ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- תפילת הדרך וברכת הגומל
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
כתוב (שמות יח, י) "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם".
מכאן למדו חז"ל שאדם הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל מברך: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה", וז"ל הגמרא בברכות (דף נ"ד ע"א): "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". שואלת הגמרא "מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל. אניסא דרבים מברכינן, אניסא דיחיד לא מברכינן. והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא (רש"י: שֵם מדינה בדרומו של פרת) נפל עליה אריא, אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה (התנפל עליו אריה ונעשה לו נס וניצל), אתא לקמיה דרבא ואמר ליה (רבא) כל אימת דמטית להתם בריך (בכל פעם שתגיע לאותו מקום תברך) ברוך שעשה לי נס במקום הזה. ומר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות (שם מקום - רש"י) וצחא למיא, אתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא ואישתי (הוא הלך בדרך והיה בסכנת נפשות שעמד להתייבש, ונעשה לו נס ונברא לו מעיין של מים וניצל). ותו, זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא, איתפרקא ליה אשיתא, על לגוה, כי מטא לערבות בריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות (עוד נס נעשה עם בנו של רבינא שרדף אחריו גמל משוגע שרצה להורגו, ובאותה שעה נפלה חומת בית אחד והוא נכנס לשם וכך הוא ניצל מהגמל המשוגע). כי מטא (כשהוא מגיע) לערבות בריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל, כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות", עכ"ל הגמרא.
נס שנעשה לאביו
וכתוב בשו"ע (או"ח ריח, ד): "הרואה מקום שנעשה נס ליחיד, אינו מברך; אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה; וכל יוצאי ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה".
בעל כה"ח דן בשאלה (שם בס"ק יט) אלו ילדים יברכו, האם הנולדים לפני הנס, או אלו שנולדו לאחר הנס (ב"י משם הרשב"א). אבל המג"א כתב (שם בס"ק ו): שגם הנולדים לפני הנס מברכים, וכן הסכים עימו בברכ"י ס"ק ד'. ולפיכך פסק בעל כה"ח שהנולדים קודם הנס יברכו בלי שם ומלכות.
ועוד כתב בכה"ח (שם ס"ק לח): והא דמברכים שעשה נסים לאבותינו בפורים, זה נס פלאי שכתב המלך היפך דת פרס ומדי, ועוד שנהרגו שמונים אלף שונאי ישראל.
חובת ההודאה
וכתוב בזהר הקדוש (פרשת בא דף רמ"א ע"א ומובא בכה"ח סי' רי"ח ס"ק ט"ל,) שיש חיוב לאדם להודות לקב"ה על נסים שעושה לו, וז"ל: "חובה איהו על בר נש לאשתעי תדיר קמי קב"ה ולפרסומי ניסא בכל אינון נסין דעבד, ואי תימא אמאי איהו חובתא והא קב"ה ידע כולא כל מה דהיה ויהוי לבתר דנא ואמאי פרסומא דא קמיה על מה דאיהו עבד ואיהו ידע. אלא ודאי אצטריך בר נש לפרסומי ניסא ולאשתעי קמיה בכל מה דאיהו עבד בגין דאינון מלין סלקין וכל פמליא דלעילא מתכנשין וחמאן לון ואודן כלהו לקב"ה, ואסתלק יקריה עלייהו עילה ותתא", עכ"ל.
להלל ולשבח
