ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- מועד קטן
שיטת מלאכה
על פניו היה נראה שגדרי המלאכה הם כמו ביו"ט שהרי משם נלמדו (חגיגה יח, א) וכן ממה שאמרו מסרן לחכמים לחלק בין מלאכות שונות, בפשטות היינו איסורי מלאכה המוכרים משבת ויו"ט. וראיה להבנה זו אנו מוצאים בדברי הירושלמי (מו"ק א, א):
"מועד ע"י שהוא אסור במלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טרח."
מכמה סוגיות במסכת ניתן לנסות לברר שאלה זו, נתייחס לרק לחלק מהן. ואידך זיל גמור.
מדברי התוס' בשני מקומות נראה שהאיסור הוא בפעולה שיש בה גדר 'מלאכה'. המקור הראשון (יב, ב ד"ה מכניס):
פירש בתוספות הרב דבאסיפת פירות איכא מלאכה כדאמרינן פרק אין דורשין (חגיגה דף יח.) גבי חג האסיף אסיפה במועד מי שרי ואיני יודע מה מלאכה וצריך עיון אי טרח בלא מלאכה אסיר כי היכי דאסירי בפרקמטיא ולקמן בשמעתין (דף יג.) אמר מועד משום טירחא ולא טירחא הוא ושמא היינו דוקא בדבר שהוא מלאכה.
ולכאורה עולה מדברי תוס' דמלאכת חוה"מ היא בדווקא מלאכה ולא טירחה. ועל כן תמה איזו מלאכה יש באסיפת פירות. ומש"כ בסוף דבריו הוא שלכאורה משמע שגם טירחה בלבד אסורה, אך כנראה שהעיקר הוא רק מלאכה אלא שאסרו רק מלאכה שיש בה טירחה. אך לכאו' טירחה לחוד לא תאסר.
וכן בתוס' (י, א ד"ה סוס) שכתב ביחס לרכיבה על סוס במועד שמותרת רק לצורך המועד. אבל שלא לצורך המועד אסור. ונראה גם כאן שיסוד דבריו הוא איסור הרכיבה על סוס שהוא משום שביתת בהמתו או שיש איסור של יציאה מרשות לרשות.
וכך עולה לכאורה מדברי הרמב"ן שכתב (תורת האדם, נה):
ועוד אין במועד חילוק בין מלאכה שחייבין עליה בשבת למלאכת פטור, שעשאוהו כחול להתיר בו מלאכה גמורה בדבר האבד ועשאוהו כיו"ט בשאינו אבד לאסור אפי' שבות וכן דרך הגמרא.
וכן הבין ברמב"ן המנחת חינוך שכתב (שכג, ב):
ונראה לפי שיטת הרמב"ן שהבאתי דחה"מ שוה לי"ט אם אינה לצורך המועד ואינה דבר האבד ולוקין על מלאכת חה"מ רק בצורך המועד או בדבר האבד מסרו הכתוב לחכמים. נראה לומר דשוה לי"ט בכל דינו כגון תחומין חוץ לי"ב מיל אם נאמר דגם בי"ט הוא מה"ת כמו שהבאנו לעיל או שביתת בהמתו אם נוהג בי"ט או מחמר הכל כמו שביארנו לעיל דחה"מ שוה לכל דיניו ליו"ט ועל מה שחייב בי"ט חייב נמי בחה"מ.
שיטה זו מצינו למעשה בדברי כמה מגדולי האחרונים: כפרי מגדים (אשל אברהם תקמ, ס"ק ה), משנה ברורה (תקמ, ז) – שניהם מבארים שדין השו"ע להתיר יישור גבשושית בקרקע במועד, על אף שהוא מלאכת בונה, מותר משום שהוא צורך המועד וכדרכו משום אין בו טורח, אך אם היה בו טורח היה צריך לשנות מדרכו. וזאת, על אף שהבית יוסף עצמו בהביאו דין זה לא כתב את עניין צורך המועד. משמע שהם סוברים שמלאכה ללא טירחה אסורה.
