עונג שבת פרשות ויצא-וישלח | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
ענג שבת

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
ויצא

12 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אליעזר בן חנה וחיים דורף ז"ל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בס"ד,
ערב שבת קודש
פרשת ויצא - וישלח
עלון מס' 4 (שנה שלושים ותשע) (1371)
ה' בכסלו ה'תשפ"ה (06.12.2024)
מועדי השבת ויצא

ענג שבת (306)

רבנים שונים

311 - עונג שבת פרשת חיי שרה-תולדות

312 - עונג שבת פרשות ויצא-וישלח

313 - עונג שבת פרשות וישב-מקץ-חנוכה

טען עוד

ער"ש מוצ"ש
י-ם 16.00– 17.15
ת"א 16.14 – 17.16
חיפה 16.03 – 17.14
ב"ש 16.18 – 17.18
אילת 16.11 – 17.16
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת ויצא – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.52 – 4.56
זמן הנחת תפילין 5.39 – 5.43
הנץ החמה (מישור) 6.29 – 6.33
הנץ החמה (הנראה) 6.35 – 6.39
ס"ז ק"ש מג"א 8.12 – 8.16
ס"ז ק"ש הגר"א 8.59 – 9.03
חצות היום 11.32 – 11.36
מנחה גדולה 12.03 – 12.06
שקיעת החמה 16.36 – 16.37
צאת הכוכבים ב' 17.26 – 17.27
דף יומי: בבא בתרא קסה - קעא

מועדי השבת וישלח
י-ם 16.01– 17.17
ת"א 16.15 – 17.18
חיפה 16.04 – 17.16
ב"ש 16.19 – 17.20
אילת 16.12 – 17.18
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת וישלח – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.57 – 5.00
זמן הנחת תפילין 5.44 – 5.48
הנץ החמה (מישור) 6.34 – 6.38
הנץ החמה (הנראה) 6.40 – 6.44
ס"ז ק"ש מג"א 8.16 – 8.19
ס"ז ק"ש הגר"א 9.03 – 9.06
חצות היום 11.36 – 11.39
מנחה גדולה 12.06 – 12.10
שקיעת החמה 16.37 – 16.40
צאת הכוכבים ב' 17.27 – 17.30
דף יומי: בבא בתרא קעב – סנהדרין ג

לעילוי נשמת דר' אריה בן יוסף ורעייתו גב' ג'ינה בת שמעון, גולדשמיד. יהי זכרם ברוך!

לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל
"בימים האחרונים אנחנו מפעילים את הנשק הסודי שלנו – אנחנו יושבים יחד וקוראים תהילים" כך כותב סבא שלי בשנת 1948 בתחילתה של מלחמת העצמאות. כאן הבן, בני בן העשר, שואל. הרי סבא חיים היה לוחם! סבי ניצל את ניסיונו כפרטיזן והצטרף לצה''ל כחבלן וכמפקד בחטיבת גבעתי. הקושי של בני מזכיר את הניסיון להעמיד את השירות הצבאי בניגוד לחיי תורה. דרך העיון בתהליך האישי שעובר יעקב אבינו נחזק את ההבנה כי הניגוד הזה לא נכון.
יעקב הוא טיפוס שנמנע מעימותים, הוא איש תם . הוא אמנם אקטיבי ודואג לעצמו אך לרוב פועל בדרך מתוחכמת ולא בעימות ישיר. כשיצחק רוצה לתת את הברכה לעשיו יעקב לא מממש את הבכורה שקנה. כשאמו אומרת לו להתחפש הוא חושש מאביו. כשרבקה אומרת שוב הוא מקשיב לה. כשעשיו רוצה להרוג אותו הוא בורח. יעקב הוא טיפוס רוחני, הוא לומד תורה, יושב אהלים . לפני השינה הוא מתפלל, בלילה הוא חולם על מלאכים ובבוקר קורא בשם ה'.
בבית לבן יעקב מתמודד עם אתגרי המציאות. הוא עובד קשה, בתנאים לא הוגנים, מרמים אותו ועושקים אותו, יש סביבו הרבה מתח, מריבות ומאבקים אבל יעקב מצליח לבנות משפחה מפוארת וגם עדר מכובד. יעקב עומד על שלו, שוב, בעזרת תיחכום וסייעתא דשמייא. כאשר יעקב מחליט לחזור לארץ הוא פועל בערמה באופן חד צדדי, אחר כך עומד על שלו מול לבן ולבסוף כורת איתו ברית. פרשת וישלח מתחילה ברגע שבו יעקב עומד לפני האיום הגדול של חייו - המפגש עם עשיו. יעקב חושש שעשיו עדיין רוצה להרוג אותו. יעקב אחראי ורוצה להגן על משפחתו הגדולה.
יעקב פועל בכמה דרכים. קודם כל דיפלומטיה, שליחים שיעבירו מסרים של פיוס. זה לא מספיק ויעקב גם מתכונן למצב חירום. "מכין עצמו למלחמה" הוא לא גייס לוחמים אלא הכין תוכנית הישרדותית – שלפחות חלק מהמשפחה יינצל. בנוסף להשתדלות יעקב מתפלל לקב''ה שיציל אותו. אבל הוא לא סומך על התפילה בלבד ושוב - עוד דיפלומטיה. עוד שליחים, עם מתנות ומחמאות לעשיו, עוד הגנה על העורף, עד הרגע האחרון הוא מנסה למנוע את העימות ולהגיע להסכם...
ואז מגיע המאבק. בלילה. יעקב לבד, נאבק עם איש פלאי שאינו יודע את שמו. נאבק, נפצע, ולא מוותר. גם כשהאיש רוצה להפסיק יעקב לא משחרר אותו עד שמקבל ברכה. יעקב מקבל שם חדש. אחרי שנאבק - " לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל ". זהו ישראל – עומד על שלו, נאבק וכשצריך נלחם. במקום יעקב שפועל בערמה מעתה ישראל פועל בראש מורם. במקום התפיסה ההישרדותית של הגלות הגיע הזמן לגאווה ישראלית. וכאן מתעורר החשש שאם הוא יפעל בדרך אחרת הוא יאבד גם את התמימות והרוחניות שלו.
אבל זה לא קורה. מיד בפסוק הבא "ויקרא יעקב". ובפרק הבא שוב, "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל" ואחר כך "ויצב יעקב" וכך עד סוף הספר, פעם ישראל ופעם יעקב. ישראל שולח את יוסף לראות את אחיו אבל יעקב מתאבל על בנו שנטרף. פעם אחת יעקב שולח את בניו למצרים ובפעם השניה ישראל. "ותחי רוח יעקב אביהם. ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי..."
אולי דווקא ההבטחה שלא מתקיימת יכולה להרגיע מעט את החוששים ולעודד את מי שמפחד להלחם. גם אחרי שהוא נלחם, גם כשהוא ישראל עדיין הוא נשאר יעקב. הוא ממשיך לבנות מזבחות, להתפלל, ללכת בדרכי אבותיו אברהם ויצחק. בשינוי השם יעקב לא מאבד את התמימות שלו, הוא נותן למאפיין נוסף להיות חלק מהדמות שלו – כשצריך להלחם לא מתחמקים.
הרב דוד בסוק , מנהל מחלקת תוכנית חינוכיות בועידת רבני אירופה.

העלון מוקדש לזכר ולע"נ חיים מנחם בסוק ז"ל, נפטר ב-ז' בכסלו תשס"ז. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ מינה פרל בת אלחנן ביסטריצר , נפטרה ב-י"ד בכסלו תשס"ט. יהי זכרה ברוך!

דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת ויצא
ההפטרה: "ויברח יעקב שדה ארם" (הושע יב, יג).
החזון איש כתב שאין מסיימים "ופושעים יכשלו בם" אלא מוסיפים ביואל ב' כו-כז לסיים בטוב.

ותן טל ומטר לברכה ספק טעה
מיום ראשון ז' בכסלו המסופק אם הזכיר או אמר טל ומטר אינו חוזר, כי הוחזק לומר במשך 30 ימים מ-ז' במרחשון. וכן אם אמר 90 פעמים "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה" אינו חוזר עוד מספק. 90 פעם זה יחיד שמתפלל 3 תפילות ביום. מאחר ובשבתות לא מזכירים בתפילה טל ומטר, יש אומרים שדוקא מיום שישי י"ב בכסלו אינו חוזר. לכן טוב לומר ביום ראשון ז' בכסלו 15 פעמים "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה" ויצא מידי ספק. מכל מקום גם בז' בכסלו ספיקו להקל ואינו חוזר. שליח ציבור שאמר עוד כמה פעמים מוחזק כבר לפני כן.

