ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- פורים בראי דורנו
מובא במדרש משלי (פרשה ט):
אף ערכה שלחנה. שערכה לה שלחן בעולם הזה ובעולם הבא, ואי זה, זה שם טוב שקנתה לה בעולם הזה ובעוה"ב, שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים (אסתר ט כח). אמר ר' אלעזר אף יום הכפורים אינו בטל לעולם, שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה (ויקרא טז לד).
יש כאן חידוש עצום. לעתיד לבוא נהיה במצב רוחני שבו לא נזדקק עוד לכל המועדים, ובכל זאת פורים לא ייבטל. גם אז נזדקק עדיין לאורו של פורים. המהר"ל מסביר שאין הכוונה שהמועדים ייבטלו לגמרי אלא ששמחתם תהיה טפילה, כפי שביארו חכמים לגבי יציאת מצריים, שנס ההצלה והשמחה עליו תהיה טפילה לעומת שמחת הגאולה משעבוד המלכויות.
מכל מקום, דווקא שמחת הפורים לא תהיה טפילה. דבר זה מפתיע. ישנם שלושה רגלים שחיובם מן התורה, ראש השנה ויום הכיפורים מן התורה, ומכל אלו נבחר דווקא פורים שיסודו מדרבנן. רבי אלעזר סובר שאף יום הכיפורים, אולם על כך כבר יש מחלוקת, ודווקא לגבי פורים מוסכם שלא ייבטל. המדרש אינו עוסק בשאלה מדוע, במה זכה פורים ומה ייחודו, אלא רק מביא לכך מקור ודרש מן הפסוקים.
מבאר המהר"ל:
ויש לפרש כי פורים בא בשביל שהמן היה עומד לכלותינו מן העולם, שלא יהיו נמצאים כלל, ואם היה ח"ו המן מכלה ישראל לא הגיעו ישראל לימי המשיח כלל. ולכך ימי הפורים לא יהיו נבטלים, מאחר שימי הפורים באים על זה שלא היה המן מכלה ישראל מן המציאות לגמרי עד כי לא יהיו נמצאים כלל, והש"י נתן להם המציאות, ולכך יקיימו המועד הזה אף לעתיד לימות המשיח.
המהר"ל מסביר שלולא נס פורים היה עם ישראל מתכלה חלילה וכלל לא היינו מגיעים לימות המשיח, ולפיכך יש לקיים מועד זה גם בימות המשיח. אולם דבריו טעונים הבנה. מה בכך שלולא נס פורים לא היינו מגיעים לימות המשיח, האם כל העניין הוא שאנו רוצים להחזיק טובה לנס זה? נשמע מכך, שבאמת המצב הרוחני בימות המשיח יהיה כזה שלא נזדקק לאף מועד ואף לא לפורים אלא שיש כאן סיבה צדדית, מדין הכרת הטוב אנו ממשיכים לציין ולחוג את פורים. האמנם?
ממשיך המהר"ל ובדרך דומה מבאר גם את שיטת רבי אלעזר הסובר שאף יום הכיפורים לא ייבטל.
אמנם מי שסבר כי גם יום הכיפורים לא יהיה בטל דעתו כי אלו שני ימים, דהיינו ימי הפורים ויום הכיפורים דומים בענין זה... וכמו שבאו ימי הפורים על שהיה המן מבקש לכלותם והציל השם יתברך אותם מהם, כך סמאל הרשע המקטרג והוא צר ואויב לאדם מבקש לאבד את הנשמה ולבטל אותה, והשם יתברך מציל אותנו ממנו. ומזה הטעם אף יום הכיפורים לא יהיה בטל כי אם לא היה יום הכיפורים היה בטול לנפש לגמרי מפני החטא.
יש צד דמיון בין שני הימים, אך גם יש צד הפוך, ולפיכך גם התנהגותנו ודרכנו לציון שני הימים הפוכה:
כי ימי הפורים מפני שהמן היה רוצה לכלות אותם מן עולם, ודבר זה הוא ביטול גופם, ומפני כך ימי הפורים הם ימי המשתה ושמחה וזהו הנאות הגוף... וזהו הפך יום הכיפורים, כי יום הכיפורים מסולק מן הנאת הגוף.
