ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בהר
אייר התשפ"ה
מפטיר יְ-הוָה עֻזִּי וּמָעֻזִּי (ירמיה טז יט)
פרקי אבות פרק ה'
פרשת בהר בחוקותי – שבת מברכין
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
מולד חודש סיון יהיה ביום שלישי בשעה 9, 14 דקות ו 3 חלקים
צירוף הוי"ה של החדש הזה הוא יוה"ה , יוצא מפסוק (שמות כו יט) יְ דֹתָיו וּ לְצֶלַע הַ מִּשְׁכָּן הַ שֵּׁנִית (בני יששכר)
בפרשת בהר 57 פסוקים, בפרשת בחוקותי 78 פסוקים. סה"כ 135 פסוקים. = סכנה, סמיכה.
יש בהן ארבע עשרה מצוות עשה ועשרים ושתים מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה : ספירת שבע שבתות שנים • תקיעת שופר ביום הכיפורים של יובל • קידוש שנת היובל • עשיית דין בין לוקח ומוכר • השבת קרקע לבעליה ביובל • פדיון הנחלות שהן תוך העיר עד השלמת שנה • עבודה בעבד כנעני לעולם • מעריך אדם שיתן דמיו הקצובים בתורה • הממיר בהמת קרבן בבהמה אחרת שתהיינה שתיהן קודש • מעריך בהמה שיתן כפי שיעריכנה הכהן • מעריך בתים שיתן כערך שיעריכם הכהן ותוספת חומש • מעריך שדה שיתן כערך הקצוב בפרשה • מחרים מנכסיו שהוא לכהנים • מעשר בהמה טהורה בכל שנה. לא תעשה : שלא נעבוד האדמה בשנה השביעית • שלא נעבוד עבודה גם באילנות • שלא נקצור ספיחים בשנה השביעית • שלא נאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין אותן בכל שנה • שלא נעבוד הארץ בשנת היובל • שלא נקצור ספיחי תבואות של שנת היובל • שלא לאסוף פירות האילנות בשנת היובל כדרך שאוספין אותן בשאר השנים • שלא להונות במקח וממכר • שלא להונות אחד מישראל בדברים • שלא נמכור שדה בארץ ישראל לצמיתות • שלא לשנות מגרשי ערי הלוים ושדותיהם • שלא להלוות ברבית לישראל • שלא נעבוד בעבד עברי עבודת בזיון כמו בעבד כנעני • שלא נמכור עבד עברי על אבן המקח • שלא לעבוד בעבד עברי בעבודת פרך • שלא להניח לגוינלעבוד בעבד עברי הנמכר לו • שלא נשתחוה על אבן משכית אפילו לשם • שלא נמיר הקדשים • שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן • שלא ימכר קרקע שהחרים אותה בעליו אלא תנתן לכהנים • שלא יגאל שדה החרם • שלא למכור מעשר בהמה אלא יאכל בירושלים.
ביום הזה מתחיל שליטת מזל תאומים, על כן ביום הזה דייקא נעשו עם הקודש באחדות עם קונם כביכול כתאומים, וכן בינם לבין עצמם, וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ב) לשון יחיד, כאיש אחד חברים [מכילתא]. ועל פי האמור בזהר תומי"ם חסר בגימטריא מלכו"ת .
על פי דברי ספר יצירה. הנה סיון נברא באות ז', והנה ניתנה התורה על ידי משה, דור הז' מן אברהם ראש היחוס, אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה. וכן מבריאת עולם נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים [תנחומא נשא פט"ז]. והנה באו הרשעים וסילקו את השכינה עד לערבות, [שבעה רקיעים הם, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. חגיגה יב:] והנה באו אחר כך הצדיקים מדור אל דור, עד שהורידו את השכינה מערבות אל עולם הזה ירידה הז'. והנה החדש הזה שליטת הז' דייקא מסוגל לזה, על כן ביום הזה [פירוש, בראש חדש סיון] דייקא בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי . (בני יששכר – סיון)
בחודש הזה המזל הוא אוריאל ולכל מזל לית פה ולשון, ולמזל סיון יש לו שניתנה בו תורה לקיים וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה , (ילקוט ראובני דף צ"ב ע"ג יעוי"ש), ואוי המרבה לו דברים בטלים, ומה גם בחודש הזה ואינו מקיים וְדִבַּרְתָּ בָּם , ואין צריך לומר המדבר נבלות הפה וליצנות ולשון הרע ושקר וחנופה, ודבור חול בשבת, ודבור בית הכנסת ובשעת התפילה, ושיחה עם נשים כדי להסתכל ביופיין, וכיוצא מאלה מכל דבור שאסור לדבר דכולם איסור עולם בכל עת ובכל זמן, ויגדל עונשו במאד מאד בחודש הזה דעושה פגם גדול במזל העליון, ולתופסי התורה איסור מוסיף כי איך יזכו לתורה בפה דובר לשון הרע וכדו'.
