ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויצא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
למה יעקב מציע ללבן לעבוד שבע שנים?
התורה מספרת כי יעקב מציע ללבן לעבוד שבע שנים בשביל רחל. "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (בראשית כט). המילים "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל" באים לענות על השאלה למה הציע יעקב לעבוד שבע שנים, הלא מֹהַר הבתולות הוא חמישים שקל כסף, שזה הרבה פחות משכר של שבע שנות עבודה.
מהר הבתולות חמישים כסף לכבוד האשה
מֹהַר הבתולות הוא חמישים שקל כסף (דברים כב, שמות כב טז וראה רש"י). אם יוסף נמכר לעבד בעשרים כסף (בראשית לז, וראה שמות כא לב). הרי שמֹהר בערך 50 שקל כסף בא לומר שצריך להעריך את האשה יותר. צריך לזכור כי חמישים שקל כסף בערך של פעם הוא שכר עבודה שנה אחת. אם כן למה יעקב התנדב לעבוד למען רחל פי שבע ממהר הבתולות ולעבוד שבע שנים?
כל חתונה - שהכל ברא לכבודו
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
689 - פרשת תולדות תשפ"ו – גשמים, ברקים ורוחות
690 - פרשת ויצא תשפ"ו – כבוד האשה
691 - פרשת וישלח תשפ"ו – חנוכה – בימים ההם בזמן הזה
טען עוד
הכבוד של רחל אמנו
חושב יעקב כי אם לחופה רגילה מתכוננים שתים עשרה חודש, הרי לחתונה כל כך חשובה שתקים את בית ישראל, צריך להתכונן שבע שנים. מדובר בחופה של יעקב אבינו עם רחל אימנו. מדובר בחתונה שעתידה להקים את כל בית ישראל. מדובר בחופה שעתידה להעמיד את שנים עשר שבטי ישראל שחקוקים על ליבו של אהרון הכהן בבואו אל הקודש.
צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד
הגמרא מספרת לנו כי צורתו של יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד (חולין צא:) כסא הכבוד הוא ביטוי למקום שבו מתגלה כבוד ה' בעולם. כך נקרא בית המקדש בשם זה כי הוא מביא את כבוד ה' לעולם, "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ" (ירמיה יז יב).
אם חכמינו אומרים שצורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד, הרי הכבוד האלוקי מתגלה דרך יעקב אבינו. לכן בית המקדש נקרא על שם יעקב "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב). וכיון שמעשה אבות סימן לבנים אנו מתפללים. "קַדֵּשׁ שְׁמָךְ בְּעוֹלָמָךְ עַל עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ".
צלם אלוקים – בזכות רחל
בבית המקדש נכנס כהן גדול לקודש הקדשים רק אם הוא נשוי. "א"ר אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם". (יבמות סג/א). רק כשאדם נשוי מתגלה דרכו צלם אלוקים. רק כשיעקב נושא את רחל חל עליו צלם אלוקים. "דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן וכו', דִּדְכַר בְּלָא נוּקְבָּא פְּלַג גּוּפָא אִקְרֵי, וּפְלַּג לָאו הוּא חַד. וְכַד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא תְּרֵי פַּלְגֵּי גּוּפָא, אִתְעָבִידוּ חַד גּוּפָא, וּכְדֵין אִקְרֵי אֶחָד" (חלק ג דף ז/ב).
חשיבותה הרבה של רחל – הרבה יותר משבע שנים
צלם אלוקים שמתגלה ביעקב אבינו הוא גבוה מאוד, כך אמרו חכמינו "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון" אור מיוחד כמו שהיה על אדם הראשון לפני החטא (זוהר חלק א דף לה/ב). מעלת שופריה דאדם הראשון מתגלה ביעקב מתגלה כשהוא הולך להקים את ביתו עם רחל אמנו (בבא מציעא פד/א). לכן ה' נטע בו אהבה כל כך גדולה לרחל. בזכותה יבוא תיקון גדול לעולם, כן הוא מכין את עצמו לכך שבע שנים.
מעלתה של לאה נסתרת מיעקב
בפועל יעקב עובד את שבע שנים הראשונות בשביל לאה, ואחר כך עובד שבע שנים נוספות בשביל רחל. האמת היא שמגיע ללאה כבוד לא פחות מרחל, אלא יעקב לא ראה בימים ההם את מעלתה הגדולה של לאה אמנו שתבנה ביחד עם רחל את עם ישראל. השליח של ה' להביא את לאה ליעקב היה לבן הארמי, כך גרם הקב"ה ליעקב לעבוד גם בשביל לאה שבע שנים לגודל מעלתה הגדולה.