שבת פרשת וישלח
ההפטרה : "חזון עובדיה" (עובדיה א, א).

לקראת חנוכה
"בכ"ה כסלו מתחילין שמונת ימי חנוכה, כי בבית שני כשמלכו מלכי רשעה, גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ומצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות. וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שרחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום, בכ"ה בכסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, ונעשה נס והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו הימים האלו, שתחילתן בכ"ה בכסלו, ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות, להראות ולגלות הנס, והוא מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה. וימים אלו הן הנקראים חנוכה... ומפני שהן ימי שמחה והלל, לכך אסור בהן ההספד והתענית..." (שולחן ערוך, אורח חיים תרע, א, במשנה ברורה, א).
מצוות נר החנוכה: הסוגיה התלמודית עוסקת בחג החנוכה מנקודת מבט אחת: הדלקת נר חנוכה. הסוגיה במסכת שבת (כא, ע"ב) מגדירה את מצוות הדלקת הנר, ובסופה - בתשובה לשאלת הגמרא "מאי חנוכה?" - מוסבר עניין החג, הניצחון על היוונים, ועניין נס פך השמן, שבגללו מדליקים את נרות החנוכה. מעיקר הדין די בנר אחד בכל בית מישראל, בין שבני הבית רבים ובין שבני הבית מועטים, ונהגו ישראל להדר במצוה ולהוסיף נר אחד בכל לילה, עד שבלילה האחרון מדליק שמונה נרות, ומנהג הספרדים ובני עדות המזרח, כדעת מרן, הרב עובדיה, שאחד מבני הבית מדליק, ופוטר את כל בני הבית בהדלקתו. האשכנזים נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה בפני עצמו.

נוכחות: אין חובה שבן הבית יהיה נוכח בשעת ההדלקה. יוצאים ידי חובה שמדליקים עבורם בבית.

