ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

להדליק נרות ביחד ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כסלו תשע"ה

להדליק נרות ביחד


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

תגובה למאמר על גיל הנישואין
שאלה: העציב אותי מאוד לקרוא את המאמר האחרון ב'רביבים'. אני רווק בן 29. עשיתי את כל ההשתדלויות האפשריות, המעשיות והרוחניות, כדי למצוא זיווג. אני מרגיש שמאמר כזה מזלזל ומוריד מערך המאמצים שעשיתי כשלא זכיתי לראות פרי מהם. כל כך קל לדבר ולומר "תתחתנו עד גיל 24". ההנחה שעומדת מאחורי פסיקה כזאת היא שלמצוא בת זוג זה משחק ילדים. בפועל זו קריעת ים סוף. גם ככה הדמעות שלי מרטיבות את הכר כל לילה. אני לא חושב שאני לבד בתחושה הזאת.
תשובה: אכן יש מצבים שאדם אינו זוכה למצוא את זיווגו, אבל אין להחליש את תוקף המצווה להתחתן עד גיל 24 בגלל מצבים אלו.
את היחס הנכון לנושא נלמד מבן עזאי, שבעצמו לא התחתן ולא הוליד ילדים, ובכל זאת לימד לרבים (יבמות סג, ב) שכל מי שאינו עוסק בפרייה ורבייה "כאילו שופך דמים וממעט הדמות. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים?! אמר להם בן עזאי: ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה? אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים". הרי שלמרות שהרגיש בן עזאי בעצמו שהוא אנוס, כי מרוב עיסוקו בלימוד התורה העריך שלא יוכל להעניק את היחס הראוי לאישה - עדיין בשום פנים לא רצה שבעטיו יפחיתו בערך מצוות פרו ורבו. בדומה לכך ראוי גם למי שלא מצא עדיין את זיווגו לעודד את הצעירים להתחתן בגיל צעיר, כדי שלא יגיעו לגיל מבוגר שבו יותר קשה להתחתן. ואדרבה, מתוך כך יזכה להקים במהרה את ביתו באהבה ובשמחה.

תגובה להיתר לדחות נישואין עד גיל 24
עוד כתבתי, שאף על פי שהוראת חז"ל הייתה להתחתן עד גיל עשרים, מכיוון שמצינו בדברי חכמים ובפסקי האחרונים (רש"ל וחיד"א) שבשעת הדחק אפשר לדחות יותר את הנישואין אבל לא יאוחר מגיל עשרים וארבע - יש להורות כך לכתחילה. וזאת משום שעצם קביעת גיל שמונה עשרה כגיל הנישואין הייתה כדי שהנערים יספיקו להתכונן לחתונה בלימוד תורה ולימוד מקצוע (קידושין כט, ב; סוטה מד, א), והיום שההכנות ארוכות יותר - יש להאריך את הזמן עד גיל עשרים וארבע. והוספתי שמי שמורים כיום לבחורים להתחתן לפני גיל עשרים "גוזרים על רוב שומעי לקחם חיי עוני, ומונעים מהם את האפשרות להשתתף ביישובו של עולם לפי הכישרון שחנן אותם ה'. ורבים מהם גם נוטים להתכחש למצווה הגדולה מן התורה לשרת בצבא כדי להגן על העם והארץ".
על דברים אלו קיבלתי כמה תגובות, ואחת מתוכן ממצה את כולן בקיצור: "כבודו כתב: 'המחייבים בחורים להתחתן לפני גיל עשרים גוזרים על רוב שומעי לקחם חיי עוני'. כבוד הרב, כל חיי לימדוני רבותיי שמי שגוזר חיי עוני או עושר זה הקב"ה, כי הפרנסה היא רק מאיתו יתברך. ומתקבל הרושם שכבוד הרב מתעלם מכך".