לבן – ממשיך את דרך דור המבול
לבן הורס את הרגע הגדול ביותר
לעומת הכבוד הגדול של יעקב לרחל עומד לבן באטימות ובזלזול בלתי נתפס, הוא הורס לבת שלו את הרגע הגדול של החיים, מוציא אותה מחופתה ושם את אחותה במקומה. גורם לבן לבת שלו לבכות בכי תמרורים ברגעים שהיו אמורים להיות פסגת חייה. לבן מרמה גם את יעקב בן אחותו שעבד בשבילו שבע שנים במסירות. הורס גם לו את השמחה הגדולה בחייו. מפריע לחיבור הגדול להתקיים. על זה אומרים בהגדה "שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל".
החטא שבגללו בא המבול
החטא של לבן מזכיר את החטא שהביא את המבול. "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (בראשית ו). בדור המבול האנשים החזקים מתייחסים לנשים בזלזול. לא שואלים אותן. לא מתחשבים בהן וברגשותיהן "אמר רבי יודן טֹבֹת כתיב. כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה היה גדול נכנס ובועלה תחלה (בראשית רבה בראשית).
לפגוע בכלה בחופה - שיא התועבה
לחטוף ולאנוס כל אשה זו תועבה שווה לרצח. (דברים כב כו). לחטוף כלה מתחת החופה - זה שיא השיאים של התועבה. על התועבה הזו בא המבול לעולם. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ". התרגום הוא "ארי אתמליאת ארעא חטופין". התמלאה הארץ חטיפה של נשים. מלבד הכאב של החתן והכלה, זה הורס לכל האנשים את הרצון להתחתן.
דור שלם עושק נשים
לבן הוא לא לבד. גם פרעה ואבימלך חוטפים נשים לצורך הנאתם. גם בסדום ובשכם זה היה מנהג המדינה. החוטפים הללו הרגישו צדיקים, הם לא היו רשעים כמו דור המבול, הם לא חוטפים כלה מתחת לחופה, הם קודם רוצחים את בעלה אחר כך אונסים אותה. זו התרבות הצדקנית של לבן, שחכמנו אמרו שהוא יותר גרוע מפרעה. לזכותו יאמר כי זו הייתה דרכם של כל המלכים בימים ההם. כך אומר אברהם "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא".
היוונים ממשיכים דרכם
חכמינו מספרים כי זו היה חוק אצל היוונים הדמוקרטים הנאורים "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה, ועל יד אשה נעשה הנס". ולכן "אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס". ובמשנה ברורה (תרעה). "שהגזירה היתה על כל בתולה הנישאת שתבעל להגמון תחלה, וגם התשועה נעשה ע"י אשה שבת יוחנן כהן גדול חתכה ראשו של ראש הצוררים".
לזכר הנס הגדול והחשוב הזה אוכלים בחנוכה מאכלי חלב. "יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב" (שו"ע תרע). לכן הנשים מהדרות בחנוכה יותר מהגברים ולא עושות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים. להזכיר את הנס החשוב הזה שהושכח על ידי אומות העולם. (בספרים שהיו תחת ידם לא הוזכר או נמחק הסיפור החשוב הזה).
חובה לכבד את האשה
האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו
כדי לתקן את הקלקול הגדול הזה אמרו חכמינו שחובה על האיש לכבד את אשתו, "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא" (סנהדרין דף עו/ב). והרמב"ם (אישות טו יט) אמר כי זו חובה "וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו" (ע"ע שדי חמד אסיפת דינים ה ח).
כבוד לאשה מביא שפע
כן אמרו חכמים "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר ולאברם היטיב בעבורה". ולכן אמר רבא לאנשים "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" (ב"מ נט). שהכבוד ההדדי מגלה את צלם האלוקים שבאיש ובאשה, ו"בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך".
ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו
לכן אמרו חכמים "מאי דכתיב 'טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט' לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו. שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם" (חולין דף פד/ב). שהכבוד אליהם ימשיך אליו שפע גדול.
