ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
סיון התשפ"ה
מפטיר וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (יהושע ב א)
פרשת שלח – שבת מברכין
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 119 פסוקים = דמעה
וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא . (יד א) אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ לַיְלָה לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם - וַאֲנִי קוֹבֵעַ לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. (תענית כט.)
בפרשת שלח 3 מצוות, מתוכן 2 מצוות עשה ומצוה אחת לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה: חלה ◙ ציצית. לא תעשה: שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים.
מולד חודש תמוז יהיה בליל חמישי בשעה 21, 58 דקות ו 4 חלקים
צירוף שם הוי"ה השולט בחודש תמוז הוא הוה"י, יוצא מסופי תיבות בפסוק 'וְכָל זֶה אֵינֶנּ וּ שֹׁוֶה לִי ' (אסתר ה יג) והנה צירוף השם של חדש תמוז הוא למפרע, והוא מורה על דין. ומצירוף זה השם נתהווה הדין על המן הרשע באומרו: 'וכל זה איננו שוה ל י' על כן שליטת הדין בזה החדש, ואפילו קודם י"ז בתמוז, להיות הימים ימי הילוך המרגלים, אין הימים הללו בהתגברות הרחמים כל כך. והנה תמצא, כי הנשיאים של אלו ב' השבטים שהם נגד ב' החדשים, בעוד שהיו ישראל במדבר אירע בהן מה שאירע. דהנה המרגלים הלכו לתור את הארץ בכ"ט סיון) תענית כט) ממילא הלכו בתמוז חודש הראיה, וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכו' )במדבר לב ט) ונפגם חוש הראיה. והנה ַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם . )במדבר יג כה( בחודש אב, חודש השמיעה, והוציאו דיבה על הארץ, וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם (במדבר יד א( כי שמעו לדבריהם ונפגם בחוש השמיעה. ונגזרה גזירה על אלו ב' החדשים עד כי ירחמם השם יתברך במהרה בימינו. לזה תמצא דהב' נשיאים של אלו הב' שבטים, ראובן שמעון, קבלו פגם תיכף בהיותם במדבר: אליצור בן שדיאור בעדת קרח, וזמרי בן סלוא הוא שלומיאל, כמו שאמרו רז"ל בשיטים. (סנהדרין פב ב(. (בני יששכר תמוז)
וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים (יג כ) האותיות שקודם עֲנָבִם הם סמא " ל - שיש לס"מ שליטה בתמוז אב שהלכו המרגלים. (פני דוד בשם מהר"ש מאסטרפולי ז"ל)
אלו הכ"ב ימים של בין המצרים הם י"ג מן תמוז וט' מן אב, כי בתמוז היה מעשה דלוחות, ואז הוצרך משה להזכיר י"ג מדות של רחמים, ובט' באב היה מעשה דלשון הרע דמרגלים, ואז הזכיר משה הט' מדות בפרשת שלח (יד יח). ועד היום הכ"ב מדות הללו מגינים על ישראל, רק שהם נעלמים בכ"ב ימים הללו בבחינת חסדים מכוסים. ונרמז בפסוק (תהלים קיח כג) מֵאֵת יְ-הוָה הָיְתָה זֹּאת ר"ת ת יקוני ז עיר א ריך, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ , רצ"ל המה מכוסים ומופלאים באלו הב' חודשים תמוז ואב הנקראים עיניים, תמוז עין ימין אב עין שמאל, וכעת בעוה"ר נאמר על אלו ב' החדשים (איכה א טז) עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם .
(בני יששכר תמוז אב מאמר ד אות ה)
כתב הרה"ק מקומארנא זצ"ל, שיש להזהיר לבעל קורא, שלא לסיים הקריאה של העולה הראשון במלת 'ענבים' כיון שמרמז על סמא"ל, וכתבו דענבים מרמז על דין, דאותיות הקודמות לאותיות ענבים סמא"ל. (חומש 'היכל הברכה')
סגולה בפרשה – כל המעביר ציציותיו על עיניו, יהא מובטח שלא יבא לידי סמוי עיניים. וכל המסתכל בהם תמיד, זוכה ומקביל פני שכינה, וטוב להשגה גדולה. וטוב להסיר הכעס, כי כנף בגימטריא כעס . (150) (מנחת יהודה בשם ספר הכוונות)
כתב בספר 'כתב יושר' בשם האריז"ל שצריך בכל רגע להסתכל בציצית באופן זה, היינו שיקח הארבע ציציות בידו ויסתכל בהם שתי פעמים כנגד ב' פעמים עין, ובשעת התפילה שלא יכול להפסיק יכוין שאילו יש בהם תכלת, ודבר זה מועיל מאד להתפלל בדחילו ורחימו ולהעלות הנשמה בלילה, כי ממשיך על האדם אור מקיף ויועיל מאד להביא לאדם יראת הרוממות, ויועיל מאד לפרנסה בסוד הכתוב (תהלים קמה טו) עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ . וכן כתב בספר קיצור של"ה בשם ספר הכוונות שכל המעביר ציציותיו על עיניו בשעה שהוא אומר פרשת ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סימוי עיניים. (טעמי המנהגים)
וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (טו לט)
כתב ספר החינוך – מי שהוא רודף אחר תאוות העולם כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו דוְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם . (חינוך מ' שפ"ז)
אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת (שבת עג.)
