמו שהקב"ה יוצר כל באומר, גם האדם יכול ליצור בדיבור.
וממשיך הרב ואומר:
"ואין אדם בעולם שלא יהיה בו קורטוב של צדקות" - כל אחד יש לו משהו מהצדקות, מדרגות מדרגות בצדיקים, אבל כל אחד קצת רוצה לעשות את רצונו של הקב"ה, קצת הוא צדיק, אז ב'קצת' הזה הוא גם פועל בעולם. זאת אומרת, כל קצת צדיקות היא פועלת הכול במדרגות מדרגות. אדם קצת צדיק אז הוא קצת משפיע על העולם, הקצת דיבור פועל בעולם. כשהוא יותר צדיק, אז הוא קצת יותר פועל בעולם, אין אדם בעולם שלא יהיה בו קורטוב של צדקות.
אז הרב אומר, שלכל אחד יש לו קצת רצון טוב. אין אנשים בעולם שאין להם שום רצון טוב, שום צדיקות, אין דבר כזה. ולכן כל אחד הוא פועל.
"והמיעוט הכמותי הוא היסוד האיכותי שלו, שהוא פועל ברצונו על כל היקום, והוא גוזר ומקיים". ה'קצת הטוב' הזה שיש בכל אחד הוא היסוד האיכותי שלו. זה עיקר האדם. החלק ברצון באדם שמתאים לרצון ה', זה בעצם היסוד, זה היסוד שלו, שעל ידו הוא פועל על כל היקום.
"הוא היסוד החיוני של הלוז, אשר ממנו הכול יקום ויפרח בתחיית המתים" - חז"ל אומרים שיש עצם לוז, זה שייך למקום שלנו, "וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (בראשית כח, יט). העצם הזאת היא עצם מיוחדת שהיא קיימת גם אחרי חייו של האדם, הגוף לא מחזיק מעמד אחרי שאדם נפטר לבית עולמו, וגם העצמות שאמנם מתקיימות יותר מהבשר והעור, אחר כך גם הן לא מתקיימות, ורק נשארת עצם אחת שקוראים לה עצם לוז והיא מתקיימת וממנה תחיית המתים. העצם הזאת היא ניזונת מסעודת מלווה מלכה ולכן יש לה קיום מיוחד במינו. והרב רומז כאן שעצם הלוז הזאת, היסוד החיוני של הלוז שממנו יקום הכול ויפרח בתחיית המתים בעולם שעתיד להתחדש, זה בעצם הרצון הטוב של האדם, זה היסוד שלו. זה הלוז, שזה בעצם עיקר עניינו של אדם, הרצון הטוב שלו, הצדקות שלו, וככל מה שהצדקות שלו תהיה יותר גדולה, היסוד שלו נהיה יותר גדול, וכך הוא יכול יותר לפעול בעולם.
יש אנשי חסד, ויש אנשים יראים. יש אנשים עובדים את ה' מאהבה, ויש אנשים שעובדים את ה' מיראה. כל אחד יש בו משהו מיוחד בעבודת ה'. יש מידת החסד, יש מידת הגבורה. יש תלמידי חכמים, ויש נביאים, ויש צדיקים, ויש מלכים, ויש חסידים, ויש גיבורים, מנינו כאן שבע מדרגות. בנביאים כלול שתי מדרגות נביאים זה סוג מיוחד של אנשים שיש להם השגות רוחניות עליונות. תלמידי חכמים, אצלם השכל הוא העיקר. חז"ל אומרים לנו חכם עדיף מנביא (בבא בתרא יב: ). נבואה זה משהו שמופיע מפעם לפעם, זה לא קבוע ולא בא מתוכו. חכם הוא קשור במהות שלו בהופעת התורה.
מידת הצדיקות היא מידה יסודית, היא כוללת את כל המידות ביחד באופן תמציתי, ומתוך כך היא משפיעה על כל המציאות.

