בית המדרש
  • מדורים
  • חמדת ימים
  • פרשת שבוע
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש ויקרא
  • אחרי מות
undefined
4 דק' קריאה
"וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בּקָרְבָתָם לִפְנֵי ד' וַיָּמֻתוּ" (ויקרא טז, א)

אחרי שניסיון ההקרב ה וההתקרב ות באמצעות הקטורת נכשל ביום השמיני, פרשתנו מסבירה איך כן מתקרב ים. התשובה המופיעה היא סדר העבודה ביום הכיפורים, היום בו מתקרב עם ישראל אל הקב"ה, וגם הכהן הגדול מגיע לנקודה הקרובה ביותר בעבודתו, בכניסתו לקודש הקדשים עם הקטורת, תוך הקפדה על הכללים.
עם זאת, חכמים מלמדים אותנו שקִרְבָה זו מוגבלת, ואיננה מכפרת על חטאים שבין אדם לחברו.
קולמוסים רבים נשתברו בניסיונות להסביר מדוע התקרבותם של נדב ואביהו גרמה למידת הדין לפעול כנגדם ולהרחיקם, אף על פי שמטרתם הייתה כמפורש וכמודגש ל התקרב. לכל השיטות הטענה "רצינו להיות קרובים" לא מספיקה.

