ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בסוגיא הבאה נעסוק במושג 'הודאת בעל דין', ונפתח פתח להבנתו. בעז"ה.
הגמ' אומרת (לג, א):
קריביה דרב אידי בר אבין שכיב ושבק דיקלא, רב אידי בר אבין אמר: אנא קריבנא טפי, וההוא גברא אמר: אנא קריבנא טפי, לסוף אודי ליה דאיהו קריב טפי, אוקמה רב חסדא בידיה. א"ל: ליהדר לי פירי דאכל מההוא יומא עד השתא, אמר: זה הוא שאומרים עליו אדם גדול הוא? אמאן קא סמיך מר? אהאי, הא קאמר: דאנא מקרבנא טפי. אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא, כיון דאודי - אודי.
מספר שאלות עולות בהתבוננות בסוגיא זו, ונתמקד בחלקן. השאלה הראשונה והכבדה היא בדבר סברת רב חסדא. כיצד התיר למחזיק להשאיר את הפירות אצלו והרי הוא הודה בעצמו שהפירות לא שייכים לו באמת אלא לרב אידי בן אבין?
עונה על כך הרשב"ם (ד"ה אהאי):
אהודאת פיו שמודה עכשיו שאתה קרוב יותר והא איהו דאמר עד השתא אנא קריבנא טפי ואכל פירות בדין כל דאלים גבר וזה שמודה עכשיו הרי הוא כנותן לך את האילן מדעתו אף על פי שלא זכית בו מן הדין.
אך דבר זה קשה משום שהגמ' מתייחסת לדברי המחזיק כמודה ולא כנותן מתנה, וממילא להודאתו יש עוד נפק"מ והיא תשלומים על ההנאה שקיבל בעבר. וא"כ כיצד יכול להמשיך ב'גזלתו'? ועוד, כיצד יענה לטענת אביי ורבא?
מהות הודאת בעל דין
בכדי להבין את המחלוקת נעיין במחלוקת מפורסמת בדין הודאת בעל דין כפי שמביאה קצות החושן (לד, ס"ק ד). השאלה המרכזית שנידונה שם היא: מהי כוחה של הודאת בעל דין?
בתחילה מביא קצה"ח את שיטת מהר"י בן לב, אשר סובר שאכן לא ניתן לומר על הודאת בעל דין שהיא ממש נאמנות, וזאת משום שבהודאה זו האדם בעצם מעיד על עצמו. והרי קיי"ל שאדם פסול להעיד על קרוביו בין לזכות בין לחובה. וכל אדם הרי קרוב הוא אצל עצמו, וממילא הרי הוא פסול לעדות עצמו בין לחיוב בין לפטור. ואם כן, חוזרת השאלה – כיצד מאמינים להודאת בעל דין ומחייבים אותו?
ועל כך עונה מהריב"ל (כפי הכתוב בקצה"ח):
דהא דכשר לחוב היינו משום דאתינן עלה מתורת חיוב ומתורת מתנה, כיון דיכול אדם לחייב עצמו כשאינו חייב וזה שמודה שחייב הוי כאילו אמר חייב אני לך מנה ויכול לחייב עצמו.
כלומר, אדם יכול להשית על עצמו חובות חדשים, וזה בעצם מה שפועלת הודאתו – חיוב חדש. והחידוש הוא שאע"פ שלא אמר לשון התחייבות או מתנה, נחשבת הודאתו כאילו אמר כן.
אך דעת קצה"ח עצמו שאין הדבר כן, מכח כמה קושיות כבדות שמקשה על כך עיי"ש באורך. ועל כן כתב קצות החושן שהודאתו היא אכן מדין נאמנות, וזהו חידוש של תורה:
ולכן נראה דהא דנאמן אדם על עצמו אעפ"י שהוא קרוב אל עצמו היינו משום גזירת הכתוב שיהא אדם נאמן על עצמו בכל הפסולין שיש בו. וכבר האיר עינינו מאור העולם רש"י בקידושין פרק האומר דף ס"ה (ע"ב) שם הודאת בעל דין כמאה עדים ז"ל רש"י, דכתיב (שמות כב, ח) אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו ע"כ. וא"כ כי היכי דהאמין התורה שני עדים על אחרים כן האמין התורה לכל אדם על עצמו אף על גב דהוא קרוב לעצמו, דקרוב לא פסלה התורה אלא על אחרים אבל על עצמו נאמן, משא"כ לזכות דבא להעיד על אחרים משום הכי אינו נאמן.
וצריך להשלים את הנקודה, מדוע הודאת בעל דין גוברת על מאה עדים? בס"ק זה קצה"ח אינו עונה אך לקמן בסימן לז ס"ק ט כתב:
א"כ אפילו יש לו עדים שהוא שלו הרי הוא פוסל לכל העדים ואדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים.
השלכה להסבר רב חסדא
על יסוד שני הצדדים – התחייבות ונאמנות - אומר הגידולי שמואל (לג, א ד"ה תו י"ל) שבזה נח' בסוגייתנו: רב חסדא סובר כמהריב"ל שהוא מדין התחייבות ולכן מחויב רק העץ ולא על הפירות, כיון שרק על זה הודה. אך שיטת אביי ורבא, שעיקר הודאת בעל דין הוא כדברי קצה"ח, שהוא מדין נאמנות וממילא צריך לשלם על כל מה שנהנה מן העץ .
אך עדיין קשה על תליית מח' זו, שאפילו אם הודאתו זו היא התחייבות, הרי היא היתה ביחס לכל היוצא מן העץ ולכן צריך שישלם על הפירות.
ברי ושמא
מתרץ ר' נחום(חידושי ר' נחום פרק ג, אות קעא), שקושי השאלה על רב חסדא מחייב שנעמיד את הדיון במצב של ברי ושמא. והודאת המחזיק אינה חזרה גמורה מטענתו אלא ירידת דרגה ל'שמא איני קרוב יותר'. וממילא העץ צריך לחזור מכח ברי ושמא, אך לא על העבר, שם צריך להביא ראיה.
ואם תשאל הרי סוף סוף הוא גזל, ויש ברי נגד שמא גזילתו. על כך מבאר עוד ר' נחום שאין כאן תפיסת גזילה משום שהיא הגיעה לידו קודם טענת המרא קמא, וזהו גופא החידוש של רב חסדא, שעל אף שה'נגזל' תמיד טען על היותו מרא קמא, כיון שהגדרתו ככזה תלויה בהודאתו של 'הגזלן', אזי רק לאחר ההודאה הוא אכן נחשב למר"ק, וממילא אין כאן תפיסה בגזל. ואין כח להוציא למפרע ללא ראיות.
להערות - [email protected]
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה זה בכלל אמונה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך עושים קידוש?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
