ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- יבמות
מר קשישא בנו של רב חסדא התקשה בפסקו של רבא ושאל את רב אשי האמנם חוששים שמא פינו והכניסו אחרים תחתם הרי שנינו לגבי תרומה שאם יש ציון כגון האות "תו" על גבי כלי עם פירות סימן הוא שזו תרומה, ומשמע שאיננו חוששים שפעם היה תרומה אך נתחלפו בפירות אחרים. רבינא השיב ששם הטעם הוא שאילו היה מחליפם היה מוחק ומגרד את האות "תו", אך באמת חוששים שפינו והחליפו באחרים, וזה גם הטעם שרבי יוסי חולק שם ולדעתו אין הפירות תרומה, כי הולכים אחר הרוב (רוב הפירות חולין) ותולים שפינו ואלו אחרים, ואף שלא מחקו את האות יתכן ששכחו. קושיית מר קשישא ותירוץ רבינא אינם נוגעים לסוגיית סימנים אלא זהו דיון אחר, ובכלל לא מדובר שיש סימן שהרי במשנה של תרומה לא צויין שאנו יודעים מה הייתה הכמות של התרומה ושמצאנו כעת את אותה הכמות, אלא מר קשישא הקשה שמצד אחר יש לנו לפסוק לטובת המפקיד, אף אם אין סימן בכמות הפירות, והוא שהואיל וידענו שבעבר הפירות שהיו בחבית זו היו של המפקיד וגם כעת אנו מוצאים שם פירות אין לנו לחשוש שהתחלפו הפירות, ורבינא השיב שכן חוששים להחלפה.
נחזור לעניין הסימנים.
רב חסדא רצה להביא הוכחה מכך שסימנים מועילים במעשה בשני תלמידי חכמים ורבא דחה שאמנם סימן מועיל אך מניין אינו סימן טוב כי יתכן שהזדמן מניין זה במקרה. התוס' (ד"ה אתרמויי) מקשים שמכאן משמע שמניין ומידה לא הווי סימן ואילו בבבא מציעא כג ע"ב אומרת הגמרא שהואיל ומשקל הווי סימן ודאי שגם מניין ומידה. ומתרצים שכאן דרך בני אדם הייתה להצניע מידה כזו אך בדבר שאין דרך דווקא במידה מסויימת אכן הווי סימן. התוס' רא"ש (ד"ה אימר) והריטב"א (ד"ה וכן) מתרצים שדווקא לגבי מציאה נחשב לסימן אך כאן שמדובר בהוצאת ממון מחזקתו לא נחשב לסימן.
מדברי כולם עולה לכאורה שניתן להוציא ממון על פי סימנים אלא שלדעת התוס' אפילו בסימנים בינוניים ואילו לדעת הרא"ש והריטב"א דווקא במובהקים אך קשה כי התוס' בחולין כותבים שלא מוציאים על פי סימנים. נביא דבריהם.
הגמרא בחולין צו ע"א מוכיחה שטביעות עין עדיפה מסימנים שהרי אם עדים יזהו מישהו בטביעות עין ויעידו שרצח נקבל עדותם ונהרגהו על פיהם ואילו אם לא יזהו אותו אלא רק יאמרו שפלוני בעל סימנים אלו ואלו רצח לא נהרוג אותו על פיהם. התוס' שם (ד"ה פלניא) כותבים בפירוש שממון הנמצא ביד בעלים לא מוציאים על פי סימנים, כגון אם יבואו עדים ויעידו שחפץ שיש לו סימנים מסויימים שייך לפלוני לא נוציאו על פי דבריהם, ומחלקים שאין לדמות לשטר שנמצא שמחזירים אותו על פי סימנים בגלל שבשטר שנמצא אף אחד לא מוחזק.
גם הריטב"א בכתובות פה ע"ב (ד"ה חדא) כותב במפורש שלא הוזכר סימן אלא לגבי מציאה אבל לא מצאנו שמועיל להוציא ממון מהמוחזק, והוא מקשה את קושייתנו לגבי הסוגיא שם. יש שם מקרים המקבילים קצת למקרה שבסוגייתנו, שאדם הפקיד חפץ עם סימן ומת הנפקד ועלה ספק אם היתומים צריכים להשיב או שיש לחשוש שאביהם השיב וזהו חפץ דומה עם אותם סימנים השייך לאביהם. נפסק שם שצריכים להשיב הואיל ואביהם לא היה אמיד, ולא סביר שחפץ זה היה שלו וכן משום שהמפקיד נתן סימנים. הריטב"א הבין שכל אחד מהטעמים עומד ומספיק בפני עצמו והקשה כיצד הסימנים מועילים להוציא הרי לא הוזכר סימן אלא לגבי מציאה אבל לא מצאנו שמועיל להוציא ממון מהמוחזק.
בנוסף לקושייתם יש להקשות על סוגייתנו כיצד רב חסדא ניסה להביא הוכחה ממעשה בשני תלמידי חכמים, הרי שם מדובר לגבי איסורים וכיצד אפשר להביא הוכחה משם לגבי הוצאת ממון ממוחזק.