תכשיטים לאשה
לכן אמרו חכמים כי לא מספיק שאדם יתן לאשתו לחם לאכול ובגד ללבוש, אלא אפילו עני שבישראל צריך לתת לאשתו תכשיטין לפי מה שיש לו. "כסותה כיצד, חייב ליתן לה בגדים הראויים לה בימות הגשמים ובימות החמה, בפחות שלובשת כל אשה בעלת בית שבאותה המדינה" (שו"ע אה"ע סימן עג א). "ומחייבין אותו ליתן לה תכשיטיה, כגון בגדי צבעונין להקיף על ראשה ופדחתה, ופוך ושרק". וכל זה "בעני שבישראל. אבל בעשיר, כל דברים הללו נותן לה לפי עשרו".
שיהיה לה חן בעיני בעלה
לכן הקילו חז"ל לאשה ללכת עם תכשיטין בחצר בשבת כדי שיהיה לה חן בעיני בעלה (שבת סד). והתיר רבי עקיבא לאשה להתקשט אף בימי נדתה כדי שלא תתגנה עליו. כן "תיקן עזרא להם לישראל שיהו רוכלין מעיר אחרת מחזרין בעיירות כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל" (ב"ב כב. רמב"ם שכנים פ"ו ה"ט שו"ע חו"מ קנו ס"ס). ובמשנה (יומא עג) התירו למלך ולכלה לרחוץ את פניהם ביום הכיפורים, (יומא עח) והתירו לאשה להתקשט בימי אבלה כדי שלא תתגנה על בעלה (כתובות ד).
שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל
כבוד מיוחד בחתונה
עוד עשו חכמינו תקנות שונות כדי שהחופה תהיה מכובדת ביותר. כך מלמדת אותנו הגמרא בכתובות (ב) שאומרת כי תיקנו חכמים שאדם ישא את אשתו ביום רביעי כדי שהחתונה תהיה מכובדת. "שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא אדם טורח בסעודה שלשה ימים אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת וברביעי כונסה". כן תיקנו שאדם שנושא אלמנה ינשא בחמישי כדי שלמחר לא ישכים לאומנתו וילך לו "שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים חמישי בשבת וערב שבת ושבת".
המשמח חתן וכלה – זוכה לקולות של מתן תורה
החופה צריכה להיות מכובדת לא רק במאכל ומשקה אלא בעיקר בשמחה. לכן אמרו חכמים "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות. ואם משמחו מה שכרו אמר רבי יהושע בן לוי, זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות וכו'. רבי אבהו אמר כאילו הקריב תודה שנאמר מביאים תודה בית ה'. רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'" (ברכות ו).
מי שמקדש אשה בזלזול- מכין אותו
להדגיש את חובת הכבוד, למדו חכמינו כמה גרוע המזלזל בבנות ישראל. וכך אמרו בגמרא כי רב היה מלקה גבר שמקדש אשה בביאה. רב גם היה מלקה מי שמקדש אשה בכסף ושטר בשוק בלי כבוד ובלי סעודה וכד'. גם היה מלקה מי שהיה מקדש אשה בלי הכנה, בלי שידוכין. הכל בגלל שהאיש הזה זלזל בבנות ישראל (יבמות נב/א. שו"ע אה"ע כו ד).
תקנת בנות ישראל – שלא תהא קלה בעיניו להוציאה
כדי לשמור על כבודה של האשה תקנו חכמים כתובה לבנות ישראל "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה" (כתובות יא). שלא יתן עינו באשה אחרת ויגרש את אשת נעוריו. וכל המגרש אשת נעוריו לטובת אשה אחרת - ה' שונא את מעשיו. "כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכִסָּה חָמָס עַל לְבוּשׁוֹ", ותפילותיו לא נשמעות (מלאכי ב).
חייב עשרה דברים. שלוש מהתורה ושבע מדרבנן
כתב הרמב"ם (אישות יב): "כשנושא אדם אשה וכו' יתחייב לה בעשרה דברים ויזכה בארבעה דברים". בכלל העשרה שהוא חייב יש שלושה חיובים מהתורה "שארה כסותה ועונתה" שארה אלו מזונותיה, כסותה כמשמעה, עונתה לבא עליה כדרך כל הארץ. שבעת החיובים האחרים הם מדברי חכמים (החלוקה של שלוש ושבע בוודאי רומזת לדברים נשגבים).