הקב"ה שולח בליל פסח את המלאכים לראות את ליל הסדר שנערך בבתים, וחוזרים המלאכים ואומרים ראינו שולחן ערוך ונרות דולקים, וקוראים בספרים, אך הקב"ה אינו מרוצה מתשובתם, ושוב הוא שולח מלאכים וגם הם חוזרים עם תשובה מעין זו. עד ששולח מלאכים פקחים והם שואלים את ישראל: מה אתם עושים בליל הסדר? ועונים להם: אנו משבחים ומהללים את הקב"ה על הנסים שעשה עמנו לפני כאלפיים שנה. אומר הקב"ה אם עדיין הם זוכרים את הנסים ההם, ראויים הם שאעשה להם עוד נסים ונפלאות (עיין ברעיא מהימנא פרשת בא דף מ' ע"ב, וכן בכה"ח סי' תע"ג ס"ק קנ"ב).
ארבעה צריכים להודות
הגמרא אומרת (ברכות נד ע"ב): "אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכים להודות: יורדי הים (מי ששוחה בים למרחק בערך ק"מ - יש לו דין של "יורדי הים", וכן מי שנוסע בספינה), הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא". והגמרא (שם) מספרת על רבי יהודה שהיה חולה ונתרפא, ובא רב חנא מבגדד ביחד עם החכמים לבקרו ובירכו אותו בברכת "בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא". אמר להם רבי יהודה: פטרתם אותי מברכת הגומל. ואומרת הגמרא שהיו שם עשרה וענה רב יהודה אמן אחרי ברכתו של רב חנא. ומסתבר שאמרו "בריך רחמנא אלקנא מלכה דעלמא דיהבך" וכו' עם שם ומלכות בארמית.
רבי יצחק ישראל זצ"ל היה תלמיד חכם עצום, אך עני מרוד, ומרוב עוניו היה רגיל להתבדח. פעם אחת חלה הרה"ג יעקב מאיר זצ"ל - הראשון לציון והרב הראשי לישראל, והלך הרב יצחק ישראל לבקרו. כשראה שהוא בשלבי החלמתו, בירך אותו ואמר "בריך רחמנא דיהבך על עפרא ולא יהבך עלן". שמע זאת הרה"ג יעקב מאיר שהוא אומר את היפך דברי הגמרא (המובאת לעיל) וכעס מאד, ואמר לו: מה ברכת ? אמר לו רבי יצחק ישראל: מדוע הינך כועס הרי התכוונתי לברך אותך ולא חלילה להיפך, ובאמת הרי אמרתי ברוך ה' שהעמידך על רגליך, על הארץ (על עפרא) ולא נתן לנו לשאת אותך על כתפינו במיטת מתים. נרגע הראשון לציון ואמר לו: בחכמה עשית.
אחר כך כשהכירו בחוכמתו של הרב יצחק ישראל זצ"ל, ובסיוע חותנו של רבי יעקב מאיר זצ"ל, הרה"ג רבי רפאל עזריאל, מינו אותו כדיין בבית הדין.
וסיפר לנו הרה"ג רבי אברהם רפול זצ"ל, שאני מכנה אותו "ש"ס חי", כי ר' יצחק ישראל הנ"ל היה בקיא בכל הש"ס וזכר דפים להפליא, וכל ענין של עגונה היו מביאים אליו והוא היה דן בנושא.
מרן הב"י והמבי"ט היו גרים בצפת, ולכל אחד היה בית דין משלו. יום אחד באה אשה לבית הדין של המבי"ט ואמרה לו שבעלה מת, ולא נמצאו עדים שיעידו על כך. מרן הב"י פסק שאינה נאמנת, ואילו המבי"ט פסק שהיא נאמנת והוא גם יחתן אותה שוב.
אמרו אנשי הב"י: כיצד המבי"ט יחתן אותה ובעלה חי ? והנה הגיע יום החתונה והתחיל המבי"ט לערוך את החופה, אך כוס היין נפלה ונשברה, וכן אירע בפעם השניה. הלכו ואמרו למרן הב"י את שאירע, והוא אמר: כל הכוסות שיקדשו בהם ישברו, כי בעלה חי ! והנה הכוס השלישית לא נשברה ובירכו עליה. אמר הב"י: עכשיו בעלה מת.
למרן הב"י היה מלאך מגיד שהיה אומר לו דברי מוסר. ומובא שהמלאך אמר לו שיש מעלה מיוחדת בלימוד שלומדים בשבועות (ראה במחזור 'קול יעקב' לחג השבועות בעמודים 103 - 111).