מסכם המהר"ל את צד הדמיון בין שני הימים:
אלו שני המועדים שהם באים על שהשם יתברך הציל אותנו ונתן לנו השארית והמציאות, לא יהיה דבר זה בטל לעתיד, כי אם לא היו אלו שתי גאולות, הן גאולה מצד הגוף והן גאולה מצד הנפש, היה כאן אבוד לגמרי ולא היה כאן גאולה אחרונה שתהיה לימות המשיח.
נשוב ונשאל גם לגבי יום הכיפורים: מה בכך שבלי יום זה לא היינו מגיעים לימות המשיח, האם זהו טעם צדדי של הכרת הטוב?
מוכרחים אנו לומר, שהסיבה שלולא ימים אלו לא היינו מגיעים לעולם הבא אינה סיבה צדדית, אלא ודאי ימים אלו קשורים באופן מהותי לימות המשיח. ימות המשיח אלו הימים של הופעת השלימות וההגעה למטרה שכל העולם שואף אליה מיום בריאתו, וכדברי המדרש (ילקוט שמעוני בראשית רמז ד): "ורוח א-להים מרחפת: זה רוחו של משיח, דכתיב ונחה עליו רוח ה'". אם כן, עלינו לברר מדוע דווקא ימים אלו קשורים באופן מהותי למטרתנו בעולם.
ידועה היא מחלוקת הראשונים בקשר לעולם הבא. הרמב"ם כותב בהלכות תשובה (פרק ח הלכה ב):
העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה, ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן, כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה.
הרמב"ן, וכך היא דרכם של המקובלים, חולק על כך. בשער הגמול (אות קכג) שבספרו תורת האדם מביא הרמב"ן את דברי הרמב"ם ולאחר מכן מבאר את שיטתו החולקת:
העיקר הגדול הוא חיי העולם הבא אבל השכר הקודם והוא מה שיגיע לאדם אחרי המות מיד הוא גן עדן... וזה מורה כי העולם הבא הוא עולם השכר לאותן שהקב"ה מחיה בתחיית המתים ואינו עולם הנשמות שקראנו אותו גן עדן, אלא עולם התחיה הוא... כל אלו דברים ברורים שעולם הבא האמור בכל מקום אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם הוא שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים.
אם כן, המטרה הסופית והשלימה ביותר לפי הרמב"ם היא עולם הנשמות, אך הרמב"ן סובר שהתכלית הרצויה היא דווקא חזרת הנשמה לגוף ועבודת ה' מתוך הגוף והנשמה יחדיו. המטרה היא שנצליח לזכך את גופנו בצורה מוחלטת והנשמה תאיר את הגוף, עד שגם "מבשרי אחזה אלו-ה" (איוב יט, כו). גם הגוף יהיה שותף בגילוי כבוד ה', ואדרבה כך יהיה הגילוי גדול יותר.
נחזור לדברי המהר"ל. לאחר שראינו בדברי הרמב"ן שהתכלית הרצויה היא בשני הכוחות יחדיו, גם הנשמה וגם הגוף הם כלים לגילוי שם שמים, מעתה נבין מדוע דווקא פורים ויום הכיפורים נבחרו ונזקקים לנו גם בימות המשיח. בפורים בו ניצלנו מכליה גמורה של הגוף מופיע האור של חשיבות וקדושת הגוף הישראלי. הוא מבטא שאין זה סתם גוף חולין, אלא בכוחו להזדכך ולהיות כלי להופעת כבוד שמים. ומאידך, יום הכיפורים מופיע את אור הנשמה, וכך שניהם יחדיו מבטאים ומופיעים את מטרתנו האדירה שלשמה נוצרנו.
כעת נתבונן בדברי חז"ל במסכת חולין דרך האור החדש בו המהר"ל מאיר אותם.
אומרת הגמרא (חולין קלט ע"ב):
אמרי ליה פפונאי לרב מתנה: מצא קן בראשו של אדם מהו? אמר: ואדמה על ראשו. משה מן התורה מנין? בשגם הוא בשר, המן מן התורה מנין? המן העץ, אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר, מרדכי מן התורה מנין? דכתיב מר דרור ומתרגמינן: מירא דכיא.
