ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
בס"ד כסלו התשפ"ו
מפטיר כֹּה אָמַר יְ-הוָה (עמוס ב)
פרשת וישב - חנוכה
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
מולד חודש טבת יהיה בליל שבת בשעה 2, 22 דקות ו 10 חלקים
בפרשת וישב 112 פסוקים = יוֹם יוֹם . כִּי עַזָּה . מוח לב כבד.
וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ (לט י)
כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה אהבה שאהב יעקב ליוסף, שנאמר (בראשית ל"ז) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו.
קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה שקנאו בו אחיו שנאמר וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו. (בראשית רבה) (שה"ש ח ו)
מדריגת נפש רוח ונשמה משנכנס בגוף - מוח לב כבד, אשר סימנם 'מלך' (השל"ה הקדוש תולדות אדם כא)
כסלו, הנס של אור המנורה אשר בחודש הזה היה מבחינת אור הגנוז שנגנז בתורה. ועל כן נתקנו ל"ו נרות כנגד ל"ו אור ונר ומאורות שנזכרו בתורה, הוא רמיזת אור הגנוז ששימש ל"ו שעות לאדם הראשון ואחר כך נגנז ונתכסה בתורה. על כן שם החודש (שהאיר בו הארה מן האור הגנוז ומכוסה בתורה) נקרא כסל"ו, כ"ס ל"ו, כיסוי ל"ו אור ונר ומאורות נתגלה ההארה בחדש הזה. ומצורף לאור הזה טבת, אור כי טוב. (בני יששכר)
חנוכ"ה ראשי תיבות, ח' נ'רות ו'הלכה כ'בית ה'לל, משי"ח ראשי תיבות, מ'דליק ש'מונה י'מי ח'נוכה, נחמ"ד למראה ראשי תיבות, נ'ר ח'נוכה מ"ד, והעולם שמח בראות נרות חנוכה שזוכרים הניסים שנעשו לאבותינו. עוד רמזו וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ גימטריא מ"ד. שנתי"ם נוטריקון ש'מאל נ'ר ת'דליק י'מין מ'זוזה, עוד רמז טב"ח והכ"ן. ועוד רמזו הֲיֵשׁ לָכֶם אָ"ב אוֹ אָ"ח אי כבית שמאי שמדליקים ביום א' ח' או כבית הלל שמדליקים א' ב' וכן הלאה, והשיבו יֶשׁ לָנוּ אָ"ב זָקֵן היינו כבית הלל שמדליקים א' ב' ומוסיף והולך. עוד רמזו, וַיְהִי מִקֵּץ דהוא היו"ד ויגש ויחי, דתצרף לאותיות ויחי גימטריא מ"ד כמספר הנרות. (מועד לכל חי סימן זך)
אותיות אבגדהוז"ח גימטריא ל"ו כמספר נרות חנוכה. פירוש כי בכל לילה מח' לילות מדליק נרות כמספר האות דהיינו בליל ב' נרות ב' וליל ג' נרות ג' וכן עד ליל ח' שמונה ורמוז זה באותיות שמונה הראשונות מא"ב כל לילה נרות כמנין האות של הלילה. (מדבר קדמות מערכת ח)
מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת ר"ת שמחה. שנקראת השכינה שבזה היה עילוי לשכינה והיה הנס בשמן שהוא משחה אותיות שמחה וג' אותיות ראשונות של חשמונאי הם ר"ת חודש שבת מילה. והאותיות הנשארות 'ונאי' גימטריא 'בינה' דבה חירו לכולא. וכל השם 'חשמונאי' יש לרמוז שהוא ר"ת חודש שבת מילה ונס נרות אותם יקיימו. והיה ע"י חמשת בני חשמונאי, 'חמש' ר"ת חודש מילה שבת. (דבש לפי מערכת ח)
חודש טבת מוזכר בתנ"ך פעם אחת בלבד, במגילת אסתר: וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ. איתא במדרש, כי טבת מלשון טובה, כי בחודש זה היתה טובה לישראל, כי הדסה היא אסתר נלקחה למלך אחשורוש ובכך צמחה טובה לעם ישראל והיא השפיעה לבטל את גזירת המן. כמו"כ, טובה נוספת נעשתה לישראל בחודש טבת, כאשר נהרגו סיחון ועוג שמשה רבנו התיירא מהם.
וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. (לז א)
וַיֵּשֶׁב – ר"ת אותיות שניות של יוסף דינה עשו לבן. (רבינו אפרים) באותיות אלה הרומזים לצרות של יעקב רמוז בהם ההצלה כי הם אותיות 'ישוב' כי לבסוף היה לו ישוב בהניח ה' לו מכל צרותיו וכיון דבסוף ימיו היה לו ישוב חשוב כאילו כל ימיו היו בישוב. ועוד רמוז וַיֵּשֶׁב – ר"ת יסורין בתחילה ולבסוף שלוה. (חומת אנך)
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה (לז ב) פרש"י - תָּלָה הַכָּתוּב תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב בְּיוֹסֵף מִפְּנֵי כַּמָּה דְבָרִים, דזִיו אִקּוּנִין שֶׁל יוֹסֵף דּוֹמֶה לוֹ, וְכָל מַה שֶּׁאֵרַע לְיַעֲקֹב אֵרַע לְיוֹסֵף, זֶה נִשְׂטַם וְזֶה נִשְׂטַם, כָּל מַה שֶּׁלָּמַד מִשֵּׁם וְעֵבֶר מָסַר לוֹ, בתחלה היו לו יסורין ועבדות ואח"כ ישוב בדומה ליעקב. וזה רמוז בפסוק אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף ר"ת איקונין תורה יסורין ישוב. (חומת אנך)
וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. (לז ב) חנוכה בגימטריא אֶל אֲבִיהֶם (89). באלו הימים יתמתק ויתהפך לטובה כל מה שהלשינו המקטרגים עלינו דבתם רעה ח"ו. (דמשק אליעזר)
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. (לז ג)
שאלה – לכאורה היה לו לעשות כְּתֹנֶת פַּסִּים לבנימין יותר מיוסף, שכן הוא בֶן זְקֻנִים הקטן ביותר.
תשובה – אין אהבת בנימין קשורה בלבו של יעקב כאהבתו של יוסף, לפי שכשילדתו רחל אמו מתה. (החזקוני) א"נ בנימין היה קטן כ"כ שלא היה יודע לשמור עצמו מטינוף ולכך לא עשה לו כתונת פסים. (הרא"ש) לפי שראה ברוח הקודש שעתיד יוסף להיות מלך ולכן אהבו יותר מבנימין. (תוס' השלם) יוסף היה אחרון לי"א הבנים שקדמו לבנימין וכבר היה אוהבו מאז, ובנימין נולד אחרי זמן מרובה. (הרשב"ם) יוסף נולד מרחל שהיתה יותר חשובה ואהובה אצל יעקב, לאחר שכמעט התייאש שתלד, והדבר הבא אחר יאוש נקשרים אליו יותר. (הרלב"ג)
בֶן זקֻנִים – ר"ז שנים משנולד יוסף עד שנולד יהושע . 'זקֻנִים' בגימטריא ר"ז. שמסר לו רזי תורה.
בֶן זְקֻנִים הוּא – סופי תיבות אמן בגימטריא צ"א. כי צ"א שנים היה יעקב כשנולד יוסף.
בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ – סופי תיבות אמון, שלמד לו תורה, וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם (משלי ח ל) אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים (ירמיה לא יט). (הרוקח)
וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. (לז כ)
שאלה – מדרש פליאה על פסוק זה שאמרו האחים 'ונקצר בברכת המזון'. והוא טעון ביאור.
תשובה – אמרו חז"ל שהטעם שמשה לא נכנס לארץ משום שהגיע זמנו של יהושע להיות מנהיגם של ישראל. ועוד מובא שאם משה היה נכנס לארץ לא היה נחרב בית המקדש. ואמרו חז"ל (ברכות מח:) שיהושע תיקן את ברכת 'הארץ' בברכת המזון. אם יוסף היה אכן נהרג כרצון האחים, אם כן יהושע לא היה בא לעולם שהרי היה מזרעו של יוסף. וממילא משה היה נכנס לארץ וברכת 'הארץ' לא היתה נתקנת, שהרי יהושע הוא זה שתיקנה. וכן ביהמ"ק לא היה נחרב, וא"כ לא היו מתווספים שאר הברכות 'רחם' 'בונה ירושלים' 'הטוב והמטיב'. נמצא שברכת המזון היתה נשארת רק עם הברכה הראשונה 'הזן' וזהו 'ונקצר בברכת המזון'. (מדרש יהונתן)
וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. (לז לג) פרש"י - וְלָמָּה לֹא גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? לְפִי שֶׁהֶחֱרִימוּ וְקִלְלוּ אֶת כָּל מִי שֶׁיְּגַלֶּה, וְשִׁתְּפוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם. אֲבָל יִצְחָק הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חַי, אָמַר: הֵיאַךְ אֲגַלֶּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ. (ב"ר)
שאלה – הקב"ה לא גילה ליעקב שיוסף חי רק משום שהאחים שיתפו את הקב"ה עמהם, אך יצחק לא השתתף עמהם, מדוע אפוא יצחק לא גילה ליעקב.
