ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- זרעונים
- זרעונים – הרב הראל כהן
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מִמְּרוֹמֵי חֹסֶן זֶה יְכוֹלִים זִרְמֵי אוֹרָה לָרֶדֶת, לָשׁוּב בְּצוּרַת טַלְלֵי תְּחִיָּה לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֶת הַהַגְדָּרָה הַנּוֹפֶלֶת אֶל רֹחַב מֶרְחָבֶיהָ שֶׁבְּרֵאשִׁית הֲוָיָתָהּ.
יֵשׁ כֹּחַ בִּרְשִׁימָה שְׁמֵימִית עֶלְיוֹנָה זֹאת לְהַחֲיוֹת גַּם אֶת כָּל לְבוּשֵׁי הַחֹל, בִּינִיקָתָם מִמֶּנָּה.
זרעונים – הרב הראל כהן (33)
הרב הראל כהן
27 - 'התנגשות' האידאל במציאות - בעולם ובישראל
28 - חזרת הלאומיות אל מקורה האידיאלי
29 - הדבקות בה' - התשוקה הטבעית ביותר
טען עוד
זֶהוּ הַחִזָּיוֹן הַלְּאֻמִּי שֶׁל הָרֶשַׁע שֶׁאָנוּ פּוֹגְשִׁים.
אֲבָל סוֹף-כָּל-סוֹף תְּנַצַּח הָאַהֲבָה הָאֱנוֹשִׁית הַכְּלָלִית אֶת הָרִשְׁעָה הַסּוֹבַבְתָּהּ, וְהָאַהֲבָה הַלְּאֻמִּית הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל תְּבַעֵר בְּעֹז-גְּבוּרָתָהּ אֶת כָּל קוֹצֶיהָ, וּמִמְּקוֹרָהּ הָאֱלֹהִי תִּינַק כְּבִימֵי-כְּלוּלוֹתֶיהָ, וּבִרְכוּשׁ גָּדוֹל שֶׁל אֵיתָנִיּוּת, שֶׁל הַגְדָּרָה מַעֲשִׂית, שֶׁל קַוִּים וְשִׂרְטוּטִים רַבִּים הַמַּעֲשִׁירִים אֶת אָפְיָהּ, תִּשָּׁתֵל בִּמְקוֹם-בֵּית-חַיֶּיהָ.
כֵּלֶיהָ הַנִּשְׁבָּרִים יָשׁוּבוּ וִיתֻקְּנוּ, נִיצוֹצֵי הַטָּהֳרָה אֲשֶׁר נָפוֹצוּ יָשׁוּבוּ וְיִתְלַקְּטוּ אֶחָד אֶל אֶחָד, מִמְּרוֹם חֶבְיוֹן הָאִידֵאָל הַכְּלָלִי שֶׁל הַיְצִירָה כֻּלָּהּ יָשׁוּב לְהִגָּלוֹת אוֹר יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּטָהֳרָתוֹ וְעֶזוּזוֹ יָשׁוּב לְטָהֳרָה אֶת הָאִידֵאָל הָאֱנוֹשִׁי.
וּבִיסוֹד הַחֶבְיוֹן שֶׁל צִדְקַת-עוֹלָמִים תִּפְרַח חֲבַצֶּלֶת-הַשָּׁרוֹן וְתָפִיץ קַרְנֵי אוֹרָהּ וַהֲדָרָהּ מִקִּרְבָּהּ לְכָל אֲפָסִים.
רוּחַ אֱלֹהִים עֶלְיוֹן זֶה שׁוֹכֵן בִּכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל בְּקֶרֶב הַחֶבְיוֹן הַיּוֹתֵר גָּנוּז, בְּקֹדֶשׁ-הַקֳּדָשִׁים, בְּאִישׁוֹן עַיִן שֶׁשָּׁם אֱמוּנַת-אֱלֹהִים גְּנוּזָה, מְלֻבֶּשֶׁת בִּלְבוּשׁ דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית.
הַהֲזָיָה הַנִּגְלֵית, הַמְתַעֶבֶת בְּחֻלְשַׁת כֹּחַ הַכָּרָתָהּ אֶת כָּל עֹשֶׁר צָפוּן וְנֶעֱלָם, הֶחְשִׁיכָה אֶת הָעֵינַיִם וְקִצְּרָה אֶת חוּג-הָרְאוּת הָרוּחָנִי בִּבְנוֹתָהּ חוֹמַת-סִינִים גַּסָּה לְחֹפֶשׁ-הָרוּחַ, אֲשֶׁר בַּאֲוִיר מְעֻפָּשׁ זֶה נוֹלְדָה גַּסּוּת הַכְּפִירָה בְּצוּרָתָהּ הַמְנֻוֶּלֶת שֶׁאָנוּ רוֹאִים אוֹתָהּ בְּיָמֵינוּ.
וּכְשֶׁזּוֹ נִזְקֶקֶת אֶל הַלְּאֻמִּיּוּת בּוֹרֶרֶת הִיא מִמֶּנָּה דַּוְקָא אֶת חֲלָקֶיהָ הַיּוֹתֵר רָעִים, הָעֲלוּלִים לְשַׁחֵת אֶת כָּל הוֹד שֶׁבְּצֶלֶם הָאָדָם הַפְּרָטִי אֲשֶׁר נֹכַח אֱלֹהִים דַּרְכּוֹ.