רמז לקשר שבין ציצית לשבת מצינו בעובדה שמספר המלאכות האסורות בשבת הוא ל"ט – 39, ומספר הכריכות שנוהגים לעשות בכנף הציצית הינו גם 39 בכל ענף. כל מלאכות השבת המנויות במשנה נחלקות לארבע קבוצות , ואלו הן:
מלאכות הזריעה – 13 מלאכות, מלאכות האריגה – 11, בחורשת העצים – 8 מלאכות, שאר סוגי המלאכות – 7.
בדיוק כפי סדר הכריכות הנהוג בציצית, שמספר הכריכות בכל חוליה שבין הקשרים נעשה לפי הסדר הזה: 7:8:11:13. (פניני הגר"א)
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ . (במדבר יג לא)
ארבעה אנשים שנתנו הודאה להקב"ה ופרסמו שם שמים בעולם וסימנך רִימֹּן
• ר' – רחב אמרה (יהושע ב יא) כִּי יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת .
• י' – יתרו אמר (שמות יח יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְ-הוָה מִכָּל הָ-אֱלֹהִים .
• מ' – משה אמר (דברים ד לט) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְ-הוָה הוּא הָאֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד .
• נ' – נעמן אמר (מ"ב ה טו) הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱ-לֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל .
אמר הקב"ה תלמדו מכל אלו שגידלו שם שמים בעולם. לכך דאג הקב"ה שהמרגלים יכנסו בקליפה של רימון. (שש באמרתך)
מעשה היה בבתו של ענק שנכנסה לפרדס ואכלה רימון אחד , והשליכה קליפתו. והיו המרגלים מתחבאים שם, כיון שראו אותה קליפה, היו סבורים שמערה היא, ונכנסו כולם לתוכה שנים עשר איש, וההיא שאכלה רימון אמרה אלך ואשליך את הקליפה שלא יראה אבי, נכנסה והשליכה אותה חוץ לפרדס, אמרו זה לזה: ראה גבורתה מה שהיתה סבורה שאנו חגבים, וכיון שבאו אצל ישראל, אמרו להם: וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים . (תוס' שאנץ סוטה לה. הדר זקנים במדבר יג, ב).
שאלות
א. וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וגו' לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
(יג כג-כד) מה הטעם שבכולם כתיב אֶשְׁכּוֹל מלא חוץ מהראשון דכתיב חסר.
ב. וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה . (יד כד) מה הטעם שלא הזכיר גם את יהושע.
ג. וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲ-דֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר . יְ-הוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֺן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל
רִבֵּעִים . (יד יז-יח) מה הטעם שלא נזכרה כאן מידת אֱמֶת. והיא נזכרה בפרשת כי תשא (שמות לד ו) יְ-הוָה אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת .
ד. לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי . (יג יא) מה הטעם שכאן ייחס את מנשה ליוסף ולא יחס את אפרים ליוסף. דכתיב (יג ח) לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן
נוּן . וכן הפרידם הכתוב זה מזה שאינם כתובים זה אחר זה. ובמקומות אחרים מצינו שנקרא יוסף על שם אפרים דכתיב (במדבר א לב) לִבְנֵי יוֹסֵף לִבְנֵי
אֶפְרַיִם תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם וגו'.
ד. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה . (יד ד) את מי ביקשו למנות לראשים עליהם במקום משה ואהרן.
ה. אַךְ בַּי-הוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַי-הוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם. (יד ט) ביום זה מי שלא ימצא צל מעל
ראשו סימן שהוא עתיד למות באותה שנה.
ו. ראיה בפרשה לדין בהלכות שבת 'שְׁנַיִם שֶׁעֲשָׂאוּהָ - פְּטוּרִין'. (שבת ג.) דהיינו שניים שעשו מלאכת הוצאה מרשות לרשות ביחד – הרי הם פטורים.
ז. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֺת יְ-הוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם . (טו לט) דרשו חז"ל ראה ציצית וזכור מצות תפילין. כל הלכות התפילין
רמוזים בתיבת וּזְכַרְתֶּם.
ז. וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְ-הוָה . (יד לז) בתשעה באב נגזר על המרגלים למות והם לא מתו מיד. מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם
וְנָפַל עַל טִיבּוּרָם, וְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מִלְּשׁוֹנָם וְנִכְנָסוֹת בְּטִיבּוּרָם, וּמִטִּיבּוּרָם וְנִכְנָסוֹת בִּלְשׁוֹנָם. (סוטה לה.) באיזה תאריך מתו המרגלים.
