ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
שנת הארבעים – שנת המהפך
בשנה האחרונה של בני ישראל במדבר הם עוברים מהפך, מהיותם עם שרוצה לחזור למצרים הם הופכים לעם שלוחם בעם הכנעני "אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת" (עמוס ב). מעם שעם נרגל שמפחד מחרות לעם שמח ששר לה' ומודה לו על כל חסדיו.
בשנה הזאת הם נלחמים במלך ערד ומנצחים. הם עוברים את המדבר הגדול והנורא בדרך לארץ ישראל. מתמודדים עם הנחשים השרפים ובאמת, מול עצמם. מכריעים את סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. נלחמים וכובשים על הדרך את ערב הירדן המזרחי, ואחר כך הם נלחמים במלחמה הגדולה מכולם בבלעם בן בעור הקוסם.
במלחמה הזו הם נלחמים בבלעם ששקול לכוחו של משה בקליפה. נלחמים בפיתוי בנות מואב במחיר יקר וכואב. הניצחון מסיים את שלב הגלות במדבר ומתחיל את שלב כיבוש הארץ. מסיים את תקופת משה ופותח את תקופת יהושע. פותח את שערי ארץ ישראל עם כל ברכותיה ואתגריה.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
693 - פרשת חקת תשפ"ה – קָדֵשׁ בית משפט בינלאומי
694 - פרשת בלק תשפ"ה – המחסום האחרון לפני הגאולה
695 - פרשת פנחס תשפ"ה – מסירות נפש לגאולה
טען עוד
הקליפה של עמון ומואב היא קליפה קשה. התורה מזהירה אותנו מהם ואומרת לנו "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם " הם מייצגים את קליפת סדום ועמורה ההפוכה ממידותיות של אברהם.
כך אומרת התורה "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" לא עשו חסד למרות שאברהם נלחם להציל את לוט אביהם. "וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ: וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" לכן תתרחקו מהם לעולם "לֹא תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם" (דברים כג).
פנחס – ברית כהונת עולם
על המימד העולמי במאבק הזה אנחנו לומדים מפנחס שנלחם בקליפה הזאת וזכה לברית כהונת עולם. "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה). כן אנחנו רואים שאחרי ארבע עשרה שנים של כיבוש הארץ וחלוקתה רוצים בני ישראל להילחם עם בני גד וראובן שנמצאים "וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא". מפחדים שעוון פעור חוזר " הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת ה'" (יהושע כב).
יותר גרועים ממצרים ומאדום
התורה מתייחסת לתועבה של בלעם יותר מהצרות שגרמו לנו המצרים והאדומים. שנאמר "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ: בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'". שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו. שהורדו בנות מדין לזנות כדי להחטיא את ישראל בטומאת העריות.
כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה
החטא הנוסף הוא חטא כפיות טובה שבא מעין רעה. שהרי עמון ומואב היו צריכים לגמול חסד לישראל על החסד שעשה אברהם ללוט שהצילו מיד ארבעת מלכי הצפון. הנביא צפניה (ב) רואה בהם המשך סדום ועמורה. " לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד עוֹלָם שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם וְיֶתֶר גּוֹיִי יִנְחָלוּם". היו יכולים עמון ומואב להמשיך את חסד אברהם שהוא בית גידולם, ובחרו ליחס את עצמם לסדום ועמורה - ועל כך דינם כדין סדום ועמורה.
כי בכל זמן שיזקוף ראשו פעור - ימצא כנגד משה ונכנע
שיהיה מול עון פעור לבל ירים ראש לקטרג על ישראל
חכמינו משווים את גודל קליפת בלעם לגודל קדושת משה "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה. אֲבָל באומות העולם קָם" ושמו בלעם. "מְטוּנָּף מִן הַטִּנּוֹפֶת" (זוהר חדש אחרי מות מד. אדרת אליהו דברים לד). לכן כאשר משה מלמד את התורה הוא עומד מול בעל פעור "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר וכו'" (דברים ד).
שאלו חכמינו "מפני מה נקבר משה אצל בית פעור? כדי לכפר על מעשה פעור" (סוטה יד). לעצור אותו מלהזיק את ישראל "שיהיה מול עון פעור לבל ירים ראש לקטרג על ישראל" (אור החיים דברים ג כט). "כי בכל זמן שיזקוף ראשו פעור - ימצא כנגד משה ונכנע" (אור החיים דברים לד).
