ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
ערב שבת קודש
פרשת בא - בשלח
עלון מס' 8 (שנה ארבעים) (1398)
ה' בשבט ה'תשפ"ו (23.01.2026)
ענג שבת (306)
רבנים שונים
319 - עונג שבת פרשות שמות-וארא
320 - עונג שבת פרשות בא-בשלח
321 - עונג שבת פרשות תרומה=תצוה-פורים
טען עוד
ער"ש מוצ"ש
י-ם 16.29– 17.45
ת"א 16.44 – 17.46
חיפה 16.43 – 17.44
ב"ש 16.48 – 17.48
אילת 16.41 – 17.46
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת בא – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 5.05 – 5.03
זמן הנחת תפילין 5.50 – 5.46
הנץ החמה (מישור) 6.40 – 6.36
הנץ החמה (הנראה) 6.45 – 6.42
ס"ז ק"ש מג"א 8.29 – 8.28
ס"ז ק"ש הגר"א 9.14 – 9.14
חצות היום 11.53 – 11.54
מנחה גדולה 12.23 – 12.25
שקיעת החמה 17.07 – 17.12
צאת הכוכבים ב' 17.57 – 18.02
דף יומי: מנחות יג - יט
מועדי השבת בשלח
ער"ש מוצ"ש
י-ם 16.36– 17.51
ת"א 16.50 – 17.52
חיפה 16.40 – 17.50
ב"ש 16.54 – 17.54
אילת 16.47 – 17.52
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת בשלח – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 5.02 –4.59
זמן הנחת תפילין 5.46 – 5.42
הנץ החמה (מישור) 6.36 – 6.32
הנץ החמה (הנראה) 6.41 – 6.37
ס"ז ק"ש מג"א 8.28 – 8.27
ס"ז ק"ש הגר"א 9.13 – 9.11
חצות היום 11.54 – 11.55
מנחה גדולה 12.25 – 12.25
שקיעת החמה 17.13 – 17.19
צאת הכוכבים ב' 18.03 – 18.09
דף יומי: מנחות כ - כו
לעילוי נשמת יצחק בן יוסף מיטץ הכהן ז"ל. יהי זכרו ברוך!
ים של אמונה
עם ישראל עומד תמיד במבחנים. פרשת בשלח מציבה אותנו מול תמונה ברורה: הים לפנים, מצרים מאחור, ואין דרך גלויה לעין. כאן אין מקום לדיבורים רכים; כאן נבחנים האמונה, העמידה, והיכולת לבצע מצוות ולעמוד בהנהגת התורה. היציאה ממצרים כבר קרתה, אך מצרים עוד יושבת בלב. העבדות קשה, אך מוכרת. החירות דורשת עמידה בתורה, קיום מצוות, וקבלת עול מלכות שמים. ולכן נשמעות תלונות: "מה לנו ולים הזה?" – לא מתוך כפירה, אלא מתוך פחד ובלבול. כל דור וכל איש נבחנים ברגעים שבהם הדרך אינה ברורה: האם נלך אחר הוראת משה, או נשוב לאחור?
הישועה אינה באה רק בצעקות או בתפילה. יש רגע שבו צריך מעשה. נחשון בן עמינדב נכנס ראשון אל המים. לא שאל, לא חישב – פשוט עשה את המוטל עליו. כך נראית אמונה – לא סיסמאות, לא דיבורים, אלא פעולה בשטח. מי שאינו נכנס – לא זוכה לראות את קריעת הים, את נס ה' הגדול, את ההנהגה האלוקית במלוא הדרה.
יש שעה שבה ההמתנה אינה סבלנות אלא חולשה. "מה תצעק אלי – דבר אל בני ישראל ויסעו". לא כל צעקה היא מצווה, ולא כל שתיקה היא יראת שמים. התורה דורשת פעולה, אחריות, ומודעות. מי שמוכן – עובר את המבחן; מי שנעמד במקום – מפסיד את הזכות לחזות בנס.
שבת שירה מלמדת ששירה נולדת מתוך ההכרה במלכות ה'. "אז ישיר משה ובני ישראל" – לאחר שהאויב נבלע במים, לאחר שהדרך התבררה. השירה היא קבלת עול מלכות ה', הכרה שאדם עושה את חלקו והקב"ה משלים. זוהי שירה של נחת רוח על מעשים נאותים, על קיום מצוות בזמן מצוקה, על הנהגה לפי התורה.
ובאותו שבוע חל ט"ו בשבט, חג השורשים. אין בו דרמה, אך הוא מלמד: החיים מתחילים בשורשים. עץ ששורשיו חיים – אף אם הענפים יבשים – יפרח. עץ חזק אך מנותק מהשורשים – ייבש. כך גם עם ישראל: כוחו בנאמנות לשורשיו, לתורה, למצוות, ולנהיגות התורה.
דורנו נבחן ברגעי סכנה: צעקות אויבים, לחצים מבפנים, שנאה ונסיונות לשבור את העם. כאן באים לידי ביטוי גם לוחמינו – מי שמגן על המדינה, על יישובים, על קהילות – כמו נחשון, נכנסים אל הים בשעה של סכנה, עם אמונה וביטחון בתורה ובהנהגה. פרשת בשלח מלמדת: יש זמן לצעקה, ויש זמן למעשה. מי שמוכן להיכנס לים ולעמוד במצוות – מגלה שהדרך נפתחת, שהים נבקע, שהעם מתקדם.