תשובה על ערך העבודה והאחריות לפרנסה

למרבה הצער או שלא הבנת את תלמודך או שכל חייך למדת אצל רבנים ששיבשו את דברי התורה. שכן מצינו בתורה שחייב אדם להתאמץ לעבוד לפרנסתו כפי שהשכל מחייב, ועל גבי זה באה הברכה. וכפי שנאמר לגבי המקיימים את מצוות המעשרות: "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה" (דברים יד, כט). דרשו חכמים: "יכול יהא יושב ובטל? תלמוד לומר: בכל מעשה ידך אשר תעשה" (תנא דבי אליהו רבה טו). הרי שאפילו מי שעבד ונתן מעשרות לא יזכה לברכה אם לא ימשיך לעבוד, שאז יברך אותו ה' במעשה ידיו. וכן מצינו שהיו אבות האומה חרוצים במלאכתם, רועי צאן וחופרי בארות כדי להוסיף ברכה לעולם.
ואף יעקב אבינו השתבח בחריצות שבה עבד, שנאמר: "זה עשרים שנה אנוכי עמך, רחליך ועזיך לא שיכלו... טרפה לא הבאתיך אליך... הייתי ביום אכלני חורב (שמש קופחת) וקרח בלילה, ותידד שנתי מעיניי (בחריצות מלאכת שמירת הצאן). לולי אלוקי אבי אלוקי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני, את עוניי ואת יגיע כפי ראה אלוקים ויוכח אמש" (בראשית לא, לח-מב). ואמרו חכמים: "חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות" (בראשית רבה שם). הרי שעצם הקיום תלוי בחריצות המלאכה, וכל התוספות שמעבר לכך תלויות בזכויות הרוחניות, בבחינת דרך ארץ קדמה לתורה.
וכן כתב הרמב"ם: "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך יישא אישה... אבל הטיפשים מתחילים לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה..." (הל' דעות ה, יא).

הדעה המוטעית
לפי מה שאתה טוען שלמדת מרבותיך, לא צריך שאדם ילמד לפני הנישואין מלאכה שמפרנסת אותו, כי הפרנסה מאת ה'. ולפי זה גם לא צריך להחיש חולה מסוכן לבית חולים כי הרפואה מאת ה', וגם לא צריך להתגייס לצבא כי השמירה מאת ה'. וכל זה בניגוד לתורה, שציוותה להציל חולים ולהתגייס למלחמת מצווה של הצלת ישראל מיד צר.
וכן כתב רב יוסף אלבו בספר העיקרים: "הנה ביארו שברכת השם יתברך תגיע ותבוא עם ההשתדלות. וכן אמר המשורר: 'אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר', אבל אם ה' ישמור עיר - יפה שקד שומר, שעם השמירה וההשתדלות האנושי יגיע העזר האלוקי, ולא בזולתו. ובעבור זה ראוי שישתדל האדם בחזקת היד בכל הדברים שאפשר שיושגו בהשתדלות האדם, אחר שנדע שההשתדלות מועיל בכל דבר ובכל הפעולות על דרך שביארנו" (ספר העיקרים ד, ו).

טענה בעניין נישואי בוסר
שאלה: כבוד הרב... האם בדבריך אתה לוקח אחריות על כל נישואי הבוסר, על כל הצעירים שיתחתנו מוקדם מדי ואחר כך יתגרשו? האם בדקתם פעם את אחוז הצעירים שמתגרשים בגלל נישואי בוסר?
תשובה: ראשית, נישואין לפני גיל עשרים וארבע אינם נישואי בוסר. שנית, הניסיון מעיד שנישואין בגיל המתאים, היינו לפני גיל עשרים וארבע, מחזיקים יותר מעמד ומעניקים יותר נחת ושמחה לבני הזוג. הסיבה לכך היא שעם השנים ההרגלים הולכים ומתקבעים, וקשה יותר לבני הזוג להתגמש כדי להתאים זה לזה. גם האהבה העזה של הצעירים מקלה עליהם להתאחד בהתאמה מלאה.

