פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש דברים
עקב

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בס"ד אב התשפ"ו מפטיר וַתֹּאמֶר צִיּוֹן (ישעיה מט) פרשת עקב עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל בפרשת עקב 111 פסוקים = כְבַד פֶּה, וַעֲלֵה בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְ-הֹוָה אֵלַי פְּסׇל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ. (י א) בפרשת עקב 8 מצוות, מתוכן 6 מצוות עשה ו-2 מצוות לא תעשה . (ספר החינוך) עשה: ברכת המזון ⋅ אהבת גרים ⋅ יראת ה' ⋅ תפילה ⋅ חבירה ודביקות עם חכמי התורה ⋅ שבועה בשם ה'. לא תעשה: שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה ⋅ שלא ליהנות מעבודה זרה. חידה בפרשה - איזה אות לא מופיעה בברכת המזון? וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ . (דברים ח', י') תשובה – כל האותיות יש בברכת המזון חוץ מהאות "ף", לפי שכל מי שמברך ברכת המזון בכוונה אין שולט בו לא א"ף ולא שצ"ף ולא קצ"ף ומזונותיו מצוין לו בריוח ובכבוד כל ימיו והמדקדק יזהר לברך דווקא מתוך הספר ולא בעל פה. (תשב"ץ, באר היטב). כָּךְ מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבּוֹתַי, יִשְׁמְרֵם אֵל, שֶׁכָּל הַזָּהִיר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מְזוֹנוֹתָיו מְצוּיִין לוֹ בְּכָבוֹד כָּל יָמָיו. (ספר החינוך) כל המברך ברכת המזון כתיקונו כאילו קיים כל התורה כולה. (בית ועד לחכמים) רמז בפרשה – לחודש אלול וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. (ז יב) הנה כל המפרשים התקשו מהו לשון עֵקֶב, גם למה נקט וְהָיָה שהוא לשון שמחה. לעיל מיניה (ז יא) כתיב וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם. היינו הַיּוֹם בכל יום ויום, ולא לדחות המצוה והמשפטים מיום אל יום, ואף על פי כן וְהָיָה, שמחה תהיה לפניו ית"ש, עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, היינו אם ח"ו תתרשלו במצות ועל כל פנים בעֵקֶב היינו בסוף השנה שהוא אלול תִּשְׁמְעוּן וגו', וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, כי אין לך אדם מישראל שלא יהיו מעוררין אותו בהרהורי תשובה בימים האלה, רק האדם מחויב להתאמץ בדבר כשרואה שמעוררין אותו מן השמים, שיחזיק באותו התעוררות ולא יתרפה, אז אפילו רק בעֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וגו' וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ וגו'. (בני יששכר אלול מאמר א אות כ) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. (ז יב) שאלה – לכאורה קשה אם ישמעון את כל המשפטים, למה צריך את השבועה של זכות אבות. תשובה – כתיב (תהלים כג א) יְ-הֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר, דאם אדם חוסה תחת השם יתברך אין חסר לו כלום וכמו שאמרו רז"ל (קידושין פב.) רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אוּמָּנוּת? וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְּצַעַר! וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְּצַעַר? אֶלָּא שֶׁהוֹרַעְתִּי מַעֲשַׂי, וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. והנה עיקר האדם הוא הנשמה, ואם כן אם עושה רצון קונו, הוא אינו חסר מרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, והיינו יְ-הֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר דבזמן שאדם עושה רצון קונו איננו צריך לזכות, רק הוא בטבע הבריאה ומטובו לזון את ברואיו, וכמו שיש ק"ו מחיה ועוף, ואם כן זכות אבות נשאר לדברים היותר טובים שהם הדברים הרוחניים. ('ישמח משה' עה"ת) שאלה – מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. הול"ל 'לכם' לשון רבים. תשובה – בא לרמוז כי אדם אחד יכול להכריע את כל העולם לכף זכות. כמו שאמרו חז"ל (קידושין מ:) לעולם יראה אדם את עצמו, חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע עצמו לכף חובה. וזה מה