הדברים מופלאים ותמוהים מתחילתם ועד סופם, כפי שמאריך המהר"ל ומקשה. ראשית, מדוע הובאו בסמיכות שאלות התלמידים לגבי חיפוש הרמזים מן התורה לשאלה ההלכתית לגבי מצוות שילוח הקן, הרי לכאורה אין כל קשר בין דברי אגדה אלו לשאלה הלכתית זו. שנית, מהי כוונת השאלה "משה מן התורה מניין?" הלא זהו השם הנזכר בתורה מפורשות יותר מכל שם אחר, ומדוע משיבים שהמקור הוא מרמז רחוק ולא מן המקומות המפורשים. ועוד, מדוע שמו נרמז בפסוק "בשגם הוא בשר", האם זהו סתם נוטריקון בו מצאנו גימטריה נאה או שמא יש קשר עמוק יותר? כך יש לברר לגבי שאר השאלות, מדוע חיפשנו מקור דווקא לדמויות אלו, וכן מה משמעות התשובות – האם אלו סתם רמזים בעלמא? מה העניין בכך?
נתמקד בעיקר בשאלות ובתשובות הקשורות לפורים. בשאלה ההלכתית מסתתרת שאלה רעיונית על מהותו של האדם – האם הוא נחשב בעיקר רוחני, בשמים, או גשמי, בארץ. לפי ההלכה מצוות שילוח הקן היא דווקא בקן הנמצא על הארץ או על המחובר לארץ ולא בשמים, ולפיכך השאלה היא כיצד להגדיר את האדם. לאחר שהוגדר שעיקרו בארץ, שאלה הגמרא אם כן, האם יתכן שיש רמז לאדם הגשמי בתורה השכלית-רוחנית, ואפילו לגבי משה רבנו איש האלוקים יש מקום לשאול זאת, ומשיבה הגמרא שיש לו רמז מן התורה. לאחר שנתברר שיש לצדיק רמז בתורה, מבררת הגמרא אם אפילו לרשע יש רמז בתורה. מכאן נצטט מדברי המהר"ל:
ומפני כי דבר זה שייך אל הצדיק מפני מעלתו אשר יש לו, לכך שאל: מן התורה, מניין שיש לו לרשע רמז בתורה? שמזה יש ללמוד כמה גדול כח הרע ברשעות עד שיש לו רמז בתורה השכלית, כי גדול כחו ברשעות וכחו הרע בלתי גשמי.
דברי המהר"ל טעונים הבנה. וכי משום שגדול כח הרע ברשעות זו סיבה שיהיה לו רמז בתורה – הלא התורה כשמה תפקידה הוא להורות לנו מהי הדרך שיבור לו האדם, כיצד יהיה צדיק, ומדוע גדלותו של כח הרע מהווה סיבה לכתיבתו בתורה?! המהר"ל כותב שאם גדול כוחו הרי שכוחו הוא בלתי גשמי, וצריך להבין מהי כוונתו. ונראה לבאר שאמנם יש בחירה חופשית ובידי האדם לבחור אם לעשות טוב או רע, אך כאשר נפגשים בכח של רוע גדול מאוד, לא יתכן שהוא מקרי והגיע לעולם רק משום בחירת האדם. מעבר לכך, גם אם רוע מסויים הגיע לעולם בעקבות בחירת האדם שעשאו, עצם קיומו של הרוע בעולם ודאי נברא במכוון ויש לו מטרה רוחנית.
דברים מפעימים כותב הראי"ה קוק זצ"ל בקבציו (פנקס ד, 126) לגבי עמלק:
מדת האהבה השרויה בנשמת הצדיקים היא כוללת את כל הברואים כולם ואינה מוציאה מן הכלל שום דבר ולא שום עם ולשון, ואפילו עמלק אינו נמחה כי אם מתחת השמים, אבל על ידי הזיכוך מתעלה הוא לשורש הטוב אשר הוא מעל לשמים, ונכלל הכל באהבה, אלא שצריך כח גדול וטהרה עצומה ליחוד נשגב זה.