כיצד התעשר מרן הב"י ?
מסופר על מרן הב"י שהיה מתפרנס מקניית דברים ישנים וממכירתם, והיה נוהג לעבוד יום אחד בשבוע ובשאר הימים ללמוד. משראה שהפרנסה מצויה, החל לעבוד פעם בחודש, ובשאר הימים עסק בתורה. ומשראה שגם באופן זה יש ברכה בעמלו, החליט לעבוד פעם אחת בשנה בערב יום כיפור. יום אחד כשיצא לעבודתו פגשה אותו מטרוניתא אחת לא יהודיה ושאלה אותו אם ברצונו לקנות דברים ישנים, אמר לה הב"י: כן. אמרה לו אותה אשה: בעלי מת והוא היה רשע מרושע, ובכל יום כשהיה חוזר מעבודתו היה מנהגו לסור למחסן, ולאחר מותו ראיתי שהשאיר באותו מחסן פחים המלאים זפת, ואני רוצה למוכרם. קנה הב"י את אותם הפחים וחזר לביתו. לקח הב"י את אחד הפחים כדי להתיכו והנה הזפת נמסה ומתוכה נתגלו מטבעות זהב. חזר הב"י לאותה אשה כדי לומר לה שהמקח טעות. משראתה אותו מרחוק אמרה לו מה אתה רוצה ממני מכרתי לך הכל, ואפילו יש זהב ומרגליות לא אכפת לי העיקר שתקח את כל מה ששייך לבעלי ואני מוחלת.
הלך הב"י לאר"י הקדוש ושאל אותו כדת מה לעשות, וענה לו האר"י זה הפקר (אך הוא לא הסתפק בזה כי הם היו מחותנים, ועל כן). הלך למבי"ט וגם הוא אמר לו: 'אשריך שזכית לכך מן השמים כדי שתוכל לעסוק בתורה'. ואז ישב הב"י וכתב את השולחן ערוך בנחת ובשלוה, בלי דאגה לפרנסה.
מסופר על אדם אחד ירא שמים בשם מנשה איספן ז"ל שהיה מכין לֶבֶּן ומוכר אותו. יום אחד הוא הביא לבן להרה"ג חכם צדקה הזקן זצ"ל שהיה חסידא קדישא ופרישא, והוא טעם ממנו ואמר לו שיש לזה טעם טוב מאד. אמר לו המוכר, כדי שזה יהיה מתוק ולא חמוץ אני מוסיף מעט מים. אמר לו חכם צדקה אם כך אתה צריך להודיע לקונים שאתה מוסיף מים אחרת זה גזל כי אתה מוכר במחיר של חלב. וכך עשה בתמימות, ומאז הפסיקו לקנות אצלו. והוא חזר לחכם צדקה ואמר לו שאין קונים ואמר לו חכם צדקה לך ותמצא עבודה אחרת, ואז הוא מצא עבודה בתיקון רעפים. והנה יום אחד הוא תיקן גג בשכונת שיך ג'רח אצל הגויים ומצא שם אוצר של כסף, והוא בא לחכם צדקה ושאל כדת מה לעשות, אמר לו חכם צדקה זה גזל הגוי לך ותחזיר להם, וכך הוא עשה, והם נתנו לו סכום הגון.
אותו יהודי מנשה איספן ז"ל היה אומר בלשון ערבי: 'אנא אחסן משולטן', היינו: אני יותר טוב מהמלך - כי המלך צריך לעבוד קשה ולהלחם כדי להרוויח ממון, אבל אני במזל אחד הרווחתי הרבה.
ברכת הגומל - בעשרה ושני ת"ח ביניהם
"אביי אמר וצריך לאודויי קמי עשרה דכתיב וירוממוהו בקהל עם וגו' מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן שנאמר ובמושב זקנים יהללוהו" (ברכות נ"ד ע"ב).
עשרה יושבים, והמברך - עומד
כתוב בבא"ח (שם אות ג'): "העשרה יושבין דכתיב ובמושב זקנים יהללוהו, והמברך עומד משום דברכה זו היא במקום קרבן תודה והמקריב עומד ומקריב".
הגומל לחייבים טובות
בנוסח ברכת הגומל כתוב "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב". הפשט הוא, אפילו לאותם שהם חייבים ולא ראויים שיעשה להם נס, אעפ"כ הקב"ה גומל להם טובות. והשומעים עונים: "האל שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה". ואם לא אמרו, יצא ידי חובה, וטוב שהוא יענה אחריהם אמן.