ח. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֺת יְ-הוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. (טו לט) מה
הטעם שלעיל דיבר הכתוב בלשון נסתר (טו לח) וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וכאן דיבר הכתוב בלשון
נוכח.
ט. בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֺנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה. (יד לד) לכאורה הול"ל שנה ליום שנה ליום.
שהרי ארבעים שנה כנגד ארבעים יום.
י. וְעַתָּה יִ גְדַּל נָא כֹּחַ אֲ-דֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר. (יד יז) מה הטעם דכתיב י' גדולה מכל י' שבתורה.
כ. וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים . (יג כג) מה הטעם שכרתו מיד היה
להם להמתין עד שהיו חוזרים ואז היה להם לכרות, כי לאחר מכן נאמר (יג כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ משמע שלא כרתו באותו זמן.
ל. וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְ-הוָה אֶת כָּל הָאָרֶץ . (יד כא) מה הטעם שהוצרך לומר חַי אָנִי והוא לשון שבועה.
מ. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (יג ב) לפי שאמרו ישראל (דברים א כב) נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ .
לָנוּ היינו להנאתנו וטובתנו, אמר הקב"ה למשה שְׁלַח לְךָ , ולא להם כי לך דווקא יהיה השליחות להנאה וטובה ולא להם. במה הועילה השליחות למשה
רבינו שנגזרה עליו גזרה שלא יכנס לארץ, יותר מדור המרגלים שהרי גם הם לא זכו להיכנס לארץ.
מ. לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף . לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן . (יג ז-ח) כיצד מנה אותם הכתוב? אם דרך תולדותם היה לו למנות אחר יששכר את זבולון דן
ואשר. ואם מנה אותם דרך דגליהם ימנה את יהודה תחלה. והוא שינה את סדריהן לא לסדר דגליהם ולא לסדר תולדותם.
נ. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר . (יג יז) פרש"י - הוּא הָיָה הַפְּסֹלֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ
הַתַּגָּרִים, מַרְאִים אֶת הַפְּסֹלֶת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַרְאִים אֶת הַשֶּׁבַח. מה הראיה שאמר להם להתחיל מהפסולת אולי זה היה הכי קרוב אליהם.
ס. וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק (יג כב) פרש"י - כָּלֵב לְבַדּוֹ הָלַךְ שָׁם; וְנִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי אָבוֹת, שֶׁלֹּא יְהֵא נִסָּת לַחֲבֵרָיו
לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם. מה הטעם שיהושע לא הלך להשתטח בקברי אבות כמו שעשה כלב.
ס. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֺת יְ-הוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וגו (טו לט) מה הטעם שחזר לומר לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֺתָי
וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹהֵיכֶם. והוא בא לרבות.
ע. אֶת יְ-הוָה הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ . (טו ל) פרש"י - מִכָּאן לִמְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּכָרֵת) כריתות ז' ע"ב). לכאורה קשה מהא דכתיב
בפרשת אמור (ויקרא כד טו) וְנֹקֵב שֵׁם יְ-הוָה מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה . משמע שמיתתו בסקילה.
פ. הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְ-הוָה כִּי חָטָאנוּ . (יד מ) לכאורה קשה למה לקו מכיון שהתחרטו ואמרו חָטָאנוּ .
צ. וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם . (טו לט) פרש"י - הַלֵּב וְהָעֵינַיִם הֵם מְרַגְּלִים לַגּוּף וּמְסַרְסְרִים לוֹ אֶת הָעֲבֵרוֹת: 'הָעַיִן
רוֹאָה, וְהַלֵּב חוֹמֵד', וְהַגּוּף עוֹשֶׂה אֶת הָעֲבֵרָה. (תנחומא טו) מדוע לא כתיב 'ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם' שהרי קודם העין רואה ואח"כ הלב
חומד.
ק. וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד (יג כג) פרש"י - שׂוֹכַת גֶּפֶן, וְאֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים תָּלוּי בָּהּ. למה לא נאמר זְמוֹרָה עם
האֶשְׁכּוֹל , כשהוא אומר זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל משמע תרי. ולמה כרתו הזמורה שאינו פרי כלל.
ר. וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף. (יד כה) להלן נאמר (יד מה) וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם
וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה. וכאן נאמר שהם ישבו בעמק.
ר. וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם . (יג כה) פרש"י - וַהֲלֹא אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה הִיא, וּמַהֲלַךְ אָדָם בֵּינוֹנִי עֲשָׂרָה פַּרְסָאוֹת לְיוֹם,
הֲרֵי מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב; וְהֵם הָלְכוּ אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ? אֶלָּא שֶׁגָּלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּגְזֹר עֲלֵיהֶם יוֹם לַשָּׁנָה, קִצֵּר לִפְנֵיהֶם אֶת
הַדֶּרֶךְ. ובמדרש (ילקו"ש) גלוי היה לפני הקב"ה שהם באים ואמרים לשון הרע ונגזר על אותו הדור שנים של צרה (טז לב) יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ
אֶת עֲוֺנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וקפץ הקב"ה לפניהם את הדרך. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה קָפְצָה לָהֶם הָאָרֶץ - אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ, וַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה.
