ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויצא
בס"ד כסלו התשפ"ו
מפטיר וַיִּבְרַח יַעֲקֹב (הושע יב יג) א
וְעַמִּי תְלוּאִים (הושע יא ז) ס
פרשת ויצא
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת ויצא 148 פסוקים = אֵם הַבָּנִים, בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה
מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ יָ-הּ. (תהלים קיג ט)
סגולת שעה התשיעית ביום התשיעי בחודש התשיעי
ט' כסלו [וכן ט' סיון] בשעה התשיעית בצהרים ידוע לזמן המסוגל לששון ולשמחה, לישועה ולהצלחה, ובאותה שעה נפתחים שערי שמים ונשפע שפע לכל עם ישראל. (ברית מנוחה) ועל מי שנולד בו אמרו חז"ל כי עולה למלוכה, אבל גם מי שמתפלל בו זוכה לדברים הרבה. נוהגים לקרוא בו פרקי תהלים בכל שנה ושנה. (אוצר הסגולות)
כתב הרב חיים ויטאל בהקדמתו לשער ההקדמות וגם בהקדמה לספרו עץ חיים: 'בעניין ספרי הקבלה האמיתיים הנמצאים, אמר לנו מורי האר"י זכרונו לחיי העולם הבא
דספר 'ברית מנוחה' הוא אמיתי וחברו חכם גדול בתורה ובחכמה ונאמן רוח, וכיסה את דבריו בעומק, ונעשה על פי נשמת צדיק אחד קדמון שנגלה אליו אליהו ז"ל ולמדו. והרמ"ק כתב בספרו 'פרדס רימונים' עוד נביא ראיה מספר 'ברית מנוחה' והוא ספר נחמד בביאור עשר נקודות משם בן ד', ומתוך דבריו נראה ודאי היותם דברי קבלה מפה אל פה או מפי מלאך, שאינם דברים מושגים ברוב עיון או דקות שכל אלא השגה נפלאה קרוב אל רוח הקודש. (שער כ"ח, שער הנקודות פרק א)
וַיֵּצֵ'א יַעֲקֹ'ב מִבְּאֵ'ר שָׁבַ'ע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. (כח י) ס"ת 'ארבע' לומר שסוף יציאתו זאת לישא ד' נשים. ואותיות ארבע לא בא כסדרן לומר כי בערבוב נשאן, דהיינו רחל שהיתה ראויה לו איחרה לו לקוחיה, וכן אח"כ השפחות בהיפוך, תחילה שפחת רחל הנשואה באחרונה ואח"כ שפחת לאה הנשואה ראשונה.
פרשה זו סתומה – מפני שהיה צריך להדר אחר אשה ולעבוד זולתו מה שלא נאה לכמותו שמהדרין ומביאין אחריו בַּיִת וָהוֹן ואִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת למדרגתו. (פענח רזא) ולפי שלא נודע יציאתו שהרי היה מוטמן בבית עבר י"ד שנה לאחר שנתברך לכך הפרשה סתומה. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע בגימטריא 'לארבע עשרה שנה' (1233). יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע ס"ת עֵבֶר. מִבְּאֵר שָׁבַע יש בו אותיות 'ארבע עשרה עֵבֶר'. (הרוקח)
וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה. (כט כח)
שאלה – כיצד נשא יעקב שתי אחיות בחייהן והרי האבות קיימו את כל התורה כולה. וכתיב (ויקרא יח יח) וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח. ויעקב אמר (לב ה) עִם לָבָן גַּרְתִּי. פרש"י - ותרי"ג מצות שמרתי.