ובאמת יש לאשה עוד חיוב נסתר על הארבעה הגלויים והוא חיוב עונה שיש לה כלפי בעלה, מטעמי צניעות הסתירו אותו פה והוא מפורש במקומות אחרים. לפי זה חיובי האשה לבעלה הם חמישה. ויתכן דזה הרמז במה ש"דריש ר"ע איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן". הסביר שם רש"י שבאיש יש אות י' ובאשה אות ה'. ואם לא זכו ה' מסלק שכינתו מבניהם ואש שבשמות שלהם אוכלתן (סוטה יז) ולכן מנו חכמים עשרה חיובים לאיש וחמישה לאשה לרמוז על האות י' בשמו, ואות ה' בשמה של האשה.
כתובה – שכינה בניהם
יש פירוש של הגר"א שמסביר כי חיובי הכתובה כותבים את שם ה' בקרב ישראל. הוא מביא את הפסוק שכתוב על אברהם "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁם אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (בראשית כה ו) שפירש רש"י בשם המדרש: ""הַפִּילַגְשִׁם - חסר כתיב שלא היתה אלא פלגש אחת. היא הגר היא קטורה. נשים בכתובה. פילגשים בלא כתובה כדאמרינן בסנהדרין (דף כא) בנשים ופילגשים דדוד".
שואל הגר"א אם יש רק פלגש אחת למה לא כתוב ולבני הפילגש, מה רצתה התורה לרמוז במילה הזאת בכתיב חסר? וענה שהתשובה רמוזה בדברי רש"י שאמר כי לפילגש אין כתובה. המילה כתובה מורכבת מ'כתב' ועוד אותיות "וה". ביחד עם שם י"ה שבאיש ואשה מצטרפות "הו" לשם ה' המלא. לעומת זאת בפלגשים שאין כתובה יש רק חצי שם ה' וזה משמעות המילה פלגשם שהיא "פלג שם". רק חצי שם ה' כי אין כתובה (קול אליהו עה"ת בראשית כה ו).
לא מכירים בצלם אלוקים שבאדם
אור שדוחה את החושך
האור של יעקב אבינו צריך להכניע את כל תרבות הקליפה. התרבות של הרומאים והיוונים שהיו משליכים אנשים לאצטדיונים לטרף ולרצח ולשפיכות דמים. צולבים אנשים ומשאירים אותם חיים ומעונים עד מוות ביסורים נוראים, עליה נאמר בתורה שהיא חילול ה' "כי קללת אלוהים תלוי". אדם נברא בצלם אלוקים ואם הוא תלוי – זה חילול השם. התרבות שזלזלה באדם, זו תרבות לבן ועשו, זו התרבות של כל תלמידיו ויוצאי חלציו שממיתים בני אדם באכזריות ובהשפלה גדולה.
המן בן עשו – בוזה בן בוזה
כך היה קל בעיניו של המן הרשע להשמיד עם שלם אנשים נשים וטף. "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלושָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (אסתר ג) בכל העולם. המן היה צאצא של עשו. "בוזה בן בוזה". על המן נאמר "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי, וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרושׁ עַם מָרְדֳּכָי" (אסתר ג).
בזלזול הזה הוא ממשיך את דרכו של עשו "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה. עיין ילקוט שמעוני אסתר) זלזול שמביא אותו לזלזל בצלם אלוקים של הנשים שהיה חוטף מתחת ידי בעליהם ומענה אותם. זלזול שמביא אותו לזלזל בחיי אחיו ולומר "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז).
ממשיכי דרכם הבזויים
הזלזול הזה הביא את היטלר להשמיד ששה מיליון יהודים שחייהם היו נחשבים בעיניו פחות מחיים של כלבים. זלזול שליווה אותם כל הדרך הרבה לפני מחנות ההשמדה. השפלות, חיןב לבישת טלאי צהוב, כליאה בגיטאות, גזירות זקן והלקאות פומביות, הובלה בקרונות בקר אל מחנות המוות. את ההשפלות הללו תיעדו המחבלים של החמאס בשמחת תורה והתהדרו בהם. זה היה העיקר בשבילם, להשפיל את צלם אלוקים שבאדם. להמשיך את התרבות של עשו הרשע, של המן וכל ממשיכיו.