בעגל נפלו שלושת אלפים ופה עשרים וארבע אלף
חכמינו רצו להמחיש לנו את גודל הקלקול של בלעם ואמרו "ותקראן לעם ויצמד ישראל לבעל פעור" - כצמידים האלו (חטא שצמוד לישראל). רבי לוי אומר זו הייתה קשה משל עגל דאלו בעגל כתיב (שמות כא) 'ויתפרקו כל העם' וכאן 'ויצמד ישראל' כצמידים. בעגל נפלו כשלשת אלפים וכאן עשרים וארבעה אלף" (מדרש תנחומא בלק - פרק יח). חכמינו במדרש מדגישים שלא מדובר בחטא הערב רב, אלא במיוחסים שבישראל.
לכן הנקמה כל כך גדולה
לגודל הקליפה כך גודל הנקמה "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם" (במדבר כה). כאשר הלוחמים לא מסיימים את הנקמה קוצף עליהם משה. "וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה" (במדבר לא). הם מבינים את הסכנה, אבל לא מבינים כמה חשוב נצחון מוחלט וסופי. בלק ובלעם מתאבדים על המאבק הזה ולשם כך מסכימים להוריד לזנות את בנות מואב ומדיין.
שיא קליפה בבלעם – מול שיא הקדושה במשה
בלק ובלעם יודעים שנפילת ישראל בקליפת העריות תחסום להם את הדרך לארץ ישראל. (ויקרא יח). לכן משה מזכיר את סכנתם קודם הכניסה לארץ. הוא אומר להם כי התורה יודעת לעצור את הקליפה הזו "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם". תראו מה קרה לאלה שנפלו בקליפת בלעם "עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ" לעומתם המושמדים הללו "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד).
וגם היום הקליפה של העריות מנסה לעצור את ישראל
גם היום הקליפה הזאת מנסה בכל כוחה לעצור את ההתיישבות של עם ישראל בארץ ישראל. את הקליפה הזאת מנסים להביא עלינו שונאי ישראל בעזות מצח מרושעת. מנסים להפיל אותנו בטומאת העריות שלא פוסחת אפילו על המיוחסים שבישראל. לשם כך הם משתמשים בכל השיטות המקולקלות של שתיית יין שמבלבל את הדעת. בונים בשביל זה מרכזי קניות שמביאים את האדם התמים שלב אחר שלב אל העבירה הקשה שמכולם, כמו שיעץ בלעם, כדלקמן.
היין של עמון כמו ארס של נחש?
צרצורי יין עמוני
בכל הסיפור של חטא בעל פעור והקללות לא מוצאים כלל את העמונים, ולמה התורה אוסרת להתחתן איתם עד עולם. איפה השותפות שלהם בחטא הנורא הזה? הגמרא בסנהדרין (קו/א) מביאה את הסיפור של החטאת בני ישראל ומספרת כי המואביות השתמשו ביין עמוני ששבר את התנגדות של עם ישראל לחטא.
"אמר להם, אלהיהם של אלו שונא זימה הוא והם מתאוים לכלי פשתן בוא ואשיאך עצה עשה להן קלעים והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים. וימכרו להן כלי פשתן עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות והושיב בהן זונות זקינה מבחוץ וילדה מבפנים. ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק. אומרת לו הזקינה אי אתה מבקש כלי פשתן? זקינה אומרת לו בשווה וילדה אומרת לו בפחות (בזול) שתים ושלש פעמים. ואחר כך אומרת לו הרי את כבן בית שב ברור לעצמך (תאכל מה שאתה רוצה). וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה ועדיין לא נאסר יין של עמוני ולא יין של נכרים".
היין בוער בו כריסה של חכינה
ובגמרא ירושלמי כתוב " היה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני שהוא קשה והוא מפתה את הגוף לזנות והיה ריחו מפעפע. ועדיין לא נאסר יינן, יין נסך של נכרים על ישראל. והיתה אומרת לו רצונך לשתות כוס יין? והוא אומר לה הין. והיא נותנת לו והוא שותה. וכיון שהיה שותה היה היין בוער בו כריסה של חכינה" (סנהדרין פרק י הלכה ב) פירוש: כארס של נחש.