תשובה – אמרו רז"ל (יבמות כב.) גֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי, רחל ולאה התגיירו וממילא לא היו נחשבות אחיות מדין תורה ומותר היה ליעקב לשאת את שתיהן. א"נ לאה ורחל היו אחיות משתי נשים שונות, וגוי אין בניו מתייחסים אלא אחר האם, כדנפקא לן מכִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי (דברים ז ד) ולכך הותרו ליעקב. (החזקוני) א"נ קודם מתן התורה עיקר ההקפדה של האבות על קיום המצוות היה בארץ ישראל, ואילו יעקב נשא את שתי האחיות בחרן שבארם נהרים. ואכן זמן קצר לאחר ששב לארץ, מתה רחל, אשתו השנייה. (הרמב"ן ויקרא יח כה, הראב"ע) א"נ עניין זה שהאבות קיימו את כל התורה כולה גם קודם מתן תורה זוהי חומרא בלבד שקיבלו על עצמם, ודבר ברור הוא שחומרא אינה יכולה לדחות חיוב מעיקר הדין. שבני נח קיבלו על עצמם לקיים את דיבורם, ולכן חומרא זו של יעקב לקיים את כל התורה אינו דוחה את חיובו לקיים את הבטחתו לרחל, ולכן נשא ב' אחיות. (לקוטי שיחות ח"ה עמוד 141) א"נ מאחר שלא נצטוו האבות על התורה אע"פ שידעו ברוח הקודש מה שהיו רוצים היו מקיימים, ומה שהיו רוצים היו מניחים. (דעת זקנים לז לה) א"נ יעקב אבינו נשא שתי אחיות ע"פ הדיבור. (גור אריה, יפה תואר) וכ"כ האור החיים - ומה גם אם נאמר שהיו עושים על פי הדיבור, כי האבות נביאים היו, וה' אמר להם לעשות כן. גם יאמן יעקב שעשה מעשה על פי נבואתו שיכול לישא ב' אחיות לפי שעה - לא שיעקר איסור ב' אחיות. (בראשית מט ג) א"נ כיוון שהאבות לא היו מחויבים מצד הדין בקיום המצוות, לכן כשהשיג יעקב אבינו ע''ה, שלפי שורש נשמתו יגרום תיקונים גדולים בכוחות ועולמות העליונים אם ישא את שתי האחיות הללו רחל ולאה, והמה יבנו שתיהן את בית ישראל, יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו. (נפש החיים שער א פרק כא) א"נ מן הדין רחל התקדשה לו תחלה בשכר עבודת שבע השנים, ואח"כ נתקדשה לו לאה בקידושי ביאה, ואילו היה מגרש אחת מהן לא היה יכול לקיים דבר שעתידה התורה לאסור שהרי השניה היתה אחות גרושתו, וכיון שאביו ציוה לו לשאת אשה מבנות לבן, אי אפשר היה לו לעבור על ציווי אביו. כיון ששתיהן היו מקודשות לו ושתיהן ודאי אי אפשר היה לו לגרש (חידושי אגדות סנהדרין יט א , הדר התורה)
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (כח יב)
שאלה – למה הראו לו בחלום מלאכים עולים ויורדים, איזה צורך יש לו בזה בחלום, ועיקר החלום הוא הבטחת השי"ת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וגו' וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וגו'.
תשובה – אמרו חז"ל (סנהדרין ל א) דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. ועוד אמרו (ברכות נה א) אין חלום בלא דברים בטלין. כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַר בְּלֹא תֶּבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: חֲלוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתוֹ מִתְקַיֵּים - כּוּלּוֹ אֵינוֹ מִתְקַיֵּים. הטעם שהראו לו מלאכים עולים ויורדים לרמז לו שהחלום הזה הוא חזיון נבואי ואינו דומה לשאר החלומות כי דברי חלומות קי"ל לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין והראו לו עֹלִים וְיֹרְדִים להורות שאינו דברי חלומות רק נבואה. (אגרא דכלה) וַיַּחֲלֹם ובסוף כתיב וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ ולא כתיב 'וְהִנֵּה חֲלוֹם', שלא היה חלום אלא נבואה גמורה. (מנחה בלולה)
ובמדרש (פדר"א פל"ה) הראהו הקב"ה ארבע מלכיות מושלן ואובדן והראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים (שלבים) ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמשים ושנים עוקים ויורד. והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד. והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד ואומר (ישעיה יד יד) אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן. אמר לו יעקב (ישעיה יד טו) אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר. אמר לו הקב"ה (עובדיה א ד) אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְ-הוָה. דהיינו שהקב"ה הבטיחו שבעצמו יורידו.
עוד רמזים בחלומו של יעקב
ענין הסולם מורה על העולם והמושלים בו שהם בבחינת עולה ויורד, כי הרשע הוא עולה בו מענג עצמו בתאוות העולם הזה ונגד זה יורדת נשמתו לדיוטא תחתונה, והצדיק הוא להיפך יורד מהעולם ומתאוותיו ומניח אותם ועולה במעלות הסולם להשיג את העולם הבא, וזה מה שאמר וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי
אֱ-לֹהִים עֹלִים היינו הצדיקים עולים לעוה"ב וְיֹרְדִים מתאוות העוה"ז, אך ע"י שמונעים עצמם מתענוגים היה מקום לחוש אולי יחלשו ויחלו, לזה הראה לו וְהִנֵּה יְ-הוָה נִצָּב עָלָיו פרש"י - לְשָׁמְרוֹ.