האור של יעקב מסלק את החושך שלהם
יעקב מביא את הכבוד שלו, הפוך מהשפלות שלהם. הכבוד שנובע מכך שלאדם יש את האור של צלם אלוקים. צלם האלוקים שמתגלה על ידי החיבור שבין האיש והאשה. ולכן מגיע לאשה כבוד. מגיע לחתונה כבוד מיוחד מאוד כי בה מתגלה צלם אלוקים המיוחד שיש באיש ובאשה כשהם יחד. כך מייסד יעקב את בית ישראל.
העולם הולך ולומד
לא משליכים אנשים לאצטדיון
העולם של היום הולך ולומד שיש צלם אלוקים באדם. היום אין בעולם אצטדיונים שבהם משליכים אנשים לזירות עם חיות טרף לעיני קהל משולהב. אין מקומות שבהם אנשים מתגוששים ביניהם עד מוות. ברוב העולם לא מותרת אפילו מלחמת שוורים, חוץ מכמה מקומות נחותים תרבותית כמו ספרד ודומותיה. התרבות של דעא"ש שרוצה להשליט בעולם חליפות איסלמית שבה חוטפים נשים ומוכרים אותן כמו שפחות, נדחית על ידי העולם.
צריך להיזהר מהצבועים
יש אנשים בעולם שמדברים גבוהה גבוהה על כבוד האשה אבל בסתר מנצלים אותן בלי שום טיפת כבוד. כך היה ג'פרי אפשטיין וחבריו מקרן וקסנר שדיברו מעל כל במה על זכויות הנשים, אבל לא התביישו לנצל נשים צעירות בכדי למלא את תאוותם הבזויה, לסחוט הישגים פוליטיים וכלכליים באמצעות ניצול נשים צעירות שהרסו את חייהן.
לבן מראה עצמו צדיק
את הזהירות מהצביעות למדנו מיעקב שכאשר הוא שואל את לבן "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי". לבן מסביר שהוא פועל בשם החוק והסדר. הוא מציג את יעקב כאדם שפורע חוק וסדר "וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה". כך פועלים גם בימינו.
הצבועים מאשימים אחרים
צריך לשים לב שאחרי כל התועבות שעשה לבן הוא לא מבקש סליחה. להפך הוא מחשיד את יעקב כגנב שחוטף נשים. "וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב" את עצמו הוא מציג כצדיק וישר "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר: וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ".
שיא החוצפה של לבן
לפני שיעקב ולבן נפרדים, מוציא לבן את שיא חוצפתו ומחשיד את יעקב בעינוי בנותיו. "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ". למרות שהוא יודע שברכת ה' שורה על יעקב אבינו. למרות שהוא יודע שיעקב עבד בנאמנות הוא מחפש בכל כליו שמא יעקב גנב ממנו משהו.
הצביעות של אירופה
הצביעות הזו מזכירה את הצביעות של מדינות אירופה שכולן היו שותפות בהשמדת ששה מיליון יהודים בשואה. שוויץ וצרפת. איטליה ויוון. אוסטריה והונגריה. פולין עם ליטא, ספרד ואוקראינה וכו' וכו' . מדינות כמו ספרד ופורטוגל שרפו חיים יהודים באינקוויזיציה וגרשו את השאר בחוסר כל, אחרי ששדדו את רוב רכושם. מדינות אלו לא מתביישות להטיף לנו מוסר על רצח עם כשאנחנו כל כך מתאמצים לא לפגוע באזרחים שלא חפים משום פשע.
העולם במגמת תיקון
עם כל זה צריך להכיר בכך שהעולם במהלך של תיקון. התועבות שעשו פרעה ואבימלך לא חוקיות בשום מקום. התועבות שעשו היוונים גם לא חוקיות בשום מקום. גם התועבות שעשו הרומאים והיוונים לא מקובלות בעולם. מתקיים בנו "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ". ויהי רצון שיתקיים בנו "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". אמן.
סיפור
איך מתייחסים לחולת נפש?
הרב זצ"ל, עם כל גדלותו, היה סבלן ועניו, ממש כמו הלל הזקן. היתה לי תקופה בחיים שסבלתי מדיכאון עמוק. לא יכולתי לישון בלילות מרוב דיכאון, עד שאושפזתי בבית-חולים לחולי נפש כחולת נפש.