מידת הצדקות – יסוד העולם
אברהם אבינו מידתו מידת החסד. יצחק מידתו מידת הגבורה, יעקב תפארת. יעקב כאילו תלמיד חכם. ויש יוסף, ויוסף הוא נקרא צדיק. יוסף הצדיק. ואנחנו פוגשים את הצדיקות של יוסף בצנעה. יוסף קידש שם שמיים בסתר לא בגלוי. כשאנחנו מדברים על יסוד, לא רואים את היסוד. יסוד של הבניין הוא בתוך האדמה אבל הוא מחזיק את הכול. כל הבניין בנוי על היסודות. על היסודות שהם נסתרים, ומחזיקים את כל הבניין. על זה בנוי הבניין הגדול. כמה שהבניין יהיה יותר גדול, הוא צריך יסודות יותר גדולים. לפי חוזק היסודות כך אפשר לבנות את הבניין שעליו. כך גם באופן רוחני, אם יש לאדם את התכונה הבסיסית היסודית הזאת של צדיקות שהוא צדיק, זאת אומרת שהוא בטל כלפי רצון ה', ורצון ה' הוא המקור של הכול, אז יש לו 'בבכוח' כוח שממנו יכולים להופיע אחר כך הרבה הופעות עליונות אלוקיות. זו הבחינה של נח. "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" כלומר בכל הדורות שלו. כיוון שהוא היה צדיק, וצדיק זה דבר יסודי מאוד, הוא יסוד כזה איתן שכל הדורות נמשכים ממנו.
יש כאן רמז כמובן לדברים הרבה יותר עמוקים פנימיים, אבל פשוטם של הדברים אנחנו מבינים, שהמידה הזאת הצדיקות היא מידה מיוחדת מאד. בפרשות הבאות כשניפגש עם אברהם, נדבר על המידות הנוספות. כמובן שכל מידה יש לה את הייחודיות שלה, וכאן עסקנו במידת הצדיקות, הצדיקות היא מידה יסודית מאוד, צדיק יסוד עולם.

ברית - ביטוי לקשר תמידי
הדור של נח חוטא ובא מבול לעולם, ואחרי המבול הקב"ה כורת ברית עם נח ובניו, עם העולם, ומבטיח שיותר לא יהיה מבול.
בדרך כלל כשכורתים ברית בין בני אדם, למה כורתים ברית אנשים אוהבים אחד את השני מאוד וקשורים זה בזה ואומרים בוא נכרות ברית בינינו. למה צריכים לכרות ברית, אנחנו אוהבים אחד את השני, הרי הכול בסדר. כל המטרה של כריתת הברית היא שאם במקרה יהיה איזשהו משבר ביחסים, משהו שיכול להפריע - אנחנו עכשיו מתחייבים זה לזה שאנחנו נתגבר. מה שאנחנו מתחייבים זה לזה, חייבים באופן מוחלט, ברית כרותה למלח מששת ימי בראשית. חז"ל אומרים בסגנון כזה. ברית זה דבר שתמיד נמשך שלא פוסק. מחליטים החלטה כורתים ברית ומתחייבים לעמוד בדבר הזה. חז"ל אומרים שברית כרותה למלח כיוון שהוא לא מתקלקל, שהוא מחזיק מעמד תמיד. וברית כרותה לשפתיים שמה שאדם אומר זה פועל. האדם צריך להיזהר בדיבורו.