ועוד מרמז – מה שנאמר (קהלת א יח) וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב, דכל מה שאדם מוסיף ידיעה בתורת ה', הוא יודע כמה הוא רחוק ממנה, וזהו שאמר וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה. אמרו במד"ר (פר' סח יב) וְהִנֵּה סֻלָּם זה סיני, סֻלָּם בגימטריא 'סיני' (130), והוא רמז לתורה, מֻצָּב אַרְצָה שנתנה לבני אדם, אבל וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה שהיא מלאה סתרים (סודות) עד גבהי השמים מעשה מרכבה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים ומשיגים מקצתה, אבל וְיֹרְדִים בּוֹ כי ע"י השגתם ישכילו וידעו כי נעלמה מהם.
וגם רמז – על דרך שאמרו רז"ל (עירובין יג ב) שֶׁכׇּל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ, וזה מה שרמז וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים משום דוְיֹרְדִים בּוֹ שמשפילים את עצמם, ומשום הכי זוכים לתורה, ואמרינן (תענית ז א) לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה לְמַיִם, דִּכְתִיב (ישעיה נה א): 'הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם', לוֹמַר לָךְ: מָה מַיִם מַנִּיחִין מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהוֹלְכִין לְמָקוֹם נָמוּךְ, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה.
כתב הילקוט ראובני (אות מה) וְהִנֵּה יְ-הוָה נִצָּב עָלָיו ר"ת עניו. (אמרות ה')
סֻלָּם בגימטריא 'סיני' (130) ואתיות 'למס' היינו שאם יתעסקו בתורה שניתנה בסיני שפיר ואם יעזבו התורה גלות למס כמש"ה (ירמיה ט יב) עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. ואמרו בתנא דבי אליהו (כסא רחמים על אבות דרבי נתן ל א) כל החרבנות וכל הצרות הבאות לכלל ישראל או לפרטי, הכל בעון ביטול תורה שנאמר (מיכה א ה) בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת. (פני דוד)
חידה בפרשה
באיזה מקרה בעליה לתורה ראוי לקרוא יעמוד פלוני בן שם סבו ולא בשם של אביו או אמו . והראיה לכך מהפרשה.
תשובה – מצינו אצל יעקב אבינו ששאל (כט ה) הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר. אמרו חז"ל היה ראוי לומר לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל אבל בני בנים הרי הם כבנים, לפי שנחור אחי אברהם היה איש השם והמעלה ולא היה לבן נודע בארץ בשם בתואל אביו כי היה אדם גרוע וע"כ הוצרך לומר בן נחור. (רבינו בחיי) כתב הרמ"א (בשם תרומת הדשן סימן נ"א וספר חסידים) ומי שאביו מומר לעבודת כוכבים קורין אותו בשם אבי אביו אבל לא בשמו לבד שלא לביישו ברבים.
א"נ מה ראה יעקב לקראו כאן בֶּן נָחוֹר, הלא אביו בתואל היה – לפי שיעקב ידע כי לבן הוא רשע, ובהזכירו את שמו מן הראוי לקללו, דהנה דרשו חז"ל (ילקו"ש משלי תתקמ"ו) א"ר יצחק כל מי שמזכיר הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה שנאמר (משלי י ז) זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וכל מי שמזכיר הרשע ואינו מקללו עובר בעשה שנאמר וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. אך כיצד יעשה זאת בפני עם ועדה ממכריו של לבן, על כן נתחכם וקללו בדרך רמז 'בֶּן נָחוֹר' ראוי הוא לנוחרו, שהיא מיתה גרועה, כמאמרם ז"ל (פסחים מט ב) עַם הָאָרֶץ שהוא רשע ורודף את הערוה מוּתָּר (היינו ראוי) לְנוֹחֳרוֹ. וזהו כוונתו בֶּן נָחוֹר. אך ידידי לבן ומכריו הבינו שהוא מתכוון לסבו, נחור אביו של בתואל וכך יצא ידי חובת כולם. (עוד יוסף חי – דרשות)
כתב הרמב"ם (הל' ממרים פ"ו הי"א) אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו, לכך הזכיר את נחור שלא היה כה רשע. (תפארת יהונתן)
