ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- פנחס
פרשת פנחס – שבת מברכין
עלון חידושי תורה ושאלות מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע ועניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 168 פסוקים = סם חיים , צבוע
אֲמַר לַהּ יַנַּאי מַלְכָּא לִדְבֵיתֵיהּ: אַל תִּתְיָרְאִי מִן הַפְּרוּשִׁין, וְלֹא מִמִּי שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁין, אֶלָּא מִן הַצְּבוּעִין שֶׁדּוֹמִין לִפְרוּשִׁין, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְּשִׁין שָׂכָר כְּפִנְחָס. (סוטה כב ב)
מולד חודש מנחם אב יהיה ביום שישי בשעה 10, 42 דקות ו 5 חלקים
בפרשה 6 מצוות עשה (ספר החינוך)
עשה : דיני נחלות • תמידין בכל יום • קרבן מוסף של שבת • קרבן מוסף בכל ראש חודש • קרבן מוסף ביום חג השבועות • שופר בראש השנה.
אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו (שה"ש ז ט) אֶעֱלֶה ר"ת א תרוג ע רבה ל ולב ה דס. אֲנִי אהביה ]אֹהֲבַי] אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי . (משלי ח יז) מְשַׁחֲרַי ר"ת מַ צּוֹת ש בועות ח ג ר אש השנה י ום הכיפורים. בָּעָם ר"ת ב אר ע נן מ ן, וס"ת רנן . מִשְׁתֶּה ר"ת מ אכל ש תיה ת ורה ה ודאה. אִשֶּׁה ר"ת א כילה ש תיה ה ודאה. מַפְתֵּחַ ר"ת מ טר פ רנסה ת חיית המתים ח יה (יולדת). פֶּשַׁע ר"ת פ נים ש לא ע מדו. אֶנָּשֵׂא ר"ת א דם נ שר ש ור א ריה. אָשִׂישׂ ר"ת א ורה ש מחה י קר ש שון. (רבינו אפרים)
פנחס הוא אליהו – אליהו ד' פעמים עולה לחשבון פינחס (4X52). וזהו שאמרו חז"ל פנחס זה אליהו. ולמה נחלק לד' ונקרא אליהו, לפי שטס כל העולם בד' פעמים, כדאיתא בפ"ק דברכות (ד ב). תָּנָא: מִיכָאֵל - בְּאַחַת, גַּבְרִיאֵל - בִּשְׁתַּיִם, אֵלִיָּהוּ - בְּאַרְבַּע, וּמַלְאַךְ הַמָּוֶת - בִּשְׁמֹנֶה. וּבִשְׁעַת הַמַּגֵּפָה, בְּאֶחָת. (ילקוט האזובי) כתב הבן יהוידע (ברכות שם) - גם בזה יובן בס"ד רמז הכתוב (משלי ל, כט) שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת , והיינו שלשה רמז לשלשה טיסות של מיכאל וגבריאל, וארבעה של אליהו זכור לטוב: והנה מיכאל [101], אם תחלק מספר שמו לשני חלקים ישאר אחד [50/50 ונשאר 1], רמז כי טס כאחת, וגבריאל [246] אם תחלק מספר שמו ארבעה חלקים, שהוא כפל השתי חלקים שחלקת במיכאל, ישאר שתים [246÷4=61.5, 61×4=244 ונשאר 2], רמז שהוא טס בשתים, גם אליהו [52] מספר בן [52], שהוא ארבעה פעמים [13×4=52] אחד [13], לרמוז שהוא טס בארבעה, ולכן לעתיד יבשרנו ארבעה דברים, דכתיב (ישעיהו נב, ז) מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ , הרי ארבע בשורות בזה אחר זה בהדרגות כנגד ארבע טיסות. אֵלִיָּהוּ - בְּאַרְבַּע מרמז על פנחס אליהו נדב ואביהוא, כיון דנשמותיהם נתעברו בפנחס, ופנחס באליהו א"כ כולהו איתנהו בהו ויש בו ארבע. (יכהן פאר)
איתא בפרקי דר"א (פרק כט) אמר לו הקב"ה, (אליהו) טוב אתה מאבותיך? עשיו בקש את יעקב להרגו, שנאמר יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי . וברח מלפניו ונמלט, שנאמר וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם . פרעה בקש להרוג את משה, וברח מלפניו ונמלט, שנאמר וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה . שאול בקש להרוג את דוד, וברח מלפניו ונמלט, שנאמר וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט . ללמדך שכל מי שהוא בורח נמלט. עמד אליהו וברח מארץ ישראל ונמלט, שנאמר וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה . (ושם) נגלה עליו הקב"ה ואמר לו, מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי . אמר לו הקב"ה, לעולם אתה מקנא. קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן . וכאן אתה מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית, (שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית), שנאמר וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא וגו'. אלהי ישראל יחיש ויביא בחיינו משיח לנחמנו ויחדש לבבנו, שנא' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים . ע"כ. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. (כה יב) פסוק זה ראשו ל' וסופו מ' . מ"ל – כאן הבטיחו במקום מילה שם תהא מצוי. (ילקוט האזובי). כתב בעה"ט - אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם . שלים כתיב והוא וי"ו קטיעא בפ"ג דקידושין כשהוא שלם. ד"א מתנה שלמה אני נותן לו י' מתנות במקדש י' במדינה (כי יו"ד במילוי גימטריה כ') ד"א ו' קטיעא כי פנחס הוא אליהו וכן אליה כתיב חסר וי"ו ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו וזהו יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל ישמח אותיות משיח שישמח לימות המשיח ויחזור הוי"ו ויהא אליהו שלם. תרגום יונתן - בִּשְׁבוּעָא אֵימַר לֵיהּ מִן שְׁמִי הָאֲנָא גָזַר לֵיהּ יַת קְיָמִי שְׁלַם וְאַעְבְּדִינֵיהּ מַלְאָךְ קְיַים וְיֵיחֵי לְעַלְמָא לִמְבַשְרָא גְאוּלְתָּא בְּסוֹף יוֹמַיָא. פירוש שהוא מלאך החי נצח וככל דבר רוחני שאין שייך בו מיתה. כתיב (שופטים יג כ) וַיַּעַל מַלְאַךְ יְ-הוָה מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וכי מלאך היה והלא פנחס היה ולמה קורא אותו מלאך אלא א"ר סימון פנחס בשעה שהיתה רוה"ק שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים (ויקרא רבה א א). ודייק מדכתיב בְּרִיתִי שָׁלוֹם היינו מלאכי השלום שאין בהם לא קנאה ולא שנאה רק בשלום, וגם שמו יתברך נקרא שלום. כתב רבינו בחיי - ושמעתי שהמלה היא נוטריקון שלא למות, וזה מחזק קבלת רבותינו ז"ל כי פינחס זה אליהו. וכן מצינו בעצמו שאמר (מלכים א יט) קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי , כלומר מאבותי שמתו, ומפני שמאס חיי העוה"ז נתן לו חיי העוה"ב ועלה בסערה השמימה. שלם ר"ת ש יבוא ל פני מ שיח, הו' קטיעא , כי לא יבוא ביום ו' דהוא ע"ש. דאיתא בגמרא (עירובין מג ב) כְּבָר מוּבְטָח לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לֹא בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּעַרְבֵי יו"ט, מִפְּנֵי הַטּוֹרַח.(אמרות ה)
איתא בגמרא (בב"מ קי"ד א) אַשְׁכְּחֵיהּ רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לְאֵלִיָּהוּ דְּקָאֵי בְּבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁל גּוֹיִם אֲמַר לֵיהּ: לָאו כֹּהֵן הוּא מָר? מַאי טַעְמָא קָאֵי מָר בְּבֵית הַקְּבָרוֹת! אֲמַר לֵיהּ: לָא מַתְנֵי מָר טְהָרוֹת? דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: קִבְרֵיהֶן שֶׁל נׇכְרִים אֵין מְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם ״. אַתֶּם קְרוּיִין ״אָדָם״, וְאֵין נׇכְרִים קְרוּיִין ״אָדָם״. מבואר דגם אחר שעלה לשמים אם יורד כאן בתורת בנ"א נתחייב במצות ואסור לו טומאה ככהן ולפי שהוא לא מת וחי לעולם נמצא שיש לו ברית כהונת עולם. (טעמא דקרא)
מצינו בגמרא כמה פעמים 'אמר ליה ההוא סבא', 'אשכחיה ההוא סבא' וכן 'ההוא סבא' – כתבו התוספות (חולין ו א) יש מפרשים דכל מקום שהוא מזכיר ההוא סבא – הוא אליהו. כתב רבינו יהודה החסיד - סבא בגימטריא הוא אליהו (63).
רמז באלפא ביתא מעשה נבוכדנצר וצדקיה – כ'ל'מ' – מלך , נ' – נבוכדנצר , ס' – סימא , ע' – עיניו , פ' – לפי שהגיד בפיו מה שראה בעיניו, צ' צדקיהו , ק' ר' בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה (איכה ג ה) [ונדרש באיכה רבה ג' ב' על נבוכדנצר, דכתיב: ביה (דניאל ב' לח)[אַנְתְּ] הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא ], ש' ת' שם אותו תמיד, ארוחה היתה לו מעל שולחנו ששם תמיד לפני צדקיהו ארוחה, הרי שרמז חורבן הבית מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה (דברים ב ח) עד לימות המשיח שיחזרו דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב . (רבינו יהודה החסיד) ואיתא במדרש (שה"ש זוטא ה ב) 'הרי זו לימי גוג ומגוג, שישראל עתידים להיות טמונים במערות ובמחילות, והקב"ה מרתיק עליהם. והקב"ה אומר לישראל פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי (שה"ש ה ב) והם מסתכלים והמקום עושה להם נסים והם רואים את המשיח עומד בראש מדבר מואב ועמו ארבע מאות איש והמקום נותן להם גאולה. וכתיב וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב – מיד בנה של מואבית בא מלך, זה מלך המשיח'.
וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ . (כה ז) פנחס ראה ברוח הקודש שעליו מוטל לתקן שתי נפשות של יוסף ויתרו והיה צריך לתקן שני דברים הא' מצד יוסף על טיפין דאיזדריקי, והב' מצד יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה. וראה פנחס בזמרי במעשה עם כזבי והיה ע"ז דפעור. והנה גם נדב ואביהוא היה בהם מעין דוגמא שלא רצו לישא אישה ודומה לענין יוסף. והב' שהקריבו אש זרה ודומה ליתרו שהקריב לעבודה זרה לכן נתעברו בפנחס כדי שיהיה לו כח לתקן התיקון שלו ושלהם ביחד בפעם אחת. (חומת אנך בשם שבלת של לקט – מגורי האר"י ז"ל) רמז לדבר וַיָּקָם מִתּךְ גימטריא יתרו (616) וכן וַיָּקָם גימטריא יוסף (156). (חומת אנך). אלישע ביקש מאליהו וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי (מ"ב ב ט) נ"א ר"ת נ דב - א ביהוא היינו ביקש מאליהו הוא פנחס דגם הכח של נדב ואביהוא ישארו אצלו. (תכלת מרדכי למהרש"ם)
שאלות
א. וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב . לשון רבים והוא מונה רק בן אחד. וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם (כו ח). מי היה הבן הנוסף לפלוא,
ומדוע לא נמנה כאן.
