ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
בס"ד כסלו התשפ"ו
מפטיר מַשָּׂא דְבַר יְ-הוָה (מלאכי א א)
פרשת תולדות
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת תולדות 106 פסוקים = דָבַק, דומה מאוד
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד .(בראשית ב כד) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה (כו כ)
מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? צָר קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, וְהֵעִידוּ הַכֹּל 'אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק' (כו יט רש"י)
חודש כסלו הוא בבחינת תפארת צריך שיזהר ביותר שלא להיות הולך רכיל מגלה סוד בחודש הזה טפי מעלי מכל החדשים, וכן בענין סרך גזל וגניבה, ובאכילת איסור, כי הפגם גדול, ויזהר בכבוד אביו ואמו יותר ויותר משאר חדשי השנה. (מועד לכל חי סימן זך)
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. (כה יט)
שאלה – מה שפרש"י - יַעֲקֹב וְעֵשָׂו הָאֲמוּרִים בַּפַּרָשָׁה. והוא טעון ביאור, מה בא ללמדנו בזה, והוא דבר ידוע.
תשובה – ישנם שתי פרשיות שמתחילות ב'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת' פרשתנו ופרשת נח. מה הטעם שפרשתנו נקראת 'פרשת תולדות' ואילו פרשת נח נקראת על שם נח, והיה צריך לקרוא הפרשה 'פרשת יצחק'. הביאור הוא שכל עיקרה של פרשת נח עוסקת בנח עצמו, בניית התיבה, במבול וכל סדר חייו ולכן נקראת על שמו. לעומת פרשה זו עיקר עניינה מקיף את חיי יעקב ועשו וענייניהם, ולא רק ביצחק, ולכן מן הדין היה לקרותה על שמם, אך למען הקיצור נקראת 'תולדות'. וזו כוונת רש"י מה הטעם שנקראת הפרשה בשם 'פרשת תולדות' ולא בשם 'פרשת יצחק', יַעֲקֹב וְעֵשָׂו הָאֲמוּרִים בַּפַּרָשָׁה משום שעיקר עניינה של הפרשה הוא חייהם של יעקב ועשו. (מדשן ביתך בשם תוספת ברכה)
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (כה כא) פרש"י - זֶה עוֹמֵד בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֵּל, וְזוֹ עוֹמֶדֶת בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֶּלֶת. (ב"ר סג ה)
שאלה – מה הטעם שיצחק התפלל דווקא לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ. ועוד למה ברישא כתיב לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ ולא הזכיר את שמה ובסיפא כתיב וַתַּהַר ' רִבְקָה ' אִשְׁתּוֹ לפתע הזכיר את שמה. ולמה היה צריך להוסיף בסיפא שהיא אשתו.
תשובה – בגמרא (ברכות לד.) כׇּל הַמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵירוֹ אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב יג): 'אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ', וְלָא קָמַדְכַּר שְׁמַהּ דְּמִרְיָם. כתב המג"א בשם המהר"ל והני מילי בפניו אבל כשמתפלל שלא בפניו צריך להזכיר שמו. (מג"א או"ח קיט א) דכתבו המקובלים (זוהר בראשית סט ב) כי יש בהזכרת שמו קצת התעוררות הדין עליו. וכ"כ מהר"ם אלשיך ז"ל (פר' תזריע על מצורע) - ואם יתפלל על חולה ובעל יסורין שעומד בצרה ויזכיר שמו, אז המקטרגים ומשטינים יתקנאו, ובפרט כי רוע מזליה, ואז ימצאו לו עלילות קטרוגים מצד עונותיו לעכב רפואתו והצלתו, ולכן כל כהא המתפלל לא יזכיר את השם, כדי שלא ירגישו המקטרגים ולא ידעו על מי מתפלל. על כן התפלל יצחק לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ וסמך הכתוב נתינת טעם לזה בעבור שהיתה 'בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי', שהיתה ממשפחה מגונה ולא רצה להזכיר את שמם בתפילתו כי ע"י זה יש לחוש לקטרוג. ('תורת משה' להחת"ס)
וזהו הטעם שלא הזכיר את שמה בתחילה – כדי שלא לעורר קטרוג מצד משפחתה, הטעם שכתוב בסיפא וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ לומר שלא היה צריך לשנות את שמה כפי שהיה אצל שרה שהיה שמה שרי, דבשלמא יצחק לא נשתנה שמו לפי שה' אמר לאברהם (יז יט) וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק. והיינו רבותא דהגם שלא נשתנה שמה נתקבלה תפילתו וַתַּהַר רִבְקָה בשמה בלי שינוי והנה היא הרה בזכות יצחק שהיא אִשְׁתּוֹ. (חומת אנך, כלי חמדה)
וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְ-הוָה. (כה כב) פירש"י - רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן 'רִיצָה': כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר – יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת. עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי עֲבוֹדָה זָרָה – עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת. (ב"ר סג ו).