וכן משמע מדברי ביאור הלכה (תקלו, ד"ה מותר לרכוב) שדן האם יש במועד איסור מחמר (עשיית מלאכה בבהמה אף ללא מגע אלא ע"י קול או סימן). למעשה שם נוקט לקולא מכח ספק ספיקא, אך עצם השאלה ביסודה מושתת על כך שיש איסור במלאכה אף ללא טירחה.
וכן להלכה נוקט החיי אדם (קי, יא) שכתב:
הקושר והמתיר, לא נזכר מה דינן. ונראה לי דמה שאינו לצורך המועד, אסור לכולי עלמא:
הרי קושר ומתיר אינן מלאכות שיש בהן טורח ואף על פי כן נאסרו לשיטת החיי אדם, על כרחך שאסורה גם מלאכה בלבד.
וכן פוסק להלכה ספר מועדי ה' (הרב שבתי לוי, אחיו של הרב משה לוי זצ"ל בעל 'מנוחת אהבה').
שיטת טירחה
מאידך גיסא, מצאנו דעות רבות הסוברות שגדר איסורי המלאכה במועד הוא טירחה. אך מלאכה ללא טירחה לא תאסר.
והנה על פניו נראים הדברים ברורים מהא דאיתא בגמרא (מו"ק ב, ב) "בשלמא מועד משום טירחא הוא" – ולכאורה מפורש הוא שגדר האיסור הוא משום טירחא, וכן במקום נוסף (יג, א) מועד משום טירחא. וכן איתא בע"ז (נ, ב): "שביעית - מלאכה אסר רחמנא, טירחא שרי, מועד - אפי' טירחא נמי אסור".
אמנם ניתן להבין גמרא זו בשני אופנים: במועד אסורה מלאכה ללא טירחה וטירחה ללא מלאכה. או דילמא, במועד אסורה טירחה אפילו ללא מלאכה, אך מלאכה בלבד לא נאסרה.
ובמיוחס לרש"י פירש את הגמרא בדף ב: "דלא אסיר בשום מלאכה, אלא משום טירחא". וכן נראה מדברי ריטב"א (מו"ק יג,א ד"ה אלא אמר) שכתב:
"כי טעם איסור מלאכות במועד הוא משום טרחא ושלא למעט בשמחת הרגל ולפיכך התירו חכמים כל שהוא צורך המועד וכל שהוא דבר האבד כדי שלא יהא דואג על אבדתו ונמנע משמחת יום טוב".
וכן נראה מהא דכתב המאירי (יח, א ד"ה אין כותבין) שאין איסור הוצאה במועד. וכן במשנה דאין מפנין (יג, א) פירשו ריטב"א ונימוקי יוסף דטעם האיסור הוא משום טירחא.
וכן עולה מדברי היראים שכתב (דש):
מכ"מ למדנו מדתלי תלמודא איסור מלאכה חולו של מועד בטרחא למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכת טורח הלכך הלואות ומלאכה מועטה בביתו מותרת והא דאמר רבא במוע"ק שלהי פ"א [י' ב'] פרגמטיא כל שהיא אסורא היינו להוליך בשוק דאיכא טרחא אבל בביתו דליכא טרחא נראה שמותר וראיתי בני אדם שפורשים מלהלוות ואני פרשתי כמה שנים ואעפ"כ נראה לי מותר ועל הפורש ועל המלוה קורא אני עליהם ועמך כולם צדיקים.
ובשיטה זו הלכו גם כן כמה מגדולי האחרונים:
ערוך השולחן (תקמה, יב) ביחס להיתר כתיבת אגרת שלום במועד מסיים כך:
ולכן יותר נראה לומר דבכתיבה שאין בזה טורח וגם נעשה בצינעא לא הקפידו שיהא בזה צורך הרגל כבשארי מלאכות וגם זה לא הזכירו הפוסקים.
וכן נקט להלכה בספר 'חול המועד כהלכתו', וכ' שכן דעת גרש"ז אויערבך.