ערב שבועות יפריש צ"א פרוטות וישלים עד שיעור שני פעמים ב"ן, ויתנם לתלמיד חכם עני ועניו, והוא תיקון לעון אדם הראשון, ועון העגל, ולפגם הברית, והוא סגולה לחשוכי בנים ומקרב הגאולה . (מועד לכל חי – סיון)
כתב החיד"א – הימים שעמדנו בהר סיני וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר (שמות י ט ב) באחדות כאיש אחד בלב אחד ועל ידי זה פסקה זוהמתינו וזכינו לקבל את התורה, הימים האלו קודש הם ומסוגלים להיטהר ומסוגלים לקנין התורה ומידות טובות ואחדות לעם ישראל , ואם יתעורר אדם בימים אלו להשתדל בלימוד התורה ובקנין מידת הענוה ומידת האחדות וההשתדלות להבין את התורה לפי מדרגתו, אין ספק שיצליח בזה, ותהא לו סגולה יותר ויותר משאר ימים . (לב דוד פרק לא)
שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע (כה ג) ס"ת שמע , בפסוק שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-הוָה אֱ-לֹהֵינוּ יְ-הוָה אֶחָד . ששה תיבות, לומר לך כל הזורע ששה ימים וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מעיד בייחודו של הקב"ה שהוא יחיד וברא כל העולם בששה ימים וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וכל הזורע בשמיטה כאילו כופר ביחידו של עולם. שַׁבָּת לַי-הוָה שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע כלומר אם תשמור שמיטה כראוי מבשרך המקום שתזרע שדך שש שנים, כלומר שלא תצטרך למכרה, ואם לאו תתמסכן וסופך למכרה מחמת עוני כמו שאמרו חז"ל (סוכה מ:) אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר שדהו, לא חזר בו לסוף מוכר ביתו , לא חזר בו לסוף מוכר את עצמו. (רבינו אפרים)
וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח . (כה יח)
בגמרא (סנהדרין יז:) כׇּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַלָּלוּ אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לָדוּר בְּתוֹכָהּ: בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין, וְקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה, וּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבֵית הַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכִּסֵּא, רוֹפֵא, וְאוּמָּן, וְלַבְלָר, וְטַבָּח, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת.
עשרת הדברים הללו רמוזים בתיבות עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח , שהם ר"ת ע – עיינות, מים ממעיינות היינו בית המרחץ. ל – לימוד תינוקות של בית רבן. ה – היכל הקודש. א –אומן. ר – רופא. צ – צדקה. ל – לבלר. ב – בית כנסת. ט – טבח. ח – חכם היינו בי"ד. וזהו שאמר הכתוב וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח אם רציתם לשבת באיזה עיר וִישַׁבְתֶּם בתנאי שיהיה את התנאים של עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח . (ילקוט חמישאי)
וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ (כה כח) יָדוֹ דֵּי נקרא ישר והפוך. רמז למאמר חז"ל (שבת קנא :) על עניות ועשירות 'גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם'. (נחלת אליהו)
וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי (כו ח) פרש"י - רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: עֲרָאי, בְּמִקְרֶה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לִפְרָקִים, כֵּן תֵּלְכוּ עֲרַאי בַּמִּצְוֹת. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ לְשׁוֹן מְנִיעָה; וְכֵן: 'הֹקֵר רַגְלְךָ' (משלי כה,יז), וְכֵן: 'יְקַר רוּחַ' (משלי יז,כז). וְקָרוֹב לָשׁוֹן זֶה לְתַרְגּוּמוֹ שֶׁל אֻנְקְלוֹס [בְּקַשְׁיוּ], לְשׁוֹן קֹשִׁי, שֶׁמַּקְשִׁים לִבָּם לְהִמָּנַע מֵהִתְקָרֵב אֵלַי.
בשו"ע הלכות ברכת המזון (או"ח קצא ג) אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעוֹדוֹ מְבָרֵךְ . ובמ"ב (סק"ה) מפני שנראה כמברך בדרך עראי ומקרה ואפילו תשמיש קל אסור לעשות ואין צריך לומר שלא יעסוק בדבר שצריך לשום לבו אליו. וכתב הט"ז שיש ליזהר שלא לעיין אפילו בדברי תורה בשעה שמברך ברכת המזון כי זה מורה על היות הברכת המזון אצלו רק על צד המקרה וההזדמן ולאו דוקא בברכת המזון, הוא הדין כשעוסק בתפלה או באיזו ברכה אחרת וזה נכלל במאמר תורתנו וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי , דהיינו שלא יהיו המצוות אצלנו על צד המקרה וההזדמנות בעלמא. (עבד המלך)
שאלות
א. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. (כו מב) 'אתין וגמין ריבויים', מה בא לרבות אֶת .
ב. וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה . (כה ח) מה הטעם דבספירת העומר
כתיב (כג טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם לשון רבים, וביובל כתיב וְסָפַרְתָּ לְךָ לשון יחיד.
ב. וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו . בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ (כה יד) בגמרא (בב"מ נו:) רַבִּי
יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, לפי שאין קץ לדמיה בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית, מפני שאדם רוצה לזווגן. מי שיש לו שור יפה לחרישה מחזר על אחר שכמותו [לצמדו
עמו בעול] שאם בא להצמיד תחת העול שור חלש עם הבריא מקלקל את הבריא, וכן מרגלית נאה למלאות עם חברתה בזהב מן היחידית. אֵין לָהֶם אוֹנָאָה. רמז
לשיטת רבי יהודה בפסוק זה.
ג. וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְהָיָה לוֹ . (כז טו) מה הטעם שאם הבעלים הם הגואלים מוסיפים חומש.