עַם הָאָרֶץ מוּתָּר לְנוֹחֳרוֹ בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת (פסחים מט ב) שקדושתו יתירה והוא יום המיוחד לתשובה יותר מכל ימות השנה ויש בו סיוע לאדם מכח הארת עצומו של יום לקבלת התשובה, עם כל זה אין תקוה שזה העם הארץ יחזור בתשובה ולכן אין תקנה אל חלק הטוב שבו אלא על ידי נְחִירָה שצריך לעשות כונות ויחודים אשר על ידם ימשוך ויסלק חיות הקדוש של חלק הטוב שיש בקרבו. (בן יהוידע שם)
מוּתָּר לְנוֹחֳרוֹ - ולא קאמר מותר להורגו כו' שכוונו בזה שהנחירה והשחיטה הוא רמז לנטילת דם במקום בית השחיטה ור"ל שמותר לביישו וליטול דמו כדאמרינן אזל סומקא ואתי חיורא. (חידושי אגדות שם)
פירש רבינו האריז"ל שעמי הארץ פוגמים בעשיה ואינו כל כך חמור, אך בשבת דהעשיה עולה למעלה והעולמות נקשרים יחד אף עם הארץ כשחוטא בשבת פוגם עד האצילות עכ"ד קדשו. ואמרו בירושלמי דאימת שבת על העם הארץ ואינו משקר בשבת. דנשמתיה חזי דפגמו בשבת גדול יתר מאד ואימת שבת עליו ואינו משקר. (פתח עינים שם)
וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. (כט יא)
שאלה – אברהם אבינו ע"ה אמר (בראשית יב יא) הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. פרש"י - עַד עַכְשָׁו לֹא הִכִּיר בָּהּ מִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, וְעַכְשָׁו הִכִּיר בָּהּ עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה. כיצד נישק יעקב אבינו ע"ה את רחל ומה היתה כוונתו בזה. וכתב הרמב"ם (איסורי ביאה פכ"א ה"ו) המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו.
תשובה – בכל מצוות שבתורה מצוה להדר אחר הידור המצוה ביופי כל מה דאפשר, דכתיב (שמות טו ב) זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ הִתְנָאֵה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה לְפָנָיו סוּכָּה נָאָה, וְלוּלָב נָאֶה (שבת קלג ב) והנה בודאי לא נשתנית מצוה זו כי גם האשה חפץ של מצוה, ומהראוי להדר אחר יופי המצוה כל מה דאפשר, רק במצוה זו כרוך יצה"ר אחר החטא של אדם הראשון ולתאוה חומרית יבקש האדם בהיתר ובאיסור, אבות העולם היו תיקונו של אדה"ר וביטלו היצה"ר מגופם, והיה אצלן ענין המצוה הזאת כתפילין וציצית ואתרוג כענין אדה"ר קודם החטא (בראשית ב כה) וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ. כאשר ראה יעקב את רחל יפת תואר חפץ של מצוה המצטרכת לו מהודר ביופי, וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל לעין כל רואה באין בושת, כדמיון הנושק חפץ של מצוה. מה שאבות העולם הדרו אחר יופי המצוה ולא לשום תאוה. (דרך פקודך, מ"ע א חלק המחשבה אות כ, לרבי צבי אלימלך שפירא מדינוב)
כתב רבינו בחיי – רחל היתה קטנה ולא היתה ראויה להתחתן, או נאמר שהנשיקה הזאת היתה נשיקת הראש או הכתף, כי לא אמר הכתוב בפי רחל.
כתב המלבי"ם – ולא היה נשיקה של תפלות, כי נשא קולו ויבך. ופירש ה'כתב והקבלה' וטעם וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל שהתחבר עמה במחשבתו ורצונו.
ראה שהיתה נאותה לו כי שם יעקב ורחל במאזנים ישאו יחד ז' ז'. היינו 'יעקב רחל' בגימטריא 420 וזה מתחלק במספר 7 = 60. (חומת אנך)
וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים. (כט יד)
שאלה – כיצד נכנס יעקב בבית לבן והתרפים בביתו, ואילו אצל אליעזר כתיב (כד לא) וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים. פרש"י - מעבודת אלילים (ב"ר) תרגום יונתן - וַאֲנָא פַּנְיַת בֵּיתָא מִפּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה, ואמרו חז"ל שהגמלים של אברהם אע"ה לא רצו להיכנס עד שפינה העבודה זרה.
