ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
חז"ל מלמדים אותנו כי "אמונה" היא מצוה הכוללת כל שאר המצוות (מכות כד ע"א). "וצדיק באמונתו יחיה". ראינו קיום מדה זו אצל מרדכי הצדיק. לפי חז"ל, היתה אסתר אשתו. גם אחרי שנלקחה בשבי לבית המלך הרשע, היה מרדכי פוקד את ארמון המלכה "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים, לדעת את שלום אסתר ומה ייעשה בה" (אסתר ב, יא). ומפרש שם רש"י בשם חז"ל: "מרדכי אמר, לא אירע לצדקת זו שתלקח למשכב נכרי, אלא שעתידה לקום להושיע לישראל. לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה" עכ"ל. כלומר, לא חנם יקרה דבר כה מצער לצדקת כמו אסתר אלא ודאי יש בכך עצה עמוקה של הקב"ה כדי להביא ישועה והצלה לישראל.
לכמה זמן אחזה אמונה זו בלבו של מרדכי? אסתר נלקחה בשנה השלישית למלכות אחשורוש, זמן קצר אחרי שהרג את ושתי. ומוצאים אנו כי גם בשנה השתים עשרה למלכות אחשורוש, שנה שהמן זמם גזירת מות ליהודים, גם אז הגיע שם מרדכי (אסתר ד, ט). כמה זמן עבר בין התאריכים? תשע שנים. כיון שיש חשבון של שס"ה ימים בממוצע לשנה, מדובר בשלשת אלפי ושלש מאות ימים בערך שמרדכי התהלך לשם יום יום בציפייתו לישועה. כיצד היה מרדכי כה איתן בדבקותו במחשבה כבירה זו שהישועה בא תבוא, ולא התייאש זמן רב לפני תום תשע שנים?
וכך כאשר סרבה אסתר לבוא לפני המלך כדי להתחנן על נפש העם, גער בה מרדכי: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?" (ד, יד). הרי שמרדכי היה משוכנע בבטחון גמור שהקב"ה ירחם, יציל ויושיע. [ואין בזה שום סתירה אל "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר וכו' ויזעק זעקה גדולה ומרה" (ד, א) כי תמיד צריכים לתפלה].
הדבר הזה נרמז בפרשתנו "פרשת תשא". בני ישראל נכשלו בעון העגל. אמר ה' "הניחה לי, ויחר אפי בהם ואכלם" (שמות לב, י) כלומר מן ההגיון הוא שהקב"ה יחסל אותם מלהיות לו לעם. אבל משה היה חכם גדול והבין כי המלים "הניחה לי" הם רמז מהקב"ה כי עליו לבקש בתפלה עבור הצלתם, כי כך רצונו של הקב"ה באמת, לא לכלותם. הבחינו בכך חז"ל (שמות רבה, סוף פרשה מב) ואמרו: "משל למה הדבר דומה? למלך שכעס על בנו והכניסו לקיטון [חדר קטן] ומתחיל ומבקש להכותו. והיה המלך מצעק מן הקיטון: 'הניחה לי שאכנו!' והיה הפדגוג עומד בחוץ. אמר הפדגוג: 'המלך ובנו לפנים בקיטון. למה הוא אומר 'הניחה לי'? אלא מפני שהמלך מבקש שאלך ואפייסנו על בנו. לכך הוא מצעק 'הניחה לי'". זאת אומרת כל הענשים וכל היסורין הם אמצעיים כדי שנחזור בתשובה, אבל אין בדעתו של ה' לתת לישראל לכלות מלהיות עם.