וכן רבי צדוק הכהן מלובלין כתב בספרו קדושת שבת (מאמר ז, אות לג במהדורת אור עציון):
כי תורה היא עץ חיים שהאוכלה חי לעולם. רק שיש להט החרב המתהפכת לשמור דרך עץ החיים. וזהו חרבא דעשו הרשע וזרע עמלק שהוא הנלחם ברפידים לרפות ידיהם מדברי תורה אז בהתחלת קבלת התורה שבכתב. והמן נתעורר נגדם בהתחלת התפשטות התורה שבעל פה שהתחיל אז בדור אנשי כנסת הגדולה שחזרו וקיבלו מאהבה.
למדים אנו מדבריהם שאפילו לעמלק יש תפקיד מכוון מן השמים, ועל פי דבריהם ניתן להבין ולבאר את דברי המהר"ל.
מדוע נרמז המן דווקא בפסוק "המן העץ"? מסביר המהר"ל בהמשך:
כתוב המן העץ וגו' כי אכילה הזאת הביא המיתה לעולם, ועץ הדעת מוכן למיתה מיום שנברא, וכך המן היה מוכן לאבד ולהרוג מיום שנברא, והאכילה הזאת שהביא המיתה היה על ידי נחש הקדמוני, וכן המן שהוא מזרע עמלק המעוקל והוא נחש עקלתון וממנו המיתה באה לעולם.
נמצא שהמן הנרמז בעץ הדעת מייצג את שורש החטא ואת שורש המוות בעולם. כל מהותו היא החטא והמוות.
אולם עלינו לעיין מדוע יש צורך בעמלק והמן. מהי הנקודה החיובית מעל השמים שהיא סיבת קיומם. אפשר לומר שעצם קיומו של עם שבא כדי ללחום בישראל, יש לו תפקיד חשוב, כדי להעניש את עם ישראל בעת שחוטא, ובכך להחזירו למוטב. אמצעי וכלי ביד ה' כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה. אולם נראה יותר מדברי המהר"ל "כוחו גדול", "כח בלתי גשמי", וכן מדברי הראי"ה זצ"ל שמעל השמים יש לו שורש טוב, שיש בעמלקיות גם נקודת אמת ולא רק אמצעי חולף וזמני עד לזמן שיגיעו ישראל לשלמותם.
במדרש הקודם ראינו, שהיסוד של פורים והאור שפורים מאיר לנו הוא קדושת הגוף הישראלי. הידיעה כי ביכולת החומר להזדכך וכי זהו התפקיד אליו אנו שואפים ומתקדמים לעברו עד שנזכה לממשו בימות המשיח. אם כך, מסתבר לומר שעמלק הוא המתנגד הגדול לתפיסה זו – ה"אנטיתזה" לאימון בזיכוך הגוף. יש בכך נקודת אמת. הגוף והחומר אינם במעלת הרוח, הם לא שלמים ולכן טבעם הוכרח להביא את החטא ואת המוות לעולם, וכפי שמרחיב הראי"ה זצ"ל בפיסקה הידועה באורות הקודש על "בקשת האני העצמי" (חלק ג עמ' קמ):
חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו... חטא ישראל, זה אחרי אלהי נכר... חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה... קטרגה הירח, אבדה סיבוב פנימיותה...
החטא אינו שייך רק לאדם האנושי אלא הוא של כל הבריאה כולה. כיצד? הרי אין להם בחירה? החטא משמעותו חיסרון. יש כאן ביטוי לכך שכל המציאות החומרית אינה יכולה להופיע בשלימותה ולכן הכרח המציאות הוא שתהיה נפילה רוחנית, ובצאתה לפועל היא לא תופיע כפי הגודל השורשי הרוחני שלה.
לפיכך לעמלק יש את הסגולה לזהות את כל החולשות. הוא תמיד יזדנב ויחפש את הצדדים הנמוכים שבזנב כדי להצביע עליהם ולהוכיח קבל עם ועולם שהמציאות לא מסוגלת להשתלם.
אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים. (דברים כה, יח)
אפשר למצוא לכך ביטוי מובהק גם במדרש (פסיקתא דרב כהנא פיסקא ג; וכעין זה בבמדבר רבה, פרשת נשא יג, ג):
ויזנב בך... מה היו של בית עמלק עושין? היו מחתכין מילותיהן של ישראל ומזרקין אותן כלפי למעלן.
הם תפשו במקום התאווה ונופפו בו לעין כל, הם זרקוהו לעיני המצלמות וכיוונו לשם את הזרקורים כאומרים: לא תוכלו להסתיר את חולשותיכם ולהעלימם.
מכאן אנו פונים לדמותו של מרדכי:
ומפני שאמר המן מן התורה מניין, אמר מרדכי מן התורה מנין, וכן אסתר מנין, כי אין סברה שיהיה המן נרמז בתורה ולא יהיה מרדכי ואסתר נרמזו בתורה, כי מרדכי ואסתר הם הפכים להמן, ואין זה בלא זה, וידוע כי ידיעת ההפכים אחד... המן כחו מאדים, שהיה רוצה להשמיד ולהרוג הכל, ומספר המן מאדים [בגימטריה] כמו שיתבאר, ומרדכי כל עניינו הפך זה: להציל מן המות כאשר עשה בענין זה. לכך נרמז מרדכי בזה שאמר קח לך בשמים ראש, לפי שהקטורת מציל מן המיתה ומן המגיפה ומן מלאך המות אשר הוא ממונה על המיתה.
מרדכי הוא שורש החיים. הוא נרמז בקטורת שבכוחה לקשר את עם ישראל לאביהם שבשמים. בכוחה גם לקשר את כל עם ישראל כולל החלבנה שריחה רע, כפי שניתן ללמוד ממאמר חז"ל במסכת כריתות (ו ע"ב):
אמא רבי חנא בר בזנא אמר רבי שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת.
הכח לקשר גם את פושעי ישראל נובע מהאמונה ומהאימון בעם ישראל ששורשם טהור והחטאים הם זמניים חולפים. יש יכולת לזכך גם את הגוף. אם שורשו של המן הרשע בעץ הדעת אולי אפשר לומר ששורשו של מרדכי בעץ החיים.
ממשיך המהר"ל ופונה לעסוק בדמותה של אסתר.
וכיון שבימי המן היה כאן הסתר תוך הסתר לא היה ראוי להיות הגואל רק אסתר, שמורה השם על גודל הצניעות שהיה בה, כי הצנועה נסתר בלתי נגלה. ודבר זה יתבאר עוד. לכך הגיעה תפילתה גם כן אל מקום עליון הנסתר, ושם יש בטול לכח המן. ולכך מה שכתיב (שם לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר" שמורה זה על הסתר פנים, דבר זה עצמו מורה כי הגואל מן סתירת פנים הוא אסתר, וזה כי כאשר היו ישראל בהסתרות פנים ראוי שיהיה הגואל אותם מן הסתרת פנים מי שיש לו המדה הראויה לזה, והוא הצניעות והסתר כמו שהיה לאסתר הצניעות.
כאשר יש הסתר גדול, זקוקים לתפילות שיגיעו למקום עליון נסתר, ולכך מתאימה דווקא דמות שאינה מיוחצנת אלא מחוברת היטב לנקודה העמוקה הרוחנית הפנימית שבתוכה. במגילה מסופר אמנם שאסתר בקשה ממרדכי שיצומו עליה, וכמובן שהצום עניינו העיקרי הוא התפילה, אך לגבי אסתר עצמה לא מפורש שהתפללה, ובכל זאת, רואים מדברי המהר"ל שעיקר פועלה של אסתר לא הייתה על ידי מעשיה ועל ידי מסירות נפשה, אלא דווקא על ידי תפילתה. גם חז"ל במדרש מציינים את תפילתה של אסתר ודורשים את כל מזמור כב "למנצח על אילת השחר" ביחס לאסתר. וכחלק מכך אומר המדרש (שוחר טוב מזמור כב; וכן בילקוט שמעוני אסתר רמז תרפה):
אלי אלי למה עזבתני. יום ראשון אלי, יום שני אלי, יום שלישי למה עזבתני, וכיון שאמרה בקול גדול אלי אלי למה עזבתני, מיד נענית.