החייבים בהדלקת הנרות:
כל אחד ואחת מגיל חינוך.
ספרדים: רק אחד מבני הבית מדליק. אשכנזים: כל אחד מבני הבית מדליק.
נשים: הנשים חייבות בהדלקת נר חנוכה. אשה המתגוררת בביתה לבדה, חייבת להדליק את הנרות ולברך את כל הברכות. נשים נשואות או בנות רווקות בבית הוריהן, אינן צריכות להדליק נרות חנוכה כלל, אפילו למנהג האשכנזים שמדליק כל אחד מבני הבית, מאחר ויוצאות ידי חובה בהדלקת בעליהן או הוריהן. יש שגם הילדות מדליקות.
נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, בין מדאוריתא וגם מצוות דרבנן, כמו הנחת תפילין, ציצית וכד'? אלא שכמו בנס פורים, שביקש המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, ואף הן נושעו עם כלל ישראל, ולכן הן חייבות במצוות הפורים, מקרא מגילה, משלוח מנות ושאר המצוות. כך בנס חנוכה, שגם הנשים היו בכלל גזרת השמד שגזרו היוונים, והיתה התשועה לכלל ישראל לגברים ולנשים. לכך חייבות אף הן במצות הדלקת נר חנוכה, אף שזמנה קבוע.
עניים: "אפילו עני המתפרנס מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק" (שו"ע תרעא, א), אינו מחויב בכל זה אלא רק בשביל נר אחד בכל לילה (שם במשנה ברורה).
אכסנאי, שאין מדליקים עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של חנוכה. (שו"ע תרעז).
הלומדים שלא בביתם, חיילים, מי שלא יהיה בביתו והמאחר לשוב
הבאים לביתם אחת לכמה שבועות, ובימי החנוכה נמצאים במקום הלימודים, אינם צריכים להדליק נרות חנוכה, ואינם משתתפים בהוצאות ההדלקה במקומם. הם יוצאים ידי חובה בהדלקת הנרות שמדליקים בביתם. האשכנזים כן נוהגים להדליק.
אם לא יגיע בלילה לביתו, מכל סיבה שהיא, יאמר לאשתו שתדליק את נרות החנוכה ותברך, ובכך יוצא ידי חובתו. כך יכול גם הבן מגיל בר מצוה להדליק עבורו. אשכנזי, אם הוא נמצא במקום שיכול להדליק, טוב שמלבד הנרות שמדליקה אשתו, ידליק גם הוא במקום שבו הוא נמצא, אך בלי ברכה.
אם לא היה בביתו בלילה הראשון, ואשתו ברכה והדליקה, בלילה השני הוא יברך גם 'שהחיינו.
המאחר לשוב לביתו, וכבר ילכו בני הבית לישון, עדיף שיאמר לאשתו שתדליק בזמן, מאשר שידליק הוא עצמו מאוחר יותר.
סומא / עיוור
עיוור חייב בהדלקת נרות חנוכה, כשם שחייב בכל המצוות, ובהדלקתו יש פרסום הנס לאחרים, אלא שטוב שיאמר לאשתו שהיא תברך ותדליק. אך אם הוא מתגורר בפני עצמו, יברך וידליק הוא עצמו בסיוע עם אדם אחר.
חולה
חולה שאינו יכול לקום ממיטתו, כדי להדליק את הנרות במקום הנחתם, אפשר שיביאו לו החנוכיה סמוך למיטתו וידליק את הנרות, ולאחר מכן יחזירו את החנוכיה למקומה. (הב"ח שמביא דעת הרי"ף, ערוגת הבושם בדעת הרמב"ם). יש הסוברים שעדיף שימנה 'שליח' שיברך וידליק את הנרות במקום הנחתם.
אורח / בית מלון
מי שמתגורר לבדו שהתארח בחנוכה אצל חבר, או בבית מלון, הטוב ביותר שהאורח מדליק בעצמו, עם השמן שלו, במקום הארוח.
אם אין לו שמן, ומשלם עבור כל ההוצאות שמוציא עבורו חברו עבור האירוח, ואין לאורח מי ממשפחתו שמדליק עליו בביתו, תקנו לו חכמים שיתן למארח תשלום קטן, כדי שֶׁיְּזַכֶּה לו מעט מהשמן שהוא מדליק בו את החנוכיה, או שבעל הבית יתן לו במתנה מעט מהשמן, ויוצא האורח ידי חובה בהדלקת בעל הבית.
אם המארח אינו מדקדק עמו על כל ההוצאות, אלא האורח משלם תשלום קבוע מסוים לכל הארוח או תשלום חודשי למשל, אינו צריך להשתתף עמו בתשלום השמן, כי זה כבר כלול בתשלום שמשלם עבור כל צרכיו.
בתוך המשפחה
בן נשוי סמוך על שלחן אביו, גם שיש להם חדר מיוחד לעצמם, אינו חייב להדליק, ואינו צריך להשתתף בתשלום, יוצא ידי חובה בהדלקת אביו.
זוג המתארחים בבית הוריהם וישנים שם, כיון שאינם משלמים עבור ההוצאות, אינם צריכים להשתתף בתשלום, יוצאים ידי חובה בהדלקת האב.
זוג המתארחים בבית הוריהם בסעודת ליל שבת, וחוזרים לביתם לישון, חייבים להדליק נרות החנוכה בביתם קודם השבת, כי חיוב מקום ההדלקה נקבע לפי מקום השינה, ולא לפי מקום האכילה.
המתארחים בבית הורים בשבת, ובמוצאי שבת מתכוננים לחזור לביתם, ידליקו נרות חנוכה בביתם.
דירת שותפים
אם הכל נעשה בשיתוף בכל ההוצאות כולל אכילה מספיק שאחד ידליק.