ד. וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ . וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל . (כז
ד) גזירת מלך הם סכומי הערכים. יש מרבותינו ז"ל שביארו מדוע ערך הנקבה הוא קרוב לחצי מהערך של הזכר משום ש מֵאִישׁ לֻקֳחָה ואין בה כי אם
חצי יצירה. (החזקוני) וי"א משום שהאיש חייב בתרי"ג מצוות והאישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא. (רד"צ הופמן). לכאורה היה ראוי שגם מגיל
עשרים עד גיל ששים יהיה ערך האישה חצי מהאיש דהיינו עשרים וחמישה שקלים. מה הטעם שערכה עולה בחמישה שקלים.
ה. כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי-הוָה . שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וגו' וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ וגו'
(כה ב-ד) לכאורה הו"ל להקדים שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וגו' ואח"כ וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי-הוָה . שהרי מיד כשבאו לארץ לא עשו שמיטה, אלא תחילה
כבשו וחלקו את הארץ שבע שנים ואח"כ עשו שש שנים ואח"כ שמיטה (קידושין מ).
ו. ראיה בפרשה שעבד עברי כהן אינו נרצע מפני שנעשה בעל מום.
ז. וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ . (כה לה) בגמרא (בב"ב יא.) אָמְרוּ עָלָיו עַל בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק, שֶׁהָיָה מְמוּנֶּה עַל קוּפָּה שֶׁל צְדָקָה; פַּעַם אַחַת בָּאתָה
אִשָּׁה לְפָנָיו בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי! אָמַר לָהּ: הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֵין בְּקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה כְּלוּם! אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אִם אֵין אַתָּה מְפַרְנְסֵנִי, הֲרֵי אִשָּׁה
וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ מֵתִים! עָמַד וּפִרְנְסָהּ מִשֶּׁלּוֹ. לְיָמִים חָלָה וְנָטָה לָמוּת, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה אָמַרְתָּ: כׇּל הַמְקַיֵּים
נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּאִילּוּ קִיֵּים עוֹלָם מָלֵא; וּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק, שֶׁהֶחֱיָה אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ, יָמוּת בְּשָׁנִים מוּעָטוֹת הַלָּלוּ? מִיָּד קָרְעוּ לוֹ גְּזַר דִּינוֹ. תָּנָא: הוֹסִיפוּ
לוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה עַל שְׁנוֹתָיו. מה הטעם שהוסיפו לו דווקא עשרים ושתים שנה?
ח. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם . (כה ט) פרש"י - מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר 'בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים' אֵינִי
יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ?! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר 'בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ'? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: תְּקִיעָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ דּוֹחָה שַׁבָּת בְּכָל אַרְצְכֶם; וְאֵין תְּקִיעַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה
דּוֹחָה שַׁבָּת בְּכָל אַרְצְכֶם, אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד. מה הטעם שתקיעת שופר אינה דוחה שבת בכל ארצכם.
ט. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד . (כו כ) מה הטעם שעל דוד המלך ע"ה נאמר (ברכות נה:) 'כׇּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל דָּוִד לֹא רָאָה חֲלוֹם טוֹב'.
י. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. (כה ט) מה הטעם שפתח בלשון יחיד וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר וסיים
בלשון רבים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר .
כ. אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם . (כו ג) מה הטעם דכאן לא כתיב כמו בפרשת כי תבא (דברים כח) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וגו' בָּרוּךְ פְּרִי
בִטְנְךָ וגו' יְצַו יְ-הוָה אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וגו' וכאן כתיב רק וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ . וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע
וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם . ולא כתיב ברכה שהארץ תתן עשר פעמים יותר מצרככם ותתעשרו.
ל. אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם . (כו ג) מה הטעם ששלמה המלך מנה בכל העיתים את האות ל' הפועל, עֵת לָ לֶדֶת וְעֵת לָ מוּת עֵת
לָ טַעַת וְעֵת לַ עֲקוֹר נָטוּעַ. חוץ מ'עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד', מה הל' מסמלת.
מ. אמר רבי יוחנן ארבעה מפתחות בידו של הקב"ה שלא מסר אותן לבריה בעולם, ואלו הן, מפתח של גשמים, ומפתח של כלכלה, ומפתח של קברות,
ומפתח של עקרות, ולכשהוצרכו מסרן הקב"ה לצדיקים. (תנחומא פרשת ויצא סימן טז). וסימנך מפתח .
נ. וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל . (כה לג) פרש"י – 'גְאֻלָּה' זוֹ לְשׁוֹן מְכִירָה. מה הטעם שנקט לשון גאולה ולא לשון קניה.
נ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ . (כה לו) מה הטעם שהריבית נקראת 'נשך'.
ס. וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ . (כה כט) מדוע לא נוהג דין יובל ודין גאולת מוכר לאחר
שנה בבתי ערי חומה כפי שנוהג בשדה אחוזה.
ע. וַיְדַבֵּר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר .(כה א) פרש"י - מָה עִנְיַן שְׁמִטָּה אֵצֶל הַר סִינַי, וַהֲלֹא כָּל הַמִּצְוֹת נֶאֶמְרוּ מִסִּינַי? אֶלָּא מַה שְּׁמִטָּה נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹתֶיהָ
וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי, אַף כֻּלָּן נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹתֵיהֶן וְדִקְדּוּקֵיהֶן מִסִּינַי. לכאורה למה לימד את העניין של כְלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ דווקא במצוה זו של
שמיטת הארץ ולא במצוה אחרת.
