ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
למדנו על איסור חרישה, וראינו שיש בדבר מח' ראשונים בתוקפו האם הוא מדאורייתא או מדרבנן. וכן ראינו שיש סוגים שונים של חרישה. מכאן נעבור למלאכת קרקע נוספת שאינה מפורשת בתורה – נטיעה.
התורה כותבת במפורש רק ארבע מלאכות:
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:
ואכן בגמרא (מו"ק ג, א) אומר רבא שרק מלאכות אלו הנקראות 'אבות' הינן אסורות מדאורייתא, וכל שאר המלאכות הנקראות 'תולדות' אסורות הן מדרבנן.
מאידך מהגמרא בגיטין (נג, ב) עולה שנטיעה אסורה מדאורייתא. וכך אומרת שם הגמרא:
הנוטע בשבת, בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית, בין בשוגג בין במזיד - יעקר, דברי ר"מ; רבי יהודה אומר: בשביעית, בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשבת, בין בשוגג בין במזיד - יעקר! ולטעמיך, תקשה לך היא גופה, מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא, מאי שנא שבת ומאי שנא שביעית? אלא התם כדקתני טעמא, א"ר מאיר, מפני מה אני אומר: בשבת בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית בין בשוגג בין במזיד - יעקר? מפני שישראל מונין לשביעית, ואין מונין לשבתות. דבר אחר: נחשדו ישראל על השביעית, ולא נחשדו על השבתות.
הרי לן השוואה ברורה בגמרא בין שבת לשביעית כאשר הנחת היסוד היא ששניהם אסורים מדאורייתא! והחילוק ביניהם הוא בשכיחות של עוברי העבירה. אם כן מהו תוקפו של איסור נטיעה בשביעית?
שיטת הרמב"ם
כתב הרמב"ם (שו"י א, ד):
כיצד החופר או החורש לצורך הקרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ, וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהן.
הנה, פסק הרמב"ם שהנטיעה אסורה מדרבנן, וכפשט הגמרא שכל שאינו מ'אבות' הרי איסורו דרבנן. וכן כתב מנחת חינוך (שכז) בדעת הרמב"ם. אמנם בחזו"א (יז, כ בפסקה השניה) כ' שיתכן ואף לרמב"ם איסור נטיעה הוא מדאורייתא, אך העונש של מכת מרדות הוא מדבריהם משום שאיסור נטיעה נלמד מק"ו, ואין עונשין מן הדין. וכדעתו כתב דרך אמונה וראה שם בביאור הלכה באריכות, ובסופו כותב שדבר שיש לו עיקר מדאורייתא הרי דינו כדאורייתא אע"פ שמבחינה צרופה אינו.
אולי אפשר למצוא סמך לדברי הרמב"ם מהמשנה (ב, ו) המונה את נטיעה יחד עם הברכה והרכבה שהם ודאי דרבנן, ובפרט שכל המלאכות המדוברות במשניות הקודמות עוסקות במלאכות דרבנן.
שיטת ר"ש
לעומתו, הר"ש סובר שנטיעה היא דאורייתא, וכפי שעולה מגיטין, ומה שלא נכתב במפורש הוא משום שאין צורך בזה. וז"ל (על משנה הנ"ל ב, ו):
דאסור ליטע משום תוספת שביעית מדאורייתא כמו חרישה דלא תזמור כתיב דאמרי' בריש מועד קטן דזמירה בכלל זריעה וכל שכן נטיעה דדמיא טפי לזריעה ועיקר מלאכה טפי מזמירה כדמוכח בפ' כלל גדול (עג, ב) דזומר חייב משום נוטע
דהיינו אין צורך לכתוב במפורש את איסור נטיעה בשביעית כיון שהוא מובן בלאו מתוך איסור זריעה, ששניהם אותו העקרון. בשניהם מניחים בקרקע את השלב הראשוני לגדילה של הצמח. ואם זמירה אוסרת התורה שהיא רק הוספת צמיחה, כ"ש שנטיעה שהיא עצם הצמיחה, התחלתה, תהיה אסורה.
אך מהריט"ץ (שו"ת מהריט"ץ החדשות קעו) דחה זאת ואמר שזריעה היא לשנת השמיטה עצמה ולכן נאסרה, וכמוה היא הזמירה שמועילה לצמיחה מיידית. משא"כ בנטיעה, שבכל מקרה מועילה רק לאחר השביעית, ולאחר סיום שנות ערלה, ולכן מותרת מדין תורה.
אך אם כן, כיצד יתרץ את הגמרא המפורשת בגיטין האומרת שנטיעה בשביעית היא מדאורייתא?
המנחת חינוך הנ"ל כותב ביחס לקושיא זו:
אין זה תמיה כ"כ די"ל דהש"ס שם אזיל למ"ד נוטע דאורייתא ולהלכה אינו כן.
דהיינו הסוגיא שם דנה אליבא דאביי, דס"ל שכל המלאכות בשביעית, כולל התולדות, אסורות מדאורייתא. אך לדידן דקיי"ל כרבא שרק אבות אסורות, נטיעה היא מדרבנן. ע"כ. אך לכאורה זה קשה שסתמא דגמרא תדון דלא כהלכתא.
תירוץ נוסף מצאנו בדברי הרב זצ"ל (מבוא לש"ה ד ד"ה אלא; קונ"א ו). שם הרב מחלק בין זריעה לנטיעה באופן שונה מהמחשבה הראשונה. בדר"כ משייכים זריעה לגרעיני ירקות ותבואה ואת הנטיעה לאילנות. אך דבר זה לא עולה בקנה אחד עם כמה מקומות בש"ס.
רואים מלשון חז"ל בכמה מקומות שזריעה שייכת גם באילנות כגון בהלכות כלאים דקיי"ל כרבי יאשיה דאמר: עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד (קידושין לט, א) והרי חרצן הוא זרע של אילן (גפן) ואעפ"כ נקרא זריעה. ומאידך, ביחס לירקות אומרת המשנה במעשרות (ה, ב) "העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו", והרי שקראו להטמנת הירק 'נטיעה'.
אומר הרב שעיקר החילוק הוא לא בין מיני הצמחים אלא בין שלבי הגידול. הטמנת זרעים בקרקע וכיסויים נחשבת לזריעה אפילו כאשר מדובר בזרעי אילן, והיא הנטיעה [גידול האילנות] האסורה מדאורייתא. אך הטמנה אילנות צעירים בקרקע ואפילו של שתילי ירקות שכבר התפתחו יותר מזרעונים, לא נקראת זריעה אלא נטיעה, והיא הנטיעה האסורה מדרבנן.
ונפק"מ תהיה ביחס לתוקף האיסור בצמחים שנזרעים תחילה באדנית וכד', ולאחר זמן שכבר הוציאו שורשים עוברים לכלי גדול ומרווח יותר. הזריעה הראשונה אסורה מדאורייתא, ואילו השניה מדרבנן.
ומכאן נשוב אל הגמרא בגיטין. הגמרא דנה באופן כללי וסתמי 'בנוטע בשביעית' ולא חילקה בין אילנות לירקות, בין ייחורים לגרעינים, ועל הוא כולל כל הסוגים והוי דאורייתא. וממילא לא קשה על הרמב"ם, ונוטע אילן ממש הוי דרבנן.
להערות [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