שאלה – בגמרא (סנהדרין צא ב) אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי: מֵאֵימָתַי יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּאָדָם, מִשְּׁעַת יְצִירָה אוֹ מִשְּׁעַת יְצִיאָה? אָמַר לוֹ: מִשְּׁעַת יְצִירָה. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, בּוֹעֵט בִּמְעֵי אִמּוֹ וְיוֹצֵא! אֶלָּא מִשְּׁעַת יְצִיאָה. אָמַר רַבִּי: דָּבָר זֶה לִמְּדַנִי אַנְטוֹנִינוּס, וּמִקְרָא מְסַיְּיעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד ז): ' לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ '. ואמרינן במדרש - עשו הרשע עקר מיטרין של אמו ושיחת את רחמה. ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים. (מ"ר). אלמא כי יצר הרע נכנס באדם משעה שיוצא מפתח האשה דהיינו משעת הלידה, והכא אמרינן דעשו רץ ומפרכס לצאת דמשמע משעת יצירה. ובגמרא (יומא פב ב) הָהִיא עוּבָּרָה דְּאָרַחָא, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא. אֲמַר לְהוּ: לְחוּשׁוּ לָהּ, וְלָא אִילְּחִישָׁא. קָרֵי עֲלֵיהּ: (תהלים פג א) ' זוֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם '. נְפַק מִינַּהּ שַׁבְּתַאי אָצַר פֵּירֵי. פרש"י - ממעי אמם הם נעשים זרים להקב"ה כדרך שעשה עשו וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ.
תשובה – כתב רבי יהודה החסיד - אלו שבבטן יש להן יצר הרע הן אותם שנבראים מן תתקע"ד דורות שבבטן יצרם והן עזי פנים שממרין באביהם ובאמן ולכך נשלחה איבה בין יעקב ועשו בקטנותם פן ילמד יעקב מעשו וכן אין לב צדיקים עם לב רשעים. (ספר חסידים · א'קלז) א"נ אצל יעקב ועשו היה דרך נס ואמרו חז"ל דאנטונינוס ורבי היה בהם ניצוץ עשו ויעקב, דזהו מה ששאל אנטונינוס יצה"ר מתי שולט דזה אירע לנו בהיותנו בגלגול שעבר בבטן רבקה הוא דבר הנהוג או היה דבר פרטי ודרך נס. ורבי השיבו משעת יצירה וכן הוא בכל העוברים לפי שרבי היה כולו טוב ולא ידע בשליטת היצר ואנטונינוס השיבו דאם כן היה לו לבעוט ולצאת ממעי אמו אלא מוכרח משעת לידה ומה שאירע להם ביעקב ועשו היה נס. (פני דוד) א"נ היצר הרע ניתן רק בלידה אבל יש מקומות שמסוגלים לעורר את היצר הרע עוד לפני הזמן הקבוע. אצל עשו היצר היה מתעורר ומקדים לגשת עוד קודם הלידה כשרבקה הייתה עוברת על פתחי עבודה זרה, ולהיפך היצר הטוב היה מתעורר אצל יעקב בפתח בית כנסת ובמקומות הקדושים. (וטהר לבנו)
הא דאמרינן הָהִיא עוּבָּרָה דְּאָרַחָא יש ליישב דע"י אמו כי התם אפשר דשולט בו יצה"ר קודם היציאה אבל בולד עצמו אינו שולט יצר הרע דא"כ היה בועט ויוצא. (חידושי אגדות סנהדרין צא ב)
שאלה – כיצד היתה רבקה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי עֲבוֹדָה זָרָה, ומשמע שהיתה עושה זאת הרבה פעמים ולא פעם אחת. ואמרו חז"ל להתרחק מפתח בית עבודה זרה שנאמר (משלי ה ח) הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ - זוֹ מִינוּת, וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ - זוֹ הָרָשׁוּת. (ע"ז יז א).