ע. וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַי-הוָה וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן . (כז יא) מה הטעם דכתיב בְּהֵמָה הַבְּהֵמָה , הול"ל
וְהֶעֱמִיד 'אותה' לִפְנֵי הַכֹּהֵן , והיא באה למעט.
פ. לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ . (כג כא) אסר הרבית מישראל גם בעשה. ודעת הרמב"ם ז"ל שזו מצות עשה, וחשבה מכלל רמ"ח מצות עשה. (ר בחיי)
כיצד נאמר על עובדיה הנביא (מ"א יח ג) וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת יְ-הוָה מְאֹד , כיצד לוה כסף מיהורם בן אחאב שהיה מלווהו ברבית.
צ. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַי-הוָה . (כז לב) ידוע, כי עשרה הרוגי מלכות הם עונש שהתחייבו השבטים
במכירת יוסף - וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת (שמות כא טז). וקשה, הרי היו רק תשעה אחים במכירה, ולמה יש עשרה הרוגי מלכות? ועוד,
למה המתין הקב"ה עד דורו של רבי עקיבא, וכי בכל הדורות שקדמו, של שופטים, נביאים ואנשי כנסת הגדולה, לא היו כמותם?
ק. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַי-הוָה . לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא
וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל .(לב לג) מה הטעם שחזרה התורה דין תמורה גבי מעשר בהמה, וכבר כתוב לעיל בכל הקרבנות. דכתיב (כז י) : לֹא
יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ .
ר. וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם . (כה יז) במדרש (ילקו"ש בהר תרס"א) רבי עשה סעודה לתלמידיו הביא לפניהם
לשונות רכין ולשונות קשין התחילו בוררין את הרכין ומניחין את הקשין, א"ל בני כך יהא לשונכם רך אלו עם אלו לפיכך משה מזהיר את ישראל וְלֹא
תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ . עם אותו עם שאתך בתורה ומצות. המדרש צריך ביאור, כיון שהיה דעתו להראות להם שיהיה לשונם רך, מדוע הביא להם את
הלשונות הקשים? היה לו להביא אך ורק את הלשונות הרכים ולומר להם לשונכם יהא רך כמו לשונות אלו.
ש. וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ . (כה כז) פרש"י - כַּמָּה שָׁנִים הָיוּ עַד הַיּוֹבֵל? כָּךְ וָכָךְ. וּבְכַמָּה מְכַרְתִּיהָ לְךָ?
בְּכָךְ וָכָךְ. עָתִיד הָיִיתָ לְהַחֲזִירָהּ בַּיּוֹבֵל, נִמְצֵאתָ קוֹנֶה מִסְפַּר הַתְּבוּאוֹת כְּפִי חֶשְׁבּוֹן שֶׁל כָּל שָׁנָה. אָכַלְתָּ אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹ אַרְבַּע, הוֹצֵא אֶת דְּמֵיהֶן מִן
הַחֶשְׁבוֹן וְטוֹל אֶת הַשְּׁאָר. וְזֶהוּ 'וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף' – בִּדְמֵי הַמִּקָּח עַל הָאֲכִילָה שֶׁאֲכָלָהּ, וְיִתְּנֵם לַלּוֹקֵחַ. מדוע לא נאמר 'וחישב את השנים הנותרות עד
היובל'. שהרי את שווי השנים שנותרו צריך הגואל לתת לקונה, מדוע הוצרך הכתוב להזכיר את השנים שהיו ברשות הלוקח.
ש. אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם. (כו מא) בעבור שתי מצוות אלו אם יחזרו בתשובה
הקב"ה ירחם עליהם וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם. והם רמוזים בתיבות אוֹ אָז .
ת. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַי-הוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. (כה ד) כתיב הַשְּׁבִיעִת מלא. וכן בפרשת משפטים (שמות כג יא)
וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ. מה הטעם דגבי עבד עברי כתיב (שמות כא ב) וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם - בכתיב חסר.
ת. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם . (כו ד) אמרו חז"ל (משנה - ברכות ה ב) מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים - בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. היינו שמזכירים 'משיב הרוח ומוריד הגשם'
בברכה השניה של תפילת שמונה עשרה. הטעם שנקראת ירידת הגשמים 'גבורות גשמים' לפי שהיא אחת מגבורותיו של הקב"ה. ויש להבין מדוע
העדיפו לשון גבורה על פני גדולה וכיו"ב? מה ההבדל בין גדולה לגבורה.
תשובות
א. אימהות בא לרבות - אין לי אלא אבות, אימהות מנין? תלמוד לומר אֶת , ואין 'אֶתִים' אלא אימהות שנאמר (בראשית מט, לא) שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת
שָׂרָה אִשְׁתּוֹ . (ספרא)
ב. בית דין בלבד תלוי היובל, ואילו ספירת העומר תלוי בכל ישראל לפיכך כתיב וּסְפַרְתֶּם לָכֶם בלשון רבים, כל אחד ואחד. (עטרת זקנים) *
ב. ב המה, מ רגלית, ס פר, פ ר ר"ת בְּמִסְפַּר , וכתיב וְלֹא תוֹנוּ בהונאת ממון כתיב. (ילקוט האזובי) ואין הלכה כרבי יהודה.