שאמר וְשָׁמַר לְךָ דהיחיד מכריע את הרבים לכף זכות. (אמרות ה') וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן ס"ת הָבֵן. וְהָיָה לשון שמחה רמז שכל שעוסק בתורה בשמחה לשמה יזכה שיבוא לידי בינה, שיבין כל מה שילמד. א"נ - וְהָיָה בשכר שלומד תורה בשמחה יזכה שאע"פ שישכח מה שלמד לעתיד לבוא יזכירו אותו מה שלמד. עֵקֶב בסוף תִּשְׁמְעוּן. (מנחת יהודה) בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכׇּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ. (ז יד) סגולה בפרשה – כשיצטרך האדם לפעול ענין שלא כטבע, דהיינו אם הוא בטבע אינו מוליד, יעשה מצוה גדולה שלא כטבע ויפעול למעלה מן הטבע. (אגרא דפרקא, אות כד בשם מה"ר יחיאל מיכל מזלאטשוב זצלה"ה) תִּהְיֶה בגימטריא בימי משיח (420) מה שברכו אותן האבות וכן הנביאים משומרין להם לעתיד לבוא. שנא' וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ (ספר גימטריאות) וְהֵסִיר יְ-הֹוָה מִמְּךָ כׇּל חֹלִי וְכׇל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכׇל שֹׂנְאֶיךָ. (ז טו) שאלה – מה בא לרבות כׇּל וְכׇל. הול"ל וְהֵסִיר יְ-הֹוָה מִמְּךָ חֹלִי וְמַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וגו'. תשובה – לרבות עין הרע. וְהֵסִיר יְ-הֹוָה מִמְּךָ בגימטריא בעין הרע, כדאיתא בב"מ קז: תִּשְׁעִין וְתִשְׁעָה בְּעַיִן רָעָה. וְהֵסִיר יְ-הֹוָה מִמְּךָ כׇּל חֹלִי ס"ת בגימטריא היא המרה. דאיתא שם 'מַחֲלָה' – זוֹ מָרָה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'מַחֲלָה' – שֶׁהִיא מַחֲלָה כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. דָּבָר אַחֵר: 'מַחֲלָה', (בגימטריא 83) שֶׁשְּׁמוֹנִים וּשְׁלֹשָׁה חֳלָאִים תְּלוּיִן בַּמָּרָה. פרש"י - שהמרירה שבה גדולה ונובעת ומתפשטת בגידין ובעצמות. ובמדרש (ויק"ר פט"ז ח) חֹלִי כתיב זה יצר הרע שתחילתו מתוק וסופו מר. וְהֵסִיר בגימטריא כמו רוח. כׇּל חֹלִי בגימטריא צ"ח, שיסיר ממך צ"ח קללות שבמשנה תורה. וְכׇל מַדְוֵי כעשרת המכות. (הרוקח) א"נ כׇּל חֹלִי חולאים שאדם מביא על עצמו ע"י שאינו נזהר באכילה. או ע"י צנים פחים. (בב"מ קז, ב). ובשעת מלחמה או במדינה אחרת שאין רגיל בה, קרוב להיות נכשל בה ע"י שנוי וסת (מזג האויר) משהנהיג תחלה בארצו ובשעת מנוחה, על כן באה הברכה על זה כאן ביחוד. וְכׇל מַדְוֵי מחלות שבאו ע"י עונש ועלולים להיות בארץ ישראל כמו מכת שחין וצרעת ארבה ועוד. (העמק דבר) כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כׇּל מוֹצָא פִי יְ-הֹוָה יִחְיֶה הָאָדָם. (ח ג) רצה לומר הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ הוא הלחם החומרי, כִּי עַל כׇּל מוֹצָא פִי יְ-הֹוָה הוא דברי תורה אשר ידבר או יחשוב האדם בסעודה בשעה שהוא לועס המאכל, יִחְיֶה הָאָדָם החיים האמתיים. (שער האותיות אות ק רכב) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. (ח ט) תרגום יונתן – אַרְעָא דִי חַכִּימָהָא גָזְרִין גְּזֵרַן בְּרִירַן הֵי כְּפַרְזְלָא וְתַלְמִידָהָא שַׁאֲלִין שְׁאִילִין מְסִימָן כִּנְחָשָׁא. וכן בגמרא (תענית ד.) 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. שאלה – צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. תשובה – לפי שהוקשה לרז"ל למה הפסיק הכתוב בין אכילה לברכה בענין אחר, על כן דרשוה על התורה דשייכת לסעודה אחר אכילה קודם ברהמ"ז. כי כל שולחן שלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים (אבות פ"ג מ"ג), ובזה יהיה הכל על הסדר אכילה לימוד תורה וברכת המזון. ומזה יש ראיה שאינם יוצאים בברכת המזון בלבד כדעת כמה פוסקים, רק מחויבים לעסוק באיזה דבר תורה. ונראה ג"כ שמחויבים ללמוד בדרך קושיא ותירוץ כדברי התרגום יונתן בדרך שאלה ותשובה. וזהו שאמרו רז"ל שֶׁיּוֹשְׁבִין (שם) וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שיחויב הדבר שהדברי תורה יצא מביניהם. (ליקוטי מהרצ"א, ד"ה ארץ אשר) א"נ משום דלפי פשוטו ה"ל למכתב אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ 'כברזל' דא"א לומר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל דא"כ לאו אבנים הם וע"כ דרשו מיניה אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ, כדאמרינן נמי אַל תִּקְרֵי 'בָּנָיִךְ' אֶלָּא 'בּוֹנָיִךְ'. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִין בְּבִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם כׇּל יְמֵיהֶן נקראים בנאים. (חידושי אגדות - תענית ד.) א"נ דאמרו רז"ל (שבת קיט:) 'לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים' אם כן בזיון תלמידי חכמים גורם חורבן העיר. ואם התלמידי חכמים שהם בוניה קשים כברזל שהם תקיפים, דאז ההמון הם יראים מהם ואין מבזים אותם, אז תתקיים העיר ולא תחרב, כאלו אֲבָנֶיהָ הם בַרְזֶל שאינו נחרב, וזהו שאמר אַל תִּקְרִי 'אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל' שתתקיים כברזל אלא אם כן תקרא 'בּוֹנֶיהָ' שהם החכמים בַרְזֶל, כלומר תקיפים דאז אין מבזים אותם. (בן יהוידע – תענית שם) דרשו חז"ל 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. שתלמידי חכמים שבה מחדדין זה לזה כברזל. (תענית ד.) ידוע מה שאמרו חז"ל (קידושין מט (:מַאי עֲנִיּוּת – עֲנִיּוּת דְּתוֹרָה. דעיקר העניות היא עניות בדעת. וידוע גם שהתורה נקראת 'לחם' כמו שנאמר (משלי ט) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי, וזה פירוש הפסוק אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת היינו שלא 'בעניות דתורה' תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם ר"ל שאל תלמד תורה בקצרות השכל ח"ו, רק לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ בארץ ישראל אפשר ללמוד הכל הן בנגלה והן בנסתר, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וכדרשת חז"ל (ב"ב קנח:) אַוֵּירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים. ('ישמח משה' עה"ת) אויר ארץ ישראל מחכים, מפני כי קדוש וטהור הוא, אך חוץ לארץ שהיא ארץ העמים אוירה טמא. (בניהו - שבת קח.) אַל תִּקְרֵי 'בָּנָיִךְ' אֶלָּא 'בּוֹנָיִךְ'. בָּנָיִךְ ר"ת ברכות, נזיר, יבמות, כריתות. מסכתות אלו מסיימות במאמר זה שעניינם נוגע לשלום. (ערוך לנר יבמות קכב:) כתב הרמב"ם - היו האוכלין מעשרה ולמעלה, מזמנין בשם. כיצד, המברך אומר נברך לא-לוהינו שאכלנו משלו, והן עונין ברוך א-לוהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו, והוא חוזר ואומר ברוך א-לוהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ומתחיל ברכת המזון. (הל' ברכות פ"ה ה"ג) שאלה – מה הטעם שבברכות התורה אומר המברך 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ', והקהל עונה: 'בָּרוּךְ יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ לָעוֹלָם וָעֵד' . והוא מזכיר שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. תשובה – משם דהנה מזונות שהש"י זן ומפרנס אותו זה גם כן מצד הדין, שהדין נותן כיון שהוא בראנו לכבודו שיזון אותנו, על כן מברכין נברך אֱ-לֹהֵינוּ, שם הדין, משא"כ מה שנתן לנו את תורתו זה מצד החסד הגמור והרחמים כי גברו חסדיו עלינו להודיע לבריותיו ולגלות להם מסטורין דיליה, על כן מברכין 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ' שם החסד והרחמים. (טעמי המנהגים בשם בני יששכר) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם כאן רמז שלא יאכל אדם אכילה גסה למלאות כרסו, רק יאכל כדי חייו, כמו שנאמר (בראשית מב יט) שֶׁבֶר רַעֲבוֹן, שישבור הרעבון ולא יותר. זהו שאמר לֹא בְמִסְכֵּנֻת, ראה תראה שלא יהיה בְמִסְכֵּנֻת, אבל גם כן לא בריבוי גדול. וזה המוסר רמוז גם כן במה שנאמר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, כלומר כל מה שאתה אוכל תהיה שבע בו. כמו שאומרים לתינוק דרך מוסר, ראה כי בזה שאני נותן לך תהיה שבע כלומר לא תחפוץ יותר. (אוצרות השל"ה עקב לה) אָמַר רַב יְהוּדָה: מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן לְאַחֲרֶיהָ מִן הַתּוֹרָה — שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח י): וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ. מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַתּוֹרָה לְפָנֶיהָ מִן הַתּוֹרָה — שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב ג): כִּי שֵׁם יְ-הֹוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ. (ברכות כא.) שאלה – מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה. תשובה – מאחר ובלימוד התורה אין כזה מושג גמר וסוף, לכן מהתורה אין חיוב ברכה כי אם בתחילת הלימוד בלבד, לומר לך שאין לתורה מידה וגבול. לעומת זאת בברכת המזון שאנו עסוקים באכילה, ראוי שיעשה בו האדם גמר וסוף. ואדרבה עוד לפני שהוא שבע כראוי עליו למשוך עצמו מן האכילה ולכן הברכה באה רק לאחריה. הלכה זו גם באה לרמוז לנו כי בעסק התורה ככל שהאדם ילמד עוד ועוד, יהיה נחשב בעיניו כהתחלה בלבד, אולם כשיאכל משהתחיל לאכול יהיה נחשב לו כאילו אכל כל מה שראוי לאכול, ומיד יתן דעתו על סילוק וגמר המאכל אשר לפניו. (בניהו – ברכות כא.) וכתב הרמב"ם - לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא כְּרֵסוֹ אֶלָּא יִפְחֹת כְּמוֹ רְבִיעַ מִשָּׂבְעָתוֹ. (משנה תורה הל' דעות ד) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. (ח יז) וְזָכַרְתָּ אֶת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ וגו' שאלה – לכאורה חסר כאן הסיום דהוה ליה לומר 'לֹא תֹּאמַר כֵּן' וְזָכַרְתָּ אֶת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ וגו' תשובה – בתמיה קאמר, וכי על אלה הדברים תוכל לומר כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה והרי זה ברור שזה מהקב"ה כך וְזָכַרְתָּ אֶת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ שהכל רק מהקב"ה. (טעמא דקרא) וכ"כ הנציב - היאך אפשר שתאמר בלבבך כך אחר שהראית לדעת כ"כ. (העמק דבר) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְ-הֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעׇבְדוֹ בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם. (יא יג) פרש"י – עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בַּלֵּב, וְזוֹ הִיא תְּפִלָּה (תענית ב' ע"א). שֶׁהַתְּפִלָּה קְרוּיָה עֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא' (דניאל ו,יז); וְכִי יֵשׁ פּוּלְחָן בְּבָבֶל? אֶלָּא עַל שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ' וְגוֹמֵר) שם,יא( וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: 'תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ (תהלים קמא,ב; ספרי מא) רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כׇּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה, אֵין לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה. (סנהדרין מד:) שאלה – מה הכוונה שמאמץ תפילתו מלמטה, ומי הם אלו שהינם צרים לו מלמעלה. תשובה – מי שהוא צריך להעלות תפלתו על ידי אמצעי שהוא מלאך הנה זה אפשר שימצא מקטרגים על תפלתו, אבל אם שולח תפלתו לפני הקב"ה אין המלאכים יודעים מה המה חסרונות שיש בתפלתו כדי שיקטרגו עליו מאחר דאין מכירים בה ואינם יודעים מאי אמר בתפלתו ובאיזה זכות נסתייע בטענתו ובקשתו, וזהו שאמר כָּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה, כלומר שאינו קורא בתפלתו למלאכים אלא מאמץ עצמו לשלוח תפילתו בלתי אמצעות מלאכים אז אֵין לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה, אלו המקטרגים מאחר דלא הכניסם בתוך דברי תפלתו ואין לשום מלאך מגע בה. א"נ כל תפלה ובקשה שתהיה מתוך לב מעונה היא רצויה שלא יקטרגו בה המקטרגים. וזהו שאמר 'כָּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה' כלומר בְּצוֹם, שאחר אותיות 'תְּפִלָּה' יש אותיות 'צוֹם' כי אחר תי"ו אין שום אות. אז 'לֹא יִהְיוּ לוֹ צָרִים' רצונו