המשך ליין המחטיא של בנות לוט
הסביר המהר"ל בחידושי אגדות שם "ודבר זה יין עמוני כי האומה העמונית באה לעולם על ידי יין". ועל ידי היין הזה החטיאו בנות לוט את אביהם לזנות ומן היין הזה מחטיאות בנות מואב ומדין את בני ישראל לזנות. לכן בגמרא בבלי הגרסא "ועדיין לא נאסר יין עמוני ולא יין של נכרים". ואומר ההפלאה כי יש פה הדגשה על חומרת היין המיוחד הזה, המסוכן לזנות. והביאו אותו העמונים בשביל להחטיא את ישראל. ועל כן עונשם ביחד עם המואבים.
לא במקרה מלך עמון נקרא נחש
נָחָשׁ מלך בני עמון צר עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד, אנשי יבש גלעד אומרים לו "כְּרָת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ". אנחנו מוכנים להיות לך לעבדים. אבל הוא אומר להם תנאי משפיל "בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל" (שמואל א יא) שאול, שהומלך זה עתה ועדיין לא התקבלה מלכותו, שומע את החרפה הזאת ומגייס את כל ישראל בגיוס חרום.
וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה'
שאול מארגן את העם בשלשה ראשיים "וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּכּוּ אֶת עַמּוֹן עַד חֹם הַיּוֹם וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד". מתוך הנצחון על בני עמון מוקמת מלכות שאול "וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי ה' וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד". בהמשך נראה כי הנצחון על עמון מביא מלכות גם לדוד.
דוד נכשל ברשעות הנסתרת של מואב ועמון
בתחילה העמונים מצליחים לרמות את דוד שחושב שהם לצידו. "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיָּמָת מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּמְלֹךְ חָנוּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו אֶל אָבִיו וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן". ומהו החסד של נחש? כשהיה דוד בורח מפני שאול שלח דוד את אביו ואמו ואחיו להסתתר אצל מלך מואב. והרגם מלך מואב, חוץ מאחד שברח ונמלט לארץ בני עמון אצל נחש (רש"י על שמואל ב פרק י פסוק ב). וזו הייתה הטעות הראשונה של דוד שהאמין במואב.
בני עמון משפילים את שלוחי דוד
אל הכרת הטוב של דוד מגיבים העמונים ברשעות טיפוסית. "וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים? הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקוֹר אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ וּלְהָפְכָהּ שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ: וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם" (שמואל ב י). פירוש שלח אותם חצי ערומים בחזרה כדי להשפילם ולהשפיל את מלכות ישראל.
לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם
מביא הרד"ק את המדרש שאומר על העמונים "אתה מוצא במי שבא אליהם במדת רחמים סוף בא לידי בזיון. ואיזה זה שנאמר 'אעשה חסד עם חנון וגו', סוף בא לידי בזיון 'ויקח חנון את עבדי דודי וגו'. ונצטרך להלחם עם ארבע אומות; בני עמון וארם צובא ואיש טוב ומלך מעכה. מי גרם לו לדוד כל זה? שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקב"ה 'לא תדרוש שלומם וטובתם'. אמר לו הקב"ה לדוד: אתה עובר על תורתי? אני כתבתי לא תדרוש שלומם וטובתם ואתה עושה עמהם חסד? אל תהי צדיק הרבה. מכאן שלא יהא אדם מוותר על התורה" (במדבר רבה פרשה כא סימן ה).
המלחמה הקשה ביותר
המלחמה איתם היא מפנים ומאחור "וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם". מחזק יואב את הלוחמים ברגעים הקשים למרות שנראה שאין סיכוי "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו". תוך כדי המערכה הזו מול בני עמון נופל דוד בחטא בת שבע ובחטא אוריה החיתי. "וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה'".
וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן
הנביא אומר לדוד שהוא נפל בקליפת בני עמון. "מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי. אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן: וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה" שקליפה זו של עריות היא השפעה מקליפת העריות של בני עמון. אמנם בסופו של דבר דוד מנצחם כדלקמן.
קליפת בְּנֵי עַמּוֹן – מהנחש הקדמוני
אסור להתגרות בעמונים אפילו לעבודה
כדי להבין את גודל הקליפה שלהם נזכיר כי האיסור להלחם עם בני עמון הוא יותר מהאיסור להלחם עם מואב. שעל המואבים נאמר למשה "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" ואילו על העמונים נאמר "וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם". מכאן למדו חכמים בגמרא שעל המואבים נאסרה רק התגרות למלחמה, אבל לשעבד אותם בעבודה מותר, ואילו על העמונים אסור שום שעבוד, לא מלחמה ולא עבודה (בבא קמא דף לח/ב).