טירחה משום מניעת שמחה
דעה נוספת בכיוון זה עם הסבר מעט שונה מובא בספר 'משרת משה' (על הרמב"ם, שביתת יו"ט ז, ס"ק ב) ותורף דבריו הוא שאיסורי המלאכה במועד לא שייכים כלל לאיסורי מלאכה של שבת, אלא כל עניינם הוא הסרת המונעים משמחה במועד ולכן התירו דבר האבד וכדומה, שבאי-עשייתם יהא צער. ובלשונו:
נקוט כללא זה בידך, אין בחוש"מ שום איסור מלאכה מחמת לתא דמלאכה רק כל מה שאסרו ומה שהתירו היא רק לגדר מצוות עשה של שמחת יו"ט, כל מה שיש בעשיית המלאכה ריבוי לשמחת יו"ט שרי, וכל מה שיש בעשיית המלאכה מניעה לשמחת יו"ט אסור.
שורש הויכוח
בשו"ת רדב"ז (ב, תשכז) תלה את מחלוקתם בשאלה האם מלאכה בחוה"מ נאסרה מדאורייתא או מדרבנן. ומצינו עוד כמה שכתבו כן. אך ראה מאמר של הרב עזריאל אריאל (מועדי הארץ, נספח ז) שם מראה כיצד אין תליה ממש, שכן יש הסוברים דאורייתא אך גדר האיסור הוא טירחה, ולהיפך, סוברים שהוא מדרבנן אך רבנן תיקנו כעין דאורייתא ואסרו בגדרי התורה.
הגדרת טירחה
ועוד יש לעיין, הא ניחא המושג מלאכה ידעינן עניינו מאיסורי שבת ויו"ט אך מהו הדבר אותו אנו מגדירים כטירחה?
בדברי האחרונים מצאנו שתי הגדרות למושג הטירחה:
א. שהות (מתוך הספר 'חול המועד כהלכתו) –
מפורש באשל אברהם באטשאטש בכמה מקומות מהם בסי תקלג בסופו ממה שאין טירחא ולא שהיה כנטילת גבשושית וכן בסי תקלז בענין בישול המאל"ץ (שֵכַר) מבאר את היתר הסרת הגבשושית בבית מטעם שאין במלאכה זו שיהוי משא"כ להגיס במאל"ץ הגסה הנ"ל יש בה שהיה מרובה עי"ש ובסי תק"מ כתב וכן לפעמים אינו עושה רק מה שאין טירחא ולא שהיה דהו"ל כנטילת גבשושית. וכן שמעתי מהגרש"ז אויערבאך בהגדרת המלאכות שאסור במועד שהוא בדברים שיש בהם שיהוי ואינם נעשות ברגע כמימרא, וכדבריו מפורש באשל אברהם שם "וגם אינה לצורך המועד גם שנעשה רגע כמימרא אין היתר כיון שעל ידו נמשך זמן שהמלאכה נעשית" ומכלל לאו אתה שומע הן שכשלא נעשית על מלאכה הנמשכת זמן כבישול המאל"ץ שמדובר שם מותר כל שהמלאכה נעשית ברגע כמימרא.
ב. ריכוז ודיוק –
יש האומרים שאף מלאכה שאורכת זמן אך אין בה דקדוק ונעשית בקלות אינה נחשבת לטורח. וכעין מה שכתבו הראשונים בנוגע להיתר כתיבת אגרות שלום במועד.
רמב"ם (יו"ט ז, יד):
ומותר לכתוב אגרות של שאלת שלום במועד, וכותב חשבונותיו ומחשב יציאותיו, שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתקונן מאד ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות.
שבלי הלקט (רכה):
אלו כותבין במועד קדושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי מתנה ופרוזבולין איגרות שום איגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין שטרי בירורין וגזירות בית דין ואיגרות של רשות יש מפרשים איגרות של רשות זו שאלת שלום דכיון דאינו כותב צרכיו כלל אלא שאילת שלום גרידא ליכא טירחא בהך כתיבה ולא דמיא למלאכה כלל הלכך מותר דלא הוי אלא כמטייל בעלמא.
להערות [email protected]
הרב אלישיב קפקה
בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח
פתחי אמונה מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
תורה היא דבר ה' אלינו. הפלא שבלימוד תורה והחידוש הגדול ביותר של התורה לאנושות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