במה מדליקים נרות חנוכה?
מצווה מן המובחר להדליק נרות חנוכה בשמן זית זך ובפתילות של צמר גפן, מפני שאורם זך, והוא זכר לנר המנורה שהדליקוהו בשמן זית. אבל גם כל שאר השמנים והפתילות שאורם זך ואינו מהבהב - כשרים להדלקה. וכן כשר הנר שעושים משעווה, מחלב או מפרפין.
הנר שנותן בו השמן והפתילה צריך שיהא מהודר, משל מתכת או משל זכוכית, מצוחצח ונקי. נר של חרס אינו כשר להדלקה אלא פעם אחת, בעודו חדש. הדליק בו פעם אחת, נעשה מאוס ואינו כשר להדלקה למחרת.
פתילה שהדליק בה לילה אחד, מותר מן הדין להדליק בה גם למחר, וכן הדין במותר השמן או בשיירי נר השעווה והפרפין, שמותר להשתמש בהם לנר חנוכה של מחר. (שולחן ערוך תרעג, ובמשנה ברורה).

ברכת ראיה
בגלל פרסומי ניסא, אם אינו מדליק ואין מי שידליק עבורו תקנו חז"ל שיברך על ראיית נר חנוכה. כאשר רואה הוא נר חנוכה דולק מאיזשהו בית או בית הכנסת, אם זה בלילה הראשון מברך שתי ברכות: 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו', ואם זה בשאר הלילות, מברך 'שעשה ניסים' בלבד.

העלון מוקדש לזכר ולע"נ יחיאל קרוטהמר ז"ל מטבריה, נפטר ב-ז' בכסלו תשנ"ח. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ שלום נעים ב"ר משה וראובינה ז"ל, נפטר ב-י"ז בכסלו תשנ"ז. יהי זכרו ברוך!

זוית הלכתית / הרב חן שריג, דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
איך נפתח בשבת את שקית החלות הקשורה בקשר כפול?
בשורות הבאות נברר כיצד יש לקשור או להתיר קשר במטפחת בשיער, סרט בשמלה, מפית לצוואר לתינוק, שקית ניילון ועוד
הקושר והמתיר הן שניים מתוך ל"ט אבות מלאכה. במשכן קשרו את חוטי היריעות שנפסקו בקשר בר קיימא ובנוסף ציידי החלזונות (שבדמם צבעו את יריעות המשכן) היו צריכים להתיר את קשרי הרשתות מידי פעם כדי להוסיף לרשת אחרת (שבת קיא,ב). הקשר שאסרה התורה הוא קשר חשוב. כלומר נעשה על ידי אומן ומתקיים לזמן (בר קיימא) (שי"ז,א). לגבי משך הזמן שנחשב "בר קיימא" נחלקו הפוסקים. יש אומרים ל24 שעות (וכך מקובל להורות לבני אשכנז. ראה שש"כ טו,נו) ויש מקילים עד שבוע (וכך מקובל להורות לבני ספרד. ראה ילק"י שיז,ו)).
הגדרת הקשר נקבעת על ידי שני פרמטרים, אופי הקשר וכוונת הקושר, ולכן אסור לקשור ציצית שנפרמה בכוונה להתיר אותה במוצ"ש, כי הדרך לקשור ציצית לימים רבים (בה"ל ד"ה הקושר). לעומת זאת, שרוכי נעליים מותר לקשור אם כוונת הקושר להתירם בתור כ"ד שעות, כי זו דרך העולם.