הברית לאחר המבול – העולם לא יחזור לקלקול שהיה
והקב"ה צריך להבטיח שמעכשיו לא יהיה מבול, הוא צריך להישבע על זה? הרי הקב"ה מה שהוא אומר זה מוחלט. מה כוונת האמירה הזאת?!
אפשר להבין את הדברים באופן כזה, שהכוונה היא שאחרי המבול לא יהיה מצב כזה שתהיה ירידה רוחנית כמו שהייתה בזמן המבול שהיא הייתה הסיבה למבול. לא שתהיה ירידה ויהיה משבר, והעולם יהיה מקולקל לגמרי ויגיע לו מבול, אבל הקב"ה הבטיח שלא יעשה מבול, לא כן, אלא הכוונה שהעולם למד לקח והבין מה קורה כשהכול משחיתים, שזה הורס את העולם, הוא למד להיזהר ולא לרדת יותר למדרגה נמוכה כזו. זה אות הברית שהקב"ה אומר לנח ובניו. הוא כורת ברית עם העולם, העולם עכשיו יהיה תמיד מושפע ממנו, לא מתנתק לגמרי מריבונו של עולם. לא נקלע למצב כזה שהנתק שלו יהיה כזה גדול עד שאין מקום לקיום העולם, אלא תמיד העולם יהיה מחובר לקב"ה.
זה רמוז בדברים של בעל הנתיבות בפרשת השבוע. בעל 'נתיבות המשפט' הוא מסביר את הרעיון הזה ואומר, הקב"ה אומר איפה תראו את הברית הזאת - כשיהיה ענן על הארץ תראו קשת בענן, וזה יהיה הסימן של הברית שאני כורת איתכם. מה הסימן הזה, איך יש קשת בענן - כשהשמש מאירה דרך עננים אז רואים את הקשת. כלומר התפקיד של הענן הוא בעצם להסתיר את האור של השמש הוא מאפיל קצת והאור לא כל כך ניכר, אבל הוא לא מאפיל עד כדי כך שלא רואים כלום, מאפיל ונשאר עדיין אור. וזה הרעיון אור ה' הוא מופיע בעולם והוא מקיים את העולם. "וְהָיָה בְּעַנֲנִי עָנָן" (בראשית ט, יד) גם כשיהיה ענן, אז הענן לא יסתיר לגמרי את האור האלוקי. כמו שהענן לא מסתיר לגמרי את אור השמש, הוא לא יסתיר לגמרי, ותמיד יישאר אור אלוקי והעולם ימשיך את קיומו. מובטח עכשיו שהעולם יהיה תמיד במדרגה רוחנית כזאת, שלא יהיה יותר מצב של קלקול כזה שצריך להיות מבול. זה הפירוש של "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן" (בראשית ט, יג). זהו הרעיון שאומר בעל הנתיבות.
וזה מה ששאל רבי שמעון בר יוחאי את רבי יהושע בן לוי האם נראתה קשת בימיך? מה הוא שאל אותו? האם האור של השמש נפגם על ידי ענן ונראתה קשת. זאת אומרת, האם הייתה ירידה רוחנית כזו בימיו. הוא מדבר איתו לא על הקשת אלא על מה שמסמלת הקשת. ורבי יהושע בן לוי הוא היה כמובן צנוע, ואמר שכן נראתה. וזה שאמרו חכמים (ברכות נט.) שכל הרואה קשת ראוי שיפול על פניו. כלומר רואה קשת זה כאילו רואה משהו מהשכינה. כלומר כשהוא רואה שאור ה' עכשיו מוסתר, ויש חוסר בשלמות המצב הרוחני, צריך להתפלל, וליפול על פניו, להתאונן על החטאים. וזו המשמעות של הברכה "זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו", כלומר יש נפילה, יש מסך מבדיל. ואנחנו מודים לקב"ה על הברית שהעולם תמיד יישאר בקישור כזה לריבונו של עולם, שתמיד מובטח קיומו.

