ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
בבתי מלון ישנו בלובי בדרך כלל מיחם של מים חמים לצורך הרוצים לשתות קפה ותה, ואף שבמיחם עצמו נותנים רק מים ולא שום איסור, מכל מקום יש חשש שמא הגויים שפכו ממנו לתוך מאכלם וגרמו למיחם להיאסר.
וחשש איסור זה שייך בשני אופנים. האחד, מחמת זיעת האיסור המצטברת במיחם, וכמו שכתב השולחן ערוך (יו״ד סימן צב ס״ח) לאסור קדירה של בשר שנתנו תחתיה מחבת של חלב רותח, שהזיעה של המאכל החלבי עולה ונבלע בקדירה הבשרית, והוסיף הרמ״א שהמדובר הוא על מחבת מגולה שהיה בקרוב כך שהזיעה העולה לקדירה היתה עדיין בחום של יד סולדת.
ולמדנו מדבריו שזיעה העולה מן המאכל המתבשל דינה כהמאכל עצמו, ולכן היה נראה לאסור את המיחם מטעם שהמים החמים היורדים מן המיחם על המאכל האסור מחממים את המאכל, וגורמים לזיעה מן המאכל לעלות חזרה אל המיחם ולאוסרו, אלא שישנם כמה צדדים להקל בהנ״ל. ראשית דינו של השו״ע נאמר במחבת על האש שאז פשוט שהזיעה העולה ממנו חמה ביותר, ואינה דומה למאכל צונן הניתן תחת המיחם שאינו חם כל כך.
ועוד היה נראה לומר שדינו של החום העולה אינו ככלי ראשון אלא ככלי שני, שהרי אחר שירדו מים חמים מן המיחם אל המאכל וחיממו אותו עולים הם חזרה אל המיחם ואז הם נחשבים ככלי שני, והרי אף אם נחמיר כדעת השולחן ערוך (סי’ קה ס״ב) לחשוש לכלי שני לכתחילה, מכל מקום בדיעבד הוא כתב להקל. ואין להקשות על זה שכיון שהמיחם הינו חם ומחובר לחשמל לכן דינו לאסור כשם שביאר בתרומת הדשן (ח״ב סימן קג), והובא בפמ״ג (משב״ז סי’ צב ס״ק כט), וכן ביד יהודה (תחילת ס״ק נה), וכן הוא בכה״ח (יו״ד סי’ צב ס״ק צח) שכל שהכלי העליון נמצא על האש אזי אפילו אם הזיעה העולה אינה בחום של יד סולדת עדיין נבלעת היא בקדירה העליונה, שכל זה נאמר רק אם אכן המיחם היה חם מבחוץ אבל המציאות היא שדפנות המיחם אינם חמות כלל ולכן אינן אוסרות.
וכתבו הפוסקים שמן הסתם אין לחשוש שמא הזיעה בחום של יד סולדת כל עוד לא ראינו שכך חומה, כן מובא ביד יהודה (סימן קח ארוך סקט״ז), ובאגר״מ (יו״ד ח״א סימן מ’), ובשו״ת חשב האפוד (ח״ב סי’ קיד). וכן כתב המנחת יעקב (כלל לה סקכ״א) שרק לכתחילה חוששין לזיעה אבל בדיעבד אמרינן שלא הזיע.
נוסף לכל הנ״ל יש להתיר ביסוד דברי הב״ח (חדשות סימן כד) שהסביר שאין הזיעה אוסרת אלא היכא שאין לה מקום להתפשט לצדדין, אבל במקום פתוח אין איסור זיעה, ואף שכתבו הפוסקים שלא פסקינן כדעת הב״ח אולם כשיש ספק נוסף מקילים, כן כתב רעק״א (ד״ה שהיד סולדת), וכן כתב הגר״ש קלוגר בטוב טעם ודעת (תליתאי סי’ קעו) וכן בשו״ת לבושי מרדכי (מהדו״ק יו״ד סימן כג).
ועכשיו נבאר את החשש השני הנקרא ניצוק.
ומראש צורים אראנו, דאיתא במסכת מכשירין (פרק ה’ משנה י’) שהמערה משקים חמים טהורים מכלי עליון לתוך משקים חמים טמאים שבכלי תחתון, או מצונן לצונן וכן מחם לצונן- נטמאים המים העליונים.