הריטב"א בכתובות מתרץ שמדובר שהיו עדים שראו את ההפקדה וגם ראו את החפץ כעת ולכן אין הנפקד נחשב למוחזק. הריטב"א בסוגייתנו כתב אמנם שמדובר גם כשאין עדי הפקדה אך תחת זה מדובר שהנפקד מודה בהפקדה.
גם התוס' כאן (ד"ה וכן) העמידו שמדובר בהפקיד בעדים, אך הם הגיעו לכך מתוך קושי אחר, שאם לא כן נאמן הנפקד לטעון שהחזיר. לפי זה משמע לכאורה שאם הנפקד טוען שזהו חפץ אחר השייך לו אכן יהיה המפקיד נאמן מכח הסימנים (אלא אם נאמין את הנפקד מכח מיגו), אך לפי זה יסתרו דבריו לתוס' בחולין, ועוד שיחזור הקושי מניין לנו לדמות לאיסורים ולא לחלק שלהוציא לא מועיל. לכן נראה שהתוס' נקטו באחד מן הטעמים אולם מודים שצריך להעמיד בעדי הפקדה גם כדי שלא ייחשב המפקיד למוציא, ובכך גם תיושב הקושיא כיצד רב חסדא השווה ולמד זה מזה, וגם לא יסתרו לדבריהם בחולין.
אך לכאורה דברי הריטב"א סותרים, שהרי מצד אחד ביאר שבגלל שיש עדי הפקדה אין זה נחשב להוצאת ממון מן המוחזק וסימנים מועילים, ומאידך כתב שאין להשוות לאבידה ששם מניין הווי סימן כי אצלנו הוא מוציא ממון מהמוחזק. ונראה ליישב שיש לשיטתו שלוש דרגות. באבידה אין מוחזק כלל ולכן מועילים סימנים אפילו ברמה של מניין. במקום שמוציא לגמרי ממוחזק לא מועיל שום סימן. למקרה שלפנינו יש גדר אמצעי. מצד אחד הנפקד הוא המוחזק ומצד שני יש חזקת חיוב כנגדו הואיל ויש עדי הפקדה או שמודה בהפקדה. בגדר אמצעי כזה מועילים סימנים מובהקים וטובים אך לא סימנים ברמה של סימן מניין. לעומת זאת התוס' סבורים שהואיל ובמקרה שלפנינו יש חזקת חיוב יש להשוות זאת לגבי ההלכה של הוצאה בסימנים לרמה של אבידה וגם כאן מועילים אפילו סימנים כמו מניין .
אם כן, יישבנו את הקושיא לגבי סימנים להוציא, אולם עדיין לא יישבנו את הקושיא השנייה, כיצד הגמרא רצתה ללמוד ממעשה בשני תלמידי חכמים לגבי הוצאת ממון. לפי שיטת התוס' גם קושיא זו מיושבת כעת, כי בגלל שמדובר בעדי הפקדה ולדעתם יש להשוות זאת לאבידה שאין מוחזק ניתן ללמוד מאיסורים. אך לפי הריטב"א שזו דרגה אמצעית ועדיין מוגדר כמוציא ממון עדיין קשה.
המהרש"ל כותב בים של שלמה (על סוגייתנו סי' ט) בשם הר"ן (כוונתו לנימוקי יוסף) כעין דברי הריטב"א, שיש לחלק בין מציאה בה מועיל מניין לבין מעשה בשומשומים ששם לא מועיל מניין, אך לא מנמק את הסיבה לחילוק כריטב"א שבאבידה אין מוחזק וכאן יש אלא מצד שבאבידה אף אחד לא מכחיש את נותן הסימנים ואילו כאן הנפקד מכחיש. המהרש"ל מוסיף שגם בהתרת אשה משום חומרת עריות צריך סימן מובהק למרות ששם אף אחד לא מכחיש אותו, ומוכיח זאת מכך שסוגייתנו השוותה בין התרת אשה למעשה בשומשומים. כך נוכל לתרץ גם את שיטת הריטב"א.
הברכת אברהם (בענין חיישינן שמא פינן) תירץ את שתי הקושיות על פי יסוד שייסד במקומות נוספים בש"ס שספק מוחזק אינו מוגדר כמוחזק. חזקה מועילה במקום שהספק הוא רק על הבעלות, שגם אם המוחזק אינו הבעלים מכל מקום הדבר ברשותו ותפוס בו עבור עצמו. במקרה שלפנינו הואיל והמפקיד טוען שאלו הם השומשומים שהפקיד הרי שלטענתו המקום מושאל לו, כדברי הקצות (קפט ס"ק א) שבכל פיקדון המקום מושאל למפקיד, ואם כן הספק כאן אינו רק מיהו הבעלים אלא תלויה בכך גם השאלה מיהו המוחזק. ממילא מתורץ כיצד סימנים מועילים כאן למרות שבדרך כלל אינם מועילים להוציא וכן מתורץ כיצד השווינו ולמדנו מהתרת אשה למעשה בשומשומים. הברכת אברהם בעת הצבת הקושיות הביא גם את דברי הריטב"א, אולם לפי מה שראינו לעיל לא נוכל לומר את תירוצו בשיטת הריטב"א, כי כפי שראינו הריטב"א כן הגדיר את המקרה של שומשומים כהוצאה ממוחזק.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