חטא דור הפלגה
בהמשך של הפרשה אחרי דור המבול, הסיפור של דור הפלגה. מתקבצים כולם לבנות להם מגדל וראשו בשמיים. לא כתוב במפורש מה היה החטא של דור הפלגה, מה הבעיה אם הם רוצים כולם להיות מאוחדים ביחד בשפה אחת ודברים אחדים, לא כתוב שום דבר מפורש בחז"ל. יש פרשנויות שונות מה היה החטא של דור הפלגה.
אור החיים מבאר, שהם רצו כולם להיות מאוחדים במקום אחד, כל האנושות תהיה מחוברת בשפה אחת ודברים אחדים, עשו מגדל גדול שנראה ממרחקים, אם מישהו קצת יתרחק תמיד יהיה המגדל הגדול הגבוה הזה שכולם יוכלו לראות אותו ולחזור אליו בחזרה. זאת אומרת, המטרה שלהם הייתה ריכוז במקום מסוים, וזה לא לרצונו של הקב"ה. הקב"ה ברא אקלימים שונים, מדינות שונות, שליש יישוב, שליש ים, שליש מדבר, כך צריכה להיות החלוקה של העולם, ובחלוקה הזו גם אם נחבר את כל המקומות של יישוב, אפילו זה לא יעלה לשליש. אבל מכיוון שאנשים מסתובבים מיישוב ליישוב בערך יש שליש יישוב. כך הקב"ה רצה שיהיה עולם שמופיע בהרבה הופעות.
נרחיב על פי היסוד הזה של דברי האור החיים. בפשט של הדברים זה עניין של מקומות. ובעצם יכול להיות שהכוונה לא רק מקומות אלא הופעות ותכונות שונות. הקב"ה רצה שהעולם יהיה עולם עשיר, עולם מגוון, עולם עם הרבה הופעות. שבעים פנים לתורה, שבעים אומות. שבעים זה לשון של שפע, שבע תמיד זה יותר זה רבים. וכך העולם יופיע בשלמותו, כך הגדלות האלוקית תופיע בכל הופעתה של הבריאה. והם חשבו שכולם צריכים לחשוב אותו דבר, שפה אחת, דברים אחדים, שלכולם יהיה אותו ראש. זה לא הסדר. הסדר הוא שהקב"ה רוצה שיהיו הרבה גוונים, הרבה אופנים, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם (ברכות סד.), הרב מסביר (בעין אי"ה שם שס"א) 'מרבים שלום בעולם שנאמר: "וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" (ישעיהו נד, ג) - מרבים במובן זה שיש הרבה גוונים וכולם ביחד. אם יש גוון אחד זה לא שלום. שלום זה בין שני צדדים בין ארבע, בין חלקים שונים שמחברים אותם יחד, זה שלום, ושלום זה שלמות. אם כולם חושבים אותו דבר זה לא שלום. מרבים שלום הרבה שלום, תלמידי חכמים מרבים שלום, כלומר יש הרבה גוונים וכל הגוונים ביחד.