ב. מה הטעם שבכל פרשת המוספין כתיב תְּמִימִם לגבי עולות ולא לגבי שעיר החטאת.
ג וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַי-הוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד . (כח ג) בפרשת התמידים רמז למאמר חז"ל 'כׇּל
הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, אֲפִילּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת'. (סנהדרין כח.) בסוג האותיות החסרות בפרשה מכל האלפא ביתא.
ד. וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְ-הוָה (כו סא) מה הטעם דבד' מקומות מזכיר הכתוב מיתתן של בני אהרון.
ה. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם . (כט לג) מה הטעם שביום השביעי נאמר כְּמִשְׁפָּטָם ובשאר הימים נאמר כַּמִּשְׁפָּט .
ו. בפרשתנו פסוק הנקרא מספר רב ביותר של פעמים במשך שנה במסגרת הקריאה בתורה. (לפחות 27 פעמים ובשנים מסוימות אפילו 35 פעמים)
ז. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ . (כז יג) פרש"י - מִכָּאן שֶׁנִּתְאַוָּה מֹשֶׁה לְמִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (ספרי). אהרון זכה לזה
שכתרו כתר כהונה נתן לבנו בחייו, אבל משה רבינו לא זכה שבנו ממלא את מקומו, מה הפירוש גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ .
ז. מה הטעם שאומרים בראש השנה קודם תקיעת שופר ז"פ לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר . כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף (תהלים מז).
ח. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם . (בראשית מט ה) וכתיב אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל (שם ז) פרש"י - אֵין לְךָ עֲנִיִּים וְסוֹפְרִים וּמְלַמְּדֵי
תִּינוֹקוֹת אֶלָּא מִשִּׁמְעוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נְפוֹצִים. כי לוי נתפזר בשנים עשר שבטים כדכתיב ביהושע, נמצא שמעון לבדו בלא לוי (רשב"ם). חָמָס רמז
לסופרים ומלמדים משבט שמעון.
ח. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. (כה ז) פרש"י - רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה; אָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה: מְקוּבְּלַנִי מִמְּךָ,
הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית - קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אָמַר לוֹ: קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַנְקָא! מִיָּד וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ וְגוֹמֵר. כתב הראב"ד (רמב"ם איסורי ביאה יב ד)
במה דברים אמורים שקנאים פוגעים בו כשהתרו בו קודם לכן. כיצד הרג פנחס את זמרי והא לא התרה בו כלל.
ט. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם . (כה יב) איתא במדרש (במדבר רבה כא א) אמר הקב"ה, בדין הוא שיטול שכרו. לכאורה וכי יש שכר שאינו
מגיע בדין? ועוד דהא קי"ל (קידושין לט ב) שכר מצווה בהאי עלמא ליכא.
י. מספר הדורות משניתנה כהונה לפנחס עד שנסתלק אביתר וניתנה כהונה לצדוק. רמוז בפסוק לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם . (כה יב)
כ. מספר השנים שזכה יהושע להנהיג את ישראל. רמוז בפסוקים: יִפְקֹד יְ-הוָה אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה . אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר
יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה (כז טז).
ל. שלוש ברכות שלא מברכים עליהם בימים שני רביעי ושישי.
ל. איזה תאריך בשנה לא יכול לחול בארבעה מימי השבוע ,בימים בדו"ז.
מ. בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי לַאֲחִירָם מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי. לִשְׁפוּפָם מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי לְ חוּפָם מִשְׁפַּחַת
הַחוּפָמִי. (כו לח) כאן מונה חמשה בנים והם : בלע אשבל אחירם שפופם וחופם. ואילו בפרשת ויגש נמנו עשרה בנים : וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר
וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ . (בראשית מו כא)
נ. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָרֻאוּבֵנִי וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים . (כו ז) מה הטעם שנתווספו האותיות ה' ו-י' שהן שמו של
הקב"ה בתחילה וסוף שם השבט בשנית רק בראובן שמעון וזבולון. הָרֻאוּבֵנִי , הַשִּׁמְעֹנִי , הַזְּבוּלֹנִי .
נ. חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי (כו ה) פרש"י - לְפִי שֶׁהָיוּ הָאֻמּוֹת מְבַזִּין אוֹתָם וְאוֹמְרִים: מָה אֵלּוּ מִתְיַחֲסִין עַל שִׁבְטֵיהֶם? סְבוּרִין הֵם
שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ הַמִּצְרִים בְּאִמּוֹתֵיהֶם? אִם בְּגוּפָם הָיוּ מוֹשְׁלִים, קַל וָחֹמֶר בִּנְשׁוֹתֵיהֶם. לְפִיכָךְ הֵטִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם, הֵ"א מִצַּד זֶה וְיוֹ"ד מִצַּד
זֶה, לוֹמַר: מֵעִיד אֲנִי עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם (שהש"ר ד,יב- פסדר"כ בשלח). וְזֶה הוּא שֶׁמְּפֹרָשׁ עַל יְדֵי דָּוִד: שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל ) תהלים קכב, ד (
הַשֵּׁם הַזֶּה מֵעִיד עֲלֵיהֶם לְשִׁבְטֵיהֶם. לכאורה היה צריך לכתוב קודם י' ואח"כ ה' הוא יָהּ שמו יתברך , מדוע הפך הסדר.