והסביר זאת הרמב״ם (בפירוש המשניות) שהטעם שאמרו מצונן לחם טמא הוא לפי שעמוד המשקה הנקרא ’ניצוק’ מתחמם, ואחר כן עולה ההבל עם הניצוק מתוך הכלי הטמא ומחמם את המשקה הנמצא בכלי העליון. והנה חלקו רבותינו בדין ניצוק זה אם נאמר רק לגבי טהרות או גם לגבי איסור והיתר, דהתרומת הדשן (פסקים סימן קג) כתב שניצוק נאסר רק ביין נסך וטומאה וטהרה אבל לא אמרינן שניצוק נותן טעם איסור, והמרדכי (חולין רמז תרפו) כתב שניצוק נאמר גם לגבי איסור והיתר, וכמותו פסקו להלכה האו״ה (כלל כט אות ו) והמהרש״ל (ים של שלמה חולין פ״ז סי’ לז).
וכן העלה להלכה ולמעשה הרמ״א (סימן קה ס״ג) לחשוש לאיסורים לכתחילה, וז״ל: ״אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור, ובדיעבד אין לחוש״. אלא שחלקו בכוונתו, שהט״ז (סק״ו) כתב שהניצוק מחברו והעליון נאסר, והש״ך (ס״ק יא) כתב שנאסר מההבל העולה.
ובשער הציון (סימן תמד סק״ד) אסר לערות מכלי פסח רותחים על כלי חמץ, והסביר הש״ע הרב (סי’ תנד סנ״ט) שעל ידי העירוי נפלט הבל החמץ מהכלי התחתון ועולה לכלי העליון דרך הניצוק. אלא שכתב הגר״נ קרליץ (חוט שני הלכות פסח עמוד קלח) שהוא חידוש ומסתבר שהחמיר כן רק משום חומרא דפסח ולא בשאר איסורים, והטעם שהיה כאן להקל הוא משום שאומרים ניצוק רק אם התחתון היה חם והעליון צונן, אבל אם התחתון היה צונן והעליון חם או אפילו אם התחתון היה חם וכן העליון היה חם לא אמרינן ניצוק, כדכתב בחכמת אדם (כלל נט דין ה’): ״אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן אסור. ודוקא כשהתחתון חם והעליון צונן שאז ההבל והזיעה עולה למעלה ומערבו, אבל שניהם חמין, אפילו התחתון יותר חם מותר, ובדיעבד הכל מותר״, עכ״ל.
ולכן אין לאסור במיחם, ועוד שלא אסר הרמ״א אלא לעשות כן לכתחילה, אבל אחר מעשה אין המיחם נאסר, וכן כתב החכמת אדם הנ״ל בסופו.
והגאון רש״ז אורבעך (הובא במאור השבת ח״ב במכתבים כה, ד) כתב להתיר לערות מים חמים על הטשולנט אף שרוצה אחר כן לשתות את הנשאר מהמים עם חלב, ונתן כמה טעמים לדבר. טעם אחד, מכיון דהוי נ״ט בר נ״ט דהיתרא בלע, וטעם זה לא יעלה ארוכה למיחם הבולע איסורא, אלא שהוסיף עוד טעמים אחרים וכגון דמסתמא יש שישים כנגד אותה זיעה, וכן כתב שכאין הזיעה עולה בקו ישר למיחם אין איסור של ניצוק, ועוד הביא את דברי החכמת אדם דלעיל דלא אסרינן רק אם העליון היה צונן והתחתון חם.
ואף שנראה להקל לערות מהמיחם הנ״ל מכל מקום מן הראוי שלפני שמערה יקנח את הברזיה של המיחם כיון שכתבו הפוסקים שאף בזיעה שאינה חמה בחום של יד סולדת ולכן אין הזיעה נבלעת במיחם אולם הזיעה הנ״ל מצטברת על גבי המקום שאליו היא מיתמרת ועולה. (עיין בזה בכה״ח ס״ק ק’).
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
ראיית המבט השלם
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכלוך הקדוש
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
למה ללמוד גמרא?
איך יוצרים את השבת ?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