ג. גאוה והתפארות יש בזה לפי שרוצה המקדיש שידברו הכל על נדיבות לבו ושיראו באצבע על שדה זו או בית זה שהקדיש פלוני לשמים ויצא מביתו
לגור באשר ימצא. ואף שאח"כ יגאל אותה לעצמו לא יפסק הדיבור. משא"כ אם הקדיש כסף סתם. ואלה שיבחרו בדרך הפרסום וההתפארות הם ראויים
לקנס של הוספת החומש. א"נ לפי שצריך להטריח את הכהן ואת הגזבר ואת השמאים להעריך את הבהמה ואת הבית וכדומה. (אזנים לתורה)
ד. דרך האישה ללדת ילדים ולכן ערכה עולה בחמישה שקלים ועומד על שלושים שקלים. (אברבנאל) *
ה. הבטחה היא שאם תשמרו שמיטה אז תזכו ש-שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. ובשביעית תשמטנה אבל אם לא תשמור
שמיטה לא יהיה לך שש שנים לזריעה. ואמרו חז"ל (מכילתא משפטים) בזמן שישראל עושין רצונו של מקום שובתים אחת לשבע שנים ובזמן שאין עושין
רצונו של מקום עושים ד' שמיטות בשבוע (בשבע שנים). כיצד נרה שנה וזורעה שנה נרה שנה וזורעה שנה נמצאו עושין ד' שמיטות בשבוע. היינו
שהקרקע אינה נותנת פירות אם זורעה רצופין וצריך להפסיק כל פעם שנה. א"נ לא הכנסתי אתכם לארץ אלא ע"מ שתקבלו עליכם מצות שביעית, ואז
תזכו ל- שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ . (טעמא דקרא)
ו. וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ . (כה י) מכאן דרשינן דעבד עברי כהן אינו נרצע מפני שנעשה בעל מום, ונפסל בכך לעבודה במקדש. (קידושין כא:) ואנן בעינן
אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ למוחזק שבמשפחתו. (מושב זקנים) שחוזר לכל הדברים שמשפחתו החזיקה בהם קודם. ואם בזמן עבדותו נעשה הכהן בעל מום, נמצא
שכאשר הוא משתחרר אינו יכול לחזור למשפחתו ולחזקת עבודתו במקדש כפי שהיה קודם.
ז. זכות מעכבת את המיתה שלושה חודשים – (למדים מפרשת סוטה – סוטה כ.) ואמרו חז"ל (בב"ב ט:) הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי – מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְפַיְּיסוֹ
בִּדְבָרִים – מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. בנימין הצדיק פייס את האלמנה בדברים שאָמַר לָהּ: הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֵין בְּקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה כְּלוּם, מגיעות לו 11
ברכות, היינו זכויות, שכל אחת מהן מעכבת את גזר הדין 3 חודשים, ויחדיו עולות לסך 33 חודשים. ומכיון שהחיה 8 נפשות, ובעד כל אחת מגיעים לו
33 חודשי חיים, הרי שבסך הכל זכה לעוד 264 חודשים, שהם 22 שנה. (פניני הגר"א) *
ח. חכמה ואומנות היא, ואינה מלאכה ואינה בגדר איסורי המלאכה. ואין איסורה מן התורה וחכמים הם שגזרו בדבר הזה : מכיון שהכל חייבין בתקיעת
שופר, ואולם אין הכל בקיאין בתקיעת שופר כיצד לתקוע, גזירה שמא יטלנו את השופר בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ושמא ישכח ויעבירנו ארבע אמות
ברשות הרבים בשבת, ונמצא מחלל את השבת. ולכן גזרו שלא יתקעו בשבת. (ראש השנה כט:) וקרא אסמכתא בעלמא. (מושב זקנים)
ט. טרוד היה במלחמותיו והן גזלו את מנוחתו אפילו בשנתו בלילות. (כלי חמדה)
י. ירושלים תחילה בבית הדין ואח"כ בכל מקום. (עטרת זקנים)
כ. כלל ישראל נתן להם ברכה של עשירות בפרשת כי תבוא. כאן מיירי בתלמיד חכם כמ"ש שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה. ולהם הברכה המעולה שיהא להם כל
צרכם לא פחות ולא יותר לפי שתלמיד חכם שיש לו יותר מצרכיו אין זו ברכה כי זה מבטלו מתלמוד תורה. (טעמא דקרא)
ל. לימוד התורה מסמלת האות ל' – גובהה הרב מסמלת את החשיבות הרבה שיש ללימוד זה. דרשו חז"ל (כתובות יז.) מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת
וּלְהַכְנָסַת כַּלָּה. הרי שלוויה וחתונה יותר חשובים מלימוד תורה, ולכן בעת סְפוֹד של הוצאת המת ובעת רְקוֹד של הכנסת כלה אין האות ל'. (הגר"א)
מ. מ `טר, פ `רנסה, ת `חיה, ח `יה [כינוי ליולדת] ר"ת מפתח . *
נ. נחלה אין ללוים בישראל דכתיב (דברים יח ב) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וכל מה שיש להם היה מישראל. נמצא שכל הלקוח מהם כאילו גואלו לפי
שמתחילה היתה שלו. (חזקוני, עטרת זקנים)
נ. נושך כנחש – שבתחילה לא תורגש הכשתו, ואחר כך תגיע עד הלב וממית, כנשך הצפעוני. (אברבנאל) נשך בגימטריא זה נחש (370) (בעה"ט)
ס. סכנה היא – שאם במשך חמישים שנה היו נמכרים הרבה בתים ובשנת היובל יבואו לעיר אנשים חדשים שלא היו בה במשך חמישים שנה, ובמצב זה
לא יוכלו תושבי העיר להגן עליה מפני האויבים, לפי שלא יכירו היטב את דרכי העיר וגם לא היה להם קשר ואיגוד כי אינם מכירים זה את זה ויקשה
עליהם להתחזק יחד כנגד האויבים, מפני כן אין מכירת בתים בערי חומה חוזרת ביובל. (משך חכמה)*
ע. עיקר השמיטה הוא שנדע כי לַי-הוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ (תהלים כד), רק שנתן אותה לבני אדם, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות לה) כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא
בְּרָכָה כְּאִילּוּ נֶהֱנָה מִקׇּדְשֵׁי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״. רַבִּי לֵוִי רָמֵי: כְּתִיב ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״, וּכְתִיב ״הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי
אָדָם״! לָא קַשְׁיָא כָּאן קוֹדֶם בְּרָכָה כָּאן לְאַחַר בְּרָכָה. לומר לך כשם שהשמיטה כללותיה שהיא תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ (שמות כג) ופרטותיה שהוא וְאָכְלוּ
אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ (שם) נאמרו מסיני, ואפילו שהוא מצוות שבין אדם לחבירו שהיא גמילות חסדים בעלמא, אפילו הכי היא מסיני, הכי נמי כל המצוות שבין
אדם לחבירו הם מסיני ולא מצוות אנשים מלומדה, אלא הכל מאת ה' יתברך. ('תורת משה' להחת"ס) *
ע. עופות עצים לבונה וכלי שרת אינם נפדים. לכך כתיב וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה דווקא הבהמה נפדת לִפְנֵי הַכֹּהֵן . (ספרא)
פ. פיקוח נפש היה – מפני שהיה רעב גדול ומתו אנשים רבים מרעב, ועובדיה לוה כסף כדי לפרנס את הנביאים שלא ימותו ברעב, ולא היה מי שילוהו חוץ
ממנו ולא רצה להלוותו בלי ריבית, ופקוח נפש דוחה כל התורה כולה, והיה מותר לו ללוות בריבית אפילו לצורך עצמו. (ויאמר אברהם)
צ. צירפו השבטים את הקב"ה. כיון שכך, לא היתה אפשרות להענישם, כי איך אפשר להענישם אם הקב"ה היה שותף בענין, ואת מי אפשר להעניש
במקומו? עד שהגיע רבי עקיבא ודרש אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא לרבות תלמידי חכמים, - הושווה בזה תלמיד חכם להקב"ה, את ר' עקיבא שדרש זאת,
הכניסה השכינה במקומו, ועכשיו כבר אפשר להעניש עשרה צדיקים במקום העשרה שהיו במכירה. (ר' שמשון מאוסטרופלי) *
ק. קדוש מאליו העשירי, אפילו אם קראו תשיעי. וס"ד שיכול להחליפו שהוא הקדש בטעות שלא נתכוין לזה לכך אמרה תורה וְלֹא יְמִירֶנּוּ וקנסוהו שהוא
ותמורתו יהיה קודש. (טעמא דקרא) *
ר. רשעים צריך להשתמש בלשון קשה. וכן כתיב על מלך המשיח (ישעיה יא ד) וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו ותרגומו וְיַמְחֵי חַיָבֵי אַרְעָא בְּמֵימַר פּוּמֵיהּ. וכן שאול
המלך שהיה רך לכל נענש (ש"א טו כד) כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם . הביא רבי לתלמידיו גם לשונות קשים להראותם דפעמים צריך התלמיד חכם
גם לדבר קשות, לפיכך אמר וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ דייק 'עמיתו' שאיתך בתורה, אבל כנגד החוטא והרשע וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ תדבר קשות אם הדבר
צריך, ואמר כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם , דייק ה' שהוא מדת הרחמים, ואלוקיכם הוא מדת הדין לענוש החוטא, כך צריך להיות ת"ח. (אמרות ה')
ש. שווים כל השנים משעה שמכר עד היובל, ואין חילוק בין השנים הראשונות לאחרונות. אף שהדבר ידוע שבשנים הראשונות שעמדה בידי הלוקח שוויה
רב יותר מהשנים האחרונות, מ"מ אין מנכה לו מהדמים אלא חלק יחסי ממה שהיתה אצלו בפועל ואת השאר מחזיר. וזהו וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ . (פנים
יפות, העמק דבר)
ש. שבת שהוא ביום השביעי כמנין אוֹ ובעון מילה שניתנה לשמיני כמנין אָז , אם יחזרו בתשובה ויקיימו אותם יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם. (הרא"ש
דעת זקנים)
ת. תוספת שביעית יש בשמיטה לפניה ולאחריה ולכך כתיב מלא. אבל גבי עבד עברי אין דין תוספת לכך הוא כתיב חסר. (טעמא דקרא)
ת. תמיד בלי הפסק כמו הילוך השמש, לא ניכרת בו גבורה מיוחדת אבל בהחלט רואים את גדולת ה'. גשמים שיורדים לפרקים אין הבריות רגילים בו וזהו
גבורת ה'. הסיבה שנקרא 'גבורות גשמים' כי הם מגלים את גבורות ה' יותר מכל הבריאה שברא. היות ואינם על פי דרך הטבע, גם תחיית המתים מודים
הכל שהיא מעל הטבע שהרי לא יתכן שאדם הנרקב מזמן רב ישוב לחיות, לכך צרפום יחד להזכיר 'מוריד הגשם' בברכת מחיה המתים כי שניהם
מראים על כוחו וגבורתו של הקב"ה. (פניני הגר"א)
מקורות / חידודון *
ב. וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים לפי שאין כאן אלא ספירה אחת והיא בבי״ד אין צריך לברך, אבל עומר דכתיב ביה שתי ספירות אחת בפרשת אמור ואחת בפרשת ראה אחת לבי״ד ואחת לצבור, צריך לברך. (חזקוני)
ד. והתחיל באדם ואמר וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ . הזכיר ראשונה החלק אשר מבן עשרים ועד בן ששים כי הוא עקר חיי האדם אשר בו בא לכלל אנשים ועובר על הפקודים לצאת ולבא לכל דבר. ושיעור שיהיה ערך הזכר השלם הזה חמשים שקלים. והנקבה בזה הזמן עצמו שלשים. ולמדך שערך הנקבה סתם הוא שלשה חומשי ערך הזכר. ולזה בהיותם מבן חדש ועד בן חמש שנים לפי שאז לא ישוו כלום באשר הם שם רק מצד שיקווה מהם בעתיד לזה היה אז ערכם זה לזה הערך העתיד הזה עצמו שהוא הערך השלם והיה ערך הזכר חמשה וערך הנקבה שלשה.