תשובה – יעקב רצה לבדוק את רחל ולאה אם עובדים להם ומה מעשיהם, ובחודש אחד ראה הכל ופירש ממנו שנא' (כט יד) וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים. (מושב זקנים)
ומה הם התרפים שוחטין אותן בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמן טוב וכותבין על טס זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו בכר ומדליקין נרות לפניו ומשתחוין לו והוא מדבר עמהן ומניין שהתרפים מדברים שנאמר (זכריה י ב) כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן. (פרקי דר"א פל"ו)
וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי. וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל (בראשית כט יט-כ) ר"ת 'מאל עשו'. לומר טוב לתת לך מלעשו הנקרא 'אחר' שאין לו שם ולא כתב ולשון, כי אם מאומה אחרת - וְלֹא שֵׁם לוֹ עַל פְּנֵי חוּץ. (איוב יח יז), וְלֹא שֵׁם לוֹ בגימטריא 'עשו'. והוא נקרא חזיר יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהלים פ יד), וחזיר נקרא 'דבר אחר'. דאמרינן (קידושין מט ב) הַאי מַאן דְּעָבֵיד מִילְּתָא - מי שעושה דבר הקזה לִיטְעוֹם מִידֵּי וַהֲדַר לִיפּוֹק שיטעם משהו ואחר כך יצא החוצה. דְּאִי לָא טָעֵים מִידֵּי, אִי פָּגַע בְּדָבָר אַחֵר פרש"י 'חזיר' קָשֶׁה לְדָבָר אַחֵר צרעת שהחזירים מנוגעים הם כדאמרינן עֲשָׂרָה קַבִּים נְגָעִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ חֲזִירִים. (ספר גימטריאות לרבינו יהודה החסיד)
לבן ברמאותו רמז לו שדעתו לרמותו - שֶׁהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים: שְׁנֵי בָּנִים לְרִבְקָה וּשְׁתֵּי בָּנוֹת לְלָבָן, הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן (ב"ר ע טז) ורמז לו לבן כי מדרך ארץ רחל לעשו שהוא הקטן עתה שמכר הבכורה וזאת אינה שלך כי לאה לך יאתה. אמנם עתה שרצית רחל טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ 'אַחֵר' מסט"א עשו כי גם זאת של עשו אתננה לך. אבל על הגדולה אין אומר ואין דברים שהיא שלך. שְׁבָה עִמָּדִי אין ישיבה אלא עכבה שתתעכב עוד שבע שנים. וז"ש לו לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה כלומר הבכירה כבר היתה לך ומה שעסקנו על רחל היה דבר נוסף על הגדולה כמו שרמזתי לך ולכן מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וכו'. (פני דוד)
וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה. וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים וגו'. (כט יח-כ) פרש"י - הֵם 'יָמִים אֲחָדִים' שֶׁאָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: 'וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים'.
שאלה – מה הטעם שנקט יעקב דווקא שבע שנים, כיצד ימים אחדים שאמרה לו אמו נהיו שבע שנים.
תשובה – יָמִים היינו שנה כענין יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ (ויקרא כה כט) ואחדים היינו שבתות שאין להם בן זוג כמו שאמרו רז"ל (ב"ר יא ח) תני ר"ש בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה 'רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג', א"ל הקב"ה 'כנסת ישראל היא בן זוגך'. והנה רבקה אמרה לו שישב שם יָמִים אֲחָדִים היינו שנה שלימה של שבתות, וזה אי אפשר כי אם בז' שנים. (בני יששכר ראש חודש מאמר ב אות ה) היינו כאשר מחשבים את השבתות החלות במהלך שבע שנים, הרי ש1/7 מתוך שבע שנים, זוהי שנה שלימה (עץ חיים) א"נ הטעם שאמר שֶׁבַע שָׁנִים כי אולי קטנה היתה ולא היתה ראויה לאיש עד אחר ז' שנים. (הטור) א"נ לפי שבשנים הראשונות לשבת יעקב בארם היה שרוי בפחד פן ירדוף אחריו עשו ויהרגנו בבית לבן. ורבקה אמרה לו (כז מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. וחשב יעקב שהכוונה היא שבע שנים שאז ישוב חמת עשו ממנו. ולא רצה לקחת את רחל בתוך הזמן הזה, וכבר כתב הרמב"ם (הל' דעות פ"ה ה"ד) וְלֹא יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם לֹא שִׁכּוֹרִים וְלֹא עַצְלָנִים וְלֹא עַצְבָּנִים, וְלֹא אֶחָד מֵהֶן. ובה"ה הוסיף, שמי שאינו נזהר בזה לא יהיו בניו ראויין לחכמה ולחסידות. לפיכך לא רצה יעקב להעמיד תולדות כל השבע שנים שהיה שרוי בפחד ועצבנות. (אזנים לתורה)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
הלכות שטיפת כלים בשבת
כאב הגלות ותקוות הגאולה
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך מותר להכין קפה בשבת?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך ללמוד גמרא?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