לכבד הדעות השונות בתורה
ויש אנשים שקשה להם להבין את זה גם היום, חושבים שיש אמת אחת ולא יכולות להיות שתי אמיתות. איך יכול להיות שתי אמת, ומי שחושב אחרת הוא לא בסדר, הוא טועה. האמת יכולה להיות מצומצמת, ויכולה להיות גדולה ורחבה מאוד והכול אמת. צריכים להבין את הדבר הזה, שהאמת היא לא מצומצמת. כל אחד מתבונן ומסתכל מחפש את האמת ובמבט שלו האמת היא כמו שהוא חושב, השני חושב אחרת, כמובן שיש איזה גבולות. אם אנחנו רואים את האותיות של האמת, זה אל"ף בהתחלה ומ"ם זו האות האמצעית של האותיות והתי"ו זו האות האחרונה של האותיות. האמת מקיפה את כל האותיות כולן, כשהכול ביחד בשלמות אחת, האמת מופיעה בשלמותה. בתנאי כמובן שאנשים מחפשים את האמת, רוצים לעשות את רצון ה' ומכוונים אל רצון ה'. אבל זה חושב כך, וזה חושב כך.
התורה בנויה לא רק על בית הלל, גם על בית שמאי. אין דבר כזה שהאמת היא רק כמו שבית הלל חושבים, ובית שמאי לא צריכים בכלל להזכיר אותם. אחרי שהכריעה ההלכה, למה מביאים את הדעה השנייה, אם יש מחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר והלכה כרבי יהושע, היו צריכים להביא רק את דעתו של רבי יהושע. למה צריכים להביא דעה טועה? שהיא לא הדעה הנכונה? וכן כל מחלוקות אביי ורבא, וכל המחלוקות שיש בין החכמים, כמעט אין שום דבר בתורה שאין עליו מחלוקת. אבל כשהמחלוקת היא לשם שמיים, אלו ואלו דברי אלוקים חיים. והכול מפי ה' ניתן, אתה מבין ככה, והשני מבין אחרת, גם הפנים שלך שונות מהפנים של השני, ולכן גם הדעות שונות . וזה לא חיסרון זו מעלה שיש הרבה גוונים.
כשהקב"ה ברא את העולם, ברא את אדם הראשון. שואלת המשנה במסכת סנהדרין (פרק ד משנה ה) למה הקב"ה ברא דווקא אדם אחד? אז יש כמה תירוצים במשנה במסכת סנהדרין ובברייתא שם, תירוץ אחד שלא יהיו מחלוקות בעולם שכולם יש להם אבא אחד וכולם בנים של אותו האבא, ואז יש שלום. תירוץ שני, להראות את הפלאים של הקב"ה. שהקב"ה ברא את האדם בצלם אלוקים ועכשיו הצלם אלוקים הזה מופיע אצל כל אחד באופן אחר ואין אחד דומה לשני. אולי באחד מארבעים מיליון, או באחד מארבעים מיליארד, כך אומרים, יכול להיות מצב שלא רואים את ההבדלים בין האנשים. בעיקר אומרים שהאוזניים הן שונות, וזה אחד האיברים שאפשר להבחין בעזרתו בין אנשים, הן שונות בהן בולט ההבדל. (באופן כזה שממש הדמיון יכול להטעות, וזה יכול להיות אחד מעשרות מיליונים או אפילו יותר מזה.) זה הפלא של הקב"ה הוא חתם חותמת אחת, חתם את דמותו של האדם, והרבה אנשים יוצאים מהחותמת הזאת, וכל אחד ואחד הוא שונה וזה בכוונה כדי שיופיע עולם עשיר. כל אחד יש לו ייחודיות, כל אחד מופיע הופעה נוספת, והעושר הגדול הזה, זו ההופעה הגדולה שהקב"ה מופיע בכל הבריות בכל הדברים ובתנאי שאנשים מכוונים את עצמם לשמיים. אנשים מכוונים את עצמם לשמיים ורוצים לשמוע את התורה ורוצים לעשות את התורה, אבל הם חושבים כל אחד אחרת, וכל אחד משוכנע שהוא צודק.
בית שמאי בטוחים שהם צודקים, ובית הלל בטוחים שהם צודקים. התורה היא עשירה. וכשאדם חושב שרק דרך אחת יש בעולם, זה חטא דור הפלגה. זו לא התורה. התורה היא עשירה. אם אדם חושב האמת היא תמיד אצלי, ואם אחר חושב אחרת הוא טועה, אני חשבתי וביררתי וזו האמת, ככה גם קיבלתי מרבותיי, ואני יודע שזאת האמת ואין בלתה, והנה בא אחר וחושב אחרת, כנראה שיש לו סיבות לא ענייניות. כי אחרת למה הוא חושב אחרת, כנראה שיש לו אינטרסים, כנראה שיש לו שיקולים זרים - זו הסתכלות מעוותת. למה אתה חושב שיש לו אינטרסים, לך אין אינטרסים?! למה אתה חושב כך על השני, הוא חושב אחרת כי במבט שלו הוא רואה את הדברים באופן שונה. והראייה השונה, לפעמים היא נגרמת בגלל אקלים, בגלל המקום שבו אדם נמצא. יש אקלימים חמים ויש אקלימים קרים, האנשים באקלימים החמים הם חמים חמי מזג. האנשים באקלימים הקרים הם קרים. האופי שלהם שונה, וזה לא רק חום וקור, כל מקום עם האופי שלו, עם המזג שלו, וזה משפיע על הבריות כמו שצמחים לא יכולים לגדול בכל מקום. יש צמחים שגדלים באקלים אחד ולא מתאימים לאקלים אחר, במקום אחד הם גדלים טוב, ואם תגדל אותם במקום אחר לא יגדלו. אז הקב"ה עשה עולם עשיר, עולם שיש לו המון מקומות, המון אקלימים, המון נופים, והמון הופעות של אנשים שמושפעים מהסביבה שלהם. על כל פנים יש גווני גוונים של הופעות, של מחשבות, של דעות, של השקפות, של רגשות, וכולם אם יהיו מאוחדים ומכוונים לשם שמיים, יופיעו את ההופעה השלימה של התורה האלוקית, של שבעים פנים לתורה.