אחת הבעיות הגדולות בשבת נוגעות לקשר כפול (קשר על גבי קשר) שהוא הקשר השכיח ביותר. בו לרוב קושרים מטפחת שיער, סרט בשמלה או שקיות ניילון. הרמ"א החמיר "יש ליזהר שלא להתיר שום קשר שהוא שני קשרים זה על זה, דאין אנו בקיאים איזה מקרי קשר של אומן".(שם). החיד"א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי) העיד שבקהילתו נהגו להקל "ובגלילותנו פשט המנהג לקשור שני קשרים בחגורתו אשר במתניו, שאינו של קיימא והוא של הדיוט, ולית דחש לה אלא מיעוטא דמיעוטא דבטילי במעוטייהוא" (ברכ"י או"ח שיז,א). גם השערי תשובה (ס"א) העתיק את דבריו. לעומתו הבן איש חי, נשאל לגבי קשירת החגורה שבמתניים בקשר כפול והחמיר. לדבריו אין ללמוד מדברי החיד"א אלא שאין למחות ביד המקילין " ולא בא הרב חיד"א ז"ל להודיענו דעתו בעיקר הדין , אלא בא להעיד על המנהג שנתפשט בגלילתו ברוב האנשים, ונפקא מינא הוא דאין למחות ביד המקילין במקומות ההם" (רב פעלים או"ח ב,ד). ולכן פסק "בדין החגורה והסודר וכיוצא, שלא לקשור ב' ראשיה בשני קשרים זה על גבי זה אלא רק בקשר ועניבה". גם השמירת שבת כהלכתה החמיר בקשר כפול "ובכלל איסור זה קשירת שני הקצוות של חבל, סרט וכל דבר אחר הנקשר בקשר כפול" (לגבי מטפחת ראש כתב בהערה בשם הגרש"ז אויערבך שנהגו הנשים להקל) (טו,נב). לעומתם יש שהקלו בקשר כפול ובתוכם בשו"ת מעט מים (ס' ח), ערוך השלחן (שיז,י) וכן הכריע הילקוט יוסף: "ויש חולקים ומתירים לקשור שני קשרים זה על זה בשבת, כל שאינו עושה כן לקיימא. וכן המנהג להתיר . והמחמיר תבא עליו ברכה" (שם סע' ח').
כעת נשאלת השאלה, מה נעשה אם קשרנו מערב שבת שקית עם חלות או שאר מאכלים בקשר כפול? כתב הרמ"א "וכן לענין התרתו דינו כמו לענין קשירתו" ולכן כל שאסור לקשור אסור להתיר. השאלה היא האם ניתן לקרוע את השקית? כתב המשנ"ב (סק"ז) "וכל קשר שמותר להתירו אם אינו יכול להתירו מותר לנתקו אם הוא לצורך". לפיכך קשר כפול שרבים החמירו לקושרו בשבת אסור גם להתירו או לקורעו. ואם כן, מה יהיה על חלות השבת הכלואות בשקית בקשר כפול? התשובה היא שמותר לקרוע את השקית באופן שמקלקלים אחת השקית כשם שהתירו לקרוע עור מעל פני חבית יין כדי להוציא את היין. (או"ח שי"ד ז-ט)
לסיכום, לכתחילה יש להעדיף קשר עניבה שמותר לקושרו לזמן רב, או קשר רגיל ומעליו עניבה שמותר לקשור לכ-24 שעות (ויש מקילין עד שבוע). לגבי קשר כפול, לכתחילה יש להימנע מכך לכתחילה, ולמקילים יש על מה לסמוך. במידה וקשרנו שקית עם מאכלים בקשר כפול חזק ניתן לקרוע השקית ולהוציא את התכולה. וכן יש לנהוג לכתחילה.