ליווי ההורים
עם זאת, ככל שנישאים בגיל צעיר יותר, כך צריך שההורים יהיו מעורבים יותר בעצה והדרכה לילדיהם. יש הורים שבעקבות העצמת מעמדם של ערך החירות והבחירה החופשית בחברה המודרנית, מרגישים שאין זה מתפקידם להתערב בהחלטות ילדיהם. אמנם ערך החירות חשוב מאוד, וזה הביטוי לצלם אלוקים שבאדם, ויציאת מצרים נועדה לגלות את ערך החירות. אולם החירות נועדה בעיקר לאפשר לאדם לבחור את דרכו המיוחדת, ולא כדי שייפול וייכשל במהמורות החיים. ולכן מצווה על ההורים לסייע לילדיהם להתחתן הן בעצה והן בממון (קידושין כט, א; ל, ב).
אמנם ההחלטה נתונה בידי החתן והכלה, ואין חובה לילדים לשמוע בקול הוריהם בנושא חשוב זה (רמ"א יו"ד רמ, כה). אבל מכך שאין הילדים חייבים לציית להוריהם אין להסיק שההורים אינם צריכים להתערב כלל. להפך, מצווה עליהם להדריך את ילדיהם ולייעץ להם. ומוטלת על הילדים חובה להקשיב במלוא הרצינות להדרכת ההורים, הן מצד מצוות כיבוד הורים והן מצד שהשכל מחייב להקשיב לאנשים בעלי ניסיון שמכירים אותם מיום שנולדו ורוצים בטובתם.
ברוב המקרים, לאחר אי הנעימות הראשונית הטבעית, הצעירים שמחים לשתף את הוריהם בהתלבטויותיהם ומודים מאוד להורים על השתתפותם בעצה ובהדרכה.

האם לפי מנהג הספרדים ילדים רשאים להדליק נרות בברכה?
שאלה: מנהג ספרדים שרק גדול הבית מדליק נרות חנוכה, ולעתים הילדים משתוקקים להדליק גם הם חנוכייה. האם מותר להם להדליק נרות לפי מנהג הספרדים? והאם יוכלו לברך על ההדלקה?
תשובה: מותר לילדים להדליק נרות לעצמם, ובתנאי שידליקו במקום אחר, כדי שיהיה ניכר כמה נרות מדליקים בכל יום. לגבי הברכה, המנהג הרווח לפי פוסקי האחרונים הספרדים שלא יברכו הילדים על הדלקתם, מפני שהם יוצאים ידי המצווה בהדלקת אביהם. אולם מו"ר הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל הורה שמותר לילדים עד גיל בר מצווה להדליק נרות בברכה, ואין בזה ברכה שאינה צריכה הואיל וכך מחנכים אותם למצווה. ולדעת הרב שלום משאש זצ"ל, גם בנים שעברו גיל בר מצווה רשאים לכוון שלא לצאת בהדלקת אביהם ולהדליק בברכה (ילקוט שמש או"ח קצב).

האם להמתין לבן זוג שמאחר לחזור?
שאלה: כיצד ראוי לנהוג כאשר אחד מבני הזוג אינו יכול לחזור מהעבודה בצאת הכוכבים? האם עדיף שמי שנמצא בבית ידליק נרות בצאת הכוכבים (בשעה 17:00), או שעדיף שימתין לשני עד שיחזור?
תשובה: לכאורה על פי שורת ההלכה, עדיף שמי שנמצא בבית ידליק נרות בצאת הכוכבים, ויפטור בזה את בן זוגו. אולם בפועל, על פי סיבות שונות, ברוב המקרים עדיף להמתין עד לחזרת בן הזוג, ובתנאי שידליקו לפני השעה תשע בערב ויימנעו מאכילת קבע לפני כן. ורק כאשר יש לבן הזוג מקום לשמוע את הדלקת הנרות והאיחור הוא חד פעמי, עדיף שבן הזוג שבבית ידליק את הנרות בזמן (פניני הלכה זמנים יג, ז).
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il