ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
ביום ראשון, אסרו חג פסח, זכינו לחגוג את חנוכת שכונת צורים ב' בהר ברכה, שבה נבנו ארבעה בניינים של שש קומות, ובהם 80 דירות גדולות. בחגיגה השתתפו תושבי היישוב, אבי מורי ואימי מורתי, שר הביטחון ישראל כץ, שר המשפטים יריב לוין, השרים העוסקים בחיזוק ההתיישבות, השרה אורית סטרוק והשר יצחק וסרלאוף, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין, וחברי הכנסת עמית הלוי, קתי שטרית ואריאל קלנר.
אלו דברי התודה והתפילה שאמרתי בטקס: "קשה להפריז בערך השמחה שראוי לשמוח על חנוכת השכונה. יש בה מצווה וגאולה. מצווה, שאמרו חכמים שמצוות יישוב הארץ שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. ראשית, מפני שהעיסוק ביישובו של עולם הוא ייעודו של האדם, שנברא בצלם אלוקים 'לעובדה ולשומרה', ומעל ומעבר לכך, על ידי יישוב הארץ עם ישראל יכול לקיים את כל המצוות באופן הראוי ולהביא ברכה ותיקון לעולם.
"לכן קיום מצווה זו הוא גאולה, וכדברי הנביא ישעיהו: 'כי ימין ושמאול תפרוצי וזרעך גויים יירש, וערים נשמות יושיבו. אל תיראי כי לא תבושי, ואל תיכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומייך תשכחי וחרפת אלמנותייך לא תזכרי עוד. כי בועלייך עושייך ה' צ־באות שמו, וגואלך קדוש ישראל א־לוהי כל הארץ ייקרא' (נד, ג-ה). על בסיס נבואת גאולה זו תיקנו חכמים לברך על ראיית בתים שגואלים את הארץ מחורבנה 'מציב גבול אלמנה'.
"כל בנייה של בית חדש בארץ ישראל היא שלב נוסף בגאולה, על אחת כמה וכמה כאשר היא בקו הראשון של ההתיישבות בהר ברכה. זכות עצומה לנו ששמחה זו נחגגת במעמד שרים וחברי כנסת, כל שר וכל חבר כנסת מוסיף עוד פן ייחודי לממלכתיות של המעמד, שבשם ממשלת ישראל ובשם כנסת ישראל - אחר גלות ארוכה - אנחנו זוכים לחזור לארץ אבותינו וליישב אותה.
"בדרך לבניית שכונת צורים ב' עברנו קשיים רבים, יותר מהקשיים שליוו את השכונות הקודמות, אולם בעזרת השם תוך התגייסות של המזכירות, ועדת הבנייה והרוכשים, אנחנו זוכים לחגוג את השלמת השכונה. אפשר להעריך ולקוות שלאחר שהצלחנו להתגבר על המשברים שבדרך, נוכל להמשיך לבנות בקצב כפול ומכופל, עד שנזכה לראות את היישוב הופך לעיר ואם בישראל.
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
763 - לספר על הנס, לחיות בדרך הטבע
764 - איסור אמונות טפלות
765 - הגאולה בדרך הטבע
טען עוד
איסור מנהגי אמונות טפלות
לפני כמה חודשים כתבתי שאסור לקיים מנהגים שיסודם באמונה טפלה משום איסור ניחוש. לדוגמה, הרואים בחתול שחור סימן רע, ואם עבר לפניהם, מקפידים לשנות את דרכם מחשש סכנה, וכדוגמת החוששים שחזרה לבית מיד לאחר שיצאו ממנו מביאה מזל רע, ולכן אם יצאו מהבית ונזכרו ששכחו דבר מה, מבקשים ממישהו אחר להוציא להם אותו מהבית, או עושים סיבוב ואחר כך חוזרים ונכנסים לבית. כמו כן יש נזהרים שלא לשרוק בבית, מהחשש שהשריקה תגרום לכך שלא יהיה בו כסף. וכן יש נזהרים שלא לשבת בזווית השולחן, שמא היושב שם לא יתחתן שבע שנים.