הרבה פעמים הייתי מתקשרת לאחי, המקורב לרב, שיבקש מהרב שיתפלל עלי לרפואה. גם אני עצמי הייתי מתקשרת בערך ארבע או חמש פעמים ביום לבית הרב או ללשכתו, לבקש ממנו ברכה. תמיד היה הרב מקשיב לי ומברך אותי כבקשתי.
אחר כך התברר לי שבתקופה הזאת הרב היה מזכיר את שמי בתפילה חמש או שש פעמים ביום. בכל פעם שהיה מגיע לקברי צדיקים או לכותל המערבי היה מזכיר את שמי לרפואת הנפש.
בתקופה ההיא הייתי נותנת צדקה בצורה כפייתית. הייתי חוששת שאולי התחייבתי לתת צדקה, והייתי נותנת צדקה בלי גבול ובלי חשבון. המון פעמים צלצלתי לרב והוא היה עונה לי בסבלנות חסרת תקדים, מברך ומעודד אותי בלי סוף.
במוצאי-שבת אחד הרגשתי מאוד גרוע וצלצלתי לאחי. הוא צלצל אל הרב והרב אמר לו: "אני מחכה לאחותך, תבוא עכשיו יחד איתה".
הגעתי ביחד עם אחי לבית הרב, והוא בירך ועודד אותי כמעט עד חצות הלילה. יצאתי משם מעודדת ושמחה והתחלתי להרגיש יותר טוב. מאותו יום והלאה הייתי באה לבית הרב והוא תמיד היה מעודד ומברך אותי, ובכל פעם הייתי יוצאת משם יותר בריאה בנפשי. כל דקדוקי העניות שהיו לי פסקו. כל הדיכאונות פסקו גם הם. התחלתי לישון בלילות שנת ישרים בלי פחדים. נרפאתי לגמרי.
מיותר לציין כי עם עבר רפואי כזה קשה להתחתן. יום אחד הייתי באזכרה של צדיק גדול ממרוקו, הרב ויזגן זצ"ל, והרב אליהו דיבר שם בשבח הצדיק. אחרי הדרשה הרהבתי עוז ונכנסתי למקום שבו היה הרב ואמרתי לו: "מר לי. מר לי. מר לי בלב מאוד".
הרב שאל: "מה קרה? למה מר לך בלב?"
אמרתי: "לבן הארמי היה רשע גמור ורצה להרוג את יעקב אבינו עליו השלום. למה לבן הארמי, שהיה רשע כזה גדול, זכה לחתן צדיק כמו יעקב אבינו עליו השלום?"
הרב חייך, בירך אותי ואמר: "יהי רצון שגם לך יהיה חתן צדיק כמו יעקב אבינו עליו השלום".
מייד אחר כך הכירו לי חתן עם כל המעלות הטובות שרציתי – גם תלמיד-חכם, וגם ירא שמים ומלא אהבת השם. המידות שלו ממש נאצלות, יש לו רחמנות יוצאת מן הכלל, התחשבות בזולת ועוד תכונות רבות וטובות. אני יודעת שכל זה בזכות התפילות של הרב שלא שבות ריקם ומייד עולות לשמים.
(אפרת)
שאלות
לא מרבים שיחה עם הכלה. האם בשבוע שלפני החתונה ראוי יותר, מלבד שלא להתראות, גם לא לדבר עם בן הזוג אפילו בטלפון או בהודעות?
זאת לא הלכה אלא מנהג טוב שנהגו האשכנזים, והיום גם ספרדים מאמצים אותו. לכן אפשר לדבר בטלפון ובהודעות. ומי שמחמיר בזה – יעשה כן אם רק זה לא גורם צער לכלה.
כלה דוחה אבלות. כיצד אימא בשנת האבל על הוריה אמורה לנהוג בכל הנוגע להכנות לחתונת בתה ובחתונה עצמה?
כאילו אין אבלות.
יש ידיים לדבר. האם מותר לחתן וכלה להצטלם כשהם נותנים ידיים, כאשר הצלם או אחרים רואים אותם? אם הצטלמו כבר, האם מותר להראות לחברים את התמונה?
דברים של חיבה אין לעשות בפרהסיה. אם הצטלמו כבר, מותר להראות לחברים את התמונה.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
יום עיון בנושא בית המקדש- תשעה באב תשע"ז תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
אנחנו קודש למענך
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
האם מותר לטייל במקום בלי מניין?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