תשובה – רבקה לקחה בידה אומנותה של שרה לגייר גיורות, כפי שאברהם היה מגייר גרים, לכן היתה רבקה עוברת כמה פעמים על פתחי עבודה זרה כדי להסביר לנשים את עיקרי היהדות להכניסם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. (ש"ך) וכן מצינו ביצחק שהיה עושה כן ממה שדרשו (בראשית לז א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, מגויירי אביו, ולמדך שהיה יצחק מגייר את האומות. וכן מצינו ביעקב (בראשית לה ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, הא למדת שכל האבות הלכו בדרך הזה לבטל עבודה זרה ולפרסם האמונה והיחוד. (רבינו בחיי - בראשית יב ה)
וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם. (כה כו)
שאלה – מה הטעם שאחז דווקא בעקב יותר משאר האברים שבגוף.
תשובה – עֵשָׂו נִמְשָׁל לַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר) תהלים פ, יד ( יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. הַחֲזִיר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב, פּוֹשֵׁט טְלָפָיו, לוֹמַר: רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר! כָּךְ אֵלּוּ גּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים וּמַרְאִים עַצְמָם כְּשֵׁרִים. (בראשית כו לד – פרש"י, ב"ר סה א), ואין סימן טהרה בחזיר רק בעקב. (מושב זקנים) א"נ להודיע חסידותו של יעקב אף מרחם אמו, שדקדק לצאת יחדיו בפעם אחת שלא תצטער אמו פעמיים. (פענח רזא בשם רי"ח)
עשו זכה לקבל את העוה"ז, ויעקב את העולם הבא. לכך נאמר על עשו וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן כי מלבד שיצא ראשון לאויר העולם, גם היה ראשון לקבל את עולמו – העולם הזה. אח"כ יצא יעקב, אשר רק בעתיד יקבל את עולמו - העולם הבא. וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו ללמד שבהגיע ימות המשיח אשר הם העקב והקצה של העוה"ז, יקבל יעקב גם מחלקו של עשו בעולם הזה. אז יתקיים הכתוב (עובדיה א כא) וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַי-הוָה הַמְּלוּכָה. שמלך המשיח ושריו ישפטו את עשו על הרעות שעשה לעם ישראל, וישראל יקבלו מחלקו בעוה"ז. זו הסיבה שימות המשיח נקראים (סוטה מט ב) בשם בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא, ובתהלים (פט נב) עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ, על שם שיד יעקב 'אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו'. (פניני הגר"א)
וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה [ צָיִד]. (כז ג) אמרו רז"ל צידה כתיב שהוא צוהו על השחיטה והזהירו מן חמשה דברים המפסידין את השחיטה. (רבינו בחיי) ואלו הן הלכות שחיטה: שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור (כסף משנה הל' שחיטה ד א) ושנינו בפדר"א (פרק לב) הגיע ליל יום הפסח, וקרא יצחק לעשו בנו הגדול ואמר לו, בני זה הלילה, כל העולם כלו אומרים בו הלל, ואוצרות טללים נפתחים בזו הלילה, עשה לי מטעמים, עד שאני בעודי אברכך, ורוח הקדש משיבה ואומרת (משלי כג ו) אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן, הלך להביא ונתעכב שם, אמרה רבקה ליעקב, בני הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים בו, העליונים אומרין שירה, הלילה הזה עתידין בניך להגאל מיד שעבוד, הלילה הזה עתידין לומר שירה, עשה מטעמים לאביך עד שהוא בעודו יברכך.
שאלה – כיצד שלח יצחק את בנו לצוד ביו"ט והיה זה ביו"ט של פסח, וביו"ט אין צדים. דתנן (ביצה כג ב) אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבִּיבָרִים בְּיוֹם טוֹב. פרש"י – אע"ג דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יום טוב טעמא משום דאי אפשר מערב יום טוב דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם ויסריח, אבל צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים ולא ימות ולמחר יטלהו. וכן נפסק בשו"ע (או"ח תצה ב) הלכות יו"ט - קצירה וטחינה ובצירה וסחיטה וצידה אף על פי שהם מלאכת אוכל נפש אסרום חכמים.
