ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
חנוכה וביכורים
חנוכה נזכר במדרש 1 ביחס לקין והבל:
"ויהי מקץ ימים" (בראשית ד, ג) – רבי אליעזר ורבי יהושע; רבי אליעזר אמר: בתשרי נברא העולם, רבי יהושע אמר: בניסן נברא העולם. מאן דאמר בתשרי נברא העולם – עשה הבל קיים מן החג ועד החנוכה, מאן דאמר בניסן נברא העולם – עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת. בין לדברי אלו בין לדברי אלו, הכל מודים שלא עשה הבל בעולם יותר מחמשים יום.
צריך להבין מדוע מבקש המדרש לחבר את רצח הבל לחנוכה, מהו מקור הדבר ומהו תוכנו הפנימי של חיבור זה.
ונראה לומר כך: גם קין וגם הבל הביאו קרבנות. קרבנו של קין היה מפרי האדמה, אפשר לומר שקרבנו היה ביכורים, וישנה הלכה ידועה במשנה (ביכורים א, ו) שאפשר להביא ביכורים עד חנוכה: "מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא". לכן אמר רבי אליעזר שהבל נהרג עד חנוכה, כי הוא הזמן האחרון שאפשר להביא את קרבנו של קין. לרבי יהושע שאמר עד עצרת קצת קשה, כי אז רק מתחילים להביא ביכורים.
בחנוכה כבר נגמרת התבואה בשדה, אין מה לאסוף ולכן מפסיקים להביא ביכורים. לא רק ביכורים מפסיקים להביא, אלא כל עבודת האדם בשדה נפסקת – עד חנוכה האדם חורש, זורע ומטפל בכל ענייני הגידול של השנה הבאה, ומחנוכה ואילך מצפה לגשמים. לבד מטיפולים מיוחדים, החקלאי נשאר כביכול "מובטל". ומה יעשה עד זמן הקציר? בשדה – תמה העבודה לעת עתה, בחוץ – גשום, יוצא שהאדם יושב בבית כשהוא מושבת. ודאי שבזמן שכזה כל יהודי מחויב להתעלות במצבו הרוחני. באופן דומה, התורה אוסרת על האדם כל מלאכה בשבת, ופשוט שאין מנוחה זו לבטלה אלא כדי לשאוב את התוכן הרוחני הגנוז בזמן. אם כן, כשם שבשבת ובשביעית אדם מקדיש את זמנו לרוחניות, כך גם בזמן זה של החורף, שבו מתכנס האדם אל תוך ביתו, צריך להתרומם.
הזמן של חנוכה בלוח השנה, במסגרת הטבע, הוא נקודת המעבר מן החוץ אל הפנים, מההתעסקות בגשם אל העיסוק ברוח.
העדפת הרוחניות
עיסוק יתר בגשמיות איננו דבר חדש. הנביא חגי מתנבא בערב חנוכה, וכפי שראינו זהו זמן שבו כלתה המלאכה בשדה, התבואה כבר נאספה והעבודה לקראת החורף הסתיימה. הנביא קובל על כך שהעם מפנה את כל מרצו אל רווחה כלכלית, אל הגשמיות, ואינו בונה את המקדש.
הנביא מוכיח את עם ישראל על רשלנות בבניין המקדש, על זניחת הקודש והמצב הרוחני. כל דאגת העם נתונה לתבואה בשדות, וצועק חגי הנביא ש"היא הנותנת" – כיוון שהקודש נזנח, המצב הכלכלי קשה ואין שום הצלחה גשמית (חגי א, ב-יא):
...כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת: וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב: וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם: זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם... יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ: עַל כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ: וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל הָאָרֶץ וְעַל הֶהָרִים וְעַל הַדָּגָן וְעַל הַתִּירוֹשׁ וְעַל הַיִּצְהָר וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה וְעַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל יְגִיעַ כַּפָּיִם.
בעקבות התוכחה התעוררו העם לבנות את בית המקדש. בזכות זה אומר ה' שתהיה מכאן ואילך ברכה בשדות.
בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר... וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם ד' וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא: וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל ה': מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה בָּא אֶל הַיֶּקֶב לַחְשׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה וְהָיְתָה עֶשְׂרִים: הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּבַבָּרָד אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְאֵין אֶתְכֶם אֵלַי נְאֻם ה': שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם: הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ.
מהרגע שהעם התחיל לבנות את המקדש, לחזור אל הקודש, קיימת הבטחה אלוקית גם לברכה הגשמית. הנביא מקבל נבואה זו ערב חנוכה, ולא בכדי. זמן זה הוא נקודת ההתכנסות אל הקודש, שעה שבה אנו נדרשים להשיב את העיקר למקומו.