אחרי שהקב"ה הודיע למשה י"ג מדות של רחמים ואופן הרצאת התפילה, הבטיח ה': "הנה אנכי כורת ברית. נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים. וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך" (שמות לד, י). הקשה הרמב"ן: [הרי] "לא נעשו להם נפלאות גדולות אחרי זה יותר ממה שעשה עמהם בתחילה במצרים ועל הים? אבל [אדרבה] נבראו ונעשו עמהם מתחילה [נפלאות] יותר גדולות! אלא שהענין ירמוז אל שכון השכינה בהם" עכ"ל. כלומר קיום "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (שמות לג, טז; ברכות ז ע"א).
אבל מהר"י עמדין מפרש אחרת. זו לשונו: "ואיך לא יבוש הכופר בהשגחה ויעמוד נכלם, מי שיעיין ביחוד עניננו ומעמדנו בעולם, אנחנו האומה הגולה שה פזורה. אחר כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים, ואין אומה בעולם נרדפת כמונו. מה רבים היו צרינו, מה עצמו! נשאו ראש הקמים עלינו מנעורינו, להשמידנו לעוקרינו לשרשנו, מפני השנאה שסיבתה הקנאה, רבת צררונו. גם לא יכלו לנו, לאבדנו ולכלותינו. כל האומות הקדומות העצומות, אבד זכרם. ואנו הדבקים בה' כולנו חיים היום. לא נפקד ממנו בכל תוקף אריכות גלותנו אפילו אות וניקוד אחד מתורה שבכתב, וכל דברי חכמים [תורה שבעל פה] קיימים. מה יענה הפילוסוף? היד המקרה עשתה כל אלה? חי נפשי [נשבע ר"י עמדין] כי בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל הנסים ונפלאות שעשה השי"ת לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל. וכל מה שארך הגלות יותר, נתאמת הנס יותר ונודע מעשה תקפו וגבורתו" ("סידור", מהד' אשכול, ח"א עמ' יב). לכאורה, יש לו בסיס בפסוק הנידון אצלנו "נגד כל עמך אעשה נפלאות", ומיושבת בזה קושיית רמב"ן.
והנצי"ב כתב זאת מפורשות גם לענין המשך יישוב ארץ ישראל. זו לשונו על פסוקנו: "כבר תמה הרמב"ן איזה נפלאות נעשו במדבר מאז שלא נעשו עד כה? [כלומר מתן מן ומים ושליו וכו' היה עוד לפני מעשה העגל]. ועוד מהו לשון 'אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים'? אלא [ההבטחה] היא לדורות עולם ונחוצה ביותר. הבטיח הקב"ה בברית אשר 'נגד כל עמך', שלא יכלה שום שבט [משנים עשרה השבטים] [כי גם במצב] מסוכן וקרוב לכליון ח"ו, אז אעשה נפלאות בשידוד [מערכות] הטבע, לעשות שארית לאותו עם. ומה שאמר [הפסוק] "בכל הארץ", דגם עם הארץ [עצמה] נכרתה ברית, כדכתיב 'והארץ אזכור' (ויקרא כו, מב). כי מצינו שכמה ארצות נחרבו ושוב לא נשאר להם זכר. אבל ארץ ישראל, אע"ג שגם היא נחרבה וגפרית ומלח שרפה כל ארצה, מכל מקום [לבסוף] הארץ בישובה כמו שהיתה. זהו 'נפלאות שלא נברא בכל הארץ'. עכ"ל. הרי תירץ בזה קושיית רמב"ן.
למדנו מפסוק זה כי "נצח ישראל לא ישקר". גם במצב הנראה מדוכדך ואומלל ביותר; גם כאשר לעיני כל אנוש הוגה נראה מצבנו הלאומי חסר תקוה, הבטיח ה' כי הוא יגונן ויציל.
זהו הלימוד ממעשה אסתר. הגר"י הוטנר אמר כי "אסתר" לשון הסתרה. אבל "מגילה" לשון גילוי. יש גרעין של צמיחת ישועה בתוך כל ירידה של עם ישראל. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (משלי כא, יט) ועל ה' נאמר "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (שמו"ב יד, יד). אשרינו מה טוב חלקנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