יבק – שיירי שרו של עשו
כל זה כי עז גדול בני עמון. כך התורה מספרת שכשהכו את סיחון לא עברו את היבק בגלל בני עמון "וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן" (במדבר כא כד). כל אחד זוכר כי ביבק נלחם יעקב עם שרו של עשו, ונגע שרו של עשו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו, לכן לא אוכלים בני ישראל את גיד הנשה עד היום הזה. שעד היום הקליפה נוגעת שם וצריך להזהר ממנה מאוד.
רבת בני עמון - שיירי קליפת הניאוף של עוג
עמון מאמצת גם את קליפת עוג מלך הבשן. "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ" (דברים ג) ועוג היה מאיים על משה יותר מסיחון. שנאמר בו "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ". הא למדת שמשה חשש מעוג, וה' עזרו ונצחו.
השיירים של קליפת עוג נמצאים ברבת בני עמון. "כי עמון הוא קליפת תאוה וניאוף כידוע וכמאמר זוה"ק (במדבר קפד) דפגים בההוא אות ברית" (מי השלוח ח"א - פרשת דברים) שחמד עוג את שרה ורצה להרוג את אברהם, וירשו העמונים את הקליפה הזו.
עמון דרגא דאתכסייא
אלא שהניאוף של עמון הוא בכיסוי ולכן לא נזכרו בחטא בעל פעור, כמו שהצעירה כיסתה ולא גילתה שהבן שלה הוא מאביה. "יין אשקיאו ליה בנתיה, ואולידו בהו תרין אומין, חד אקרי עמון וחד אקרי מואב, חד באתגליא וחד באתכסיא". – "דא אמרת בן עמי ברא אית לי מעמי, ולא אמרת ממאן הוא, בגין כך איהו הוה באתכסיא, דא אמרת מואב, מאב הוא דנא, מאבא אולידת ליה, דרגא דיליה פעור מלה באתגליא. ובתרין אלין אחיד דוד מלכא, דלבתר מן מואב אתת רות ונפק מנה דוד מלכא".
עמון – שיירי קליפת הנחש האכזרי
הקליפה הנאחזת שם נקראת נחש והוא שם המלך שלהם, והם האכזרים ביותר כמו שרצה נחש לנקר "כָּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל". על האכזריות הזו מובא בעמוס (א) "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד לְמַעַן הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם". שהיו מבקעים בטנם של נשים הרות כדי שלא יהיו בנים לעם ישראל. (רש"י שם). כן היה כשנלחמו בישראל וכבשום כתיב "וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שופטים י). שלא כתיב בשום עם ולשון ששיעבד את ישראל בתקופת השופטים.
אכזריות שפוגעת ביפתח הגלעדי
יפתח מנצח את עמון ונדבק באכזריות הזו. "וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם". הוא מכה אותם " מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". עם זאת נדבקת בו האכזריות שלהם. הוא הורג את הבת שלו "וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת" (שופטים יא). הוא מכה את בני אפרים באכזריות "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף" (שופטים יב).
עמון ומואב טהרו בסיחון
כדי שהקליפות הללו לא יפגעו בעם ישראל מטהר אותה סיחון. כמו שאומרת הגמרא "אמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון". המקווה המטהר של עמון ומואב זה המלך סיחון. הוא כבש את חלק מעמון ומואב. אנחנו כבשנו ממנו ולקחנו באמצעותו את חצי ארצם לנחלה כמו שאומר יהושע "וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה" (יהושע יג) וחצי נשאר לנו לטהר ולקחת את עטרת מלכם לגמרי.
הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא
עטרת מלכות בית דוד
דוד מנצח את עמון. "וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל הָעָם וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה וַיִּלָּחֶם בָּהּ וַיִּלְכְּדָהּ: וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד: וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם" (שמואל ב יב).
והגמרא שואלת (עבודה זרה דף מד עמוד א) "ומי שרי? איסורי הנאה נינהו! אמר רב נחמן: איתי הגיתי בא וביטלה. משקלה ככר זהב, היכי מצי מנח לה? אמר רב יהודה אמר רב: ראויה לנוח על ראש דוד. רבי יוסי ברבי חנינא אמר: אבן שואבת היתה בה דהות דרא לה. רבי אלעזר אמר: אבן יקרה היתה בה ששוה ככר זהב". (ראוי לציין כי בני ישראל לוקחים לפני דוד עטרות אחרות מעמון "וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר: וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר ְיָגְבְּהָה" - במדבר לב וראה יהושע יג כד).