החברה בישראל וגם העם בתפוצות, עוסקים לאחרונה רבות במשבר אי ההתגייסות של הציבור החרדי לצה"ל, והחובה לצאת למלחמת מצווה בעת שנדרשת עזרת ישראל מיד צר. ננסה להבין את שורש המחלוקת ולהסיק מסקנות הלכה למעשה.
יהודים שרצו להתקרב אל הקב"ה, בכל הדורות, ידעו והבינו כי המקום האידאלי להשגת מטרה זו הוא ארץ ישראל. דא עקא, קרוב לאלפיים שנה היה זה כמעט בלתי אפשרי. רק יחידי סגולה זכו להגיע לארץ הקודש. לפני כמאתיים וחמישים שנים רבי אליהו הגאון מוילנא הודיע לתלמידיו כי הגיע הזמן, דחף אותם לעלות ארצה ולבנות את ארץ ישראל, בכל ההיבטים התורניים והמעשיים. הוא גם רמז כי בשנת ה' ת"ר יפתח חלון הזדמנויות שייסגר בחודש אלול ה' תרצ"ט (9.1939). לשמחתנו מאות הקשיבו לקריאתו, ובראשם תלמידו המובהק רבי מנחם מנדל משקלוב ורבי ישראל משקלוב (ועוד קבוצות חסידים פעלו בכיוון זה). מאידך, לצערנו, רוב עם ישראל לא התעורר ורוב גדולי התורה לא הצטרפו לקריאתו.
לפני כמאה וחמישים שנים פרסם בנימין זאב הרצל את חזונו בדבר ייסוד ישות מדינית עצמאית לעם ישראל בארץ ישראל. מעטים הקשיבו לקריאתו המעשית בקונגרס הציוני הראשון בבאזל - שוויץ, בשנת תרנ"ז. רוב רובו של העם ומנהיגיו ראו בו הוזה, שרעיונותיו מסכנים את עתיד עם ישראל, ולא חוזה. לעומתם גאון התורה והחזון הראי"ה קוק זצ"ל, האיש נגד הזרם תמך במפעלו, ובמבט לאחור אין כל ספק שהוא צדק. אל הראי"ה, שהיה משכמו ומעלה גבוה מכל העם (גם לדעת מתנגדיו), הצטרפו תלמידיו כמו מרן הגר"ש שישראלי זצ"ל.
המתנגדים טענו כמה טענות: א. הרצל מייצג את ה"סיטרא אחרא", מעשיו ופעולותיו הם מעשה שטן. ב. יש איסור הלכתי ל"עלות בחומה" (כתובות קיא ע"א) והיא תגיע בנס מן השמים. ג. השותפות עם ה"חילונים" מסוכנת מבחינה רוחנית ועלולה למנוע את ההתקרב ות אל הקב"ה, ולכן יש להימנע משיתוף פעולה עמם. את שני הנימוקים הראשונים אימצו בעיקר חסידיו של הרב יואל טייטלבוים-האדמו"ר מסאטמר. המציאות סתרה חד משמעית את הטענה בדבר "הסיטרא אחרא". הצלחתה של מדינת ישראל, מכל כך הרבה בחינות רוחניות וגשמיות (גם הוא אישית ניצל משואת אירופה בעזרת התנועה הציונית) היא בוודאי בבחינת "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ד' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" (תהלים קיח, כד), והדרך של גאולה בהתערותא דלתתא גאולה - בידי אדם היא הבסיס להצלחה. את טענותיו ההלכתיות דחו רבים. נצטט בקצרה את דברי הגר"ש זוין זצ"ל: "אותן השבועות הידועות שלא לעלות בחומה ושלא למרוד באומות, פקע כחן ובטל תקפן מיד עם הסתלקות השלטון הזר, המנדטי, מן הארץ, וחזרה מצות ירושה וישיבה למקומה" (לאור ההלכה המלחמה א פרק ז - המלחמה בזמן הזה). אומנם בטענה השלישית תמכו ה"חפץ חיים" – ה"משנה ברורה", רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל וה"חזון אי"ש" הרב אברהם ישעיהו קרליץ זצ"ל (שלמרות המחלוקת העריץ את הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל). רוב הציבור החרדי צעד בעקבותיהם במשך שנים רבות. בהדרכתו של ה"חזון אי"ש" ציבור זה התרכז בהקמת "עולם התורה" בארץ ישראל, ונמנע לקחת חלק רשמי ופעיל בבניין מדינת ישראל ובשותפות בשירות בצה"ל. מהפך אדיר חל גם בנושא השותפות בבניין המדינה וההצטרפות לממשלת ישראל. בעשרות השנים האחרונות כמעט שלא הייתה ממשלה שלא היו בה שותפים מהציבור החרדי. לעומת זאת, בנושא הנשיאה בעול הביטחוני הריחוק נשמר. הטענה העיקרית הייתה: צה"ל לא מאפשר לחייל חרדי לנהל אורח חיים חרדי בזמן שירותו, אנחנו מחויבים לתת לצעירים שלנו את האפשרות להתקרב אל הקב"ה ואסור לסכן זאת.
נענה שלש תשובות. א. בזמן מלחמת מצווה כולם חייבים להתגייס. נצטט שוב את הגר"ש זוין זצ"ל: "הרי מלחמת השחרור ברור שהיו לה כל דיני מלחמת מצוה וחובה. ... "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", הנוהגת בכל זמן. ... וכבר ראינו שלמלחמת מצוה אין צורך בסנהדרין, ומקום המלך ממלא השלטון, שהנהגת העם והמדינה בידו" (שם). ב. חטיבת החשמונאים שהוקמה נותנת מענה מושלם. ניתן לשרת בצה"ל ולהמשיך לבחור באורח חיים חרדי. ג. החובה להשתתף בהגנת מדינת ישראל והעם היהודי היא מצווה בתחום ש"בין אדם למקום" – מלחמת מצווה. אבל היא גם מצווה ש"בין אדם לחברו", הכניסה תחת האלונקה שמוגדרת "לא תעמוד על דם רעך", היא יסוד היסודות של ההתקרב ות הנכונה לקב"ה. קידוש השם של הציבור תורני הדתי לאומי, תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הראי"ה – חוזה האורות, ראוי לכל שבח, ומעשיו ראויים לחיקוי על ידי כל מגזרי החברה בישראל.

דווקא בין יום העצמאות ליום שחרור ירושלים, נחזק את דרכם של תלמידי רבי עקיבא,
שר התורה וגדול מלמדיה שהתגייסו לצבא של בר כוכבא,
והמהווים השראה גם לחיילי צה"ל בימינו.
נזכור גם את הלקח מדיני ספירת העומר,
על הצורך להרבות באהבת חינם ולנהוג כבוד זה בזה.
כולנו נתגייס, נצא לקרב ונתקרב בדרך הנכונה אל אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו.




סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il