ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- לשון הרע
שאלה זו – האם חובת שמירת הלשון גוברת על חובת ההגנה על הנפגע – נדונה כבר אצל הראשונים. החזקוני, בפירושו לפסוק "לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמוד על דם רעך, אני ה'" (ויקרא יט, טז), שואל מהו הקשר בין תחילת הפסוק ("לא תלך רכיל") לסופו ("לא תעמוד על דם רעך"). תשובתו: "אם שמעת עצה על חברך להורגו, לא תעמוד על דמו, אלא הודע לו העצה" (חזקוני שם). כלומר כאשר יש סכנה לחברך – חובתך להגן עליו קודמת לשמירה על שמו הטוב של החשוד. עיקרון זה מלמד שהגנה על שלומו של אדם, ובוודאי כאשר מדובר בפגיעה חמורה, גוברת על האיסור לספר לשון הרע.
עם זאת, ההלכה אינה מתירה הפצת שמועות ללא בחינה מדוקדקת של רמת האמינות שלהן. החפץ חיים (לשון הרע, כלל י) מונה שבעה תנאים ברורים המאפשרים לספר לשון הרע כאשר יש בכך תועלת, כלומר כאשר המטרה היא למנוע נזק או פגיעה, ומתוך מניע אמיתי שלא מחפש להשחיר את שמו של אדם מתוך נקמנות או חוסר אחריות. בין התנאים: יש לוודא כי העובדות מוצקות וברורות, וכן הפרשנות שלהן אינה מוטעית, ונעשו ניסיונות קודמים לברר את העניין עם החשוד, ושאין דרך אחרת למנוע את הנזק מלבד גילוי הדברים. דוגמה לכך ניתן להביא ממישור אחר: אדם ששכר צימר וגילה שהמקום מלוכלך מאוד, הוא רשאי להציע לחבריו לבטל את ההזמנה רק לאחר שווידא שמדובר בליקוי מהותי ולא בתקלה חד־פעמית, ולאחר שניסה לפתור את הבעיה מול בעל הצימר.
שמועות רעות – כיצד לנהוג?
ההלכה קובעת כי בנוסף לאיסור דיבור לשון הרע נאסר גם לשמוע ולקבל את הדברים - להאמין להם. כאשר מגיעה לאוזנינו שמועה רעה על אדם, עלינו להיזהר לא לקבלה אלא להמשיך להחזיק כל אדם בחזקת כשרות, להיאבק בסקרנות ובנטייה הטבעית להאמין לשמועות, ולשמר יחס ענייני ומכבד כלפי האדם המדובר. עם זאת, כאשר יש לשומע היכרות אישית עם החשוד, ועל הצד שיש אמת בשמועה זו יכול להיגרם לו נזק מהחשוד, אז הוא רשאי להתבסס על השמועה ולנקוט אמצעי זהירות. למשל, אם מדובר בחוג שהחשוד מעביר לילדים והשמועה אומרת שהוא פגע בילדים, אז מותר לנקוט משנה זהירות ולא לשלוח אותם לחוג, אף אם הדבר נראה כלפי חוץ כהבעת אי אמון באדם החשוד (על פי נדה סא ע"א).
אומנם לא כל שמועה מעוררת ספק. ראשית, יש לבדוק את מקור השמועה ולוודא שאינה תוצאה של סכסוך אישי או "חיסול חשבונות". נוסף על כך, כאשר מדובר באדם גדול בתורה, יש חובה הלכתית ללמד עליו זכות, ולא לחשוש לשמועות רעות. לעומת זאת כאשר מדובר באדם רגיל המצב מורכב יותר, ומצד אחד יש להמשיך להחזיק אותו בחזקת כשרות, אך באופן מעשי מותר לחשוש לנזק ועל כן להימנע מיצירת קשרים קרובים עימו.
חשוב להדגיש כי גם אנשים גדולים עלולים להיכשל, והתורה עצמה מזהירה בתחום הממוני דווקא את הדיינים מפני טובות הנאה ומנמקת: "כי השוחד יעוור עיני חכמים" (דברים טז, יט). ובעניין עריות נאמר "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" (סוכה נב ע"א) ו"אין אפוטרופוס לעריות" (קידושין פא ע"א, ושם סיפור על עמרם חסידא שכמעט נכשל באיסור). אלא שבהיעדר שמועות מבוססות כנגד אדם גדול לא מתעורר ספק.
דברים הניכרים
הגמרא במסכת מועד קטן מספרת שחכמים נידו אדם גדול כי "סאנו שמועיה", ורש"י מבאר שמדובר בענייני עריות: "שיוצאות עליו שמועות רעות ושנואות שהוא נואף" והחפץ חיים (כלל ז, באר מים חיים ח) מדייק מדבריו שמדובר על אנשים שונים שמתלוננים על אותו אדם – ועל בסיס זה נידו את אותו תלמיד חכם והתרחקו ממנו. במקום אחר הגמרא מזכירה ביטוי נוסף - ״דברים הניכרים", דהיינו יש לשמועה תימוכין עובדתיים, ועל כן אין איסור לקבל את המידע ולפעול על פיו (שבת נו ע"ב).
דוגמה הלכתית לכך מופיעה בתשובתו של הרב נתנזון (שו"ת שואל ומשיב, מהדורה קמא ח"ב סימן קפה), שדן במקרה של מלמד שנחשד בפגיעה בתלמידים צעירים. שניים מהם העידו שהם נפגעו בהיותם קטנים, והוא פסק שיש לפטר את המלמד אף שהעדות פסולה (כי היו קטנים בזמן הפגיעה). הוא נימק זאת והסביר שגם עדות כזאת יכולה לבסס את השמועה הרעה, ועל כן היא מצדיקה פעולה חריגה של פיטורין. על כן מקרה זה חמור יותר משמועה רגילה, ובדרך כלל ההיתר הוא רק לחשוש ולהישמר, אך לא לעשות מעשה אקטיבי כנגד החשוד, מה שאין כן במקרה הזה שניתן ליזום פיטורין.
ההלכה מנחה אותנו לשמירת האיזון העדין: מצד אחד לשמור על חזקת הכשרות של כל אדם ולהיזהר מנתינת אמון בשמועות רעועות, ומצד אחר לזכור את האחריות להגן על הנפגעים ולמנוע פגיעה נוספת.
למעשה יש לבחון כל מקרה לגופו, לבדוק עד כמה שניתן על מה מבוססת השמועה, ולפעול באחריות ובשיקול דעת, מתוך מגמה לתקן ולהגן – ולא מתוך נקמנות. ההלכה דורשת מאיתנו להצליח להכיל מורכבות, ובו זמנית לא להאמין לשמועות הרעות, ובמקביל מי שיכול להינזק יחשוש ויישמר ולא ייזום קשר עם אותו חשוד. לעומת זאת, כאשר מדובר בשמועות מבוססות ובדברים הניכרים, הרי שניתן להעלות את רמת הוודאות ולנקוט גם אמצעים של ניתוק קשר עם החשוד. כך נוכל לשמור על חברה צודקת ובטוחה, המאזנת בין שמירת הלשון לבין חובת ההגנה על החלש והנפגע.
הכותב הוא רב היישוב בית א־ל ומחבר הספר 'גבולך שלום' על מוגנות ולשון הרע
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