ישנה טעות נפוצה ביחס לסדרי העדיפויות בחיים. אנשים משקיעים את מרב זמנם במחשבה איך להרוויח ולהצליח בגשמיות, ועיקר עיסוקם סובב סביב עניין זה, מתוך מחשבה שרק כך יצליחו. טעות זו איננה מאפיינת את הדור האחרון בלבד, אלא מתלווה אלינו לאורך כל הדורות. כך הם דברי הנביא לעם, תוכחה על כך שהם עוסקים בגשמיות וזונחים את בית ה', את הקודש והרוחניות. הנביא קורא לעם להבין שהברכה אינה תלויה רק בהשתדלות המעשית, אלא גם ברמה הרוחנית של העם, בקישור אל ה' והמקדש 2 . גם בזמן שהוא סוף עונת הזריעה ונראה שאין עוד תקווה, אפשר שתהיה ברכה – אם רק יעסקו בבניין הרוחניות.
זמן המסוגל לתורה
כפי שאמרנו, בחנוכה מפסיקים להסתובב בשדה, משום שאין תבואה, וזהו הזמן הנכון להתכנס ללמוד תורה. בחורף אין אפשרות לשוטט בחוץ, וזהו הזמן להגיע לנקודה רוחנית. הרב גולדוויכט הסביר את ההלכה שנר חנוכה מצווה להניחו על פתח ביתו מבחוץ, עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כא, ב), ששוק הוא מקום גשמי, הרגל מבטאת את המקום הנמוך ביותר, וזהו הזמן שבו יש הכי מעט אור – תפקיד חנוכה הוא שהתורה תאיר ותשפיע ותכלה רגל מן השוק. צריך להתאמץ עד כמה שאפשר לחיות חיי רוח אף בתוך החומר.
התיקון של יוון
רבים מפרשים את המאבק עם יוון כמאבק עם גסות נוראה ואלילות, וזה נכון במדה מסוימת. היה מקום למפגש עם יוון – "יפת אלוקים ליפת" (בראשית ט, כז), אבל נקודת מפגש זו אבדה, לעת עתה. יוון במקוריותה היא עליונה, הולכת בצמוד עם שם, אך בכפיפות אליו: "וישכון באהלי שם" (שם). הישגיה היו לא רק במובן המעשי של ארכיטקטורה, מדעים וכדומה, שהרי יוון השיגה הרבה גם במובן הרוחני מבחינת מידות ואמונה. ודאי שאינם במדרגת ישראל ורחוקים מהאמונה הנכונה והטהורה, אך מתוך העולם הם הגיעו למקום הקרוב ביותר אל עם ישראל. על יוון אומר הזוהר הקדוש 3 : "קריבין לאורחי דמהימנותא". לא סתם חז"ל התירו לכתוב את התורה ביוונית (מסכת סופרים טו, א), ולא סתם הרמב"ם קיבל הרבה מאריסטו. עיקר המאבק היה עם המתייוונים, היהודים ובעיקר הנכרים. אנטיוכוס היה מלך סוריה, לא "יווני טהור", לכן הרחיק עוד יותר את המפגש הנכון בין ישראל ליוון.
הגסות החיצונית שבה אנו נאבקים פשטה בעקבות יוון. ההלניסטים לקחו מיוון צדדים חיצוניים והקצינו אותם לגסות נוראה. המתייוונים פתחו גימנסאות, ארגנו תחרויות וכו', ודבר זה הביא למשבר גדול בעם וגרם להתייוונות. עם חיצוניות וגסות זו נאלץ העם להתמודד. ריבונו של עולם השגיח ושמר על העם, עד שבמאבק זה הם יצאו מנצחים. גם במפגש עם יוון יש לדעת היכן לשים את הדגש, לדעת להתרכז ב"תוך" ולזרוק את הקליפה. לתת לרוחניות את מקומה כראשונה מול הגשמיות. כשם שאנו צריכים בחיינו להתרכז בקודש, כך במפגש עם אומות העולם בכלל ויוון בפרט, בבחינת "חכמה בגוים תאמין", עלינו להתמקד בצדדים העליונים של הגויים, ולא להיגרר אחר הצדדים השפלים שלהם.
כשניצחו החשמונאים במלחמה, הדבר הראשון שעשו היה להאיר את המקדש, הם לא התעסקו בתיקון המצב הגשמי. קודמת לכול היא הדבקות בריבונו של עולם על ידי התורה והמקדש.
תפקידנו הוא להאיר את החושך בעולם, להאיר את כוחותינו הרוחניים, להגדיל תורה ויראת שמים, מידות ומוסר. תפקיד גדול זה מוטל עלינו כעם ולא רק כפרטים, עם שכל עניינו הוא להאיר את אור ה' בעולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