מתוכם צומחת מלכות בית דוד
הסיבה ללקיחת העטרות היא כי בעמון ובמואב נמצא כח מלכות בית דוד. רק שהוא בסתר ועל כן כתוב על לוט שלא ידע בשכבה ובקומה. "רבי שמעון אמר, לא ידע דזמין קב"ה לאוקמא מינה דוד מלכא ושלמה וכל שאר מלכין ומלכא משיחא, תו ובקומה, דכתיב ברות (רות ג יד) ותקם בטרם יכיר איש את רעהו וגו', ובההוא יומא הוה לה קימה, ודאי" (זוהר וירא קי). לכן בעמון היתה 'עטרת מלכם', שהוא בחינת העטרה של דוד. ולכן שם נאחזת הקליפה שמתנגדת למלכות בית דוד. (אדיר במרום ח"ב - ביאור חלום דניאל).
וישלוט בעממין סגיאין
לכן נרמזה מלכות מלך המשיח בנבואת בלעם כמה פעמים. "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ" (במדבר פרק כד ז) ותרגם אונקלוס "יסגי מלכא דיתרבא מבנוהי וישלוט בעממין סגיאין ויתקוף מאגג מלכה ותתנטל מלכותה". יגדל המלך שיתרבה מבניו, וישלוט בעמין רבים, ויתחזק מאגג מלכו, ותתנשא מלכותו. ומה המעלה המפוקפקת של אגג? שהוא "ראשית גוים" - ממלכה שמשפיעה על עמים רבים אחרים.
וכך היו ישראל בימי בלק שהכו מלכים רבים בעבר הירדן המזרחי סיחון. עוג, מדיין. יעזר. גלעד על ידי בני מכיר בן מנשה. חוות יאיר ע"י יאיר בן מנשה. קנת ובנותיה על ידי נבח). וכן נצחו שבעה עממין בעבר הירדן המערבי. וכך היום מנצחים שבעה עמים בשבע חזיתות.
וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ
ומהו יותר מלכות ממלך? שהוא מלך על עמים רבים. " יַגִּיעַ הַדָּבָר, שֶׁלֹּא רַק בְּתוֹר מַמְלָכָה עוֹמֶדֶת לְעַצְמָהּ יַגִּיעַ יִשְׂרָאֵל, כי אם רוּחוֹ יִהְיֶה כֹּחַ רוֹדֶה בְּעַמִּים רַבִּים, וְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם, הַמָּלֵא דֵּעָה וְהַשֵּׂכֶל, וְכֻלָּם יַכִּירוּ, כִּי אוֹר חַיֵּי הַצֶּדֶק, זֶרַע הַשָּׁלוֹם וְהַבְּרָכָה, מֻנָּח הוּא בְּאוֹצַר חַיִּים שֶׁל תּוֹרַת ד' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אָז יִתְנַשֵּׂא רוּחַ יִשְׂרָאֵל וְגָאוֹן ד' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל תַּרְבּוּתָם שֶׁל עַמִּים רַבִּים, וְדָבָר זֶה יְעוֹרֵר קִנְאָה בְּלֵב גּוֹג וּמָגוֹג בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (עין איה, ברכות, ח"ב, עולת ראיה, ח"א, עמ' רלב).
לכן נאמר על מלך המשיח - יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד
לכן נאמר על מלך המשיח לשון התנשאות "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד " (ישעיהו נב). וכאמור אחר כך המשמעות שהוא מושל על עמים רבים. וכן נאמר על הר בית ה' לשון התנשאות. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו ב') שיזכה להתנשא על עמים רבים. ועל זה נאמר " הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא " (במדבר כג). וכל התנשאותו היא מה' " כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדושׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדושׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".
סיפור
הקורנפלקס של מלכת אנגלייה
הרב זצ"ל היה מקפיד מאוד לקיים כל תג של ההלכה. הוא, שהיה מאוד רוחני ומחובר לעליונים, ידע כי כל הרוחניות העליונה מסתתרת בתוך ההלכה. לא פעם שמענו שהוא אומר כי אנשים שואלים למה יש בעולם התבוללות, נישואין של יהודים עם נוכרים, הרי זה ממש אסון.