(סנהדרין צה.) אמאי לא כתיב בהני שקפצה להם הדרך.
ש. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ. (יג כו) פרש"י –
לְהַקִּישׁ הֲלִיכָתָן לְבִיאָתָן: מַה בִּיאָתָן בְּעֵצָה רָעָה, אַף הֲלִיכָתָן בְּעֵצָה רָעָה. (סוטה לה א) לכאורה קשה איך האנשים שניאצו את ה' והוציאו דיבה על ארץ
ישראל, הלכו במקומות שהם סכנה במשך ארבעים יום ושבו בשלום והלא השטן מקטרג בשעת הסכנה.
ת. וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים . (יג כג) פרש"י - שְׁמוֹנָה נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל,
אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה, וְאֶחָד רִמּוֹן. יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְּלוּם. (סוטה לד.) מה היה משקל האשכול שנטלו שמונה מהמרגלים.
ת. וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת . (טו לח) שקולה מצות ציצית ככל התורה כולה. חלק בציצית שמכפר על
שנאת חנם.
תשובות
א. אֶשְׁכֹּל חבירו של אברהם אבינו הוא. דכתיב (בראשית יד יג) אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וכתיב (שם כד) עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא. הנחל כבר נקרא בתחלה נַחַל
אֶשְׁכֹּל בכתיב חסר ע"ש חברו של אברהם אבינו, אבל אחר שחתכו משם האשכול קראוהו אֶשְׁכּוֹל מלא ע"ש האשכול כי אשכול ענבים נכתב מלא.
(טעמא דקרא) כתיב מלא מורה על לשון רבים כתיב חסר מורה על לשון יחיד. אחרי כריתת אשכול הענבים קראו שם המקום נַחַל אֶשְׁכּוֹל מלא
ו' שהוא לשון רבים לרמז על שתי פעמים אשכול אחד על שם האיש ואחד ע"ש אשכול הענבים אשר כרתו. (דברי אליהו)
ב. בנים לא היו לו – [עירובין סג:] ואין לומר עליו וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה . א"נ לא הוזקק להזכיר את יהושע לפי שעתיד היה הוא להביאם לארץ. (החזקוני) א"נ לפי
שכלב לבדו השיב לשאר המרגלים, כמו שנאמר (יג ל) וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה . *
ג. גרמו המרגלים למידת אֱמֶת שתסתלק, כיון שהנהיגו בעצמם את מידת השקר, ובמידה שאדם מודד, בה מודדים לו. ולכך נסתלקו גם שאר המידות ולא
יכול משה לאמרם, כי אין כאן אלא ט' מידות של רחמים ולא י"ג, שהם גרמו לכך. (עבד המלך בשם זוהר ח"ג קסא:, אגרא דפרקא אות שדמ) *
ד. דיבה הוציאו שניהם – יוסף על אחיו (בראשית לז ב) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם . ונשיא מנשה על הארץ. ולפי שנשיא אפרים לא הוציא דיבה
הפרידם כאן זה מזה. (החזקוני, רבינו אפרים, הרוקח) *
ד. דתן במקום משה ואבירם במקום אהרן ביקשו למנות עליהם. ומה היה בסופם (טז לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם . (מנחת יהודה בשם המדרש)
ה. הושענא רבה – הוא יום כ"ו לבריאת העולם (כ"ו בגימטריא יהו-ה) בליל החותם הגדול , מי שלא ימצא צל לראשו סימן שעתיד הוא למות באותה שנה.
וזהו סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם מעל ראשם וזה כאילו אמר שכבר נגזרה עליהם מיתה. (רבינו בחיי בשם הרמב"ן) *
ו. וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים . (יג כג) למה דווקא בִּשְׁנָיִם ? שהרי ארבעים יום הלכו וסבבו את ארץ ישראל סה"כ ארבע מאות פרסה.
והכרחו ללכת אף בשבת, ובעת ההיא לא היה איסור תחומין רק היה איסור להעביר ארבע אמות ברשה"ר, וקי"ל שנים שעשו מלאכה פטורים, לכך
כתיב וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם , לבל יתחייב אחד מהם בהוצאת משא מרשות לרשות. (תפארת יהונתן)
ז. ז' אותיות צריכים ג' זיינין ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ . כ' כשר שנאמר (שמות יג ט) לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְ-הוָה בְּפִיךָ מן המותר בפיך. כ' כתיבה לשמה – שלא
יחתוך פרשה מן הספר תורה וישים בתפילין. ר' רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ת' תיתורא (חלק בולט סביב הבתים) מ' מעברתא (תעלה חלולה שהרצועה
עוברת דרכה) מ' מרובעות. ד"א - ז' שבעה ראשים בשני השינין. כ' כרוכים בשיער. ר' ת' כרוכין בגידין. מ' מוקפין בגויל. ר"ת וּזְכַרְתֶּם . (רבינו אפרים)
ז. ז' באלול מתו המרגלים – תרגום יונתן וּמִיתוּ גוּבְרַיָא דְאַפִּיקוּ טִיב בִּישׁ עַל אַרְעָא בְשִׁבְעָא יוֹמִין בְּאֵילוּל וַהֲווֹן מוֹרָנֵי נַפְקִין מִן פְּרַתְהוֹן וְאָזְלִין עַד בֵּית
לִישַׁנְהוֹן וְאָכְלִין לִישַׁנְהוֹן עִם מוֹרִיגֵיהוֹן. וכ"כ הרא"ש בשם בה"ג - 'בז' באלול מתו מוציאי דיבת הארץ' (בית יוסף או"ח תקפ) וי"ג י"ז באלול. (שו"ע שם) *
ח. חובת הגברא היא הציצית ואיננה חובת החפצא – דהיינו שאם האדם אינו לובש את הבגד אינו חייב להטיל בו ציצית. אם היה נאמר בתחילה לשון נוכח
וְעָשׂיתם לָכם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיכם - היה משתמע שיש חובה להטיל ציצית בבגד אף שאינם לובשים אותו לכך נאמר בלשון נסתר. (עדי זהב) *
ט. ט' באב הוא יום אחד שהיה כל אחד נכנס בקברו מ' שנה. וזהו יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה . (מושב זקנים)
י. י' נסיונות ניסו את ה' וזאת העשירית אמר משה זכור לאברהם שנתנסה בי' נסיונות ונסיון עשירי העקידה וכבש רחמיו לעשות רצונך כן יכבשו רחמיך.
זכור יצחק שנעקד כשה בנסיון עשירי ואל תמית שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל (ירמיה נ יז). זכור יעקב שנתברך בי' ברכות וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים וגו' (בראשית כז) ואל
תמית בניו. זכור י' שמות יש לך שאינם נמחקים ושמך הנכבד גדול מכולם יִ גְדַּל נָא כֹּחַ אֲ-דֹנָי לכך י' גדולה. (הרוקח, ילקוט האזובי) *
כ. כוונתם היתה כדי להוציא דבה רעה על הארץ כשם שפירותיהן משונין כך עמה משונים. והיו יראים שמא לא ימצאו גודל כזה. (עטרת זקנים) *
ל. לשון הרע הורגת שלושה - האומרו והמקבלו והנאמר עליו והכא המרגלים שתו בשמים פיהם ואמרו כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ אפי' ב"ה וכו'. והכא לא שייך
אלא מיתת שנים האומרו והמקבלו. וז"ש וְאוּלָם חַי אָנִי וכו' דהכא לא שייך אלא תרי מגו תלתא כִּי כָל הָאֲנָשִׁים וכו' דהם ישראל שקבלו הלשון הרע
וְכָל מְנַאֲצַי דהם המרגלים המדברים לה"ר לֹא יִרְאוּהָ . וְאוּלָם חַי אָנִי וכו'. (פני דוד)
מ. מ' שנה חי יותר משה רבינו וזהו הנאתו – שאם לא היה שולח המרגלים היה צריך למות, כי נגזר עליו שלא להיכנס לארץ. כי במ' יום היה להם להיכנס
לארץ. ועתה בעון המרגלים נגזר עליהם להיות במדבר מ' שנה. (רבינו בחיי, כלי יקר, מושב זקנים) *
מ. מעלת השלוחין מונה – לפי שהיה גדול בהם אחד מחבירו ומנאם לפי מעלתם. (הרמב"ן) א"נ מנו אותם לפי שנתם. (ספורנו)
נ. נגובה ויבשה הוא לשון נגב. ושמה מעיד עליה. (עטרת זקנים, פענח רזא) וכתיב (בראשית יב ט) וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה . כדי שיעמוד להם זכות
אברהם אבינו ע"ה. (מנחה בלולה)
ס. סמך יהושע על תפלת משה שהתפלל עליו יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים וסמך על הנס. (מושב זקנים) כי יהושע כבר ניצל מזה כשקבל ברכתו ממשה שאמר
לו יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים . (רבינו בחיי) *
ס. סומא חייב בציצית קמ"ל – נתן ראיה ונתן זכירה, זכירה למי שאינו רואה וראיה למי שרואה. (מדרש רבה יז ה)
ע. עדים והתראה מיתתו בסקילה – הכא בלא עדים ובלא התראה מיתתו בכרת. (עטרת זקנים)
פ. פחד גרם להם להתחרט, שמתו המרגלים במגפה ולא התחרטו מעצמן, לפיכך לקו. (מושב זקנים)
צ. ציצית בשבת לזכר תחת התפילין. דאמר הקב"ה למשה בימי החול יש לנו תפילין לסימן, משא"כ בשבת דאין מניחין תפילין אין לנו סימן שלא לעבור
עבירה לכך אמר הקב"ה וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת ויהיו הציצית לזכר. (ילקו"ש שלח רמז תש"נ) והיות שהתפילין של יד תחלה נגד הלב והראש אח"כ כנגד העניים
לכך כתיב אַחֲרֵי לְבַבְכֶם קודם. (אמרות ה') ואע"ג שהעין רואה תחילה מ"מ ראיה ראשונה יכולה להיות פתאומית וא"א להיות נזהר בה. אלא אזהרה היא
שלא יהא הלב חומד ויוסיף להביט בעבירה. אלא יסיר עיניו מראות ברע משום הכי יש לשעבד הלב תחלה. (העמק דבר) *
ק. קשורה נקראת מוט – בעוד שהיא מחוברת נקראת זמורה. ומן הזמורה עושה מוט. זהו זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל . (עטרת זקנים, חזקוני)
ר. רוב העמלקי והכנעני ישבו בעמק ומיעוטם ישבו בהר, ואותו מיעוט נלחם בהם. (החזקוני) א"נ מקומו הקבוע הוא בהר, אבל כעת הוא יושב בעמק לארוב
לכם. (ראב"ע) א"נ עתה היו העמלקי והכנעני בעמק ואח"כ עלו להר וירדו משם מצדו האחר של ההר לקראת ישראל. (הרלב"ג) א"נ יש עמק שהוא בהר,
וביחס לגובהו של הר הוא מכונה עמק, אך ביחס לעומק שתחת ההר הוא מכונה הר. (הכתב והקבלה בשם ר"ש פפנהיים)
ר. רשעים לא קחשיב. (פענח רזא)
ש. שלוחי משה היו שנאמר (יג יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה ושלוחי איש האלוקים מוכרחים לשוב אל השליח למקום השליחות. לפיכך שבו אֶל מִדְבַּר פָּארָן
ממקום ששלחם משה. ומה שיש לפרוע מהם יפרעו במקום. (אזנים לתורה) ועוד י"ל שאע"פ שכוונתם היתה רעה עדיין לא חטאו במעשה רק אחרי ששבו.
ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה.
ת. תתק"ס סאין היה משקלו של האשכול. וכל אחד היה נושא משאוי של ק"כ סאין. ח' פעמים ק"ך הם תתק"ס. (פני דוד) *
ת. תְּכֵלֶת בגמטריא שנאת חנם (850 עם הכולל), לומר לך שהיה התכלת מכפר על שנאת חנם. (רבינו אפרים) *
מקורות / חידודון *
ב. כׇּל דְּמוֹתֵיב מִלָּה קַמֵּיהּ רַבֵּיהּ - אָזֵיל לִשְׁאוֹל בְּלֹא וָלָד , שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחוּרָיו וַיֹּאמַר אֲדוֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם״. הטעם לפי שהוא זלזל בכבוד רבו לכך לא יהיה לו בן שיכבדהו, כי התלמיד נחשב בן לרבו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין יט:) כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו, וכן אמר ישעיה הנביא ע"ה (ישעיהו ה, יח) הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי הֳ' , והיינו רצונו לומר תלמידים. או יובן בס"ד הכונה דלא יהיה לו בן זכר אבל בת יהיה לו דהא יהושע היה לו בנות, ולכן דקדק בעל המאמר למנקט הכי אָזִיל לִשְׁאוֹל בְּלָא וָלָד, והדרך הזכר מוליך את האב לקבר ולא הבת, והוי מדה כנגד מדה, הוא זלזל בכבוד תורה לכך לא יהיה לו בן זכר שישנו בעסק התורה, אלא בת שאין לה מצות תלמוד תורה. (בן יהוידע – עירובין סג ב)
ביאורים נוספים מדוע לא הזכיר את יהושע - כיון שליהושע היתה רוח נבואית כמו שנאמר (כז יח) קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ . וכיון שהיה משרת משה ותלמידו לא נטה אחר רשעת המרגלים, ולא היה צורך לשבחו על כך. אבל לכלב היתה רוח אנושית ולא נבואית, ואעפ"כ לא נטה אחר המרגלים (אברבנאל, אלשיך),
א"נ לפי שהועילה לו תפילת משה רבו יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים אבל כלב מעצמו טרח והשתטח על קברי אבות עד שרוח אחרת היתה עמו. (ש"ך, אוה"ח, פני דוד)
א"נ לפי שרק כלב הלך לחברון שהיא מקום סכנה והראה בזה שלבו בטוח בהשגחת ה', אבל יהושע לא הלך לשם ולכן לא הוזכר כאן. (העמק דבר)
א"נ כיון שכלב דיבר אחת בפה ואחת בלב, דהיינו שאמר למרגלים אני עמכם בעצה, היו עלולים לחשוב שבעבור זה לא יכנס לארץ, לכך הוצרך הקב"ה להזכירו. (ר"י אבן שועיב)
ג. הטעם שלא נזכרה כאן מידת אֱמֶת - לפי שאמר כאן (יד יב) אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ ואם היה מתפלל משה אֱמֶת היה צריך השם לאמת דבריו לכך לא רצה לומר וֶאֱמֶת . (עטרת זקנים)
ד. על כן הכניס את יששכר בין יהודה לאפרים כי גם בן יוסף יהיה הגואל כמו בן יהודה על כן הסדר של הפסוק כזה. (אגרא דכלה)
לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה – הנה ייחס הכתוב מנשה ליוסף ולא עשה כן לאפרים. והנה בליקוטי תורה למרן האריז"ל כתב כי הי"ב שבטי ישורון בעצמם ובכבודם נתעברו בי"ב האנשים הללו כל אחד באיש משבטו, אך יוסף לא היה יכול להתעבר בשני אנשים ונתעבר רק בהמרגל ממנשה, וביהושע שהוא מאפרים נתגלגל לוי על כן אמר רק במנשה לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה . (אגרא דכלה) הדבר רמוז ב'כֻּלָּם אֲנָשִׁים ' שכן אנשים - ראשי תיבות: א לו נ שמות ש בטי י ה מ עוברות, שהיו מעוברות בהם נשמות השבטים. (מחשף הלבן)
מנשה קיבל את נחלתו בעבר הירדן, ולא היתה לו סיבה שיכשל בהוצאת דיבה על הארץ, שאין לו חלק בה. וא"כ למה נכשל ? מוכרחים לומר שדבק בו חטא של יוסף שדיבר לשה"ר על אחיו והוציא דיבתם רעה, לכן כשבאה התורה להזכיר את מנשה ליד חטא המרגלים, הסמיכו ליד יוסף. (ר' יהונתן אייבשיץ)
ה. כתב הרמ"א - כתבו הראשונים ז"ל, שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה. ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה, כדי שלא ליתרע מזליה, גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו, ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות, כן נראה לי. (הרמ"א - שו"ע או"ח תרס"ד א)
ז. עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת (יד כז) מָתַי לָעֵדָה ר"ת מ פיהם ת ולעים י וצאים ל טיבורם ע ל ד בת ה ארץ. עדה במילוי גימטריא עשר . (עטרת זקנים) כזה: עי"ן דל"ת ה"א וכן א"ב ג"ד בגימטריא עשרה ואח"כ באו ה"ו שהוא שמו של הקב"ה כי בעדת עשרה ישכון שמו וזהו (שמות כ כ) בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ . ולכן אָבוֹא מלא ו' שעולה גם כן עשרה. (פענח רזא)
ח. יש שכתב מפני שקודם עשיית המצוה האדם רחוק מהקב"ה, אבל אחר עשיית המצוה נעשה האדם קרוב, וכאילו נעשה שותף לקב"ה מאותה מצוה. (שפתי כהן)
שו"ע י"ט א - צִיצִית חוֹבַת גַּבְרָא הוּא וְלֹא חוֹבַת מָנָא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ לוֹבֵשׁ הַטַּלִּית, פָּטוּר מִצִּיצִית, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית, שֶׁאֵין מִצְוָה אֶלָּא בִּלְבִישָׁתוֹ.
י. לכך מתחיל הקדיש יתגדל ויש בו י' שבחות, יתגדל ויתקדש יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל. כֹּחַ אֲ-דֹנָי בא' ד', זכור אדונותך שבראתה העולם בי' מאמרות (אבות פרק ה) ונתת י' דברות, ותרחם על בניך שנקראו 'כלה' בי' מקומות, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ (ירמיה ב ב) ונמשכה אחריך ברוב אהבה.(הרוקח)
כ. למה כרתו המרגלים את האשכול בנחל – רצו שהפירות למרות גדלם לא יהיו שמנים ומתוקים. לכך בחרו בענבים הגדלים בנחל, שאע"פ שהפירות גדולים מפני הלחות המצויה בנחלים אינם משובחים. [כמבואר בביכורים פ"א מ"י - אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים לפי שהן גרועין] (אזנים לתורה)
מ. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים – לְךָ ממש כי כבר ידוע שמאת השי"ת היתה נסיבה לבלתי בוא משה אדוננו לארץ ישראל, כי גדלה מדריגתו ממדרגת ארץ ישראל בבחינת הדעת והנה גם דורו היו דור דעה נאספו עמו במדבר עד אשר יבוא מורה צדק ויתנהג העולם בבחינה עליונה נוראה מאד ואז יבא משה אדוננו עם הדור דיעה שלו. וזה שאמר הכתוב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים שתשלח את האנשים לְךָ ממש שעל ידי השליחות הלז יתגלגל הדבר שיושלחו לך שיאספו עמך במדבר וזה השליחות יגרום זאת ברוך היודע תעלומות. (אגרא דכלה)