בדברי המהר"ל נוסף על דברי המדרש, שעיקר ההצלה נעשתה בזכות התפילה. גם לגבי מרדכי מדגישים חז"ל במסכת מגילה (יב ע"ב) את עניין התפילה:
תנא: כולן על שמו נקראו; בן יאיר - בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, בן שמעי - בן ששמע אל תפלתו, בן קיש - שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו.
בדרך כלל הארת עיניים נאמרת על התורה, אך כאן המדרש מדגיש דווקא את התפילה. וכך שאר השמות נדרשים על עניין התפילה. המדרש כאן לא דורש את שמו של מרדכי עצמו אלא רק את שם זקניו, אך כבר ראינו שמרדכי רומז לקטורת, וגם היא שייכת לעניין התפילה. מעבר לכך, ראינו ב'פתיחתות' למגילה (מגילה יא ע"א) – בהן כל אמורא פתח בפסוק שלדעתו מבטא את המסר המרכזי של המגילה – שרב מתנה הצביע על כוחה של התפילה כמסר המרכזי.
רב מתנה אמר מהכא: כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו.
כאן חוזר המהר"ל לדמותו של מרדכי, ומציין שגם גם בשמו רמוז עניין ה"נסתרות".
וכך מרדכי, שנרמז בלשון בשמים ראש הכתוב אצל הקטורת, מורה על ההסתר, כי הקטורת הוא נסתר כאשר ידוע, שהרי היו מקטירים אותו לפני ולפנים ביום כיפור, ובשאר ימות השנה לא היו מקטירין אותו כי אם על המזבח בפנים, וכאשר היו מקטירין על המזבח היו פורשין מן העזרה שיהיה הקטורת בחשאי, וכן אמרו על הקטורת (יומא מד, א): "יבא דבר שבחשאי שהוא הקטורת ויכפר על דבר שבחשאי הוא לשון הרע".
גם הקטורת עניינה פנימי ונסתר. למעלה ראינו שהמהר"ל חיבר את עניין הנסתרות עם העליונות. הואיל ואסתר שייכת לנקודת הפנים הנסתרת, תפילתה מגיעה למקום עליון נסתר. על חיבור זה ניתן ללמוד מדברי הגמרא בראש השנה (כו ע"א) העוסקת בטעם הדין ששופר העשוי מקרן פרה פסול.
עולא אמר: היינו טעמא דרבנן - כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה - לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. ולא?... והא איכא בגדי זהב מבחוץ? מבפנים קא אמרינן. שופר נמי מבחוץ הוא? כיון דלזכרון הוא - כבפנים דמי.
מסביר הריטב"א (ד"ה שאין קטיגור):
האי שופר כיון דלזכרון אתי ולהכניס תפלתן של ישראל לפני ולפנים כלפנים דמי.
השופר מעלה את זכרונם ותפילתם של ישראל למקום עליון, לפני ולפנים, לפני כסא הכבוד, ובכך דומה לעבודת הכהן הגדול בהקטרת הקטורת הנעשית לפני ולפנים בקודש הקודשים. העבודה הנעשית לפני ולפנים בקודש הקודשים, נעשית גם לפני ולפנים תחת כסא הכבוד.
מנקודת המבט של עץ הדעת טוב ורע בלבד ניתן לטעות ולהגיע למסקנה יש בעולם גם רע, ולכן אין מקום למציאות זו, אך מנקודת מבט גבוהה ועליונה יותר, מנקודת המבט של עץ החיים – גם יצר הרע טוב מאוד (בראשית רבה פרשה ט), כל כוחות החיים לא נידונו לכישלון אלא ניתן להעלותם ולזככם בזיכוך גמור, עד שכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (תהלים לה, י) ומבשרי אחזה אלוה (איוב יט, כו). זהו האור המיוחד שמואר בפורים.
איך ללמוד גמרא?
מהי אמונה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה מחבר שמיים וארץ?
חכמת התורה ומדעים
פריחת הגאולה!
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך מותר להכין קפה בשבת?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