הנהגה לדורות / עו"ד דוד שפירא / מחבר הספר תורת המשא ומתן
שלבים במינוי שופטים: בין יתרו למשה
הסיפור המקראי של מינוי השופטים מורכב יותר מכפי שנדמה במבט ראשון. מקריאה מדוקדקת של המקורות עולים פערים משמעותיים בין התיאור בספר שמות לבין זה שבספר דברים, המעלים שאלות מהותיות על התפתחות מערכת המשפט בתקופת המדבר.
בפרשת יתרו, התורה מתארת את משה כשופט יחיד: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב." (שמות י"ח:יג) כששואלים מה מקור סמכותו של משה כשופט, מציעים הפרשנים תשובות שונות. הרמב"ן מסביר שלמשה היו מספר תפקידים מרכזיים: הוא שימש כמתפלל עבור העם, כשופט בסכסוכים וכמלמד תורה והוראות. הנצי"ב מדייק שמשה שימש כנביא, שופט ומחנך, בעוד שד"ל מסביר שמשה היה השופט היחיד כי רק הוא היה מסוגל "לתת להם מענה אלהים."
המפנה מגיע כשיתרו מציע רפורמה מקיפה במערכת המשפט. הצעתו כללה ביזור סמכויות שיפוטיות ומינוי שופטים בדרגות שונות - שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות. יתרו גם הגדיר קריטריונים ברורים למינוי, כשהוא מדגיש את הצורך ב"אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע."
אולם כאן מתחילה המורכבות. בעוד שבספר שמות נאמר במפורש "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר", בספר דברים מתואר תהליך שונה לחלוטין. משה מציג את הרעיון כיוזמה שלו: "וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם." מעניין שבגרסה זו, יתרו אינו מוזכר כלל.
בנוסף, התזמון של המינוי אינו ברור. בספר במדבר (פרק י') מתואר מפגש נוסף עם יתרו (המכונה שם חובב בן רעואל) בשנה השנית, כשבני ישראל עומדים לצאת מהר סיני. האם זהו אותו אירוע המתואר בפרשת יתרו? האם יתרו חזר פעמיים? שאלות אלו נותרות ללא מענה ברור במקרא.
מורכבות נוספת עולה מהשוואה למינוי שבעים הזקנים המתואר בספר במדבר (פרק י"א). שם, בתגובה לתלונות העם על המן, משה מתלונן "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כׇּל הָעָם הַזֶּה." בתגובה, ה' מצווה למנות שבעים זקנים שיקבלו מרוחו של משה. הדמיון בלשון התלונה ("לא אוכל לבדי") מעלה שאלות על היחס בין שני המינויים - השופטים והזקנים.
הבדלים משמעותיים מתגלים גם בתהליך המינוי עצמו. בעוד שבספר שמות יתרו מציע והקב"ה מאשר, בספר דברים משה מבקש מהעם להציע מועמדים והוא ממנה אותם בעצמו. במינוי הזקנים, לעומת זאת, ה' הוא שמצווה על המינוי והוא עצמו מאציל מרוחו עליהם.
גם הקריטריונים למינוי משתנים בין הגרסאות השונות. בספר שמות מודגשות תכונות של יושרה ויראת שמים - "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע." בספר דברים הדגש הוא על חכמה ומעמד ציבורי - "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם." ובמינוי הזקנים בספר במדבר נדרש ניסיון מנהיגותי - "אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו."
מכלול המקורות מצייר תמונה של התפתחות הדרגתית במערכת המשפט, שעברה שינויים ותמורות בתקופת המדבר. התהליך נראה כמתמשך, החל ממשה כשופט יחיד, דרך מינוי שופטים בעקבות עצת יתרו, המשך במינוי שבעים הזקנים כתגובה לצורך בהנהגה רוחנית נוספת, וכלה בארגון מחדש של המערכת לקראת הכניסה לארץ, כפי שמתואר בספר דברים.
מעניין לציין שבעוד שבספר שמות הדגש הוא על היעילות המנהלית והקלת העומס ממשה, בספר דברים הדגש מוסט לעקרונות הצדק: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט... כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא." שינוי זה עשוי לשקף התפתחות בתפיסת תפקיד השופט מפתרון בעיות מעשי למערכת המבוססת על עקרונות מוסריים ומשפטיים.
לסיכום, ההבדלים בין התיאורים השונים של מינוי השופטים אינם מעידים בהכרח על סתירה, אלא משקפים תהליך מורכב של התפתחות מערכת המשפט. תהליך זה כלל שלבים שונים, דגשים משתנים, ומעבר הדרגתי ממערכת ריכוזית למערכת מבוזרת ומורכבת יותר.

רבנים שונים

לימוד יומי במשנה
מסכת ברכות פרק ו משנה ב,ג
ח שבט תשפ"ב
לימוד יומי במשנה
מסכת ברכות פרק ו משנה ד,ה
ט שבט תשפ"ב
ויחי
שב"צ - זהו עצם העניין | הורה לדוגמה
ויחי תשע"ז
טבת תשע"ז
שו"ת "במראה הבזק"
טלטול אוסף אבנים בשבת
סיון תשפ"ב

ענג שבת

ענג שבת
עונג שבת פרשות ויגש-ויחי
רבנים שונים | טבת תשפ"ה
ענג שבת
עונג שבת פרשות קרח-חקת
רבנים שונים | סיון תשפ"ו
ענג שבת
עונג שבת פרשות דברים-ואתחנן
רבנים שונים | תמוז תשפ"ה
ענג שבת
עונג שבת פרשות במדבר – שבועות - נשא
רבנים שונים | אייר תשפ"ו

ענג שבת

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הרב יוסף צבי רימון
הרב אורי שרקי
הרב יהודה לייב גרונר
הרב דוד חי הכהן
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב מרדכי הוכמן
הרב אליקים לבנון

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו