ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
תמוז התשפ"ה
מפטיר וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם (ש"א יא יד)
פרשת קֹרַח
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 95 פסוקים = הָמָן, חֶלְבְּנָה
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי יְ-הוָה אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן (טז טז) ס"ת הָמָן , כי הָמָן וקֹרַח מחלוקתם שווה, זה נלחם עם משה שהיה גדול הדור וזה נלחם עם מרדכי שהיה גדול הדור, זה מת בירידה וזה מת בעליה שהיא תלייה כדכתיב (אסתר ז י) וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן . (רבינו אפרים)
פרש"י - פָּרָשָׁה זוֹ יָפֶה נִדְרֶשֶׁת בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא. בפרשה זו תשעים וחמשה פסוקים כמנין יפה .
בפרשת קֹרַח 9 מצוות, מתוכן 5 מצוות עשה ו-4 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה: שמירת המקדש ⋅ פדיון בכור אדם ⋅ עבודת הלוי במקדש ⋅ מעשר ראשון ⋅ הלוים, לתת מעשר מן המעשר. לא תעשה: שלא יתעסקו הכהנים בעבודת הלוים ולא הלוים בעבודת הכהנים ⋅ שלא יעבוד זר במקדש ⋅ שלא לבטל שמירת המקדש ⋅ שלא לפדות בכור בהמה טהורה.
רבותינו ז"ל דרשו דרך רמז ' תמוז ' ראשי התיבות ז' מני ת' שובה מ' משמשים ו' באים, כלומר שימי הדין ראש השנה ויום הכיפורים קרבים ובאים, ויש לזכור לעשות כבר תשובה על עוונותינו. וכן ר"ת - ת 'פאר ו 'תרומם ז 'כרך מ 'לכנו - ז 'ריזים מ 'קדימים ו 'עושים ת 'שובה.
הנה, בתרגום שני איתא דהמן לא עשה הגורל על תמוז ואב משום שכבר היה בו החורבן ונאמר (נחום א ט) לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה , וקשה דהא בגמרא (תענית כט.) מבואר להיפך, 'מְגַלְגְּלִין זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי, וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּיב' וחֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְּאָב (משנה תענית ד ו) ונראה שיתבאר ע"פ הגמרא (סוטה ט.) 'לֹא הִכֵּיתִי לְאוּמָּהּ וְשָׁנִיתִי לָהּ וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם' והיינו דלגויים אין הקב"ה מכה ושונה אלא בפעם אחת מכלה אותם כשמגיע הזמן אבל בישראל אינו כן, והאי קרא לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה בגויים מיירי כדמוכחי קראי. והנה המן שחשב שהיום גורם וביום רע יוכל לכלות ישראל ח"ו לא היה יכול לעשות בתמוז ואב דאם היום הזה מסוגל לכלותם ח"ו כבר היו כלים בפעם אחת ועל כרחך אין היום הזה ראוי וחיפש יום אחר. (הגר"ח קנייבסקי זצ"ל)
חודש תמוז מסוגל ומקודש 'להשיג אור תורה שבעל פה'. לפי שבחודש זה הוריד משה רבנו את הלוחות הראשונות, ועל כן חודש זה הוא סגולי להבנת דברי התורה. ('פרי צדיק')
י"ז בתמוז וט' באב יהיו ימים טובים , ושלושת השבועות שביניהם יהיו כמו ימי חול המועד. 'ובוודאי יתחיל המועד מי"ז בתמוז ויימשך עד ט' באב, והימים שבינתיים יהיו כמו חול המועד'. (שם משמואל – פרשת קרח) כדכתיב (זכריה ח יט) כֹּה אָמַר יְ-הוָה צְ-בָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.
כ"ג ימים של קטנות שמי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב הם נגד כ"ג ימי הגדלות של ראש השנה עד שמחת תורה. כמו שכאן מתחיל ימי השכחה מי"ז בתמוז שם ההיפוך ראש השנה יום הזכרון וכו', על כן לילך בהדרגה בקטנות בימים ההם כדי שיכול לבוא לגדלות בימים הנוראים: (אמרי פנחס שער ד שבת ומועדים) תַמֻז ראשי תיבות זִ כְרוּ תּ וֹרַת מֹ שֶׁה עַבְדִּי (מלאכי ג כב), וגם תַמֻז ראשי תיבות ז' מן מ' תן ת' ורתינו, כי בשבעה עשר בתמוז ירד משה רבינו מן ההר עם הלוחות, כדי ליתן תורה לישראל, אבל כשראה את העגל, שבר את הלוחות בתחתית ההר, וזה גרם שכחת התורה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עירובין נ"ד.) אִלְמָלֵי לֹא נִשְׁתַּבְּרוּ לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת - לֹא נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, ולכן חסרה אות ו' מראשי תיבות תמו"ז, כי אות ו' מרמזת על הלוחות שהיו ארכן ו' ורחבן ו' (בבא בתרא י"ד.), ובתמוז צריכין להמשיך הזיכרון לתקן השכחה של שבירת הלוחות. (ליקוטי מוהר"ן א ריז)
וּמָה רָאָה קֹרַח לַחֲלֹק עִם מֹשֶׁה ? נִתְקַנֵּא עַל נְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל , שֶׁמִּנָּהוּ מֹשֶׁה נָשִׂיא עַל בְּנֵי קְהָת עַל פִּי הַדִּבּוּר, אָמַר קֹרַח, אַחֵי אַבָּא אַרְבָּעָה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ו') 'וּבְנֵי קְהָת' וְגוֹ', עַמְרָם הַבְּכוֹר נָטְלוּ שְׁנֵי בָנָיו גְּדֻלָּה, אֶחָד מֶלֶךְ וְאֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל, מִי רָאוּי לִטֹּל אֶת הַשְּׁנִיָּה? לֹא אֲנִי שֶׁאֲנִי בֶּן יִצְהָר, שֶׁהוּא שֵׁנִי לְעַמְרָם, וְהוּא מִנָּה נָשִׂיא אֶת בֶּן אָחִיו הַקָּטָן מִכֻּלָּם, הֲרֵינִי חוֹלֵק עָלָיו וּמְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו. (רש"י - טז א)
תנן בפרק בן זומא (אבות ד, כא) רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם . וקשה למה חשיב אלו ביותר משאר עבירות שחייבין בהן מיתה בידי שמים. על דרך הפשט , הקנאה גורמת מיתה בטבע כמו שכתוב (משלי יד, ל) וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה . התאוה מוציאה את האדם מהעולם ועדיין לא נשלמה תאותו, וכמו שאמרו רז"ל (קה"ר א, לד) אין אדם מת וחצי תאותו בידו. והרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, ואמרו רז"ל (דב"ר ט, ט) מאה מיתות ולא קנאה אחת. ורש"י פירש משנה זו על אדם הראשון, שאלה המדות הוציאו אותו מהעולם. הקנאה , מלאכי השרת צלו לו בשר ומזגו לו יין (סנהדרין נט, ב), וראו כבודו ונתקנאו. והתאוה , להפרי. והכבוד , שהיה לו נתגרש מגן עדן. ויש אומרים, הקנאה שקנא קרח במשה ואהרן כו'. ג' רעות אלה הם ג' אבות הטומאה שנכללין בהם כל המדות הרעות. וכל ג' הנ"ל כשהם לטובה כוללים כל המדות הטובות, ועליהם רמז בן זומא בריש הפרק (אבות ד, א) איזה חכם כו', איזה גבור כו', איזה עשיר כו', כי הגבורה מדת הקנאה, כמ"ש גבור בגבור כמותו. [דהיינו שאין גבור מתקנא כי אם בגבור כמותו] וכן כתיב (במדבר כה, יא) בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי , פירש רש"י בְּנָקְמוֹ אֶת נִקְמָתִי, וקנאת סופרים יקנא אדם לטהר מעשיו וילחם עם יצרו שזהו המלחמה גדולה כמאמר הפיליסוף שפגע באנשי חיל שכבשו מלחמה גדולה אמר להם כבשתם מלחמה קטנה, ולא כבשתם מלחמה הגדולה, היא מלחמת אדם עם יצרו שזו המלחמה אינה פוסקת. (הובא בחובת הלבבות) ועל זה אמר איזה גבור הכובש את יצרו. איזה עשיר השמח בחלקו, היפך התאוה שאין אדם מת וחצי תאותו בידו. איזה חכם הכבוד האמתי היא החכמה כמ"ש (משלי ג, לה) כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ . ועל זה אמר 'איזה חכם הלומד מכל אדם', ואינו רודף אחר הכבוד ואז הכבוד רודף אחריו וזה הלומד מכל אדם. וכמאמר רבי יוסי (מכות י, א) הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולם. ועל ג' אלה אמר הפסוק (ירמיה ט, כ) אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ . רצה לומר, לא יתהלל בג' אלה כשהם מצד חומרו. וזהו שאמר חכמתו גבורתו עשרו , דאז הם קנאה ותאוה וכבוד . כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל בג' אלה כשהם מצד הש"י וזהו הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי . חכמה , כמו שכתוב (דניאל ב, כא) יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין . גבורה , כי לו יתברך הגבורה, ואמרו בברכות (עי' סוכה נב, א) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו. העושר , לו יתברך העושר והוא קוצב לכל בריה ונותן לו חלקו הראוי לו. (של"ה, תורה שבכתב, קרח, תורה אור)
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר (טז א) אמר שמי קֹרַח בגימטריא אֶלְעָזָר (308) ובאתי מיצהר שכולו זית לכן ראויה גם לי הכהונה כמוהו, וכן במלכות שהמלכים נמשחים בשמן, לכך נאמר בֶּן יִצְהָר . (פענח רזא) ועוד קֹרַח במילוי כזה קו 'ף ר י' ש חי 'ת האות האמצעית בגימטריא כ"ו . וּמָה רָאָה קֹרַח לַחֲלֹק עִם מֹשֶׁה ראה שאמצע שמו במילוי עולה בגימטריא יהו-ה. קורח היה בעל רוח הקודש וראה שיצאו ממנו צאצאים שיעמדו וישוררו בבית המקדש. מכאן הסיק קורח שלפחות אחד מעדתו ינצל, והיה בטוח שיהיה זה הוא אשר יִנָּצֵל. הוא ראה את שמואל הנביא ששקול כמשה ואהרון ואמר: 'בשבילו (בזכותו) אני נמלט'. הוא ראה כ"ד משמרות שעתידות לעמוד מבני-בניו, וכולן מתנבאות ברוח הקודש.
מַחֲלֹקֶת באותיותיה נדרשת – מ' מכה. ח' חרון. ל' לקוי. ק' קללה. ת' תועבה, וי"א ת' תכלית היינו כליה מביא לעולם. (מד"ר פרשה יחי ב)
הַאי תִּיגְרָא דָּמְיָא לְצִינּוֹרָא דְּבִידְקָא (דְּמַיָּא), כֵּיוָן דְּרָוַוח – רָוַוח. פרש"י - כשהנהר גדל פעמים שהוא יוצא לשדות שעל אגפיו כעין ניגרים וצינורות קטנים ואם אינו סותמו מיד הולך ומרחיב ושוב אינו יכול לסותמו. והיינו דקאמר קרא (משלי יז יד) פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן כלומר ראשית מדון ומריבה דומה לפוטר מים פוטר פותח כמו פֶּטֶר רֶחֶם. (סנהדרין ז.) וזה מרומז במילה מַחֲלֹקֶת – תחילתה כפתח צר – אות מ ', אח"כ מתרחבת כמו פתח האות ח ', ועולה עד לרקיע כגובה האות ל ', ויורדת עד לתהום כעומק האות ק ', ושוב מתייצבת המחלוקת כיציבות האות ת ' שעומדת על שתי רגלים. (השל"ה הקדוש)
שאלות
א. וַיִּקַּח קֹרַח (טז א) מֶה עָשָׂה? עָמַד וְכָנַס מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת, וְהִלְבִּישָׁן טַלִּיתוֹת שֶׁכֻּלָּן תְּכֵלֶת. בָּאוּ וְעָמְדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה; אָמְרוּ לוֹ: טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ
שֶׁל תְּכֵלֶת, חַיֶּבֶת בְּצִיצִית אוֹ פְּטוּרָה, אמר להן חייבת. בית מלא ספרים מה הוא שיהא פטור מן המזוזה, אמר להן חייב. מה הטעם שנקט קרח דווקא
טלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים.
ב. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ . (טז לב) מה הטעם שלא הזכיר כאן את נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם
וְטַפָּם , ואילו לעיל כתיב (טז כז) וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם . הזכיר גם
אותם.
ג. וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְ-הוָה . (יז ו) לכאורה איך שייך לטעון טענה כזו על משה ואהרן
שהם המיתו את קורח ועדתו אחרי שראו מה שהתרחש בדרך נס וכאשר נקהלו על משה הענן מכסה אותו וכבוד ה' נראה.
ד. וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם . (טז ב) לכאורה לקורח היו טענות חזקות עד שהצליח לשכנע מאתיים
וחמישים ראשי סנהדראות ללכת עמו. מהי ההוכחה הטובה ביותר שדאג לכבוד עצמו ולא לשם שמים.
ה. הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע .(טז כא) לכאורה אם ישראל לא חטאו ולא מרדו ברבם, למה היה הקצף עליהם לאמר וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע ,
ואם גם הם מרדו כקרח וכעדתו, איך יאמרו משה ואהרן (טז כב) הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף .
ו. לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל י-ְהוָה וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תלונו [ תַלִּינוּ ] עָלָיו . (טז יא) מה הטעם דכתיב תלונו וקרי תַלִּינוּ .
ו. ראיה בפרשה שמעלים בקודש ולא מורידים.
ז. פרש"י (טז א) - וּמָה רָאָה קֹרַח לַחֲלֹק עִם מֹשֶׁה? נִתְקַנֵּא עַל נְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל, שֶׁמִּנָּהוּ מֹשֶׁה נָשִׂיא עַל בְּנֵי קְהָת עַל פִּי הַדִּבּוּר. אָמַר קֹרַח: אַחֵי
אַבָּא אַרְבָּעָה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּבְנֵי קְהָת' וְגוֹמֵר) שמות ו,יח( עַמְרָם הַבְּכוֹר, נָטְלוּ שְׁנֵי בָּנָיו גְּדֻלָּה: אֶחָד מֶלֶךְ, וְאֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל; מִי רָאוּי לִטֹּל אֶת הַשְּׁנִיָּה? לֹא אֲנִי,
שֶׁאֲנִי בֶּן יִצְהָר שֶׁהוּא שֵׁנִי לְעַמְרָם? וְהוּא מִנָּה נָשִׂיא אֶת בֶּן אָחִיו הַקָּטָן מִכֻּלָּם; הֲרֵינִי חוֹלֵק עָלָיו וּמְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו (תנחומא א(.. מה הטעם שקֹרַח באמת לא
נתמנה להיות נשיא על בני קהת.
ח. באיזה סעודה אם היא בארץ ישראל היא סעודת מצוה ואותה סעודה אם היא בחוץ לארץ אינה סעודת מצוה.
ח. וַיִּשְׁלַח יְ-הוָה אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח . (שמואל א יב יא) מה הטעם שהקדים את
שמשון ליפתח הרי יפתח היה לפניו. ומה הטעם שמנה את שמואל אחרון.
ט. וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן . (טז א) מדרש פליאה – 'מה ראה קֹרַח לחלוק על הכהונה? פרשת
פרה אדומה ראה'. והוא טוען ביאור.
י. וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. (טז יב) מה הטעם שלא הזכיר משה בְּנֵי רְאוּבֵן .
כ. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה . (טז יד) מה כוונתם הָאֲנָשִׁים הָהֵם , והם לא
אמרו הָאֲנָשִׁים האלה וגם לא אמרו עינינו .
ל. הקשר בין פרשת השבוע לבין הקריאה בהפטרה.
מ. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ . (טז לב) מה הטעם שנבלעו באדמה דווקא ולא מתו במגיפה
או במיתה אחרת.
נ. וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב (טז א) כתיב בתהלים (קו יז) תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם . מה הטעם שייחס הכתוב את ה'עדה' יותר לאבירם
מאשר לדתן, דכתיב עֲדַת אֲבִירָם .
ס. בשעה שמשביעים את האדם בבית דין היו מאיימים עליו ואומרים לו פסוק מפרשתנו. ביאור הקשר בין הפסוק בפרשתנו לשבועה.
ע. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר . (טז יג) תִשְׂתָּרֵר הִשְׂתָּרֵר לכאורה הוי כפל לשון, ומהו גַּם .
פ. וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים . (יז כג) מה הטעם שיצאו דווקא שקדים. ועם ישראל נמשלו לענבים שנאמר (תהלים פ
ט) גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ . נמשלו לזית, (ירמיהו יא טז) זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא י-ְהוָה שְׁמֵךְ . תמר – (שה"ש ז ח) זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר . ועוד.
צ. הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע . (טז כא) למה אמר הִבָּדְלוּ ואח"כ וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע . והקב"ה יש בידו להמית ולהחיות ולא היה צריך
הבדל אצלו שהרי יכול הוא להמית את הרבים ולהציל את היחיד בתוכם, וכמו שאמרו רז"ל 'שנים ושלשה היו מתכסין בטלית אחד, השנים מתים
והאמצעי נצול', וכענין שכתוב (תהלים צא) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ .
ק. וַיְדַבֵּר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר . הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע . (טז כ-כא) פרש"י - לֵאמֹר שבתורה שהשכינה מדבר הדבור
למשה לחזור הוא ולאמרו לישראל. (סוטה כז:). מהו כאן בתיבת לֵאמֹר , למי יאמר משה.
ר. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ . (טז לב) באיזה תאריך היתה בליעת עדת קרח.
ש. באיזה מקרה לא יברך שהחיינו בפדיון הבן. (לידה רגילה, פטר רחם, לא נולד לבת כהן או בת לוי)
ת. וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְ-הוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה . (טז ל) שבעה מדורים לגיהנם וְאֵלּוּ הֵן: שְׁאוֹל,
וַאֲבַדּוֹן, וּבְאֵר שַׁחַת, וּבוֹר שָׁאוֹן, וְטִיט הַיָּוֵן, וְצַלְמָוֶת, וְאֶרֶץ הַתַּחְתִּית. (עירובין יט.) שְׁאוֹל הוא המדור השישי וַאֲבַדּוֹן הוא המדור השביעי, ומי שנדון לרדת
לשני מדורים אלה אינו יוצא מהם כלל כמו שנאמר יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה (איוב ז ט). לכאורה קשה מהפסוק (ש"א ב ו) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל שמשמע
שהקב"ה כן מעלה מן השאול.
ת. תיבה עם הגימטריא הגבוהה ביותר בכל חמשת חומשי תורה הנמצאת בפרשתנו. והיא עולה בגימטריא ט"ו מאות. (1500)
תשובות
א. אהרן רמז לטלית – כשם שהטלית מתכסה בה האדם ומקפת אותו מכל סביבותיו, כך אהרן על ידי עבודתו וקרבנותיו מגן על ישראל ומכפר עליהם.
הספרים רמז למשה רבינו שעל ידו ניתנה תורה לישראל. (פנים חדשות, רבינו בחיי) *
ב. בְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ - כי היו גדולים צדיקים וטובים וזכותם עמדה להם ולא היו לו בנים ובנות קטנים, לכך לא הזכיר הכתוב בקרח טף. (הרמב"ן)*
ג. גרמתם למיתתם ולא הרגתם אותם ממש שכן על ידכם נענשו. תרגום אונקלוס אַתּוּן גְּרַמְתּוּן דְּמִית עַמֵּיהּ דַּייָ. וקי"ל (שבת קמ"ט:) כָּל שֶׁחֲבֵירוֹ נֶעֱנָשׁ עַל יָדוֹ
אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לפיכך הראה הקב"ה שמשה ואהרן נקיים וירד הענן לעיני כל העדה. (באר יוסף)
ד. דתן ואבירם הם ההוכחה הטובה ביותר שקורח דאג רק לכבודו, שאם כוונתו היתה לשם שמים מדוע צירף אליו את הרשעים הללו. (יראה ודעת)
ראיה נוספת – אָמַר רַבִּי לֵוִי: מַשּׂאוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח, וְכוּלְּהוּ אַקְלִידֵי וּקְלִיפֵּי דְגִלְדָּא. וכולם מפתחות ומנעולים
של עור (פסחים קיט .). ולמה דווקא על פרדות לבנות? מסביר המהרש"א - לפי שפרדה לבנה כשהיא נותנת בעיטה למישהו רוב הסיכויים שלא יחיה
והמכה לא מתרפאת. אהרן ועוזיאל מסרו נפשם למען עם ישראל, וקורח מסר את נפש עם ישראל על ממונו. (מדשן ביתך)
ה. הרהרו אחר רבם – אמרו ייתכן שהקב"ה קיבלם ושוב יחזיר העבודה לבכורות כפי שתבע קרח. והם כמהרהרים אחרי השכינה ומוותרים על נבואת
נביא בלבם וחייבין מיתה בידי שמים. ומשה ואהרן לימדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קרח, והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות
לבדו לפרסם ולהודיע ענשו לרבים. (הרמב"ן, רבינו בחיי) וי"א מפני שלא מחו בידם. וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון (רמ"א –
שו"ע יו"ד קנז א) ומשה ואהרן התפללו על שאר העדה שהקב"ה יסלח להם מאחר ולא נטלו חלק במחלוקת. (מוהרי"א)
ו. ו' אנשים היו חלוקים – משה, אהרן, אלעזר, איתמר, נחשון ואליצפן. ועוד כאילו כתוב וי, וי שאתם חולקים על רבכם. (פענח רזא) שכל החולק על רבו
כחולק על השכינה. (סנהדרין קי.)
ו. וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ (יז ג) ומנלן דמעלין בקודש אמר רבי אחא בר יעקב דאמר קרא (במדבר יז, ג) וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי
הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְ-הוָה וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שבתחילה בזמן שניתנה בהן הקטורת היתה קדושתן של המחתות כקדושת תשמישי מזבח
(ששימשו להקטרת הקטורת), ועכשיו שנעשו לציפוי למזבח, העלו אותן בקדושתן, לכלל קדושת גופו של מזבח . (מנחות צט.)
ז. זקן היה יותר מבן נ' שנה, וממילא פסול לעבודת הלויים, ואין למנות לנשיא מי שפסול לעבודה. לעומת זאת אליצפן היה פחות מבן נ' שנים. (שפת אמת)*
ח. חנוכת הבית בארץ ישראל הוי סעודת מצוה, אבל לא בחוץ לארץ. (מגן אברהם בשם ספר ב"ש – שו"ע או"ח תקסח ב)
ח. חשיבותם קמ"ל כדרך שמנו בתורה את המרגלים לפי חשיבותם. ואמרו במדרש (במדב"ר פי"ט) שלא היה בכולן קל מיפתח. והוא שאמרו (ר"ה כה:) מֹשֶׁה
וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ (תהלים צט ו) שָׁקַל הַכָּתוּב שְׁלֹשָׁה קַלֵּי עוֹלָם כִּשְׁלֹשָׁה חֲמוּרֵי עוֹלָם, לוֹמַר לָךְ: יְרוּבַּעַל בְּדוֹרוֹ - כְּמֹשֶׁה בְּדוֹרוֹ, בְּדָן
בְּדוֹרוֹ - כְּאַהֲרֹן בְּדוֹרוֹ, יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ - כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ. וכיון שנמנה אחרון משמע שהוא היה הקטן שבכולם בתורה. ומה שמנה שמואל את עצמו
באחרונה זהו דרך ענוה. (טעמא דקרא)
ט. טמא מת לא בעי לטהרתו גילוח ותנופה אלא אפר פרה אדומה. והנה תחילת לגלוגו של קֹרַח על משה ואהרן היה על שאהרן גילח את כל הלוים והניף
אותם תנופה, והטעם משום שהלוים היו חילוף הבכורים שנטמאו בע"ז של העגל, דעבודה זרה מטמא כמת ומצורע נמי אתקש למת ומצורע בעי גילוח
וגם קרבנו בעי תנופה. לכך משראה פרשת פרה אדומה לגלג על משה. (חת"ס עה"ת) *
י. יעקב אבינו בצוואתו – ברכתו אמר לראובן (בראשית מט ד) פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר , ולא משה בדה זאת מלבו, לכך לא הזכיר בְּנֵי רְאוּבֵן שרצה לומר להם
שישכחו את טענתם שלראובן כבכור מגיעה המלוכה בישראל. (אזנים לתורה)
כ. כנעניים הוי הָאֲנָשִׁים הָהֵם , והכי קאמר גם אם תנקר את עיני הכנענים לא נוכל לעלות עליהם לגודל חזקם ורוב גבורתם. א"נ אף עיור בצהרים ימשש
ויבין שאין בך ובציוויך ממש לכן לֹא נַעֲלֶה . והוא משל להסתרה מלהבין הטעות. ד"א וכי רוצה אתה לסמות את עינינו שאין אנו מבינים טעותך ובדויי
לבך. (פענח רזא) ורש"י פירש 'כְּאָדָם הַתּוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּחֲבֵרוֹ.' א"נ גם אילו הענשת אותנו בניקור עינים לֹא נַעֲלֶה. א"נ הוא משל הדיוט שאומרים בני אדם
עיני פלוני סגורות הן לכך אינו רואה, התרצה לנקר עיני הָאֲנָשִׁים הָהֵם היוצאים ממצרים שלא יראו, וכאלו אמרו התרצה לנקר עיניהם שלא תראנה,
כי בודאי זה שעשית דבר ניכר ונראה לעינים. (רבינו בחיי) *
ל. לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם (במדבר טז טו(. שמואל הנביא מוכיח את ישראל על שביקשו להם מלך ומאסו במלכות ה' ובעבדיו
הנביאים ואומר ששירת את העם באמונה (ש"א יב ג) אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי . ושמואל היה מבני בניו של קורח.
מ. מידה כנגד מידה – הם חלקו על משה רבינו וממילא ערערו על התורה שנתן. ודרשו חז"ל (שבת פח.) ' יוֹם הַשִּׁשִּׁי ', ה׳ יְתֵירָה לָמָּה לִי? - מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה - אַתֶּם מִתְקַיְּימִין, וְאִם לָאו - אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם
וְהָאָרֶץ נתקיים העולם. לכן אלו שעירערו על אמיתות התורה נבלעו באדמה ונעלמו מן העולם. (מעיין השבוע בשם ר' סולימאן אוחנא מתלמידי האר"י) *
נ. נגררים ונטפלים אחר קורח ייחס אותם ל' עֲדַת אֲבִירָם ' לפי שאף אבירם עצמו היה מושפע ונטפל. שהרי על הפסוק (שמות ב יג) וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים
נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ , אומרים חז"ל כי הנצים היו דתן ואבירם, והמכה היה דתן. תרגום יונתן - וְהָא דָתָן וַאֲבִירָם גוּבְרִין יְהוּדָאִין נָצָן וְכַד
חֲמָא דִי זְקַף דָתָן יְדֵיהּ עַל אֲבִירָם לְמִימְחֵיהּ, הרי שדתן היה רשע יותר מאבירם, בעוד שאבירם היה רק נטפל אליו. לפיכך כתיב עֲדַת היינו לנגררים
ולנטפלים אחר קורח הוא ייחס אותם לעֲדַת אֲבִירָם . ובליעה ממש נאמר על דתן וַתִּבְלַע דָּתָן שנבלע עמוק מאוד, ועל הנטפלים נאמר וַתְּכַס עַל עֲדַת
אֲבִירָם משמע כיסוי בלבד ולא בליעה. (מאה קשיטה לרבי מנחם עזריה מפאנו) *
ס. סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה – שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין, אַף הִיא בִּלְשׁוֹנָהּ נֶאֶמְרָה. בכל לשון שהנשבע מבין, ולאו דווקא בלשון הקודש אוֹמְרִים לוֹ:
הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסִינַי 'לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ לַשָּׁוְא' וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן
מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּו, וּמִכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּו וכו' וְאִם אָמַר: 'הֲרֵינִי נִשְׁבָּע' – הָעוֹמְדִין שָׁם אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: ' סוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳'.
וּכְשֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין. (שבועות לט.) הביאור בזה כיון דעדת
קרח נשבעו לשקר על כן הרוצה להישבע אומרים לו פסוק הנאמר אצלם. (פרדס שמאי) *
ע. עכשיו אתה משתרר עלינו, גַּם הִשְׂתָּרֵר פירושו גם מקודם במצרים כשאמרת לנו (שמות ב יג) לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ . (פרדס שמאי)
פ. פרי השקד הוא מכובד וממהר לצאת משנה לשנה יותר משאר פירות, ומפני זה נקראו שקדים מלשון שקידה, כמ"ש (ירמיה א יב) כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי
לַעֲשֹׂתוֹ , והפרי הזה מר מתחלתו רמז שכל המערער על הכהונה הקב"ה ממהר להפרע ממנו ומותח כנגדו מדת הדין. (רבינו בחיי)
צ. צדקתם של משה ואהרן בתוך בני ישראל הגינו עליהם, על דרך שמצאנו (תענית כ:) גבי רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, שהיה בתוך בית רעוע וכל זמן שהיה בתוך
הבית לא נפל הבית, שהיתה צדקתו מגינה על הבית וכשהוציאוהו נפל הבית. לפיכך אמר הקב"ה הִבָּדְלוּ ועל ידי זה וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע . (אמרות ה') *
ק. קב"ה פתח לו כאן פתח שיבקש עליהם רחמים וזה כוונת לֵאמֹר שיאמר לפניו דברי ריצוי וכן עשה משה רבינו תיכף דכתיב וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ
וגו' והועילה תפילתם. (פרדס שמאי בשם מלא העומר)
ר. ראש חודש היה – שהרי אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: וּשְׁמַעִית דַּהֲווֹ אָמְרִין: 'מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְהֵן בַּדָּאִין'. אֲמַר לִי: כֹּל תְּלָתִין יוֹמֵי מַהְדַּר לְהוּ גֵּיהִנָּם לְהָכָא
כְּבָשָׂר בְּקַלַּחַת, וְאָמְרִי הָכִי: 'מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְהֵן בַּדָּאִין'. פירש הרשב"ם – כל ראש חודש. (בב"ב עד.) *
ש. שליח שפודה את הבן אין לברך שהחיינו לא השליח ולא האב, ומבטלא ברכת שהחיינו כשפודה ע"י שליח. (טעמי המנהגים בשם תשובת פני אריה ובשם הצל"ח)
ת. תחיית המתים יעלה הקב"ה את היורדים לשאול. כמו שנאמר שם יְ-הוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה שמדבר בזמן תחיית המתים מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל . ודוקא מן השאול
כי מן האבדון אין יציאה כלל. אבל עד לתחית המתים גם מן השאול אין עולים כלל. (פניני הגר"א) *
ת. תִשְׂתָּרֵר (טז יג) בגימטריא ט"ו מאות (1500). וכן כל אותיות האלפא ביתא עולים ט"ו מאות פחות ה'. שים תחתם ה' אותיות כפולות דהיינו מנצפ"ך
למלאות המספר, וכך אמר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ ששמעת התורה הכתובה באלפא ביתא מפי הגבורה גם אנו שמענו. (פענח רזא) דבדיבור אָנֹכִי יְ-הוָה
אֱ-לֹהֶיךָ נכלל כל תרי"ג המצוות מצד הנותן ולא מצד המקבל. (רזא דמאיר)
מקורות / חידודון *
א. קורח ועדתו לגלגו על כל מצוות שבתורה, באמרם שמשה בדה אותם מלבו ח"ו, אך בחרו דווקא בשני המצוות הללו כדי לרמוז על טענתם. הם טענו שעם ישראל כולו קדוש, ובזה הוא דומה לבית שמלא ספרים או לבגד שכולו תכלת, שאינם צריכים מזוזה או חוט תכלת. כוונתם בזה שאין צורך במשה רבינו איש התורה הרומזת במזוזה, ואין צורך באהרן הכהן הלבוש בגד תכלת הרומזת בחוט תכלת שבציצית. (צידה לדרך)
ב. וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח - ואת כל האדם אשר לקרח הנמשכים אחריו במחלוקתו. ולכן לא מתו בניו שלא נגררו אחריו בזה. (ספורנו)
ז. בשעה שהרג משה את המצרי נולד קורח. (מגיד מישרים שמות כ). ובמד"ר (פרשה י"ח אות ב) איתא קורח מטועני הארון היה. וי"ל שהכוונה שהיה ממשפחת קהת שהם היו מטועני הארון דהיינו בניו ומשפחתו ולא הוא עצמו שהרי כבר עבר את הגיל המותר. החידושי הרי"ם כותב שקורח היה במחלוקת בן מאה ושלושים שנה.
ט. קֹרַח היה במדרגה גבוהה מאד שהשיג טעם של פרה אדומה והיה סבור להיות במקום משה. 'פרשת פרה אדומה ראה' וידוע בכמה מקומות ד'ראיה' הוא לשון הבנה, כמו (ש"ב טו ג) רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים , שמכח שהשיג טעמו של פרה הרהיב בנפשו עוז לחלוק על משה רבינו ובשביל גאוותו נפל ונשבר. (ישמח משה עה"ת)
איתא במ"ר פ' חקת - ר' חנן בן פזי פתר קרא בפ' פרה שיש בה משבעה שבעה. שבע פרות ,שבע שריפות, שבע הזיות, שבע כיבוסין, שבעה טמאים, שבעה טהורים, שבעה כהנים. ואם יאמר לך אדם חמשה הן אמור לו וַיְדַבֵּר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה (במדבר יט ב). פי' שגם משה היה כהן ע"ד שאחז"ל בזבחים שכל מ' שנה שימש משה בכה"ג וא"כ כיון שראה קרח פ' פרה אדומה הואיל ושם מוכח שע"כ יהיה משה גם כן כהן גדול כל מ' שנה לפי שפרשת פרה אדומה נאמרה בר"ח ניסן כדאיתא ח' פרשיות נאמרו באותו יום וא"כ כשהם שנים כה"ג אז אהיה גם אני כה"ג. (ידי משה מד"ר פי"ח)
פרשת פרה אדומה ראה – שמע שפרה אדומה באה לכפר על חטא העגל 'תבוא האם ותקנח צואת בנה' והיה סבור שאין עוד צורך בסנגוריה של משה רבינו אָנֹכִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ 'לי ציוית ולא להם' על כן אמר כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים . (פנינים יקרים)
פרה אדומה בגימטריא זה על עון עגל (341) (בעה"ט)
כ. תרגום יונתן - הַעֵינֵיהוֹן דְגוּבְרַיָא הָאִינוּן דִבְאַרְעָא הַהִיא תְּסַנְוַור וּתְנַצֵחַ יַתְהוֹן לָא נֵיסוֹק לְתַמָן .
מ. הטעם שנבלעו באדמה דווקא – הוא חלק על כהונתו של אהרן משום שרצה להתמנות בעצמו ככהן גדול. הוא רצה לעלות למעלה – וירד חיים למטה. (צוף דבש)
לפי שקין נתגלגל שלוש פעמים מצד נפש רוח נשמה, דהיינו במצרי שהרג משה, ויתרו וקרח. ומשה גלגול של הבל, עשה בו נקמה שלוש פעמים. ויתרו נתן לו צפורה שהיא תואמתו היתרה. וקרח נהרג ומיתתו בבליעה מדה כנגד מדה, כי פצתה האדמה לבלוע דם הבל. (אור תורה בשם השל"ה)
א"נ גזירה על המת שישתכח מן הלב (ברכות נח:) וכאן רצה הקב"ה שאלו לא ישתכחו מליבם של בנ"י, כדי שיזכרו היטב בגנות המחלוקת. לפיכך הורידם חיים שלא ישתכחו מהלב כשאר מתים. (מדשן ביתך) הם רצו להגביה על כל, לפיכך נשפלו. וכן עוזיה רצה להיכנס לפני ולפנים ונשתלח חוץ למחנה. (מושב זקנים)
האם רק אתה ואהרן אחיך הנכם 'עיני העדה' ואת 'עיני האנשים ההם תנקר' – הן אינן שוות כלום בעיניך ואין אתה מצרף אותנו בענייני ההנהגה. (אזנים לתורה)
הקב"ה כפה על בנ"י הר כגיגית לבלוע אותם אם לא ירצו לקבל התורה. ועתה מאחר שהם נדחים מהתורה יבוא הקב"ה ויברא פה לאדמה לבלוע אותם כפי שעשה במתן תורה. (תוספות)
נ. ' דָּתָן ' – שֶׁעָבַר עַל דָּת אֵל , ' אֲבִירָם ' – שֶׁאִיבֵּר עַצְמוֹ חיזק לבבו מֵעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה , 'וְאוֹן' – שֶׁיָּשַׁב בַּאֲנִינוּת, 'פֶּלֶת' – שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ פְּלָאוֹת, 'בֶּן רְאוּבֵן' – בֵּן שֶׁרָאָה וְהֵבִין. (סנהדרין קט ב)
ס. משביעין אותו בכל לשון שהוא מבין ויאיימו עליו (פי' ענין אימה) קודם שישביעוהו ואומרים לו הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא ובכל העבירות שבתורה נאמר ונקה וכאן נאמר לא ינקה וכל העבירות שבתורה נפרעים ממנו וכאן ממנו וממשפחתו ולא עוד אלא שגורם ליפרע משונאיהם של ישראל שכל ישראל ערבים זה לזה כל עבירות שבתורה תולים לו שנים ושלשה דורות אם יש לו זכות וכאן נפרעים מיד דברים שאין אש ומים מכלים אותם שבועת שקר מכלה אותם אמר איני נשבע פוטרים אותו ונותן מה שטען חבירו אם אמר הריני נשבע וחבירו תובע העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי הרשעים האלה ואומרים לא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על דעתינו ועל דעת ב"ד. (שו"ע חו"מ פז כ)
צ. ומה שהוצרך לומר הִבָּדְלוּ והקב"ה יש בידו להמית ולהחיות ולא היה צריך הבדל אצלו שהרי יכול הוא להמית את הרבים ולהציל את היחיד בתוכם, וכמו שאמרו רז"ל שנים ושלשה היו מתכסין בטלית אחד השנים מתים והאמצעי נצול, וכענין שכתוב (תהלים צא) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ , וא"כ מה צורך לומר הִבָּדְלוּ . אלא כדי שלא ידבק בהם האויר הרע שבמכת הדבר, כענין האמור באשתו של לוט (בראשית יט) וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח . או מטעם שאמרו רז"ל כשמדת הדין מתוחה אינו מבחין בין צדיק לרשע. או אפשר לומר שאמר כן לכבוד הצדיקים, שהקב"ה לא ישלח ידו בהם בעוד שהצדיקים ביניהם.
(רבנו בחיי)
הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת - לא על משה ואהרן הוא אומר, כי לאלה לא תפגע מדת הדין הגם שיהיו בתוך העדה הכלה, ח"ו, וזה לך האות: אהרן - שהיה בתוך עדת קרח ונבקעה האדמה תחתיהם ולא נפגע, אלא כוונת מאמר ה' הוא על הצדיקים שהיו בתוך העדה כיהושע וכלב ושאר הצדיקים ובני בתיהם של משה ואהרן ושל שאר הצדיקים, ולזה אמר קודם למאמר הִבָּדְלוּ , וַיְדַבֵּר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר . ואם על משה ואהרן הוא אומר לא היה צריך לומר תיבת לֵּאמֹר , אלא לֵאמֹר (לאחרים) לעדת הצדיקים הבחונים אצלם ולבניהם ובני ביתם שהיו בתוך העדה. (אוה"ח)
וכ"כ הספורנו - הִבָּדְלוּ שלא תגין זכותכם עליהם, כענין (איוב כב ל) יְמַלֵּט אִי נָקִי .
ר. ואמר שכן הוא בכל ראש חודש - אפשר לפי שהם אמרו (טז ג) כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים רצונם שראוי מכל י"ב שבטים מכ"א להיות כהן גדול בחודש א' שיהיה מקריב כל א' בחדשו כעין הנציבים בימי שלמה ודעתם לכהונה לי"ב שבטים כנגד י"ב מזלות אבל הש"י ב"ה בחר לו כהן א' כי הוא אחד אמיתי. (חידושי אגדות – שם)
כיון שבראש חודש מקריבים שעיר לכפר על מיעוט הלבנה, שכן טענה הלבנה ואמרה רבש"ע הואיל ואמרתי דבר הגון אמעט את עצמי? למדנו מכאן שטענת הלבנה 'אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד' היתה הוגנת וצודקת, וממילא זו ראיה כי משה אמת ותורתו אמת ואכן אי אפשר שיהיו שני ברואים שווים זה לזה. (נר לדוד)
ת. שְׁאוֹל מה משמעותו בענין גיהנם ? שְׁאוֹל לשון השאלה, כי כל הנפשות גופם שלהם העיקרים הם בקבר ורק נותנים להם גופים בגיהנם דרך שאלה והשאלה, כדי שיצטערו בגיהנם יותר בעת שנידונים בו כשהם מלובשים תוך גופם ואין להם גופים שלהם אלא דרך השאלה נותנים להם. (בניהו – עירובין יט.)
חנה התפללה (שמו"א ב', ו'): מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל – ביקשה על אלו שירדו חיים שאולה, שיעלו משם בזכות שמואל הנביא.
ולכאורה מה אכפת לחנה מקורח? אלא, כיון שראתה שהוא טוען נגד שמואל הנביא טענה גדולה, כמו שרש"י אומר: קרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? אלא שעינו הטעתו, שעתידים שמואל שהוא מבני בניו להגיד שירה למנצח לבני קרח, לכן חנה התפללה על בני קרח.
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