לומר מקטרגים כי כיון שנעשה הדבר בשברון לב מחמת צום לא ישלטו מקטרגים באותה תפלה. (בן יהוידע – שם) א"נ כתב השו"ע (או"ח צב י) – טוב ליתן צדקה קודם תפלה. מבאר הט"ז – מקור הדין דכתיב (תהלים יז טז) אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. התפילה היא בפה שהוא למעלה, והצדקה היא בידיים שהם למטה. על ידי שהאדם מצרף עם תפילתו מצוות צדקה תתאמץ התפילה שהיא בפה, לסתום את פי המקטרגים העושים מלאכתם בפה. נמצא שהצדקה היא זו שמאמצת ומחזקת את עניין התפילה. וזה הכוונה כָּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה כל המחזק את התפילה על ידי נתינת צדקה בפתיחת הידיים שלמטה, אֵין לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה אז דוחה את המקטרגים מלמעלה. (בניהו – סנהדרין מד:) וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְ-הֹוָה וַא-דֹנָי שְׁכֵחָנִי. (ישעיה מט) מפטיר שאלה – מה הטעם דכתיב בכפל שם ה', הול"ל וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְ-הֹוָה וְיִשְׁכָּחֵנִי. תשובה – כתיב (שמות לד ו) יְ-הֹוָה יְ-הֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. פרש"י - מִדַּת רַחֲמִים הִיא, אַחַת קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא, וְאַחַת לְאַחַר שֶׁיֶּחֱטָא וְיָשׁוּב. (ר"ה יז:) והיינו דכתיב וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְ-הֹוָה קודם החטא שלא היה לי סייעתא דשמיא שלא אחטא וַא-דֹנָי שְׁכֵחָנִי שלא עזרני שאחזור בתשובה. וכמו שאמרו רז"ל (ברכות לב:) אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, זוֹכֵר מַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה. אַתָּה לא רק עֲזַבְתַּנִי כי אם גם וּשְׁכַחְתַּנִי. (טעמא דקרא) א"נ וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְ-הֹוָה שהשגחתו סר ממני ואני נעזב ונמסר תחת גרמי השמיימים וַא-דֹנָי שְׁכֵחָנִי וכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו ואין אני מקבל עונש זו על חטאי. (אהבת יונתן) שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

רבנים שונים

לימוד יומי במשנה
מסכת מעשר שני פרק ג משנה ב,ג
ז אלול תשפ"ב
ויחי
שב"צ - זהו עצם העניין | הורה לדוגמה
ויחי תשע"ז
טבת תשע"ז
לימוד יומי במשנה
מסכת ביצה פרק א משנה ח,ט
ו אב תשפ"ג
לימוד יומי במשנה
מסכת ברכות פרק ו משנה ד,ה
ט שבט תשפ"ב

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
עלון א-ת פ-ש כי תצא תשפ"ד
רבנים שונים | אלול תשפ"ד
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרשת בראשית
רבנים שונים | תשרי תשפ"ה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ויגש
רבנים שונים | א' טבת תשפ"ה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

עקב
רעיונות לפרשת עקב
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ט-תש"ס
ט"ו באב
לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים
הרב דוד דב לבנון | ט"ו באב תש"ס
ט"ו באב
הלכות ט"ו באב
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ב
ט"ו באב
עניינו של ט"ו באב
הרב שמואל מינקוב | ט"ו באב תשע"ט

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

1:07
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
הרב מתניה אריאל | כ"א תמוז תשפ"ו
קרח
מבחן הקטורת של משה
הרב מרדכי הוכמן | אב תשפ"ו
52 דק'
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
מצוות ירושת הארץ
הרב דוד דודקביץ' | כ"ג תמוז תשפ"ו
1:09
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
הרב אליעזר איגרא | כ"ג תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יעקב שפירא
הרב ינון גרוסברג
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב אליעזר מלמד
הרב מרדכי גרינברג
הרב שלמה שושן
הרב אליקים לבנון
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב חיים כץ

7 דק'
הלכה
שינון פרקי תנך בעל פה, מותר?