תשובה – מבואר בגמרא (ביצה כג ב) שבעפרים קטנים אין איסור צידה וגם אינם מוקצים אם הם סמוכים לעיר. וכן נפסק בשו"ע (או"ח תצז ח) עפרים ועדיין הם קטנים שאין צריכים צידה מותרים בלא זימון. ודוקא בפרדס הסמוך לעיר בתוך שבעים אמה דדעתיה עלייהו.
א"נ אע"פ שאסור לצוד ביו"ט אבל אם נצוד מערב יו"ט והניחו בביבר או בחצר מותר לצודו ביו"ט. וזהו שאמר יצחק לעשו וְצוּדָה לִּי צידה היינו אותה הצידה שניצודה ועומדת מערב יו"ט. (הפרשה כהלכתה בשם מעדני אשר)
וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. (כו ז)
שאלה – כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא ולא כתיב מְאֹד, מה הטעם דלעיל כתיב אודות רבקה (כד טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד.
תשובה – קודם שילדה כתיב בה מְאֹד, בפרשתנו אחרי שילדה לפיכך לא כתיב בה מְאֹד. (החזקוני)
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ. (כז ל)
שאלה – מה הטעם דכתיב וַיְהִי לשון צער. מה הטעם דכתיב יָצֹא יָצָא בכפל לשון. מה הטעם דכתיב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו, והוא ידוע כי יצחק הוא אביו.
תשובה – וַיְהִי לשון צער, כי התורה מצטערת על אשר כלה ולא ברך כל הברכות שהרי מצינו שברך לעשו אחר כן, ואם היה מברך אותם הברכות הנשארות ליעקב כבר אבדה תקות אדום. ורמז אל הצער שחש יעקב שימצא כגנב במחתרת בפני אביו כשהרגיש בביאת עשו. (אוה"ח) יָצֹא יָצָא שהיה השגחת ה' שבתוך כדי דבור יקיים יצחק את הברכה ליעקב. (מלבי"ם) כפל הלשון יָצֹא יָצָא קאי על יעקב וגם קאי על רֵיחַ גַּן עֵדֶן שֶׁנִּכְנַס עִמּוֹ, אותו הריח יצא עכשיו עמו. מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו – מדכתיב פְּנֵי משמע שיצא יעקב עם פניו ליצחק ויצא דרך כבוד מאחוריו. כמו שמצאנו (משנה יומא ה א) שהכהן הגדול יָצָא וּבָא לוֹ בְּדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ. פירש הרע"ב – 'שלא היה מסב את פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון'. לפיכך כתיב אָבִיו דמפרש למה יצא דרך אחוריו משום שהיה אביו ונהג בו כבוד. (פרדס שמאי) ובמדרש (ב"ר סו) - הַדְּלָתוֹת הָיוּ נִכְפָּלִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, עָמַד לוֹ יַעֲקֹב אַחַר הַדֶּלֶת עַד שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו וְיָצָא לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כז, ל): אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב, נִרְאָה כְּיוֹצֵא וְאֵינוֹ יוֹצֵא. (בראשית כז, ל): וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ, מְזֻיָּן לָצוּד נַפְשׁוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כא, יג): וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה. תרגום יונתן - וַהֲוָה בְּרַם מֵיפַק נְפַק יַעֲקב כְּתַרְתֵּין טְפוּחִין מִלְוַת יִצְחָק אָבוֹי וְעֵשָו אָחוֹי עַל מִצֵידֵיהּ.
יעקב אע"ה אמר לאמו (כז יב) וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה דרש ראשי תיבות שמו 'יעקוב' יבא עלי קללה ולא ברכה, ואמו אמרה שהראשי תיבות 'יעקב' הוא יבא עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי. (מדבר קדמות י)
וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי (כז יג) רמזה לו רבקה שעתידות לבוא עליו רק צרות הרמוזות במילה עָלַי – ע שו לבן יוסף, ולא יבואו צרות נוספות. כאשר שבו בני יעקב ממצרים וביקשו לקחת את בנימין איתם למצרים כבקשת יוסף, השתמש יעקב גם הוא במילה שאמרה לו אמו וענה להם ' עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה' – כל הצרות של עשו לבן ויוסף שהיו אמורות לבוא כבר התקיימו אבל מבנימין לא מגיע לי צער ואיך ייתכן שאתם רוצים לקחת לי את בנימין. (הגר"א)
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. (כז לג)
בגמרא (בב"ב יז א) שְׁלֹשָׁה לֹא שָׁלַט בָּהֶן יֵצֶר הָרָע, אֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב; דִּכְתִיב בְּהוּ: 'בַּכֹּל', 'מִכֹּל', 'כֹּל'.