כיוצא בזה, יש שנמנעים מלעבור מעל תינוק או ילד מחשש שהתפתחותו תיפגע, וכן יש שנזהרים מאוד מלשבור מראה. ויש שעונדים חוט אדום לסגולה. כל החושש מדברים כדוגמת אלו עובר באיסור 'ניחוש'.
שאלה מדעת המתירים
היו ששאלו כיצד כתבתי בפשטות שמנהגים אלו אסורים, הרי חלק ממנהגים אלו נזכרו בספרי רבנים. לדוגמה מובא בצוואת רבי יהודה החסיד (מג), שהיוצא מביתו לדרך ושכח דבר מה, לא יחזור לביתו אלא יעמוד בחוץ ויבקש שיוציאו לו אותו. דבריו הובאו בכף החיים (אורח חיים קי, כא). וכן יש שלמדו מהרשב"א שיש לקיים את מנהגי הזקנים והזקנות גם אם טעמם לא ידוע (שו"ת א, ט). על סמך זה יש שכתבו חששות נוספים. לדוגמה, בשו"ת מנחת יצחק (ט, ח) חשש למנהג שלא לאכול מקצות הלחם. בשו"ת באר משה (ח, לו) חשש למה שנהגו שלא לתת לילד שטרם צמחו לו שיניים להביט במראה, ושלא לעבור מעל ילד קטן שמא לא יגדל, ולקשור חוט אדום בעגלה של תינוק.
ביאור איסור 'ניחוש' ו'דרכי האמורי'
אכן יש סוברים שאין במנהגים אלו איסור 'ניחוש', והם גם לא מגדירים את המנהגים הללו כמנהגים שנשענים על 'אמונות טפלות'. אולם למעשה נראה שיש לאוסרם משום איסור תורה של 'ניחוש'. אבאר תחילה את איסור ה'ניחוש', ומתוך כך את היחס ל'אמונות טפלות'.
חכמים (סנהדרין סה, ב) הביאו דוגמאות לדברים האסורים באיסור 'מנחש': "האומר: פיתו נפלה מפיו" - ועל סמך זה דואג מנזק כל אותו היום. וכן מי ש"מקלו נפלה מידו, בנו קורא לו מאחריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש מימינו ושועל משמאלו" וראה בזה סימן רע, ועל סמך זה נמנע מלצאת לדרך או לעשות עסק כפי שתכנן, עובר באיסור 'ניחוש'.
כמו כן הייתה אמונה טפלה, שהמשלם את המכס בתחילת היום, או בתחילת החודש או בתחילת השבוע, יפסיד בעסקיו. לפיכך כאשר המוכס בא לגבות מיסים, מי שמבקש ממנו: "אל תתחיל בי, (כי) שחרית הוא, ראש חודש הוא, מוצאי שבת הוא", עובר באיסור ניחוש (סנהדרין סו, א).
בפשטות, המעשים שפירטו חכמים לגבי איסור 'מנחש' הם רק דוגמאות לאמונות טפלות שאין להן בסיס הגיוני, והכלל הוא שכל אמונה טפלה שאין לה בסיס הגיוני, אסורה מהתורה משום 'ניחוש'. לכן, כמו שהחושש לשועל שעובר בשמאלו עובר באיסור 'ניחוש' (סנהדרין סה, ב), כך החושש לחתול שחור שעובר לפניו עובר באיסור 'ניחוש'. וכמו שהנמנע מלשלם מס בתחילת השבוע עובר באיסור 'ניחוש', כך הנמנע מלשבת בזווית השולחן או הנמנע מלחזור לבית שיצא ממנו עובר באיסור 'ניחוש'.