דברים שבכתב אינך רשאי לאומרם בעל פה, מהו מקור האיסור והיקף האיסור
הרב יצחק בן יוסף | אב תשפ"ו
קרח
מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
הרב מרדכי הוכמן | אב תשפ"ו
52 דק'
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.
הרב דוד דודקביץ' | כ"ג תמוז תשפ"ו
57 דק'
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.
הרב ראובן פריימן | כ"ג תמוז תשפ"ו
1:09
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.
הרב אליעזר איגרא | כ"ג תמוז תשפ"ו
1:11
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.
הרב מנחם בורשטיין | כ"ד תמוז תשפ"ו
49 דק'
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.
הרב ש. יוסף וייצן | כ"ד תמוז תשפ"ו
1:02
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.
הרב צבי קוסטינר | כ"א תמוז תשפ"ו
41 דק'
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.
הרב יהושע מגנס | כ"א תמוז תשפ"ו
1:07
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.
הרב מתניה אריאל | כ"א תמוז תשפ"ו
1:23
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.
הרב יוסף צבי רימון | כ"א תמוז תשפ"ו
45 דק'
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו
מריקבון עצמות לכוח מניע
הקנאה היא כוח עוצמתי בנפש האדם, שיכול לפעול בשני כיוונים מנוגדים לחלוטין. מחד, קנאה שלילית שאינה מובילה לעשייה מייצרת תחושת חוסר צדק ומביאה לריקבון פנימי, בעוד שמאידך, קנאה חיובית יכולה לשמש מנוע לצמיחה, ללמידה ולרכישת קניינים רוחניים וחומריים. המפתח לטרנספורמציה זו טמון באימוץ תודעת שליחות, המאפשרת לאדם לשמוח בחלקו ובתפקידו הייחודי בעולם מתוך הבנה שכולנו שותפים באותה הממלכה.
הרב אליעזר קשתיאל | כ"ב תמוז תשפ"ו
1:26
לקראת הנישואין
מההצעה עד החתונה - בניית הקשר
שיחת הכנה לקראת הדייטים בה נבאר לעומק את מפת הדרכים מהדייט הראשון ועד לחתונה, נלמד איך לייצר תקשורת מקרבת, להימנע מטעויות קריטיות, להתגבר על אמונות מגבילות ולבנות קשר עמוק בקצב הנכון. את השיחה העביר יונתן קורנבלום, מאמן אישי לחתונה.
רבנים שונים | ח' אב תשפ"ו
32 דק'
חולין
חולין דף פ"ח
הרב אלי סטפנסקי | י"ג אב תשפ"ו
שו"ת "במראה הבזק"
אכילת דגים כשרים ללא השגחה
מתוך העלון חמדת ימים | אב תשפ"ו
15 דק'
בית המקדש
מיקומו של הר הבית
בשיעור זה הרב מדבר על מיקומו המדויוק של הר הבית וגודלה המדויק של האמה לפי מקורות הלכתיים, ממצאים ארכיאולוגים ונתונים בשטח..
הרב אלקנה ליאור | ט' אב תשפ"ו
27 דק'
חולין
חולין דף פ"ז
הרב אלי סטפנסקי | י"ב אב תשפ"ו
34 דק'
חולין
חולין דף פ"ו
הרב אלי סטפנסקי | י"א אב תשפ"ו
59 דק'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת ואתחנן תשפ"ו – הלכות תשעה באב
הרב שמואל אליהו | אב תשפ"ו
1:30
כינוסי אברכים
שו"ת סוף זמן קיץ תשפ"ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' אב תשפ"ו