ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
כמעט בכל בתי המלונות מציעים ארוחת בוקר למתארחים, ובכלל התפריט ישנם גם פירות וירקות, והרבה פעמים הם מוגשים חתוכים על צלחת נפרדת. כמו כן הנמצא בטיול ורוצה לקנות מסופר-מרקטים פירות וירקות חתוכים, יש לדון אם הם מותרים, שהרי הם נחתכו בסכין של גוים.
ויש לדון משום שני חששות כשמאכל נחתך בסכין של גויים.
א. שמנונית המאכל הקרוש על גבי הסכין.
ב. האיסור הבלוע בדופני הסכין.
לגבי החשש הראשון, יסוד מוסד למדנו שאנו מחזיקין סכין של נכרים כנקי, ואין אנו חוששים שמא לא ניקהו כראוי לפני השימוש.
דין זה נלמד מדברי הגמרא (עבודה זרה ל.): ״נכרים- נהי דאאיסורא לא קפדי, אמנקיותא קפדי״, והובא יסוד זה רבות בדברי הפוסקים, וכגון בב״י (סי’ סט סי״ח): ״נכרים- נהי דאאיסורא לא קפדי אמנקיותא קפדי, וזהו נקיות להדיחה אחר המליחה״. וכן הביא בשם הסמ"ק (המובא שם בב״י): ״אם יש נכרי או נכרית משמשין בבית ישראל ושמו הבשר בקדרה ולא ידעינן אם הדיחוה או לא נאמנין במסיחין לפי תומן, וכל שכן אם יודעים בטיב יהודים. ואם יש שם נער או נערה יודעין בטיב הדחה או יוצא ונכנס מותר, משום דמרתתי, ועוד דיש לנו לומר דלנקיותא קפדי״, עכ"ל.
ובנודע ביהודה (או״ח קמא סי’ כג) כתב: ״ולא עוד אלא שחשש זה מצד עצמו רחוק, ונכרים אנקיותא קפדי, ואף אם היו לוקחים חבית כזה בודאי מתחלה היו מנקים מן הקמח״.
וכן הוא בדרכי תשובה (סי’ קכב ס״ק טז) בשם הפרי חדש (סי’ צד ס״ק כה), והמנח״י (כלל נט סק״א) דסתם כלי עכו״ם הם בחזקת נקיים, דגם אם אין ידוע אם הם נקיים סמכינן אחזקה דסתם כליהם הם בחזקת מנוקים (ודלא כדעת הבכור שור, חולין קיא,ב).
וכהנה עוד רבות בדברי רבותינו, ולכן נראה שאין חשש שמא הכלי היה מלוכלך.
אכתי היה אפשר לשאול, שהרי גם בסכין של ישראל אנו מחזיקים את הסכין כלא נקי, וכמו שכתב הש״ך (סי’ צד סכ״ט) דסתם סכין שמנוניתו קרושה על פניו, וכן פסק הפרי מגדים (ש״ד סי’ צו סק״ג) שסתם כלים אינם מקונחים, אולם כבר ביאר הפתחי תשובה (סי’ י ס״ב) דהיינו רק במקום שאין דרכם לנקות הסכינים היטב, אבל אנו שדרכינו לנקות היטב ודאי דשרי.
ובדברי מרן הש״ע (יו״ד סי’ צו ס״ד) מצינו שכתב להקל לקנות לימונאדה ממוכר גוי שנעשתה מלימונים שנחתכו בסכין של גויים, וז״ל: ״מי לימוני"ש שמביאים העובדי כוכבים וכן חתיכות דג מליח שמביאים העובדי כוכבים בחביות מותרים״.
והרמ״א בהגה: ״מפני שמביאים הרבה ביחד, ואף אם נאסרו מקצתן שנחתכו בראשונה עם סכין עובד כוכבים, נתבטלו באחרים הנחתכים אחר כן שאינן נאסרין כי כבר נתבטל טעם הסכין בראשונים, ולכן כולם מותרים וכל כיוצא בזה (בית יוסף בשם שבולי לקט). ולכן אוכלים בקצת מקומות הכרוב שקורין קומפש"ט אף על גב דפרוס וחתוך, ויש מקומות שמחמירין בזה, ואין לשנות המנהג (מהרי"ו סי' מ"ט), אבל שאר דברים שאינם חריפין, כגון תפוחים או לפתות יבשים וכדומה, נוהגין בהן היתר כמו בלימוני"ש, ואין להחמיר כלל״, עכ״ל.
ולהסביר הלכה זו ומה שנוגע לנו, יש בהקדם לציין מחלוקת המובאת בטור ובש״ע (יו״ד ריש סימן צו) אם דבר חריף שנחתך בסכין בשרי שאינו בן יומו (דהיינו סכין שלא חתכו בו בשר חם במשך כ״ד שעות אחרונות) נעשה דינו בשרי שבולע הוא את הטעם הבלוע בסכין, או אולי רק דבר חריף ביותר כקורט של חלתית (ירק חריף שבכחו לנקב בני מעים של בהמה) בכחו להשביח את טעם המאכל הפגום הבלוע בסכין. לדעת המהר״ם מרוטנבורג רק אם חתכו קורט של חלתית נעשה דינו כדין הסכין, אולם דעת ספר התרומה שגם שאר דברים חריפים בולעים את טעם הסכין.
והנה מדברי הש״ע משמע שסבר לקולא כדעת המהר״ם שהרי נקט שיטתו כסתם ודעת ספר התרומה כי״א, ואף שבספרנו שף ויתיב (על הלכות קורונה סימן ב’) הסברנו שלדעת הש״ע יש לחשוש לכתחילה לדעת היש אומרים אם דעתם להחמיר, אולם ודאי במקום הדחק יש להקל כשיטה המקילה.
