ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
למדנו על איסור חרישה, וראינו שיש בדבר מח' ראשונים בתוקפו האם הוא מדאורייתא או מדרבנן. וכן ראינו שיש סוגים שונים של חרישה. מכאן נעבור למלאכת קרקע נוספת שאינה מפורשת בתורה – נטיעה.
התורה כותבת במפורש רק ארבע מלאכות:
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:
ואכן בגמרא (מו"ק ג, א) אומר רבא שרק מלאכות אלו הנקראות 'אבות' הינן אסורות מדאורייתא, וכל שאר המלאכות הנקראות 'תולדות' אסורות הן מדרבנן.
מאידך מהגמרא בגיטין (נג, ב) עולה שנטיעה אסורה מדאורייתא. וכך אומרת שם הגמרא:
הנוטע בשבת, בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית, בין בשוגג בין במזיד - יעקר, דברי ר"מ; רבי יהודה אומר: בשביעית, בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשבת, בין בשוגג בין במזיד - יעקר! ולטעמיך, תקשה לך היא גופה, מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא, מאי שנא שבת ומאי שנא שביעית? אלא התם כדקתני טעמא, א"ר מאיר, מפני מה אני אומר: בשבת בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית בין בשוגג בין במזיד - יעקר? מפני שישראל מונין לשביעית, ואין מונין לשבתות. דבר אחר: נחשדו ישראל על השביעית, ולא נחשדו על השבתות.
הרי לן השוואה ברורה בגמרא בין שבת לשביעית כאשר הנחת היסוד היא ששניהם אסורים מדאורייתא! והחילוק ביניהם הוא בשכיחות של עוברי העבירה. אם כן מהו תוקפו של איסור נטיעה בשביעית?
שיטת הרמב"ם
כתב הרמב"ם (שו"י א, ד):
כיצד החופר או החורש לצורך הקרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ, וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהן.
הנה, פסק הרמב"ם שהנטיעה אסורה מדרבנן, וכפשט הגמרא שכל שאינו מ'אבות' הרי איסורו דרבנן. וכן כתב מנחת חינוך (שכז) בדעת הרמב"ם. אמנם בחזו"א (יז, כ בפסקה השניה) כ' שיתכן ואף לרמב"ם איסור נטיעה הוא מדאורייתא, אך העונש של מכת מרדות הוא מדבריהם משום שאיסור נטיעה נלמד מק"ו, ואין עונשין מן הדין. וכדעתו כתב דרך אמונה וראה שם בביאור הלכה באריכות, ובסופו כותב שדבר שיש לו עיקר מדאורייתא הרי דינו כדאורייתא אע"פ שמבחינה צרופה אינו.
אולי אפשר למצוא סמך לדברי הרמב"ם מהמשנה (ב, ו) המונה את נטיעה יחד עם הברכה והרכבה שהם ודאי דרבנן, ובפרט שכל המלאכות המדוברות במשניות הקודמות עוסקות במלאכות דרבנן.
שיטת ר"ש
לעומתו, הר"ש סובר שנטיעה היא דאורייתא, וכפי שעולה מגיטין, ומה שלא נכתב במפורש הוא משום שאין צורך בזה. וז"ל (על משנה הנ"ל ב, ו):
דאסור ליטע משום תוספת שביעית מדאורייתא כמו חרישה דלא תזמור כתיב דאמרי' בריש מועד קטן דזמירה בכלל זריעה וכל שכן נטיעה דדמיא טפי לזריעה ועיקר מלאכה טפי מזמירה כדמוכח בפ' כלל גדול (עג, ב) דזומר חייב משום נוטע
דהיינו אין צורך לכתוב במפורש את איסור נטיעה בשביעית כיון שהוא מובן בלאו מתוך איסור זריעה, ששניהם אותו העקרון. בשניהם מניחים בקרקע את השלב הראשוני לגדילה של הצמח. ואם זמירה אוסרת התורה שהיא רק הוספת צמיחה, כ"ש שנטיעה שהיא עצם הצמיחה, התחלתה, תהיה אסורה.
אך מהריט"ץ (שו"ת מהריט"ץ החדשות קעו) דחה זאת ואמר שזריעה היא לשנת השמיטה עצמה ולכן נאסרה, וכמוה היא הזמירה שמועילה לצמיחה מיידית. משא"כ בנטיעה, שבכל מקרה מועילה רק לאחר השביעית, ולאחר סיום שנות ערלה, ולכן מותרת מדין תורה.
אך אם כן, כיצד יתרץ את הגמרא המפורשת בגיטין האומרת שנטיעה בשביעית היא מדאורייתא?
המנחת חינוך הנ"ל כותב ביחס לקושיא זו:
אין זה תמיה כ"כ די"ל דהש"ס שם אזיל למ"ד נוטע דאורייתא ולהלכה אינו כן.
דהיינו הסוגיא שם דנה אליבא דאביי, דס"ל שכל המלאכות בשביעית, כולל התולדות, אסורות מדאורייתא. אך לדידן דקיי"ל כרבא שרק אבות אסורות, נטיעה היא מדרבנן. ע"כ. אך לכאורה זה קשה שסתמא דגמרא תדון דלא כהלכתא.
תירוץ נוסף מצאנו בדברי הרב זצ"ל (מבוא לש"ה ד ד"ה אלא; קונ"א ו). שם הרב מחלק בין זריעה לנטיעה באופן שונה מהמחשבה הראשונה. בדר"כ משייכים זריעה לגרעיני ירקות ותבואה ואת הנטיעה לאילנות. אך דבר זה לא עולה בקנה אחד עם כמה מקומות בש"ס.
רואים מלשון חז"ל בכמה מקומות שזריעה שייכת גם באילנות כגון בהלכות כלאים דקיי"ל כרבי יאשיה דאמר: עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד (קידושין לט, א) והרי חרצן הוא זרע של אילן (גפן) ואעפ"כ נקרא זריעה. ומאידך, ביחס לירקות אומרת המשנה במעשרות (ה, ב) "העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו", והרי שקראו להטמנת הירק 'נטיעה'.
אומר הרב שעיקר החילוק הוא לא בין מיני הצמחים אלא בין שלבי הגידול. הטמנת זרעים בקרקע וכיסויים נחשבת לזריעה אפילו כאשר מדובר בזרעי אילן, והיא הנטיעה [גידול האילנות] האסורה מדאורייתא. אך הטמנה אילנות צעירים בקרקע ואפילו של שתילי ירקות שכבר התפתחו יותר מזרעונים, לא נקראת זריעה אלא נטיעה, והיא הנטיעה האסורה מדרבנן.
ונפק"מ תהיה ביחס לתוקף האיסור בצמחים שנזרעים תחילה באדנית וכד', ולאחר זמן שכבר הוציאו שורשים עוברים לכלי גדול ומרווח יותר. הזריעה הראשונה אסורה מדאורייתא, ואילו השניה מדרבנן.
ומכאן נשוב אל הגמרא בגיטין. הגמרא דנה באופן כללי וסתמי 'בנוטע בשביעית' ולא חילקה בין אילנות לירקות, בין ייחורים לגרעינים, ועל הוא כולל כל הסוגים והוי דאורייתא. וממילא לא קשה על הרמב"ם, ונוטע אילן ממש הוי דרבנן.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