שאלה – אם כן איך קיבלו האבות הקדושים שכר כיון שלא שלט עליהם היצר הרע כלל.
תשובה – כיון שראה הקב"ה שהיו דוחקין עצמן כל כך להתרחק מן העבירה סייעם הקדוש ברוך הוא מכאן ואילך שלא שלט בהן יצר הרע. א"נ כדאמר (יומא דף לח:) מאי דכתיב (ש"א ב ט) רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר כיון שעבר אדם רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא. היינו לא שלט בהן יצר הרע אחרי שעברו רוב שנותיהם בלא חטא. (תוס' שם) א"נ היצר הרע יכול לשלוט אף על הצדיקים, כאשר מעלה על לבו מקצת מתאווה רעה, אלא שהצדיק מסוגל בגבורתו וקדושתו לדחות מיד את התאווה הזו. אולם עצם הדבר שהיצר מצליח לבלבל את הצדיק ולו במעט היא גם כן שליטה מסויימת של היצר אף על הצדיקים המופלגים. אולם האבות הקדושים היו יוצאים מן הכלל, לאחר שכבשו את יצרם הרע לגמרי באופן שאינו יכול עוד להעביר בלבם אפילו לרגע קטן תאווה של רע. זהו כוונת חז"ל ש'לֹא שָׁלַט בָּהֶן יֵצֶר הָרָע' אדרבה הם יגעו יגיעה מרובה כ"כ, עד שדיכאו לגמרי את שליטת היצר. ועל עבודה זו אכן מגיע להם שכר רב ביותר. אותיות כָּל במילואם {כ"ף למ"ד} עולים בגימטריא ' עקד ' (174) דכל אחד מהם עקד היצר הרע עקידה גמורה. (בן יהוידע שם)
וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. (כח ה)
שאלה – מה שפרש"י - אֵינִי יוֹדֵעַ מַה מְּלַמְּדֵנוּ. והוא טעון ביאור. והוא ידוע מהפסוקים שלעיל שרבקה היא אם יעקב ועשו.
תשובה – אמרו רז"ל דמהמכה עצמה בורא הרפואה. במדרש (ויק"ר יח ה) מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא (דברים לב לט) ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה אבל הקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא שנאמר (ירמיהו ל יז) כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם יְ-הוָה. והנה עשו נולד רשע כלבן אחי אמו וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה מהצרה עצמה יִוָּשֵׁעַ (ירמיה ל ז). דלבן היה סיבה שניצול יעקב על ידו שהלך אצלו ונשא את בנותיו. וזהו וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה שלבן היה הסיבה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. שעל ידי זה נמלט מעשו וניצול. (חומת אנך) א"נ הטעם שנכתב אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו להראות כי יעקב הוא הבכור ולא שלקח הבכורה ברמיה כמו שטען עשו, לפי שראשון ליצירה היה יעקב וראשון ללידה היה עשו, ויעקב קנה חלק הבכורה של הלידה מעשו. וזה קמ"ל הפסוק אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו שאפילו הלידה שהתייחסה לאם הוי גם כן עכשיו יעקב קודם לעשו כי יעקב הבכור לגמרי אחר שעשו מכר לו הבכורה. (פרדס שמאי)
וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם. (כח ז)
שאלה – מה הטעם דכתיב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ, ולא כתיב 'אֶל אָבִיו וְאִמּוֹ'.
תשובה – משום שקיים בזה ב' מצוות כיבוד אב וכיבוד אם, שאביו צוה לו לילך לשם כדי ליקח אשה ואמו צותה לו לילך לשם כדי לברוח מעשו. והוא כיון לב' הדברים כדי לקיים ציווי אביו וציווי אמו. (פרדס שמאי, טעמא דקרא)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
סוד ההתחדשות של יצחק
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
הכוח המיוחד של שבת שובה
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך ללמוד גמרא?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