אומנם אפשר להבין את איסור 'ניחוש' ככולל רק דברים שאדם נמנע מלעשותם אחר שראה דבר מסוים או כדי למנוע סכנה. ואולם נראה יותר שהוא כולל כל עשיית מעשה או הימנעות ממעשה על סמך אמונה טפלה, ואזי כל הדברים האסורים משום 'דרכי האמורי' ('חוקות הגויים'), היינו דברים שהם אמונות טפלות ונלמדו מהגויים, אסורים גם משום 'ניחוש', וגם מהם ניתן ללמוד דוגמאות לאיסור 'ניחוש'. נזכיר כמה דוגמאות שהביאו חכמים (שבת סז, ב), לאיסור 'דרכי אמורי': היו שהאמינו שאם תרנגולת קראה בקול של תרנגול, הרי זה סימן רע שכדי להינצל ממנו צריך לשחוט את התרנגולת. כמו כן היו מגדלי אפרוחים שנהגו להטיח ביצים בכותל כסגולה לחיי האפרוחים, והיו נשים שלשם כך רקדו בפני האפרוחים וספרו 71 מהם. וכן היו מנהגים של נשים שקשורים לבישול מאכלים: בעת שהכינו תבשיל כותח רקדו לפני התבשיל כדי שיצליח, כשבישלו עדשים השתיקו את האנשים כדי שלא יזיקו לבישול, וכשבישלו גריסים צווחו כדי שיתבשלו היטב.
ביאור דעת המתירים
אומנם יש סוברים שכל מנהג שגם יהודים יראי שמיים נהגו בו, מותר לחשוש לו. ונראה שהם תלו את דבריהם על שיטת הרמב"ן והראשונים הרבים שהלכו בשיטתו וסברו שאומנם אסור להתייעץ באסטרולוגים, אבל אם נודע שלדעתם דבר מסוים מסוכן - מותר לחשוש לו, כי לעיתים יש אמת בדברי האסטרולוגים, וכן נפסק בשולחן ערוך ורמ"א (יורה דעה קעט, א-ב). וממילא כל מנהג שנכנס לישראל, הרי שסברו שיש בו אמת מסוימת, וממילא גם אין בו איסור 'דרכי האמורי' ו'חוקות הגויים'.
הלכה למעשה
אולם נראה למעשה שאסור לחשוש לכל המנהגים הללו שמבוססים על 'אמונות טפלות'. ראשית, לדעת הרמב"ם וכל ההולכים בשיטתו, ומהם רי"ד, סמ"ג, טור, קרית ספר ותפארת ישראל, אסור להתחשב בדברי אסטרולוגים משום איסור תורה של 'לא תעוננו'. וכן כל המנהגים המובאים למעלה וכיוצא בהם אסורים משום 'מעונן' או 'מנחש'.
אף אם נניח שהרמב"ן וההולכים בשיטתו מתירים לחשוש ל'אמונות טפלות', באיסור תורה נכון לחשוש למחמירים. כמו כן נראה שכיום גם לרמב"ן וההולכים בשיטתו הם אסורים, כי הם התירו לחשוש להם משום שסברו שלעיתים יש אמת בדברי האסטרולוגים והמעוננים, אולם כיום, שידוע לנו שמנהגים כדוגמת המפורטים למעלה הם 'אמונות טפלות', וגם התברר שרובם ככולם נלמדו מהגויים שסבבו את ישראל, חזר להיות דינם כדין כל הדרכות המעוננים והמנחשים, שאסורות משום מעונן ומנחש. ורק אם יש במנהגים אלו גם טעם מוסרי, אפשר לנהוג בהם.
אומנם אין לגעור במי שנוהג בהם, שיש לו על מה לסמוך, וככל שהוא פחות מאמין בדברים הללו, כך חשש האיסור פוחת. אולם אין נכון לכתוב בספרים להיזהר בכך, וכדוגמת מה שהורו הפוסקים שלא לסמוך על התרופות שבש"ס, כדי שלא לעורר תמיהה וקטרוג על דברי תורה (ים של שלמה חולין ח, יב).
מתוך העיתון 'בשבע'
האם מותר לפנות למקובלים?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך ללמוד אמונה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שלושה שותפים באדם
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