ס. וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל (תהלים קו ל) אמר רבי אלעזר וַיִּתְפַּלֵּל לא נאמר אלא וַיְפַלֵּל מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו בקשו מלאכי השרת לדחפו
אמר להן הניחו לו קנאי בן קנאי הוא משיב חימה בן משיב חימה הוא. מה הטעם שביקשו מלאכי השרת לדוחפו, והרי הוא פעל להצלת כלל ישראל.
ע. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי . (כה יא) לכאורה
מהו השבח ששיבחה התורה את פנחס שהשיב את חמת הקב"ה מישראל, זה היה יפה אילו לא נפל איש מישראל, אבל עכשיו שנפלו כ"ד אלף
מישראל על עוון זה למה נאמר (כה יג) וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל .
פ. לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי (כו ו) מה הטעם דכתיב אצל בני ראובן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי בכתיב מלא, ואצל בני יהודה כתיב (כו כא) וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ לְחֶצְרֹן
מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרֹנִי בכתיב חסר.
צ. סה"כ מספר הקרבנות הקרבים במיוחד לחג הפסח בכל שבעת ימי החג.
ק. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְ-הוָה לֵאמֹר . (כז טו) איתא במדרש (ספרי זוטא) אין בכל התורה כולה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְ-הוָה לֵאמֹר , א"ל הודיעני אם אתה ממנה
תחתי. וכן כתב בעה"ט : אין פסוק אחר כזה בתורה, א"ל לא תזכור כמה וַיְדַבֵּר שדברת אלי. מהו מספר הפעמים שכתוב בכל התורה וַיְדַבֵּר יְ-הוָֹה
אֶל משֶׁה לֵּאמֹר .
ר. מה הטעם דבכל ימות החג כתיב בהו וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אבל בשמיני כתיב בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי בלי ו' החיבור.
ש. אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְ-הוָה אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ . (ירמיהו א ב) מה הטעם שהזכיר את יאשיהו ולא הזכיר
את המלכים יהואחז ויהויכין שגם היו בתקופת הנביא ירמיהו, כמה זמן הם מלכו.
ת. כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד (כח ג). מספר התמידין שהיו קרבים בשנה, וכנגדם מספר הימים שהתינוק יונק מאמו.
ת. וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם . (כט א) רמז להלכות שופר בשופר.
תשובות
א. און בן פלת היה בן נוסף של פלוא ,והטעם שלא נכתב כאן לפי שעשה און תשובה (כדאיתא בסנהדרין קט ב) לא רצה לכוללו כאן עם אליאב בניו
שנבלעו, ורק רמזו במה שכתב וּבְנֵי בלשון רבים. (טעמא דקרא) *
ב. בן נח שהקריב בעל מום הקרבן כשר, [אם אינו מחוסר אבר] הו"א דאם אין להם תמים יקריבו על כל פנים בעל מום כדין קרבנות בן נח, קמ"ל.
וזה שייך רק בקרבנות עולה, לפי שאין בן נח מקריב אלא עולה אבל בחטאת פשיטא שצריך תמים, וכבר נאמר בפרשת אמור דבעל מום פסול.
ועי"ל לרבי עקיבא קרבן בעל מום אם עלה למזבח לא ירד. סד"א אם אין להם תמים יקריבו על כל פנים בעל מום שהרי הותר בדיעבד, וזה דוקא
בעולה שלא באה לכפרה אבל חטאת שבאה לכפרה ואין באה בנדבה פשיטא שאי אפשר להביאו. (טעמא דקרא)
ג. ג' ו' ט' - בכל פרשת התמידים אין את האותיות הללו – לרמז שהגט אינו רצוי למזבח. וכשח"ו יש מקרה שאדם מגרש את אשתו, אזי המזבח מוריד
עליו דמעות. (מדשן ביתך בשם עוללות אפרים מאמר שט"ו)
ד. ד' דברים עשו בני אהרן ולפיכך מתו ובכולן כתיב בהם מיתה, על שהיו שתויי יין ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים ומה היו חסרין מעיל שכתוב בו מיתה
וע"י שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים ועל ידי שלא היו להם בנים וי"א ע"י שלא היה להם נשים. (ויקרא רבה כ ט) (פרדס שמאי) *
ה. הושענא רבה הוא גמר הדין של כולם כדאיתא בזוהר לפיכך נאמר כאן כְּמִשְׁפָּטָם . (טעמא דקרא) *
ו. וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַי-הוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. (כח ג) ראש חודש החל ביום חול – קוראים אותו
פעמיים (פעם אחת לכהן ופעם שניה ללוי). ראש חודש טבת היוצא בחנוכה ביום חול – קוראים אותו פעם אחת (מחלקים לשלושה קוראים והרביעי
את קורבן היום בפרשת נשא) וכן בקריאה הרגילה של פרשת פינחס.