וכתב הבא"ח (עקב, א): "קודם שיברך ברכת הגומל יאמר פסוק אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה".
קטן בברכת הגומל
קטן יכול לברך 'הגומל', או שישמע מאחר שיוציאו ידי חובה (עיין לבא"ח עקב אות ד', ולכה"ח סי' רי"ט ס"ק כ').
נשים בברכת הגומל
גם הנשים חייבות לברך 'הגומל' לאחר נסיעה וכדלקמן, או אחר לידה וכדו', וצריכה לברך בפני עשרה, ועל כן תברך מעזרת נשים אחי התפילה. ואם בעלה גם נסע ומברך 'הגומל', הוא יכול לברך ויכוון לפטור אותה כשהיא בעזרת נשים, ותענה אמן.
ומעיקר הדין, יולדת צריכה להביא קרבן תודה, ובימינו שאין קרבנות היא מברכת 'הגומל'. וכשיבא המשיח יעשו לה חשבון כמה קרבנות היא צריכה להביא.
מוסף יום ר"ח הזה
מעין זה אומר בעל הבא"ח: אנו אומרים בתפילת מוסף של ר"ח "את מוסף יום ראש חדש הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה" וכו'. וזאת על פי מדרש רז"ל דלעתיד נקריב מוספין של כל ר"ח ויו"ט ושבתות שעברו בגלות" (ש"ש ויקרא יט).
מי שנעשה לו נס - מברך
וכתב בבא"ח (ש"ר עקב, יא - יב): "מי שנעשה לו נס באיזה מקום דבר שהוא יוצא ממנהג העולם ותולדתו, כגון שנפל עליו כותל או תקרה או אבן גדולה וכיוצא בזה שבדרך הטבע ראוי שימות וניצול מן המיתה ה"ז מברך בכל עת שיגיע לאותו מקום בא"י אמ"ה שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי ירכו ג"כ מברכים בשם ומלכות שעשה נס לאבינו במקום הזה. בד"א כשיש בין ראיה לראיה שלשים יום חוץ מיום שראה וחוץ מיום שעומד בו, אבל ראהו תוך שלשים יום לא יברך, ואם נעעשו לו נסים הרבה אז בהגיע אל אחד מהמקומות שנעשה לו הנס שם צריך להזכיר כל נסים של שאר מקומות ויכלול הכל בברכה אחת, ודוקא הוא חייב בכך, אבל יוצאי יריכו אין צריכין להזכיר שאר המקומות: אם באו עליו גנבים וניצול, או שנפל אבן או ברזל סמוך לו אע"פ שהיה בסכנת מות אם היה נופל עליו, אינו מברך שעשה לי נס דאין דבר זה יוצא ממנהג העולם ותולדותיו, מיהו אם בא עליו כדור מקנה רובה אך לא נכנס בבטנו ובשאר מקומות החלל אלא בא ברגלו או בידו, וכן אם אחד תחב לו סכין בגופו ולא נכנס הסכין במקום החלל אלא בבשרו כיון שהגיע הדבר בגופו הה"ז ספק אם יברך בשם ומלכות, לכן טוב שגם בזה יעשה כמ"ש באות וא"ו לקרא תחלה ג"פ הנז"ל ואח"כ יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו".
באות ו' כתב הבא"ח: "מי שחלה בעניו ונתרפא היה בדין לברך אל לא נהגו, ומ"מ יברך בעשרה בלי שם ומלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבו, ועיין עקרי הד"ט אות כ"ד ושאר אחרונים, וטוב שיאמר קודם הברכה ג"פ אלו ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, לך ה' הגדולה וכו' והעושר והכבוד וכו' ואח"כ יברך ברכת הגומל בלי שם ומלכות, ועיין פתחי תשובה יו"ד סי' שכ"ח סק"א מה שכתב בשם הרב פרי תבואה מה שקבל מרבותיו יע"ש", עכ"ל הבא"ח.
ולפיכך, חיילים החוזרים ממלחמה - ובפרט אלו שהיו במלחמת לבנון ופגזים עפו מעליהם ולא ניזוקו, כשיהיו שם, יברכו: שעשה לי נס במקום הזה.
וכתב השו"ע (ריט, ט): "הני ארבעה לאו דווקא, דה"ה למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל; וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות".