בְּלֹא טַל-חַיִּים שֶׁל אַהֲבַת-אֱלֹהִים, שֶׁל יִרְאַת-הוֹד מְלֵאָה בִּינָה וְדֵעָה וְשֶׁל אֱמוּנַת-חַיִּים מְלֵאָה חֹפֶשׁ, מְשָׂרֶכֶת הַלְּאֻמִּיּוּת אֶת דַּרְכָּהּ לִלְקֹט שְׂעוֹרִים מִגֶּלְלֵי בְּהֶמְתָּן שֶׁל אֻמָּה שְׁפָלָה, וּבְרוּחַ קָדוּר מָלֵא זַעַם וָחֹלִי תִּתְיַמֵּר בְּחִיצוֹנִיּוּת שֶׁל שָׂפָה שֶׁאֵינָהּ מַכֶּרֶת אֶת עֶזוּז רוּחַ קָדְשָׁהּ, שֶׁל אֶרֶץ שֶׁהִיא מִתְכַּחֶשֶׁת לִפְלִיאוֹת סְגֻלּוֹתֶיהָ, שֶׁל גַּעְגּוּעִים שֶׁל סִיגֵי-סִיגִים שֶׁזָּרְקָה מֵהֶם כָּל יְסוֹד מֵזִין וּמְחַיֶּה.
לְאֻמִּיּוּת כָּזֹאת כָּל מַה שֶּׁהִיא יוֹתֵר רוֹמֵמָה וְנֶאֱצֶלֶת בִּיסוֹדָהּ הִיא מִתְגַּנָּה יוֹתֵר עַל מַחֲזִיקֶיהָ, וּמַאֲצֶלֶת עֲלֵיהֶם מֵהַזֻּהֲמָא שֶׁל טֻמְאוֹת שׁוּלֶיהָ.
אֵין אֱמוּנָה וְאֵין דַּעַת-אֱלֹהִים, אֵין הוֹד-מוּסָר וְאֵין גְּבוּרַת-רוּחַ, – וְאַיֵּה דַּם-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּחְיֶה בּוֹ?
זֶהוּ מַעֲמַד הַמֵּצַר שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר תֵּרֵד אֵלָיו בְּהֶכְרֵחַ סָמוּךְ לִיקִיצָתָהּ לִתְחִיַּת אֱמֶת.
וּבַהֲקִיצָה תַּשְׁלִיךְ מִמֶּנָּה בְּזַעַם נִמְרָץ אֶת כָּל סִיגֶיהָ, וּבְחֵפֶץ אֱלֹהִי תְּקַבֵּץ אֵלֶיהָ אֶת כָּל טוּבָהּ.
מִמְּרוֹמֵי קֹדֶשׁ תְּחַיֶּה אֶת כָּל אוֹצְרוֹתֶיהָ וּמִזֹּהַר עֶלְיוֹן יַזְהִירוּ כָּל חֶמְדוֹת גַּעְגּוּעֶיהָ.
צִלְצְלֵי שִׁירָה, הַדְרַת שְׂפַת קֹדֶשׁ, צְבִי אֶרֶץ חֶמְדָּה, בְּחִירַת אֱלֹהִים, עֲלִיצוּת גְּבוּרָה וְקֹדֶשׁ-קָדָשִׁים, יָשׁוּבוּ לְהַרְרֵי צִיּוֹן.
בְּאֵשׁ מְצָרֵף וּבְבֹרִית מְכַבְּסִים שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַמְּקוֹרִית, בְּגִנְזֵי הָאֲצִילוּת הָאֱלֹהִית וּבְאוֹר חֶסֶד וְנֹעַם עֶלְיוֹן הַסָּפוּן בְּקִרְבָּהּ, יָשׁוּבוּ וְיִטָּהֲרוּ גַּם כָּל הַלְּבוּשִׁים הַיּוֹתֵר חִיצוֹנִים אֲשֶׁר עֻטְּפָה בָּהֶם נִשְׁמַת הָאֻמָּה וְרוּחָהּ.
מִמְּקוֹר עֵדֶן עֶלְיוֹן יִזְּלוּ בְּשָׂמִים רַבִּים לְהָסִיר אֶת רֵיחַ הַזֻּהֲמָא אֲשֶׁר קָלְטָה הַלְּאֻמִּיּוּת הַמְגֻשֶּׁמֶת הַסְּגוּרָה בַּחָמְרָנִיּוּתָהּ, וּכְהִנָּדֵף עָשָׁן יִנָּדְפוּ כָּל אוֹתָם רוּחוֹת-הַקֶּטֶב אֲשֶׁר מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, אֶת הַשָּׂפָה, אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה וְאֶת הַסִּפְרוּת.
"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם.
וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם, וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם.
וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.
וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם.
וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים".
זרעונים – הרב הראל כהן הלאומיות ודרך ה' - בתהליך התחייה של עם ישראל
זרעונים, ערך התחיה, עמ' קלו - קלז
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
למה הכל אסור בתשעה באב?!
איך ללמוד גמרא?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
דיני פרשת זכור
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