ז. זכות כל ישראל תלויה בך לעולם. דאמרו חז"ל (בב"ב קטז א) כל המניח בן כמותו כאילו לא מת, כי יש לו זכות במצוות הבן לאחר מיתתו, ומשה לא
היה זקוק לזה כי על ידו קיבלנו את התורה וכאילו לא מת וזה הביאור וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה דהגם שאין לך בן הממלא מקומך מ"מ תמות
כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ לפי שזכות כל ישראל תלויה בך לעולם. (כתב סופר עה"ת)
ז. ז' פעמים מופיע אֱ-לֹהִים במזמור, ויכוין שעל ידי התקיעות ימתקם. וכן לפי שמנין התיבות שיש בו (ז"פ) כולל הפסוקים שאומרים מִן הַמֵּצַר
קָרָאתִי יָּהּ ועד וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי (ר"ת קר"ע שט"ן) הם תקפ"ז תיבות והוא בגימטריא שופר עם הכולל. (טעמי המנהגים) *
ח. ח זנים מ למדים ס ופרים ר"ת חָמָס . (רבינו אפרים).
ח. חבר אין צריך התראה (סנהדרין מא א) מאחר והחוטא היה נשיא שבט שמעון שהיה חבר לא בעינן התראה. (אמרי שפר)
ט. טעם פנחס טעם מיתה שהרי פרחה נשמתו וכעת אין לו מיתה אחרת שהרי פנחס הוא אליהו. נמצא שאצל כל אדם אי אפשר לתת לו שכר בעוה"ז
לפי שהוא מת לבסוף, אבל לפנחס שפיר אפשר לתת לו שכרו גם בעוה"ז כי הוא חי לנצח. (חנוכת התורה) וכבר הגיע עת מתן שכרו (קול שמחה) *
י. י' דורות משניתנה כהונה לפנחס עד שנסתלק אביתר וניתנה כהונה לצדוק , דכתיב (ד"ה א ה ל) אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת פִּינְחָס פִּינְחָס הֹלִיד אֶת אֲבִישׁוּעַ.
וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת בֻּקִּי וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת עֻזִּי. וְעֻזִּי הוֹלִיד אֶת זְרַחְיָה וּזְרַחְיָה הוֹלִיד אֶת מְרָיוֹת. מְרָיוֹת הוֹלִיד אֶת אֲמַרְיָה וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת אֲחִיטוּב.
וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת צָדוֹק וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת אֲחִימָעַץ. שָׁלוֹם כתיב ו' זעירא וכתובה כמו י'. (רבינו אפרים) *
כ. כ"ח שנים זכה יהושע להנהיג את ישראל – כמנין התיבות בתפילתו של משה רבינו : יִפְקֹד יְ-הוָה אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה . אֲשֶׁר
יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְ-הוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה . (רבינו אפרים) וכן לפי שבלק שלח
לבלעם כ"ח מיני קסמים והעבירם יהושע מישראל . (מגלה עמוקות פרשת בלק דרוש ו)
ל. לא בד"ו פסח - יום ראשון של פסח לעולם לא יחול בימים שני, רביעי ושישי, שכן מספר הימים מפסח עד ראש השנה הוא קבוע – 163 ימים,
שהם 23 שבועות ועוד יומיים. ממילא לא יהיו בימים הללו ברכות של אכילת מצה , מרור, ברכות ההגדה. (הלכות פסוקות הל מועד עמוד קפז) *
ל. ל' בחשוון לא יכול לחול בימים בדו"ז. ביום שישי הוא לא יכול לחול כיוון שבסוגי השנים בהן כ"ט בחשוון נופל ביום חמישי – אין את התאריך ל'
בחשוון. לעומתו, כל חודש כסליו, למעט ל' בכסליו, הם תאריכים שיכולים לצאת בכל יום בשבוע מלבד יום אחד. כך, א' בכסליו לא יכול לחול רק ביום ז',
ב' בכסליו ביום א' וכן הלאה, עד כ"ט בכסליו שלא יחול ביום ז'. ל' בכסליו לא יחול בימים אד"ו, כמו ראש השנה – כיוון שבכל סוגי השנים שבהן כ"ט
בכסליו חל בימים ג' וה' אין תאריך ל' בכסליו. (ביאור הלכה אורח חיים תכח ד"ה)
מ. מתו נעמן וארד בלא בנים ויבם בֶלַע את נשותיהם וקרא שם בניו נעמן וארד ע"ש המתים, ונחשבו בין בני בנימין מצד היבום להקים שם המת, והם
באמת בני בלע. ובלע ובכר הוא שם אחד. אחי וראש הוא שם אחד, אחי ראש ר"ל אחי רם, כי ראש ורם ענין אחד. וגרא לא היה למשפחה בפ"ע.
(מלבי"ם). לִשְׁפוּפָם – הוּא 'מֻפִּים'. (רש"י).
