ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר פתחי אמונה

חג החירות

מוקדש לרפואת
שלמה בן לאה
לחץ להקדשת שיעור זה
הארה חוזרת
פתחי אמונה
הרב אלישיב קפקה
1 - להתיחס בכבוד
2 - מי אתה עם ישראל?
3 - תורה מן השמים
טען עוד
כותב הרמח"ל בדרך ה' (ד, ז):
שסדרה החכמה העליונה שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו.
פירוש הדברים, כל מועד בלוח השנה העברי אינו רק אירוע חד פעמי שהיה אז בהתרחשות הראשונית, אלא את אותם הכוחות, היכולות שעם ישראל קיבל באותו זמן, יכול הוא לקבל עכשיו. אותם התיקונים וההארות שמקבלים אין עיקרם ותכליתם בהרגשת הלב ובהתפעלות אלא בשינוי שהם פועלים על האדם.
כלומר, בפסח ישראל קבלו כח ויכולת לצאת מעבדות לחירות, אזי בכל שנה ושנה בפסח יש בידינו יכולת להתמלא בתוכן זה ולהמשיך אותו לשאר ימות השנה.
התוכן של חג הפסח המושפע עלינו בא לידי ביטוי ברצון, בכוחות נפשיים והגדלת השאיפות השייכות לעניין החירות המתגלה בפסח.

מהי בכלל החירות?
ישנה תפיסה האומרת שחירות היא שחרור האדם מכבלים חיצוניים והליכה אחר רצונו בלבד. אדם אדון לעצמו ולצרכיו והוא חפשי לבחור במה שרוצה, מתי ואיך שחפץ.
אך האמת היא שאין זו הגדרת החירות. החירות היא הנאמנות לעצמיות. במילים פשוטות יותר, התנהלות מותאמת לטבע היסודי של האדם: טבעו הגשמי, הנפשי והנשמתי.
• הגשמי: אדם זקוק לצרכים חומריים שונים על מנת להתקיים כגון מזון ושתיה. אם יאמר האדם הצרכים האלו כובלים אותי ולכן אתעלם מהם – הרי הוא מחליש את עצמו באופן מיידי. ונכון הדבר גם בדברים שאינם הכרחיים, כגון צריכת מזון שלאדם מסוים באופן אישי הוא מזיק. התעלמות מהנזק אינה חירות או חופש גמור בו 'אני עושה מה שארצה' – אלא טפשות ופגיעה עצמית.
• הנפשי: יש לאנשים כוחות נפשיים שונים כגון רצון ליצור, לכתוב, לנגן, לתכנן, לנהל וכן הלאה, כל אחד כפי נטיית נפשו. ככל שידחיק יותר את הכוחות האלו ויתעלם מהם הוא בוגד בעצמיותו ויחוש אי נוחות וחסרון.
• הנשמתי: הכח הנשמתי הוא החיבור אל בורא העולם והוא הכח שנותן את התוכן של החיים. כח זה הוא כח ממשי ככל הכוחות האחרים, ויותר מכך, הוא הכח המהותי ביותר של החיים. כל כוחות החיים משמשים אותו. כוחות הגוף הינם הכלי להופיע את נפש האדם, וכוחות הנפש הינם כלים להופיע תכנים עליונים יותר, תכני מהות, תכני נשמה.
הטבע הנשמתי מתנהל אף הוא לפי כללים וחוקים, אך כאלו שאינם מדידים באופן הרגיל. כגון עניין טהרת הכוונה והרצון המשפיעה על קיום המצווה ושכרה, דבר שרק בורא עולם יודע. חוק נוסף שיש בנשמה ודומה לכוחות האחרים הוא נתינת המקום הראוי לכוחותיה. הוצאת הכוחות הטבעיים מביאה לטוב, ומניעתם מביאה לחסרון. לדוגמא, אדם חש בקרבו רגישות ועדינות מיוחדת לצרכי הזולת, אך בשל סביבתו, הוא רואה בזה חולשה וחסרון ומכריח את עצמו להתנהל בנוקשות ואכזריות כלפי האחר. וממילא, עוד יותר כלפי החלשים, שכן אז טבעו מתעורר יותר לרחמים והוא מגביר יותר את הנוקשות. המצב שנוצר הוא שהניכור לעצמיות מביא את האדם למקומות נמוכים מאד. במקום להופיע את החסד באור המיוחד לאדם זה, הניכור הוליד רוע שבדרך כלל תוליד עצבות פנימית.
הוא הדין בהליכה אחר רצון ה' הגלוי, בקיום תורה ומצוות. נפשו של האדם מישראל בנויה באופן כזה שקיום רצון ה' שייך לה באמת, כדבר עצמי ולא ככפייה חיצונית. אמנם, זו מדריגה שצריך לחשוף בנפש אך זוהי השאיפה של עם ישראל 'רצוננו לעשות רצונך אלא שיאור שבעיסה מעכב'.
התהלכות שלא לפי המידות המתאימות לעם ישראל, ניכור חלילה לדברי התורה יוליד קלקולים גדולים שהם פשוט תוצאה של חיים שלא לפי הטבע הנשמתי. וכך כתב השם משמואל (הגדה של פסח): כי אין לך בן חורין יותר מזה שהוא בטל לגמרי למקור החירות.

נפש עבדותית
הנפש של אדם שאינו בן חורין תמיד תלויה במה שחיצוני לה, באישורים מבחוץ, בהתנעה ודחיפה של האחר.
חיים שאינם עצמיים, נעדרת מהם השלווה הפנימית ואף אינם משמחים באמת. שכן, השמחה באה לאדם כתוצאה משלמות ומהשתלמות. ככל שיש הרמוניה בין כל כוחות הנפש השונים והתאמה לאמת הפנימית אזי האדם יחוש תחושת עונג, היא השלווה הפנימית, ואף שמחה בהתחדשות כוחותיו בכל עת.
כמובן, שאלו דברים שצריכים עבודה מתמדת אך הם הם עיקרם של חיינו, העלאת העצמיות, שכלול האישיות, פיתוח העולם בשימוש בכוחות המיוחדים שה' נתן לכל אחד ואחד.

זמן חירותנו
המשמעות של פסח כזמן חרותנו היא בכך שמכח הימים האלו נוכל להתמלא ברצונות של חירות פנימית אמיתית.
בקיום מצוות הלילה הקדוש הזה, אנו מבטאים את המהות הפנימית של עם ישראל, שהיא היותו בן חורין באמת, עם שמסוגל לחיות את תוכן חייו בהתגברות על המעכבים. כולנו בני מלכים, וכולנו מסבים ושותים ארבע כוסות כאנשים חשובים. החירות ביום זה מופיעה אפילו בלחמנו, שכן ה'לחם עוני' פועל את פעולתו -לסעוד את האדם, בלא שום צורך בגורמים נוספים מלבד הבסיסיים קמח ומים. זה העיקר, וכל השאר תוספת שיש לדעת היטב כיצד להשתמש בה כראוי. לאחר שאנו מפנימים זאת במשך שבוע ימים, נוכל אחר ימי הפסח להשתמש בתוספות כמעשירים את החיים, אך לא כהכרחיים לחיים.
כאשר הדברים מקבלים ביטוי מעשי, יש בהם גם כח לחזק את התודעה וממילא לגרום לתוספת גבורה לחיים של עצמיות.
בעצם הלילה ובקיום המצוות שבו כולנו מתרוממים ומתקדשים, שכן הקב"ה מופיע בו כוחות גדולים. אך ככל שאנו מודעים יותר – אנו מושפעים יותר.
עוד בנושא פתחי אמונה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il