ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
למדנו על איסור חרישה, וראינו שיש בדבר מח' ראשונים בתוקפו האם הוא מדאורייתא או מדרבנן. וכן ראינו שיש סוגים שונים של חרישה. מכאן נעבור למלאכת קרקע נוספת שאינה מפורשת בתורה – נטיעה.
התורה כותבת במפורש רק ארבע מלאכות:
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:
ואכן בגמרא (מו"ק ג, א) אומר רבא שרק מלאכות אלו הנקראות 'אבות' הינן אסורות מדאורייתא, וכל שאר המלאכות הנקראות 'תולדות' אסורות הן מדרבנן.
מאידך מהגמרא בגיטין (נג, ב) עולה שנטיעה אסורה מדאורייתא. וכך אומרת שם הגמרא:
הנוטע בשבת, בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית, בין בשוגג בין במזיד - יעקר, דברי ר"מ; רבי יהודה אומר: בשביעית, בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשבת, בין בשוגג בין במזיד - יעקר! ולטעמיך, תקשה לך היא גופה, מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא, מאי שנא שבת ומאי שנא שביעית? אלא התם כדקתני טעמא, א"ר מאיר, מפני מה אני אומר: בשבת בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית בין בשוגג בין במזיד - יעקר? מפני שישראל מונין לשביעית, ואין מונין לשבתות. דבר אחר: נחשדו ישראל על השביעית, ולא נחשדו על השבתות.
הרי לן השוואה ברורה בגמרא בין שבת לשביעית כאשר הנחת היסוד היא ששניהם אסורים מדאורייתא! והחילוק ביניהם הוא בשכיחות של עוברי העבירה. אם כן מהו תוקפו של איסור נטיעה בשביעית?
שיטת הרמב"ם
כתב הרמב"ם (שו"י א, ד):
כיצד החופר או החורש לצורך הקרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ, וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהן.
הנה, פסק הרמב"ם שהנטיעה אסורה מדרבנן, וכפשט הגמרא שכל שאינו מ'אבות' הרי איסורו דרבנן. וכן כתב מנחת חינוך (שכז) בדעת הרמב"ם. אמנם בחזו"א (יז, כ בפסקה השניה) כ' שיתכן ואף לרמב"ם איסור נטיעה הוא מדאורייתא, אך העונש של מכת מרדות הוא מדבריהם משום שאיסור נטיעה נלמד מק"ו, ואין עונשין מן הדין. וכדעתו כתב דרך אמונה וראה שם בביאור הלכה באריכות, ובסופו כותב שדבר שיש לו עיקר מדאורייתא הרי דינו כדאורייתא אע"פ שמבחינה צרופה אינו.
אולי אפשר למצוא סמך לדברי הרמב"ם מהמשנה (ב, ו) המונה את נטיעה יחד עם הברכה והרכבה שהם ודאי דרבנן, ובפרט שכל המלאכות המדוברות במשניות הקודמות עוסקות במלאכות דרבנן.
שיטת ר"ש
לעומתו, הר"ש סובר שנטיעה היא דאורייתא, וכפי שעולה מגיטין, ומה שלא נכתב במפורש הוא משום שאין צורך בזה. וז"ל (על משנה הנ"ל ב, ו):
דאסור ליטע משום תוספת שביעית מדאורייתא כמו חרישה דלא תזמור כתיב דאמרי' בריש מועד קטן דזמירה בכלל זריעה וכל שכן נטיעה דדמיא טפי לזריעה ועיקר מלאכה טפי מזמירה כדמוכח בפ' כלל גדול (עג, ב) דזומר חייב משום נוטע
דהיינו אין צורך לכתוב במפורש את איסור נטיעה בשביעית כיון שהוא מובן בלאו מתוך איסור זריעה, ששניהם אותו העקרון. בשניהם מניחים בקרקע את השלב הראשוני לגדילה של הצמח. ואם זמירה אוסרת התורה שהיא רק הוספת צמיחה, כ"ש שנטיעה שהיא עצם הצמיחה, התחלתה, תהיה אסורה.
אך מהריט"ץ (שו"ת מהריט"ץ החדשות קעו) דחה זאת ואמר שזריעה היא לשנת השמיטה עצמה ולכן נאסרה, וכמוה היא הזמירה שמועילה לצמיחה מיידית. משא"כ בנטיעה, שבכל מקרה מועילה רק לאחר השביעית, ולאחר סיום שנות ערלה, ולכן מותרת מדין תורה.
אך אם כן, כיצד יתרץ את הגמרא המפורשת בגיטין האומרת שנטיעה בשביעית היא מדאורייתא?
המנחת חינוך הנ"ל כותב ביחס לקושיא זו:
אין זה תמיה כ"כ די"ל דהש"ס שם אזיל למ"ד נוטע דאורייתא ולהלכה אינו כן.
דהיינו הסוגיא שם דנה אליבא דאביי, דס"ל שכל המלאכות בשביעית, כולל התולדות, אסורות מדאורייתא. אך לדידן דקיי"ל כרבא שרק אבות אסורות, נטיעה היא מדרבנן. ע"כ. אך לכאורה זה קשה שסתמא דגמרא תדון דלא כהלכתא.
תירוץ נוסף מצאנו בדברי הרב זצ"ל (מבוא לש"ה ד ד"ה אלא; קונ"א ו). שם הרב מחלק בין זריעה לנטיעה באופן שונה מהמחשבה הראשונה. בדר"כ משייכים זריעה לגרעיני ירקות ותבואה ואת הנטיעה לאילנות. אך דבר זה לא עולה בקנה אחד עם כמה מקומות בש"ס.
רואים מלשון חז"ל בכמה מקומות שזריעה שייכת גם באילנות כגון בהלכות כלאים דקיי"ל כרבי יאשיה דאמר: עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד (קידושין לט, א) והרי חרצן הוא זרע של אילן (גפן) ואעפ"כ נקרא זריעה. ומאידך, ביחס לירקות אומרת המשנה במעשרות (ה, ב) "העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו", והרי שקראו להטמנת הירק 'נטיעה'.
אומר הרב שעיקר החילוק הוא לא בין מיני הצמחים אלא בין שלבי הגידול. הטמנת זרעים בקרקע וכיסויים נחשבת לזריעה אפילו כאשר מדובר בזרעי אילן, והיא הנטיעה [גידול האילנות] האסורה מדאורייתא. אך הטמנה אילנות צעירים בקרקע ואפילו של שתילי ירקות שכבר התפתחו יותר מזרעונים, לא נקראת זריעה אלא נטיעה, והיא הנטיעה האסורה מדרבנן.
ונפק"מ תהיה ביחס לתוקף האיסור בצמחים שנזרעים תחילה באדנית וכד', ולאחר זמן שכבר הוציאו שורשים עוברים לכלי גדול ומרווח יותר. הזריעה הראשונה אסורה מדאורייתא, ואילו השניה מדרבנן.
ומכאן נשוב אל הגמרא בגיטין. הגמרא דנה באופן כללי וסתמי 'בנוטע בשביעית' ולא חילקה בין אילנות לירקות, בין ייחורים לגרעינים, ועל הוא כולל כל הסוגים והוי דאורייתא. וממילא לא קשה על הרמב"ם, ונוטע אילן ממש הוי דרבנן.
להערות [email protected]
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך עושים קידוש?
איך ללמוד גמרא?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה באנו לעולם הזה?
שבועות מעין עולם הבא!
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