תמונה
ואחרי ששאל גם ענה: זה תלוי בהלכה של בישול עכו"ם. הגמרא אומרת שהלכה זו נועדה למנוע נישואין של יהודים עם גויים. והיה הרב אומר כי מי ששומר על ההלכה הזאת – שומרים עליו מלמעלה גם בעניין זה של נישואים עם נוכרים. מי שמזלזל בה – מאבד את השמירה שחז"ל שמו לנו במאכלות אלו.
סיפר בנו, הרב יוסף אליהו: פעם הייתי בלונדון עם הרב זצ"ל, והגישו לנו קורנפלקס לארוחת בוקר. ישב שם רב חשוב אחד מירושלים, והוא הראה לרב שבאנגלייה אוהבים מאוד את המלוכה ואת מלכת אנגלייה. הוא הראה לנו את הסמל של המלוכה מוטבע על מוצרי מאכל שונים. והנה אותו רב מראה לרב אליהו זצ"ל שהסמל של המלוכה מודפס על חבילת הקורנפלקס, להראות ולגלות את חשיבותו של מאכל זה.
אמר לו הרב: אם כך, הקורנפלקס הזה אסור באכילה, כיוון שיש בזה איסור של בישולי עכו"ם. אמר לו אותו רב: אבל הרי לא מגישים קורנפלקס בארוחות של שרים חשובים וכדומה, וההלכה אומרת שכל מה שעולה על שולחן מלכים אסור בבישול עכו"ם. השיב על כך הרב: הכיצד אתה אומר כן? הרי הנה עכשיו אני ואתה יושבים כאן והגישו לנו מאותו מאכל, וממילא זה נאסר מדין מאכלי עכו"ם. ועוד שהסמל של בית המלוכה הבריטי מלמד שזה ממש עולה על שולחן מלכים.
(הרב יוסף אליהו שליט"א, בן הרב)
סיפור האורז והיין
פעם ישבתי עם מו"ר הרב זצ"ל בעת שהגישו לו אורז לאכול. הרב לא רצה לאכול, למרות שהפצירו בו רבות. כששאלתי אותו מדוע אינו אוכל, הוא הסתכל עלי, לקח את המזלג ביד וחצה את האורז שהיה על הצלחת לשנים. בין שני החלקים היתה תולעת.
כששאלתי אותו איך הוא ידע שיש שם תולעת, אמר לי: כתוב שהקב"ה לא נותן לאנשים להיכשל באוכל לא כשר. במיוחד אם אדם נזהר מלמטה – אזי מזהירים אותו מלמעלה. שאלתי אותו: איך מזהירים? הרב אמר לי שיש כמה דרכים. אחת מהן היא שהאדם מתאווה מאוד לאותו אוכל. זה יכול להיות סימן בדוק שיש באוכל הזה דבר איסור. היצר הרע משתדל מאוד להכשילו.
שאלות
לטוב הארץ. כידוע, עיתון הארץ ובעליו נוקטים לעיתים קרובות בקו ביקורתי אנטי ציוני ומכפיש כלפי מדינת ישראל, הציבור הדתי והמסורת היהודית. התחושה היא של יחס עוין כלפי היהדות וערכיה, ומכפיש את חיילי צה״ל ומדינת ישראל. הביקורות ואופי הכתבות מתפרסמות בכל העולם במסר כנגד היהדות וישראל. רק לאחרונה עברה החלטת ממשלה בפה אחד שעצרה כל פרסום ממשלתי אצלם, לצערנו ולבושתם התברר לנו שמספר גדול של עלונים דתיים רבים שמחולקים בבתי הכנסת בכל הארץ מדפיסים את עלונם בדפוס עיתון הארץ ושאלנו היא האם מותר לשתף פעולה עם גוף כזה ולפרנס אותו, בפרסום או בהדפסה בבית הדפוס שלו או בכל דרך אחרת? האם מדובר בשיתוף פעולה שנחשב כפועל יוצא נגד היהדות או מחזק את מתנגדיה?
ההלכה אומרת שאין מחזקים ידי עוברי עבירה. במיוחד שיש חשש שההדפסות שמדפיסים אצלם מחזיקות את הדפוס ואת העיתון שמוציא דיבת חיילי צה"ל רעה בעולם ומוציאים דיבת המתיישבים ביהודה ושומרון לרעה בעיני אומות העולם בשקרים שלא היו ולא נבראו. ונלחמים כנגד כל דבר שבקדושה, ומעודדים כל תועבה. אשר על כן מצווה להדפיס אצל אחרים ולא אצלם.
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך ללמוד אמונה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
אנחנו קודש למענך
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
"עין במר בוכה ולב שמח"
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