וישנם בהסבר הלכה זו שמקורה בשבלי הלקט (ח״ב סי’ לז) כמה שיטות בפוסקים:
שיטת הב״ח שהמדובר כאן הוא בסכין שאינו מקונח ששמנוניתו קרושה על פניו, ואותה שמנונית מתקנחת על גבי הלימון הראשון והשני ואח״כ הסכין כבר נקי ושאר הלימונים הנחתכים הינם כבר נקיים, אולם אין לחשוש משום בליעות הסכין שדיעה זו סוברת כדעת המהר"ם מרוטנבורג דלא אמרינן חורפייהו מחליא להו אלא בקורט של חלתית (פירוש,שאין ללימון דין דבר חריף שבולע את טעם הסכין) וכיון דסתם כלים של גוים אינן ב"י אין שם איסור אלא מפני השמנונית הנקרש בדופני הסכין ונתקנח בראשון ושני ואח"כ אין בו שמנונית כלל הלכך כל האחרים מותרין. והנה אין גם לחוש ללימון הראשון והשני שהרי הינם בטלים ברוב.
אולם להלכה סבר הב״ח שכיון דנהגינן כסה"ת דבחתך צנון אפילו בסכין שאינו ב"י דינו כב"י דדמי לקורט של חלתית וה"ה כרישין בצלים וכל דבר חריף, א"כ הני לימוני"ש כולם אסורים דכל חדא וחדא נאסרת ונעשה נבלה.
לפי הסבר זה דהב״ח בדעת השבלי הלקט שמרן הש״ע פסק כמותו, בסכין מקונח ליכא למיחש ומותר לשתות לכתחילה לימונדה זו, א״כ גם בפירות חתוכים יש להקל שהרי יש להניח שהגויים השתמשו בסכין נקייה מכל שומן וכנסביר להלן בס״ד. ואין לחלק בין לימונדה שהינה דבר לח והטעם בטל בה לפירות, שאין הפירות שנחתכו ראשונה בטלים שהרי אין בסכין נקייה שמנונית כלל, והרי הבלוע בסכין אינו יוצא. (אולם גם ללא זאת, הרי דבר יבש גם מתבטל חד בתרי כדכתב מרן הש״ע סימן קט ס״א).
שיטה נוספת היא דעת הש״ך (ס״ק כ) שסבר שמדובר בהלכה זו דשבלי הלקט בסכין נקי מכל שמנונית, והבליעה בלימון הראשון והשני נובע מזה שלימונים נחשבים מעט חריפים, אולם פחות משאר דברים החריפים כצנון וכדומה, ולכן בכחם להבליע רק מעט מה שבלוע בדופני הסכין ולא מה שבלוע בכל עובי הסכין, ולכן אנו משערים שודאי יש ששים בלימונים כנגד אותו המעט שבדופני הסכין.
ולפי זה יוצא שכיון שפירות אינם דבר חריף אין טעם הסכין האסור יוצא לפירות כלל, ולכן מותר לאכלם ללא חשש.
יתירה מזאת מצינו שנקטו הפוסקים להקל על סמך שודאי הגוים השתמשו בסכין נפרד המיוחד לחתיכת פירות, וכן מובא בשם הגרי״ש אלישיב זצ״ל (אהל יעקב הל’ בשר בחלב סי’ צו ס״ק סז), והסברא פשוטה שכיון שהמוכרים רוצים שלפירות יהיה טעם טוב, וחוששים הם שמא אם יחתכו בסכין שעדיין טעם האוכל קרוש על פניו, הטעם יעבור לפרי ויתן לו טעם לואי הפוגמו מטעמו הטוב, ועל ידי שהקונים ירגישו בטעם לואי זה ימנעו להבא מלקנות מהם, לכן נמנעים הם מלהשתמש בסכין הנ״ל. וכן כתב הרשב״א (חולין ח,ב ד״ה איתמר): ״חנוני מקנח כליו כדי לעשות מלאכתו בנקיות, ושלא יהא שומנו של סכין נדבק בחלתית ויזהמנו, ואין איסור נשאר על פניו בעינו״, עכ״ל.
זאת ועוד שידוע לכל מי שמתעסק במטבחים של מלונות גדולים שישנם אנשים הממונים לחתוך פירות וירקות ולהם יש את הסכין המיוחד להם ואין הם מערבים אותו עם הסכינים של שאר עובדי המטבח.
והשתא נגיע לחשש השני של האיסור הבלוע בדופני הסכין שגם בזה אין לחשוש אם חתכו בו פירות וירקות צוננים למעט אם חתכו דברים חריפים שאז הדבר החריף מחליא לטעם האיסור הבלוע בסכין ומבליע אותו בתוך המאכל (יו״ד סי’ צו ס״א).
אכן אם רואה שבחלק מהמנות שנחתכו יש דברים אסורים כגון בשר, דגים או גבינות, יחמיר ולא יאכל את הפירות והירקות שאז הסבירות שהשתמשו באותו סכין יותר גבוהה.
הרב שי טחן
ראש כולל שערי עזרה בברוקלין ניו יורק, וראש בית הוראה ארזי הלבנון. הרב טחן כותב עלון שבועי המופץ ברחבי ארצות הברית וקנדה ומחבר ספרים בהלכה.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אין להוציא את מנעליו מחוץ לחדר ביום השבת אם המלון נותן שירות צחצוח נעליים
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך ללמוד גמרא?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
כאב הגלות ותקוות הגאולה
בריאת העולם בפרשת לך לך
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