נ. נזופים היו ראובן ושמעון – ראובן בלבל יצועי אביו, שמעון במעשה זמרי, ובזבולון משום שהוא הולך כמה פעמים במקום סכנה. (חזקוני) *
נ. נשים היו צנועות יותר מאנשים ואיתא במדרש (שמות רבה א כח) 'ומנין שלא נחשדו על הערוה שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב שנאמר (ויקרא כד, יא)
וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן . ואילו אצל האנשים נאמר (במדבר יא א) בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו על עסקי משפחות על עריות הנאסרות להם. לכך נתן
הקב"ה אות ה' של האישה תחילה. (מ.ש.ת)
ס. סכנה היא שנכנס לתוך כ"ד אלפי איש משבט שמעון ורצו להרגו – ובכך עבר על הציווי (דברים ד טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם . וקי"ל ספק
נפשות להקל, ולא היה זה כדי להציל את עצמו מחטא. (באר בשדה) א"נ לפי שהקשה לדבר אל השי"ת שאמר לפניו 'רבש"ע על אלו יפלו כ"ד אלף
מישראל'. (סנהדרין פב ב - מהרש"א שם)
ע. ערב רב שהתחתנו עם נשי שבט שמעון הם מתו במגיפה זו, ומבני ישראל לא נפל איש. וזהו שכתוב וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי . שכיפר
על בני ישראל שלא נפלו, ואלו שנפלו היו מן הערב רב, שעבדו ע"ז ממש, וישראל נכשלו רק בבעל פעור שהיו סבורים שבזה הם מבזים את הפעור
ואין בזה עון, ועל כך כיפר פנחס במעשהו ולא מתו. (מעם לועז בשם הזוהר) *
פ. פגומים ופסולים היו בניו של חצרון בן יהודה לפי שירחמאל בנו לקח אשה גויה (כדאיתא בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ג) ואף שמסתמא גיירה מכל מקום
כיון שלא נתגיירה לשם שמים הוי בנים פגומים ונפסלו ממלוכה לכך נכתבה משפחתו חסרה. (טעמא דקרא) *
צ. צ"א קרבנות – י"ג קרבנות ליום הפסח, הרי לז' ימי הפסח צ"א קרבנות , בגימטריא אמן , לומר לך כל העונה אמן אחר הברכות כאילו הקריב כל
הקרבנות. (רבינו אפרים)
ק. קע"ה פעמים כתוב בכל התורה כולה וַיְדַבֵּר יְ-הוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר . וכאן זו הפעם היחידה בתורה שנאמר וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְ-הוָה לֵאמֹר . כתב בספר
'שרשרת זהב' אנו יודעים שדיבור הוא לשון קשה ואמירה לשון רכה, ומשה רבינו היה לו כח לקבל מהקב"ה לשונות קשים של "דיבור" ולהמתיק
אותו לישראל בלשון "אמירה" אולם כאן משה שמע עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וגו' וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וגו', וצריך העם למנהיג אחר, אמר משה
רבינו שאולי המנהיג החדש לא יוכל להמתיק מדיבור אל אמירה, וזה כוונת בעל הטורים "לא תזכור כמה וידבר שדיברת אלי", שאני הצלחתי
להמתיק את הדיבור שדיברת אלי לאמירה. (קב ונקי) *
ר. רגל בפני עצמו הוא היום השמיני בשונה משאר ימי חג הסוכות שנאמר בהם וּבַיּוֹם עם ו' החיבור לענין פז"ר קש"ב . פ ייס בפני עצמו [בכל פרי
החג לא היו מטילים פייס איזה משמר יקריב, בשמיני עצרת היו מטילים פייס], ז מן בפני עצמו [שמברכים בו שהחיינו], ר גל בפני עצמו [שאין יושבים
בסוכה], ק רבן בפני עצמו [שאינם מקריבים בו שישה פרים כפי הסדר היורד של פרי החג , אלא פר אחד], ש ירה בפני עצמו [שהלוים אומרים בו שירה
על המוסף שלא מענין השירה של חג הסוכות], ב רכה בפני עצמו [נוסח הברכה אינו כבחג הסוכות אלא מיוחד לשמיני עצרת]. (סוכה מז א)
ש. שלושה חודשים בלבד מלכו יהואחז ויהויכין לפיכך לא הזכירם. וכל זמן שהיה יאשיהו על כסא מלכותם של יאשיהו ובניו נמשכה נבואת ירמיהו.
(אברבנאל) *
ת. תש"ל תמידין קרבים בשנה - תְ מִימִם שְׁ נַיִם לַ יּוֹם ר"ת תש"ל . וכן תש"ל ימים תינוק יונק מאמו שהם שתי שנים. (רבינו אפרים)
ת. תקפ"ו בגימטריא שופר – והלכות שופר נמצא בסימן תקפ"ו, ואע"פ שלא התכוין המחבר לכך, מהשמים הסכימו על ידו כי עשה את חיבורו לשם
שמים. (סידור היעב"ץ)
מקורות / חידודון *
א. וכן כתב המלבי"ם - לפלוא היו לו עוד בנים כי י"א שאון בן פלת היינו בן (פלאי) [פלוא], ופה לא חשב רק אליאב להזכיר ענין דתן ואבירם, לכן אמר ובני בלשון רבים כאלו יאמר ובני פלוא אליאב וגו', כמו שבארתי זה בפי' ד"ה בכל הספר. (וכ"כ החזקוני בפרשת קרח)
איתא בגמרא - דתן שעבר על דת אל, אבירם שאיבר עצמו מעשות תשובה, ואון שישב באנינות, פלת שנעשו לו פלאות, בן ראובן בן שראה והבין.
אמר רב: און בן פלת לא מכח עצמו עשה תשובה, אלא אשתו הצילתו, אמרה ליה [לו]: מאי נפקא [מה יצא] לך מינה [מקטטה זו]? אי מר רבה [אם זה, משה, הוא הרב] — תהיה אנת תלמידא [אתה התלמיד], ואי מר רבה [אם זה, קרח, הוא הרב] — תהיה אנת תלמידא [אתה התלמיד], ולשם מה לך לריב? אמר לה: מאי אעביד [מה אעשה]? הואי [הייתי] בעצה ואשתבעי לי בהדייהו [ונשבעתי עמם] שאהיה עמם בכל דבר. אמרה ליה [לו]: ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו [יודעת אני שכל העדה קדושה היא], דכתיב [שנאמר]: כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים (במדבר, טז, ג), ונזהרים הם בצניעות. אמרה ליה [לו]: תוב, דאנא מצילנא לך [שב, שאני מצילה אותך]. אשקיתיה חמרא וארויתיה, ואגניתיה גואי [השקתו יין ושכרתו, והשכיבה אותו בפנים]. אותבה [התיישבה] על בבא [שער פתח הבית], וסתרתה למזיה [ופרעה את שערותיה] כמתרחצת. כל דאתא חזיה הדר, אדהכי והכי אבלעו [מי שבא ראה אותה וחזר לאחוריו, ובין כך וכך נבלעו להם אנשי קרח], וניצל און בן פלת. (סנהדרין קי א).