וכתב המש"ב (שם ס"ק לא) שהאחרונים כתבו שהמנהג לברך על כל נס ונס.
ואם כן לנוהגים כמש"ב - יברכו בשם ומלכות, ולנוהגים כשו"ע - יברכו בלי שם ומלכות ויהרהרו שו"מ בלבם, וכן פסק הבא"ח (עקב אות יב).
הנוסע מעיר לעיר
כתוב בשו"ע (ריט, ז): "באשכנז וצרפת אין מברכין כשהולכין מעיר לעיר, שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי ביה חיות רעות ולסטים; ובספרד נוהגים לברך, מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה; ומיהו בפחות מפרסה אינו מברך, ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר, אפילו בפחות מפרסה".
ונראה שבימינו שיש ל"ע הרבה תאונות דרכים, גם האשכנזים וגם הצרפתים יברכו, כי הדרך בחזקת סכנה.
אם למשל, נסעו כמה אנשים לקבר רשב"י דרך כביש הבקעה, שהוא לכו"ע עובר דרך מדבר - כל אחד מהנוסעים צריך לברך 'הגומל'.
דינים שונים בברכת הגומל
א. מי שהיה חייב מס ואסרוהו - כשישתחרר עליו לברך הגומל.
ב. ירד בים ונעשה לו נס באמצע הדרך - לא יברך אלא עד שיגיע למחוז חפצו.
ג. טס לחו"ל - אחינו האשכנזים מברכים כשמגיעים ליעדם, אנו נוהגים לברך כשחוזרים לארץ ישראל.
כיון שהיה עוני גדול בצפת, תקנו שהתיירים שבאים לשם, יעלו לספר תורה ויברכו 'הגומל', ואחר כך עושים להם 'מי שבירך', וכל זה כדי שיתרמו לבני ארץ ישראל.
יום טוב שני - מהדין, תושב חו"ל חייב לעשות שני ימים טובים בחו"ל, וכשבא לארץ עושה יום טוב אחד כמונו, ויום טוב שני עושה בצנעא. כשבאו העולים לצפת התיר להם מרן לעשות שני ימים טובים בפרהסיא, כדי שיבואו לבית הכנסת ויתרמו לבני ארץ ישראל. כיום עושים בכמה ביתי כנסיות בארץ מנין שני, וכל זה יעשו בצנעא ולא יפרסמו במודעות.
ד. חולה ונתרפא - הגדרת חולה לענין זה: חולה בכל גופו שאינו יכול ללכת. וכשיהיה בריא כל צרכו, אז יברך ברכת 'הגומל'.
ה. היה חולה והבריא תוך שבעת ימי אבלותו - האם יברך הגומל או לא ? ולמעשה: יברך.
ו. נתקעה לו עצם בגרונו - שאלו את בעל הט"ז: מה הדין אם אכל דג והיתה בו עצם ולא נזהר בה, ונתחבה בגרונו, והנה נעשה נס ויצאה העצם, האם חייב בברכת 'הגומל' או לא ? (יש סגולה שנותנים לו מכה על ראשו ואומרים "דג נחות"). וכתב הרב 'שדי חמד' (במערכת ברכות) שעליו לברך 'הגומל' בלי שו"מ.
ז. עלה בסולם ונפל - והיה לו כאב איברים אבל קם והלך, אינו חייב לברך 'הגומל'. ואם נפל למשכב, חייב לברך 'הגומל'.

השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

שתי דקות על בדיקת חמץ

איך ללמוד גמרא?

תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה

אוי ויי!

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

לבדוק את החמץ שבלב

"בזאת התורה" - איזו תורה?

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.

תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות

מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.

מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.

אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.

כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?

הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.