ס. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה הִסְתַּכֵּל וְיָדַע שֶׁלֹּא יַצְלִיחוּ בְדַרְכֵיהֶם, וְאָז הִתְפַּלֵּל עַל יְהוֹשֻׁעַ. וְאָז כָּלֵב הָיָה בְדחַק, וְאָמַר מָה אֶעֱשֶׂה? הֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ הוֹלֵךְ בְּסִיּוּעַ עֶלְיוֹן שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁלַח בּוֹ אוֹר הַלְּבָנָה, וְהוּא הֵאִיר עָלָיו בִּתְפִלָּתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא שֶׁמֶשׁ. מֶה עָשָׂה כָּלֵב? נִשְׁמַט מֵהֶם וְהָלַךְ לְקִבְרֵי הָאָבוֹת, וְהִתְפַּלֵּל שָׁם תְּפִלָּתוֹ. (זוהר שלח קנח ב – מתורגם)
וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב 'וַיָּבֹא עַד ' חֶבְרוֹן. גימטריא ' כלב לבדו ' (94 עם הכולל) כמשז"ל כלב הוא לבדו שהלך להשתטח על קברי אבות. והנה אפשר לתת טעם לכלב שהלך לינצל מעצת מרגלים ונשתטח על קברי אבות כי כתב רבינו האר"י זצ"ל שיהודה נתעבר בכלב וכלב ידע שיהודה היה בצער על ענין נדוי עה"ב והיו עצמותיו מגולגלין עד שהתפלל משה רבינו ע"ה (דברים לג ז) שְׁמַע יְ-הוָה קוֹל יְהוּדָה במשז"ל ולכן חש כלב שמא לא יהיה כח ביהודה לעוזרו דקאי בנדוי ואסור בשאלת שלום דמנודה לשמים המיר ולכך נתפחד והלך על קברי אבות ובכלל התפלל על יהודה עצמו בעבור הנדוי . (פני דוד)
טעמים נוספים מדוע יהושע לא הלך להשתטח בקברי אבות כמו שעשה כלב – א). חשש שיהיה מזה פגיעה בכבוד רבו כאילו אינו מאמין שתפילת משה איש האלוקים נתקבלה. ב). כיון שהיה בטוח שהתפילה נתקבלה, לא היה רשאי לסכן את עצמו ללכת למקום הענקים. ג). לא רצו יהושע וכלב להשאיר את עשרת המרגלים לעצמם, פן יחשבו על מזימה שלא יוכלו יהושע וכלב להפירה ולהכחישה. וכשהלך כלב לחברון נשאר עמהם יהושע לשמוע מחשבותיהם ומזימותיהם. (אזנים לתורה)
צ. והנה הציצית יהיה לאות ולסימן שלא ירדוף האדם אחרי הרהור הלב וכל אשר שאלו עיניו. ומה שהקדים הלב, לפי שהלב מנהיג את כל הגוף וכל האברים שבגוף נמשכין אחריו. (רבינו בחיי)
ת. וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד . תיבות אלו בגימטריא אשכול זה היה משאוי תתק"ס סאין (1828 עם הכולל).
ואפשר לתת טעם שנזדמן להם משאוי תתק"ס סאין - כי לילית במחלת גימטריה תתק"ס שם רמז דשטן רקד ביניהם ונתלבשו בטומאה. ובזה אפשר לתת טעם למ"ש הקדוש בעל 'ראשית חכמה' כי שונה משניות מבטל היצר הרע דסגולת משניות להרוג יצה"ר ע"ש כי מתניתין גימטריא תתק"ס ועל ידי קריאת מתניתין יבוטלו. ואפשר שזה טעם שיש במקוה תתק"ס לוגין לעזר ולהועיל ליטהר מהנז' ולכך אפשר דישב משה רבינו ע"ה מ' יום ללמוד תורה דיש במ' יום תתק"ס שעות לבטל הנז' ועיין בילקוט ראובני סוף משפטים ובס' נחלת יעקב אבני שהם פ' בראשית בנחלת יעקב אות י"ו ועיין תשובת הרשב"א בח"א סי' רע"א דאמר בירושלמי דבריה בטלה בתתק"ס ולא נתפרש הטעם לשעור זה ע"ש ועיין באחורי תרעא ובפתח עינים. (פני דוד)
תְּכֵלֶת בגמטריא ז' שמות המרגלא השולטים בשבת, הם שבעה שמות היוצאים משם אהי"ה יה"ו שסודם מ"ב שבבריאה, והם כנגד ז' ספירות, אה"י כנגד חג"ת, יה"ו נה"י, וה' אחרונה של אהי"ה מלכות, וכל אות מז' אותיות אלו מבטש באות אחרת שכנגדה ומהן יוצאין ז' שמות הנקראים מרגלאין, פירוש מרגליות, והם:
הוי-ה, הוי-ה בנקוד אלקים, מצפ"ץ, י-ה אדנ-י, א-ל, אלקים, מצפ"ץ, ואלו השמות צריך לכוין בז' ברכות של תפילת שבת. (850 עם הכולל) (אגרא דפרקא – הצבי והצדק)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
כאב הגלות ותקוות הגאולה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
אנחנו קודש למענך
איך לומדים גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