הסתכלות גדולה
לפעמים אנשים חושבים, הקיצוניים זה השיא של הנכון. לא נכון. זאת אומרת אני רוצה להסביר את הדברים האלה שיבינו נכון. אנשים חושבים שמישהו שהוא יותר מחמיר ויותר קיצוני, הוא יותר תורני ויותר קדוש. ומישהו אחר שהוא מכיל ומוותר, כנראה יש לו חוסר שלמות, ובאמת זה לא נכון. לא מפני הוותרנות אלא מפני גודל ההסתכלות. אדם מסתכל בהסתכלות צרה. הרב אומר שיש צדיקים בינונים ויש צדיקים גדולים. צדיקים בינונים רואים את הרע ונלחמים בו מלחמת חורמה מפני שהרע הוא רע וצריך לסלק אותו. וצדיקים עליונים הם יודעים שיש תפקיד לרע, איך יכול להיות תפקיד לרע, לא יכול להיות תפקיד לרע. אז אומר הרב באורות התשובה שהצדיקים העליונים רואים את אור ה' הגדול העצום זה כמו שמש, האם אפשר להסתכל על השמש, אי אפשר להסתכל על השמש זה אור חזק מאוד, אם אדם מסתכל על השמש הוא מסתנוור. אם הוא רוצה לראות את אור השמש, אז צריך לקחת איזו זכוכית שמצמצמת את האור כדי להסתכל על השמש, כי אחרת אי אפשר להסתכל עליה. האור יותר מדי חזק. הצדיקים העליונים הם רואים אור ה' המופיע בעולם בעוצמות כאלה אדירות, שמוכרחים לעשות החשכה לאור הזה, וההחשכה הזאת היא זה מה שהרשעים עושים. אנחנו לא מבינים את זה. קשה להבין את זה, הצדיקים העליונים מבינים את זה. אבל צדיקים רגילים לא מבינים איך יכול להיות מקום לרע, מקום לרע לא יכול להיות, אבל זה חושך, וההחשכה הזאת תלוי באיזה מצב אתה נמצא. אתה מאיר אור קטן, קצת חושך כבר מפריע לך, אתה חייב ללחום בו. אתה מאיר אור גדול אז פחות מפריע לך החושך, וכשאתה מאיר אור מאוד גדול אתה חייב להשתמש בחושך, כי אחרת אי אפשר להכיל אותו. ההסתכלות הגדולה הענקית שרואה את הצדדים השונים זה פשוט בא מגודל, זה לא בא מחולשה. יש אנשים שאין להם עקרונות, אז הם רוצים לחיות בשלום עם כולם, למה לעמוד על העיקרון שלי, זה לא חשוב. אז בואו כולנו נחיה ביחד, כולם שווים. זו הסתכלות נמוכה. והסתכלות בינונית היא שלא יכולים לסבול דעות לא טובות, והסתכלות עליונה שרואה את כל הצדדים רואה דברים טובים גם אצל אחרים ולא מתוך ותרנות ולא מתוך ירידה אל מתוך גדלות. זאת הגדלות שאליה מרן הרב היה מחנך אותנו.

המלחמה דורשת מאתנו לשאוף לגדולות
אנחנו נמצאים עדיין במצב של מלחמה. מלחמה זו טלטלה גדולה בעולם, והיא מזעזעת את האושיות. גם פה בישיבה, תלמידי הישיבה, אברכים לא מעטים נמצאים בצבא, זה מזעזע את הסדר. כל התוכניות שתכננו, לא יכולים לקיים אותן. כל זעזוע כזה, זו קריאה אלוקית שדורשת מאיתנו להקשיב לדבר ה'. מה ה' מדבר אלינו מתוך המלחמה הזו, מתוך הזעזועים האלה.
אנחנו רואים שהדור שלנו זקוק להדרכה של גדולים. חסרה לנו הנהגה גדולה שאומרת לנו זאת הדרך. חסרים תלמידי חכמים גדולים, חסרים מנהיגים גדולים שינהיגו ויורו את הדרך לאן אנחנו צריכים לפנות, באיזה גודל, באיזה כיוון, וזה התפקיד שלכם, חייבים לשאוף לגדולות! חייבים לשאוף לגדולות כל אחד לפי מה שהוא. לשאוף לגדולות פירושו של דבר לא רק לראות שעכשיו הכול מיטלטל ולהיות עסוק רק בעצמי, איך אני אהיה מוצלח, איך אני אהיה בן תורה, איך אני אהיה במדרגה הנכונה של עובד ה', אלא לחשוב איך העולם יהיה יותר מתוקן. לא לחשוב רק על עצמנו אלא לחשוב מה התפקיד שלי בתיקונו של עולם. צריכים תלמידי חכמים שיראת ה' היא מרוממת אותם.