תשובה – ראובן לא היה שותף לחרם שעשו האחים, כדכתיב (לז כט) וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר, ובכל זאת ראובן לא סיפר לאביו שיוסף חי. יצחק שראה שראובן לא גילה לאביו אע"פ שהאחים לא שיתפוהו עמהם, הבין שהאחים החרימו את כל מי שיגלה ליעקב, ואפילו אדם שלא היה עמהם, לכן לא רצה לגלות. (רבי יהונתן אייבשיץ – כתבי יד)
אמר הקב"ה י' שבטים מכרוהו בכ' כסף הם ה' סלעים, לכך כל אחד מפריש ה' סלעים, כי כסף הוא דינר, וסלע ד' דינר, לכך הסלע של בן בערכים מבן חודש עד ה' שנים ה' שקלים כסף (ויקרא כז), וכן ה' סלעים של פדיון הבן, אמר הקב"ה אתם מכרתם בנה של רחל בכ' כסף לכך כל אחד יהא מגיעו בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, כי י' שבטים היו שם, חלוק ה' סלעים לי' שבטים יהיה לכל אחד חצי סלע. (ירושלמי שקלים פ"ב ה"ג) בפדר"א (פל"ח) מכרו יוסף בכ' כסף לקנות מנעלים דכתיב (עמוס ב) עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם. ולא היה ראובן שם, הלכו ושיתפו הקב"ה עמהם והחרימו שלא יוודע ליעקב, וכשבא ראובן לבור ולא מצאו הגידו לו לחרם ושתק, אף הקב"ה שותק אעפ"י שמַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב (תהלים קמז) לא הודיע לו זה מפני החרם. (הרוקח)
וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. (לז לג)
שאלה – מה הטעם דכתיב טָרֹף טֹרַף בכפל לשון.
תשובה – יעקב אבינו תמה שתי תמיהות, האחת איך חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, גם אם נענש בגלל חטא שטרפתו, לא היה ראוי שתאכלהו, והתמיהה השניה איך טרפתו חיה, הרי אין חיה רעה מושלת באדם עד שנדמה לה כבהמה. ועוד חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ ולכן נשארה הכתונת פסים, איה כתונת שלמטה, וכי חיה אכלה הכתונת, בהכרח טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף על ידי בעלי בחירה ולא על ידי חיה, ולכן לא רצה לקבל תנחומים. (מלבי"ם)
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו. (לז לה) פרש"י - יִצְחָק, בּוֹכֶה הָיָה מִפְּנֵי צָרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. אֲבָל לֹא הָיָה מִתְאַבֵּל, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חָי. (בראשית רבה פד,כא( דאין לפרשו ביעקב דהא כתיב (לז לד) וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים לכן פירש כלפי יצחק שהיה מתאבל. (הרע"ב)
שאלה – יצחק שהיה יודע שיוסף חי מה הטעם שבכה כ"כ הרבה זמן במשך כל אותם שנים שהיה חי עד שהיה יוסף בן כ"ט שנים. ומדוע התורה כתבה את זה ברמז וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.
תשובה – לפי שחשב שבסבתו באה אליו הצרה הזו שהרי יעקב ביטל כיבוד אב ואם כ"ב שנה, והוא אומר וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו מצד היותו אָבִיו כי בעבור זה היה מצר. והוא רמוז בתיבת וַיֵּבְךְּ נוטריקון 'וי ב"ך' כלומר ישראל אמר ווי על ב"ך שנה שלא קיים כיבוד אב ואם. (פני דוד) וכתב האבן עזרא - ובאמת כי לא מת יצחק עד שהיה יוסף בן כ"ט שנה. ויש אומרים, כי הנבואה נסתלקה משניהם בעבור אבלם. נמצא שיצחק היה בוכה על שנסתלקה ממנו השכינה. והספורנו פירש - יצחק בכה על שקבל עליו בנו אבלות לכל ימיו ובכן לא תשרה עליו שכינה.
וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו. (לז ח)
שאלה – מה ההבדל בין מלך למושל. לכאורה הוי כפל לשון הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ - אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ. ועוד מהו עַל חֲלֹמֹתָיו, הרי חלום אחד היה כאן.
תשובה – מלך מתמנה ברצון העם שמקבל על עצמו את עול מלכותו. מושל הוא שליט המושל על העם בחזקה בעל כרחם, ונוהג בהם כרצונו. כמו"כ לפני מלך נוהגים להשתחוות ולהשתטח אפים ארצה, אבל לפני מושל כורעים ברך בלבד. יוסף זכה במצרים לשני סוגי שלטון, גם למלוכה וגם לממשלה, על כך מרמז כאן החלום. האחד וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה. 'נִצָּבָה' רמז למושל, השולט ביד חזקה ותקיפה. והשני וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. השתחויה נוהגת רק לפני מלך, ולא לפני מושל, נמצא שיוסף עתיד להתמנות גם למלך. חלום אחד חלם יוסף המכיל שני חלקים מלוכה וממשלה. תמהו האחים באזניו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ הלא מלוכה תלויה בהסכמת הציבור והיות ואנחנו שונאים אותך כיצד נמנה אותך למלך. אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ כלומר רק זה יכול להיות שתמשול בנו בעל כרחנו. אבל כיון שחלמת שתמלוך עלינו וזה לא ייתכן ממילא גם מה שחלמת שתמשול בנו לא יתקיים. (פניני הגר"א) הֲמָלֹךְ על ידי אבינו, תִּמְלֹךְ מעצמך, עָלֵינוּ שאנו גדולים ממך. (הרוקח)
חידה בפרשה - מה המשותף בין בית דינו של שם לבית דינו של שמואל ובית דינו של שלמה.
תשובה – אמרו חז"ל (מכות כג:) בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הוֹפִיעַ רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ: בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם, וּבְבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, וּבְבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה. יהודה אמר (לח כו) צָדְקָה ורוח הקודש אמרה מִמֶּנִּי. בית דינו של שמואל שנאמר (ש"א יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יְ-הוָה בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה, היה לו לומר וַיֹּאמְרוּ יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אֲנִי עֵד בְּדָבָר זֶה. בית דינו של שלמה שנאמר (מלכים א ג) תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ ורוח הקודש משיבה אליו הִיא אִמּוֹ. (רבנו בחיי)
בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הוֹפִיעַ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וכו'.
שאלה – לכאורה קשה והלא כמה פעמים הופיע רוח הקודש בבת קול בזמן התנאים, בזמן הלל ושמאי שאמרה בת קול אלו ואלו 'דברי אלקים חיים' והלכה כבית הלל (עירובין יג:) וכן בעובדא דרבי אליעזר בתנורו של עכנאי שיצאה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו (בבא מציעא נט:) וכן בזמן שגזרו על רבן גמליאל הריגה והפיל עצמו אותו הממונה עליו מן הגג וניצול רבן גמליאל ויצאה בת קול ואמרה שהוא מזומן לעולם הבא (תענית כט.) וכן הוה גם כן בעובדא דרבי חנינא בן תרדיון, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר תּוֹרָה מוּנָּח לוֹ בְּחֵיקוֹ. הֱבִיאוּהוּ וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְהִקִּיפוּהוּ בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְהִצִּיתוּ בָּהֶן אֶת הָאוּר, אָמַר לוֹ קְלַצְטוֹנֵירִי: רַבִּי, אִם אֲנִי מַרְבֶּה בַּשַּׁלְהֶבֶת וְנוֹטֵל סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבְּךָ, אַתָּה מְבִיאֵנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: הֵן. הִשָּׁבַע לִי, נִשְׁבַּע לוֹ. מִיָּד הִרְבָּה בַּשַּׁלְהֶבֶת וְנָטַל סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבּוֹ, יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בִּמְהֵרָה. אַף הוּא קָפַץ וְנָפַל לְתוֹךְ הָאוּר. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וּקְלַצְטוֹנֵירִי מְזוּמָּנִין הֵן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. (עבודה זרה יח.) וכן ביום פטירתו של רבינו הקדוש. הָהוּא יוֹמָא דְּאַשְׁכָּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְפַקָא בַּת קָלָא וַאֲמַרָה: כֹּל דַּהֲוָה בְּאַשְׁכָּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי, מְזוּמָּן הוּא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. הָהוּא כּוֹבֵס כֹּל יוֹמָא הֲוָה אָתֵי קַמֵּיהּ, הָהוּא יוֹמָא לָא אֲתָא. כֵּיוָן דִּשְׁמַע הָכִי, סְלֵיק לְאִיגָּרָא וּנְפַל לְאַרְעָא וּמִית. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַף הַהוּא כּוֹבֵס מְזוּמָּן הוּא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. (כתובות קג:).