אמנם אחר עברם מהששים כבר ירד הזכר משוויו לפחות משלישו עד שעמד בחמשה עשר שקלים. אמנם הנקבה לא פחתה רק עד השליש לבד ועמדה על עשרה כי הוא מבואר כי בהיותם על הזמן ההוא תועיל האשה לפי עניינה ושימושה יותר ממה שיועיל הזכר לפי מה שהוא וכמו שאז"ל (ערכין י"ט.) סבא בביתא פחי בביתא סבתא בביתא סימא טבא בביתא. אמנם מה שיקשה מאד בסדר הערכים האלו הוא בערכם מחמש שנים ועד עשרים שהעריך הזכר בעשרים שקלים שהוא יותר משליש ערכו השלם שלשה שקלים ושליש. והנקבה בעשרה שקלים שהוא השליש לבד. עם מה שהוא ידוע מעצמו שהנקבה מבת שבע ועד בת עשרים היא יותר שלמה במינה מהאיש למינהו והיה ראוי שבזמן ההוא יהיה ערכה יותר קרוב אל ערכה השלם מערך הזכר אל ערכו השלם כל שכן שלא תגרע אלא שיש להשיב ולומר כי לפי שהזמן ההוא בנקבה יכלול עקר השנים אשר זכתה התורה (כתובות מ"ו.) לאב בה במעשה ידיה וכל שבח נעורים גם כי יכול למוכרה ולאכול את כספה עד שתגדיל ותבא לכלל גדלות הנה אם כן כבר היתה דוגמת הבית או השדה שיש עליו משא שום מס או חכירות שאין דמיו שוין אל אשר הוא נקי וחפשי אשר לא יעבור עליו לכל דבר. ובבחינה זה כבר תהיה עמידתה על שליש שוויה ערך גדול אליה ממה שיהיה לזכר הנקי והחפשי בזה שעבר מעט משלישו. (עקדת יצחק)
ז. טעם לכ"ב שנה כי העושה צדקה מיחד אותיות ו"ה שבשם כמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל על מאמר רבותינו ז"ל (בבא בתרא ט:) דאמרו הַמְפַיְּסוֹ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת ע"ש. והנה ו"ו ה"ה [22] במלואם בשם ב"ן ששם הוא סוד הצדקה עולים כ"ב לכך הוסיפו לו כ"ב שנה. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש וַיָּשֶׂם הֳ' לְקַיִן אוֹת (בראשית ד, טו) רשם לו אות ו' במצחו כי אות ו' רומז לחיים וכמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל ואות ו' בשם ע"ב שהוא במלוי יודין כזה וי"ו עולה כ"ב ולכן בזכות שהוא החיה כל נפשות אלו נתנו לו חיים כמנין וי"ו הרומז לחיים שהוא במלוי שם ע"ב שהוא סוד חכמה כי ידוע דהחיים הם מחכמה בסוד והחכמה תחיה בעליה. טעם לכ"ב שנים כי הוא החיה אשה ושבעה בניה שהיו מתים ברעב אם לא היה מפרנסם וגבי שפיכות דמים כתוב וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ (בראשית מב, כב) 'וְגַם' הוא לרבות דם זרעו ואף על פי שהאדם ראוי להוליד כמה בנים מכל מקום תפסת מועט תפסת על כן נחשב לו בעבור זרעו שנים שהם זכר ונקבה שהוא קיום פריה ורביה ונמצא שבעה בנים יולידו י"ד והם עצמם שבעה הרי כ"א ועם האלמנה הרי כ"ב לכן הוסיפו לו כ"ב שנים כנגד זה. (בן יהוידע – בב"ב ט:)
הצדקה היא אחד ממעבירי הגזירה כדאמרינן פ"ק דר"ה והוסיפו לו כ"ב שנים דמצינו שהן נקראות שנים מועטות ברבקה שאמרה ליעקב (בראשית כז מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים וגו' דהיינו מועטים כפרש"י והוא נתעכב שם עד בואו לאביו כ"ב שנים. (חידושי אגדות – שם)
הוסיפו לו כ"ב שנים. נראה משום דפירש"י קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים - דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. (בראשית ד י) וא"כ מכ"ש לענין הטובה שמחשבי' לו זרעותיו ויען כי מצות פריה ורביה היא לכל הפחות בן א' ובת א'. וא"כ האשה ו"ז בניה וי"ד בני בניה שראוי' להוליד ה"ל כ"ב נפשות הוסיפו לו בעה"ז כ"ב שנים ועיקור שכרו שמור לעה"ב בלי ספק. (חידושי חת"ס – שם)
ואפשר דבנימין הצדיק אלו השנים היו קצובים לו ומ"ש על שנותיו לאו דוקא ומשום הכי הצדקה פשוטה לא היתה מצלת. ומה גם דהצדקה המעולה נותנה ואינו יודע למי נותנה וכו' ואז הוא דמצלת ממיתה משונה וכמו שאמרו לעיל והכא לא היה בחינה זו ולכן אתו עלה מצד שקיים כמה נפשות. ולכן הוסיפו לו מן השמים תוספת ממש כ"ב שנה. ואפשר דמספר זה כנגד העושה צדקה דמתברך בששה ברכות המפייסו בי"א הם טו"ב. ובחינת ה' שהיא השכינה דע"י הצדקה מיחדה עם דודה הם כ"ב. (פתח עינים – שם)
מ. מפתח של גשמים מסר לאליהו, שנאמר אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מלכים א יז א), מפתח של כלכלה מסר לנח, שנאמר ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל (בראשית ו כא), מפתח של קברות מסר ליחזקאל, שנאמר ואמרת אליהם העצמות היבשות (יחזקאל לז ד), ומפתח של עקרות מסר לאלישע, שנאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן (מלכים ב` ד טז).