יראת ה' מרוממת
אני רוצה להסביר בפשטות, לפעמים נראה שמידת היראה היא מגבילה. אדם ירא אז הוא כאילו נרתע, נרתע מהגדולה האלוקית וזה כאילו עלול לצמצם אותו, אבל יראת ה' האמיתית זו התבטלות רק כלפי ריבונו של עולם, לדעת אני בריה של הקב"ה. הקב"ה ברא אותי והוא מקיים אותי בכל עת ובכל שעה. וכל הזמן אני הופעה של ריבונו של עולם, אני עלול, כלשונו של המהר"ל בנתיב היראה. אין לי עצמיות, העצמיות שלי היא אדירה, מפני שאני הופעה אלוקית. וזה הגודל שלי, שריבונו של עולם מופיע בי. שבי נמשכת הופעה אלוקית. מידת היראה היא ביטול גדול כלפי ריבונו של עולם, שאין עצמיות לאדם, אלא כל עניינו זה להיות הופעה של ריבונו של עולם. וזה נותן לו המון כוח, כי האדם הוא הופעה אלוקית.
זה מה שאומר הפסוק "יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ" (משלי כד, כא) והמדרש אומר כל מי שירא מהקב"ה סופו להיות מלך, ממי אתה למד מאברהם אבינו שנאמר: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" (בראשית כב, יב). חייבים תלמידי חכמים עם יראת שמיים גדולה. אברהם אבינו היה מלך על איבריו (נדרים לב:), כך חז"ל אומרים, שהוא מלך על כל אבריו ועשה את רצון ה', הוא ביטל את עצמו כלפי ריבונו של עולם. אברהם זה גימטריא של רמ"ח, בהתחלה נקרא אברם ואחר כך קראו לו אברהם, אברהם הוא מלך על כל רמ"ח האיברים שלו ואחר כך הוא נעשה מלך גם על אחרים. מי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים (ברכות ו:). יוסף היה מלך על עצמו, אדם צריך לשאוף ראשית כל להיות מלך על עצמו, ירא ה', מי שירא ה' נהיה מלך, הוא ירא ה' אז הוא נשמע לעצמו, הוא שולט על כל כוחותיו, הוא נעשה מלך על עצמו, ואחר כך הוא נעשה מלך על אחרים. יוסף היה מלך על עצמו, הוא שלט על כל כוחותיו, ואחר כך הוא נהיה מושל בכל ארץ מצרים.

צורך הדור בגדולי תורה אנשי אמת
אנחנו צריכים לשאוף לכך, אנחנו חייבים להעמיד גדולי תורה, תלמידי חכמים, מנהיגים כאלה שיכוונו את הציבור, יכוונו את העם. הם צריכים להיות אנשי חיל גיבורים "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" (דברים א, יז). כל המידות שנזכרו בתורה וכמובן "ושונאי בצע" אנשי אמת ישרים.
אני אומר את זה לנו לכם, אנחנו חייבים להעמיד גדולי תורה אמיתיים שינהיגו את הדור. הדרך של מרן הרב שאנחנו הולכים בה, היא הדרך הגדולה הדרך המכוונת. בשביל זה צריכים לבנות כוחות רוחניים חזקים מאוד, יראת ה' גדולה, לא לעסוק בצדדים החיצוניים של הכבוד וכדומה אלא במגמה הגדולה לתקן את העולם. אני חושב שזאת הקריאה שאנחנו נקראים, זה המצב, חסרה לנו הנהגה רוחנית גדולה, שיהיה כל כך ברור שהאנשים האלה הם הם ענקים גדולים, שלא יהיה ספק בזה, ואז הם יוכלו לאחד את העם ולכוון את הציבור, זה התפקיד שלנו. כל אחד במקום שלו. אבל כל אחד צריך לשאוף להיות גדול. כמו שאמרנו כשיש קצת צדיק הוא כבר פועל בעולם, קצת יותר צדיק הוא יותר פועל בעולם. אז קצת מנהיג הוא כבר פועל בעולם. ולכן צריכים לעבוד על זה ולהשקיע בזה.