תשובה – כאן נקט מקומות שיש להם רמז ואסמכתא בכתובים. ועוד כאן נקט על זמן שהיו נביאים מתנבאים בעולם דלא הוה צורך בבת קול ויצאה בת קול אבל בזמן דליכא נביאים אין זה חידוש דאתמר בגמרא שהיו משתמשין בבת קול. (בן יהוידע – מכות כג:)
חידה בפרשה - ראיה בפרשה שקטן אינו נחשב איש.
תשובה – כתיב וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת. (לט יא) איתא במדרש (ילקו"ש) רצה פוטיפר להרגו, אמרה ליה: אל תהרגנו ותאבד מעותיך, אלא תחבשנו. אפילו כן רצה להרגו, עד שבאת אסנת בסתר אל פוטיפרע ונשבעה לו וספרה האמת. אמר לה [הקב"ה]: חייך, הואיל ואת לומדת עליו זכות, שבטים שאני מעמיד ממנו על ידך הם באים. ויש אומרים, בת דינה היתה, אלא שגידלה פוטיפרע. מכאן ראיה שאין הקטן נקרא איש שהרי היתה שם קטנה וכתיב וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת. משמע איש לא היה אבל קטן היה. (טעמא דקרא)
וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם. (מ ז)
שאלה – לכאורה תיבת הַיּוֹם מיותרת. הול"ל מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים. דמשמע דעתה פניהם רעים. וכתיב (מ ו) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים.
תשובה – יוסף הצדיק קדוש עליון לא רצה לדרוש כלל את שלום הרשעים האלו, ודיבר בחכמה מדוע רק היום רעים פניהם, והלוואי שיהיה כן בכל עת ובכל יום. משמיענו התורה דשרי לצדיק לסגויי ברמאותא בעניינים כאלו, ולשנות למען השלום דקדושה. (אגרא דכלה) והאוה"ח כתב - דקדק לומר הַיּוֹם כי אין לומר שפניהם רעים לצד אוסרם בבית משמר כי דבר זה אינו חדש והיה להם להיות כן גם אתמול גם משלשום.
וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם. (מ יב)
שאלה – מה הטעם שאצל שר המשקים כתיב וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף ואילו אצל שר האופים כתיב (מא טז) וַיַּעַן יוֹסֵף.
תשובה – אמרו חז"ל (סוטה לב:) דכ"מ שנאמר לשון ענית הוא בקול רם. כתיב (דברים כו ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ. פרש"י - לְשׁוֹן הֲרָמַת קוֹל. יוצא שאצל שר המשקים ענה בקול נמוך דכתיב וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף ואצל שר האופים בקול רם דכתיב וַיַּעַן יוֹסֵף. והטעם דאמרו חז"ל (ברכות נה.) חֶלְמָא בִּישָׁא - עֲצִיבוּתֵיהּ מִסְתְּיֵיהּ, פרש"י - דיו עצבונו מה שאדם מתעצב עליו מבטל את החלום. חֶלְמָא טָבָא - חֶדְוֵיהּ מִסְתְּיֵיהּ. ששמחתו מן החלום מספיקה לו וגורמת שלא יהיה מימוש אחר לחלום. יוסף רצה לעשות להם טובה לכן לשר המשקים אמר בלחש שלא ישמעו אנשים ולא תהא שמחתו רבה כל כך כדי שלא יתבטל על ידי זה פתרון החלום, אבל לשר האופים פרסם בקול רם בפרהסיא כדי שירבה צערו ועל ידי זה יתבטל החלום. (טעמא דקרא)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
מהפרי ועד הגאולה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
"עין במר בוכה ולב שמח"
מה המשמעות הנחת תפילין?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
דיני קדימה בברכות
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
מבוא לסדרת פתחי אמונה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
אנחנו קודש למענך
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