והאלשיך כתב – שקראו בלשון רבים מפני שבן כשר אף שהוא אחד נחשב לאביו כבנים רבים.
ד. ר' מני דשאב ורבי יהושע דסכנין ור' יוחנן בשם ר' לוי אמרו בשביל ד' דברים מתו בני אהרן ובכולן כתיב בהם מיתה על שהיו שתויי יין וכתיב בו מיתה שנאמר ויקרא י, ט יין ושכר אל תשת ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים וכתיב בו מיתה שנאמר שמות כח, מג והיו על אהרן ועל בניו ומה היו חסרין מעיל שכתוב בו מיתה שנאמר שם, לה והיה על אהרן לשרת וע"י שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים שנאמר שם ל, כא ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו וכתיב שם, כ בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ועל ידי שלא היו להם בנים וכתיב בו מיתה הה"ד במדבר ג, ד וימת נדב ואביהוא [וגו' ובנים לא היו להם ] אבא חנין אומר ע"י שלא היה להם נשים דכתיב ויקרא טז, ו וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו. (ויקרא רבה כ ט)
ה. בכל הימים כתיב בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט ובשביעי כתיב בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם , לפי שהוא סוף הרגל וגמר החג, לומר לך זהו משפטם של שבעת הימים , ובקרבנות שמיני בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט , עשאן משפט חלוק לעצמן, ומהאי טעמא מזכירין אותו בתפלה בשמו המיוחד שמיני העצרת, וגם לכמה ענינים נחשב כרגל מיוחד לבד לענין תשלומין דראשון כפי שיתבאר בדרשה הבאה. – והנה בכל התירוצים לא יתיישב יפה הלשון הכא והתם, כי לפי משמעות לשון הכא והתם מוסב על שמיני של חג ועל שביעי של פסח, ובאמת המובן בכאן התם בשבעת הימים של חג עצמו, ומצאתי שבנוסחא ש"ס כת"י הגירסא בכולהו כתיב וכו' ובהאי כתיב וכו', והפי' בכולהו – בכל ימי החג, ובהאי – הפי' ביום השמיני, והיא גירסא יפה ומכוונה מאוד. (תורה תמימה)
ז. איתא במסכת סופרים - ובראש השנה אומר: כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף... עָלָה אֱ-לֹהִים בִּתְרוּעָה יְ-הֹוָה בְּקוֹל שׁוֹפָר ". בשעה שהקב"ה עולה לישב על כסא הדין בראש השנה, לדין הוא עולה. הדא הוא דכתיב: עָלָה אֱ-לֹהִים בִּתְרוּעָה . וכיון שישראל נוטלין שופרותיהן ותוקעין, מיד יְ-הֹוָה בְּקוֹל שׁוֹפָר . מה הקב"ה עושה? עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, ומתמלא עליהם רחמים, והופך להם מדת הדין למדת רחמים. אימתי? בראש השנה, בחדש השביעי באחד לחדש. (פרק יט הלכה ב) . וי"א שהוא מעין שיר של יום ביום ראש השנה שהוא יום המלכת הקב"ה על העולם. א"נ וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ (במדבר כו יא) מאחר והרהרו תשובה בליבם (במדבר רבה, יח). לרמז שאין דבר העומד בפני התשובה, וליצר הרע יש שבעה שמות (סוכה נב א), הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות (בב"ב טז א).
בפרק מ"ז 77 תיבות. 7X77 = 539, מפסוק 'מִן הַמֵּצַר' עד ' וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי ' 48 תיבות ס"ה 587 (שופר עם הכולל).
ט. כל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו (אבות ה יח) היינו בשוגג רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר (ש"א ב ט) הא מזיד אפשר בא לידו, הטעם דאין חטא בא על ידו פרש"י – שלא יהיו הוא בגיהנם ותלמידו בגן עדן, משמע מזיד נמי אין בה לידו, דשוגג לא שייך גיהנם, וכי תימא הא סם המות כרוך בעבירה ומה לי שוגג מה לי מזיד, י"ל כשהוא מזיד מעורר כח הטומאה ושורה על מוחו עון ומזהם נפשו משא"כ בשוגג. זכות הרבים של פנחס אין לחשוש שיחטא. (תיבת גמא) א"נ קי"ל ששכירות משתלמת אלא לבסוף ועל כן לאחר מותו של האדם מקבל הוא את שכרו, ושכרו של פנחס היה שלא ימות לעולם אם כן בדין הוא שיטול שכרו. (פרפראות לתורה)
י. שלים בגימטריא פינחס נולד מהול . ( עם הכולל 380), לכך כתיב בי' לפי שהרג לזמרי שהיה נשיא על חמשה משפחות שמעון יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד
וְיָכִין וְצֹחַר. ולכזבי שהיתה בת ראש אומות חמשה, אֱוִי רֶקֶם צוּר חוּר רֶבַע , הרי בין שניהם י' לכך כתיב בי'. (רבינו אפרים).