מעלת החיילים שנלחמים בפועל
אנחנו עכשיו רואים את החיילים שלנו שמסתכנים ונלחמים. היו כאלה שלחמו בראש השנה ולא יכלו להתפלל את תפילות ראש השנה. הם מרגישים לא טוב, אנחנו התרוממנו בראש השנה, והם כל הלילה היו בפעילות, רק הפסקה קטנה שהתפללו ותקעו בשופר, ואחר כך עוד פעם פעילות. אמרתי להם אנחנו התפללנו ש"כל הרשעה כעשן תכלה" ואתם עשיתם את זה בפועל. אתם עשיתם יותר ממה שאנחנו עשינו, אנחנו התפללנו לבטל את הרשעים ואתם עסקתם בזה. זה דבר גדול לא מרגישים את זה כשעוסקים בזה, כאילו לא מרגישים בזה קדושה, אבל צריך להרגיש שכל מה שעושים בעולם, זו עבודת ה'. עבודת ה' זה לא רק בתפילות ובבית הכנסת.

התחזקות בלימוד התורה בזמן מלחמה
אנשים נמצאים במלחמה ועושים הכול במאמצים גדולים, אנחנו גם חייבים להתאמץ אותן ההתאמצויות. לא יכול להיות שאנחנו נלמד ככה בנחת. צריך להתאמץ, להתייגע, להשקיע וללמוד. אנחנו רואים אנשים מתאמצים, יש כאלה שהיו חודשים רבים במילואים. אנחנו חייבים להתאמץ בישיבה. זה גם לא נראה טוב אם אנחנו לא עושים את הדבר הזה, אבל לא רק בגלל זה אנחנו צריכים לשקוד. אנחנו צריכים לשקוד מפני שזה צורך השעה. זאת הוראת השעה. עכשיו בחורף יש מוצאי שבת ארוך, זה זמן טוב ללימוד, זה נפלא. יש הרבה שעות ביחד, יש גם ליל שבת ארוך, אנחנו צריכים למצות את הזמנים בעזרת ה'. אני יודע שזה מה שאתם רוצים, אחרת לא הייתי אומר את זה, כי אחרת הדברים לא היו נשמעים. אני רק מזרז למזורזים שכמותכם.
ושיהיה לנו בעזרת ה' זמן טוב של עלייה גדולה לכבוד עם ישראל.

נח

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

5 דק'
לנתיבות ישראל
מהו התוכן האמיתי של העולם?
לנתיבות ישראל - סיום מאמר "והנצח זו ירושלים"
ג' אב תשפ"ג
12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז (2)
שיעור מס' 91
ט"ז סיון תשפ"ג
38 דק'
שלח לך
שמחת ארץ ישראל
שיחת מוצאי שבת שלח לך תשע"ו
סיון תשע"ז
40 דק'
בשלח
בזכות מה נקרע הים?
שיחת מוצ"ש פרשת בשלח תשפ"ב
י"ג שבט תשפ"ב

30 דק'
אור החיים על הפרשה
יחודו של נח על פני שאר צדיקי דורו
אור החיים על פרשת נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ל' תשרי תשפ"ו
נח
חשק התורה וזהירות מביטולה
הרב אורן נזרית
פרשת שבוע
הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם
הרב יוסף כרמל | חשוון תשע"ב
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפ"ו – הנס הכלכלי של ישראל
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ו

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד
22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב דוד חי הכהן
הרב אליעזר מלמד
הרב אליקים לבנון
הרב שבתי סבתו
הרב דוד דודקביץ'
הרה"ג צבי שכטר
הרב חנן פורת ז"ל
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב חגי לונדין

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו

עוד שיעורים

אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il