ומנין שלא מסרן הקב"ה לבריה בעולם, אלא הוא בעצמו פותח אותן, מפתח של גשמים, שנאמר יפתח ה` לך את אוצרו הטוב את השמיים לתת מטר ארצך (דברים כח יב), מפתח של כלכלה, שנאמר פותח את ידך (תהלים קמה טז), ומפתח של קברות, שנאמר הנה אני פותח את קברותיכם (יחזקאל לז יב), ומפתח של עקרות מנין, ממה שכתוב בענין ויזכר א-להים את רחל ויפתח את רחמה . (תנחומא ויצא טז)
וַיֹּאמֶר, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה, אתי (אַתְּ), חֹבֶקֶת בֵּן . (מ"ב ד טז) 'חיה' - כן נקראת היולדת ובדברי רבותינו ז"ל (יומא עג ב) וְהַחַיָּה תִּנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל. (מצודת ציון)
'למועד הזה כעת חיה' - רצה לומר לזמן הבא כעת הראויה להיות חיה רוצה לומר יולדת והיא ככלות תשעה חדשים שהם ימי הריון. (מצודת דוד)
ס. בית מושב עיר חומה כיון שהעיר מוקפת חומה אין קרקע הבית עומד לזריעה לעולם והקב״ה לא גזר להחזיר ביובל רק בקרקע שחיות האדם תלויה בו. ד״א סתם הקונה בית בעיר חומה לעולם הוא קונה כי בבית אחרים אין אדם עשוי להתישב יפה ולעשות בו שום בנין לפיכך כתב בו לא יצא ביובל, אבל שדה ובתי החצרים שאדם רגיל ליקח באריסות ובחכירות כתוב בו ויצא ביובל. (החזקוני)
בעבור שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו מאד, ויבוש ממנו בעת שימכרנו - רצתה התורה שיגאלנו בתוך השנה הראשונה. ובעבור כי האדם לשדה נעבד, וממנו יצא לחם למחיתו - רצה שיצא השדה ביובל. אבל הבית, לאחר היאוש, ששינה דירתו ועמד שנה בבית אחר, לא יזיק לו, כי לא תמעט מחיתו אם יחלט. ובתי החצרים עשויים לשמירת השדות, ולהיותם מושב לעובדי האדמה, ועל כן דינם כשדה הארץ. (הרמב"ן)
ע. ואולי כי לצד שהזכיר מתנת הארץ דכתיב אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן דקדק לומר בְּהַר סִינַי , לומר כי מחמת הר סיני פירוש מה שקיבלו בו היא שנגמרה המתנה, שעל מנת תורה נתן ה' את הארץ. עוד על פי מאמר הגמרא (מסכת עבודה זרה דף כ.) ופסקו רמב"ם בפרק ג' מהלכות זכיה וזה לשונו 'אסור לתת לעכו"ם מתנת חנם' ע"כ. ואם כן ישראל קודם שקבלו התורה דינם כעכו"ם ואחר קבלת תורה יכול ליתן להם, לזה אמר בְּהַר סִינַי שבזה יוכל לומר אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם . (אוה"ח)
צ. דבר זה מרומז בפסוק וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן ר"ת וידעו כולם למה מת עקיבא שהיה רועה בקר וצאן, כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר כל אחד מתשעה הרוגי המלכות תַּחַת הַשָּׁבֶט הוא במקום תשעת השבטים, הָעֲשִׂירִי רבי עקיבא יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַי-הוָה הוא במקום הקב"ה. (ר' שמשון מאוסטרופולי)
ק. ועוד י"ל – דסלקא דעתך דלא שייך בו תמורה כיון שאין מתנדבים מעשר בהמה, ואם אחד יאמר על בהמה הרי זו מעשר בהמה לא אמר כלום כיון שאינו עשירי, קמ"ל דכאן גזירת הכתוב שנתפסה בתמורה ונוהג בה דין מעשר בהמה שנאכלת לבעלים. (טעמא דקרא)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
מה מברכים על פיצה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