ע. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת מֻשְׁמָדִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, פְּרָט לָזֶה שֶׁהִקְדִּים פִּנְחָס לַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה וְשִׁכֵּךְ אֶת הָרֹגֶז. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב וְגוֹ'. דָּבָר אַחֵר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וְגוֹ' - אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֶּן בֶּן פַּעֲמַיִם, בָּא לְהַשְׁלִים הָאֲבֵדָה. (זהר פרשת פנחס – מתורגם)
נ. א"נ לפי שאלו הָרֻאוּבֵנִי , הַשִּׁמְעֹנִי , הַזְּבוּלֹנִי . היו צריכין לשני עדים יותר מזולתם. כי ראובן נכשל במעשה בלהה, ושמעון יצא ממנו זמרי, ונראין הדברים שכ"ד אלף שנפלו רובם משמעון והחיסרון שבמספר שבט זה יוכיח. זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים , (בראשית מט יג) וארז"ל (כתובות סא א) עונת הספנים אחת לששה חדשים. ויש לחוש מאחר שיורדי הים באניות פרושים מנשותיהן שמא ע"י זה יבואו לידי זנות, ע"כ חתם שם יה שנית על שלשתן לומר שכולם זֶרַע בֵּרַךְ יְ-הוָה וגדורים מעריות לשעבר ולהבא, יותר מכל אומה ולשון. (כלי יקר) א"נ כיון שהביא לבן את לאה ושכב עימה יעקב שלא מדעתו בחושבו שהיא רחל, ואפשר לומר שמצד זה היה בראובן פסול, וכן בשמעון מצד שלא היתה אהבתו עמה כמו לרחל שנאמר בה (בראשית כט ל) וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה , וגם לאה אמרה (בראשית כט לג) כִּי שָׁמַע יְ-הוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי , לכן הוצרכו לעדות ששם ה' מעיד עליהם, שכמו שזבולון שהוא סוף בניה של לאה אין בו שום פסול, שהוא בן שישי וודאי שהיתה אהובה אחרי שילדה לו שישה בנים, כך ראובן ושמעון אין בהם פסול. (שפתי כהן)
ל. לא בד'ו פסח, לא גה'ז עצרת, לא אד'ו ראש השנה וסוכה, לא אג'ו יום כיפורים ולא זב'ד פורים. (הלכות פסוקות לרב יהודאי גאון)
ק. רואים אנו שה' קיים את בקשתו של משה ודיבר אל יהושע רק באמירה, שבכל ספר יהושע כתוב וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ [י"א פעמים], ולא נאמר "וידבר ה' אל יהושע", רק בפעם אחת נאמר וַיְדַבֵּר יְ-הוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר בפרשת רוצחין (יהושע כ א) שזה לשון קשה, ואחז"ל על זה שנאמר שם לשון עזה משום שהוא דבר תורה. והביאור בזה שכיון שזה נאמר בתורה, כבר משה רבינו המתיק את זה בזמנו לעם בלשון אמירה ורכה, ולכן לא הקפיד ה' לומר ליהושע "וידבר" בלשון קשה, אבל בדבר חדש היה מקפיד וציוה ליהושע בלשון ויאמר שהוא לשון רכה, בכדי שיקבל העם ממנו ולא יהיה לו לטורח להמתיק לעם מדיבור על אמירה. (קב ונקי)
פ. שלשה בנים היו לחצרון דכתיב (דברי הימים א ב ט) וּבְנֵי חֶצְרוֹן אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ אֶת יְרַחְמְאֵל וְאֶת רָם וְאֶת כְּלוּבָי . הוא ירחמאל קדמוי אלא שנשא אשה גויה להתעטר בה דכתיב (דברי הימים א ב כו) וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה הִיא אֵם אוֹנָם. שהכניסה אנינה לתוך ביתו. (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ג) פרש"י - לפי פשוטו ישראלית היתה. וביבמות ירושלמי כתב שלקח נכרית להתעטר בה יפה ושרית היתה הִיא אֵם אוֹנָם. )שמעתי) אֵם כמו שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל )שופטים ה ז) והיא היתה אוֹנָם שפל וחלש היה לשון אונן וכמו לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ ) דברים כו יד) וכמו כמתאוננים) במדבר י"א) ויצא ממנו ששן שנתן בתו לירחע המצרי עבדו ומספר בגנותן כלומר לא היו ראויין למלכות ויצא ממנו ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שהרג גדליה בן אחיקם )ירמיהו מ"א(
ש. נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. (דברים יח יח) זהו ירמיהו בגימטריא נָבִיא אָקִים לָהֶם .(289)
נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.(דברים יח טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ בגימטריא אך ירמיהו בן חלקיהו (503 עם הכולל) משה רבינו אומר : ירמיהו צדיק כמוני ושבטו יעמדו כנגדו ויתנבא מ' שנה. (רוקח שופטים)
ירמיהו גמטריא אסיר (271) על שם שנאסר בבית הכלא דכתיב וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה .(ירמיהו לב ב)
(רבינו אפרים). ונקרא ירמיהו על שם החורבן והוסיפו י-ה בשמו לרמוז שאם יחזרו בתשובה יהי ה' בעזרם ולא יחרב הבית. (פני יוסף הפטרת פנחס)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר לפנות למקובלים?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך מותר להכין קפה בשבת?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך ללמוד גמרא?
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