עם ישראל אינו נמדד רק בכוח חיצוני או בגודל האויב. הוא נמדד בנאמנות למצוות, בקיום התורה, בעמידה במצוות ובמנהיגות התורה. הים נבקע – לא למי שעומד על החוף, אלא למי שעושה את המוטל עליו. כך גם אנחנו: נאמנים לשורשים, למצוות, להוראת התורה ולדורנו, ונמשיך ללכת קדימה – גם כשעדיין לא נראה את החוף, גם כשהאויבים עומדים סביבנו, גם כשחובת הלוחמים קשה – מתוך אמונה, הנהגה ומעשה. הרב אליעזר שמחה וייס, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל ומ"מ רב הערים בני ברק וגבעת שמואל
העלון מוקדש לזכר ולע"נ גיטל מרים טובה רנד ז"ל, נפטרה ב-ט' בשבט תשס"ה. יהי זכרה ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' ישראל בן מנחם מנדרובסקי ז"ל, נפטר ב-ט' בשבט תשמ"ז. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' אלתר יוסף בן זאב מאירוביץ ז"ל, נפטר ב-י"א בשבט תשל"ז. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ בעלי, אבינו וסבינו יעקב יוסף שמעון בן אליהו חיים כהן ז"ל, נפטר ב-י"ח בשבט תש"ע. יהי זכרו ברוך!
דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת בא
ההפטרה: "הדבר אשר דבר ה' " (ירמיהו מו, יג). הנוהגים לפי הרמב"ם: "משא מצרים" (ישעיהו יט, א-כה).
שבת שירה פרשת בשלח
ההפטרה: "ודבורה אשה נביאה" (שופטים ד, ד). הספרדים מתחילים: "ותשר דבורה" (שופטים ה, א).
עמידה ב" שירת הים" השולחן ערוך (אורח חיים סימן קמו סעיף ד) כתב, ש"אין צריך לעמוד מעומד בעת שקורין בתורה". הרמ"א במקום הוסיף: "יש מחמירין ועומדין". במשנה ברורה (שם ס"ק יט) הביא פוסקים שהכריעו כדעת השולחן ערוך, שאין חובה לעמוד בשעת קריאת התורה, אך, יש בזה משום הידור.
כיום מקובל בציבור כן לעמוד בקריאות מסוימות - בקריאת עשרת הדיברות (דווקא לגבי קריאה זו חזקו דברי המערערים על העמידה בה בלבד), בקריאת שירת הים, בתענית ציבור כשבעל הקריאה קורא י"ג מידות, וכן בסיומי החומשים נוהגים לעמוד לקראת קריאת הפסוק האחרון של החומש.
למערערים על מנהג זה, טענה חזקה שהרי נראה כאילו קריאה שעומדים בה יש בה חשיבות יתירה, והרי אין מקום להעדיף חלק מסוים בתורה על פני שאר דברי התורה. וחז"ל אמרו דברים חמורים כלפי מי שמשבח שמועה אחת על פני שמועות אחרות, וכך אמרו (עירובין סד, א) "כל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה - מאבד הונה של תורה", ופירש רש"י הונה של תורה - "כבודה של תורה, וסופה להשתכח ממנו".
לכן, וכדי להמעיט מההבחנה בין קריאה לקריאה, מוטב לעמוד לפחות בכל העליה, שבה הפסוקים שנוהגים לעמוד בהם. לגבי "שירת הים" בפרשת בשלח – יש לעמוד מתחילת הקריאה לרביעי ועד חמישי.
יום ראשון בערב אור לטו בשבט, סוף זמן קידוש לבנה (כל הלילה).
יום ראשון י"ד בשבט במנחה אין אומרים תחנון
יום שני, ט"ו בשבט.
אין ביום זה לא איסור מלאכה, לא משתה ולא זכר בתפילה. אעפ"כ משנים בו משאר הימים, ונוהגים קצת יו"ט, ואין אומרים תחנון. אומרים א-ל ארך אפים ולמנצח לפני ובא לציון (שולחן ערוך קלא, ו, ובמשנה ברורה). אבל עובר לפני התיבה. אין מתענים בט"ו בשבט, גם לא חתן ביום חופתו. נוהגים לאכול מיני פרי אילנות מפירות ארץ ישראל.
ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות.
"ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, ר' אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו" (משנה ראש השנה ב, א). היום נוהגים בט"ו בשבט, לפי שיצאה בת קול ואמרה "הלכה כבית הלל" (גמ' ר"ה יד, ב).
מאי טעמא? מהו הטעם שבאחד בשבט הוא ראש השנה לאילן, שואלת הגמ' (ראש השנה יד, א) (התוספות מסביר במקום שהגמרא נקטה את בית שמאי מפני שהיא הדעה המוזכרת ראשונה במשנה, אבל הגמרא מתכוונת לפרש אף את דברי בית הלל שמדובר על ט"ו בשבט). ועונה הגמ': "אמר רבי אלעזר, אמר רבי אושעיא: הואיל ויצאו רוב גשמי השנה", ואז מגיע זמן חנטת האילן.
ט"ו בשבט ראש השנה לענין מעשרות פירות האילן, שאין מעשרים מפירות שגדלו לפני כן על הפירות שגדלו אחר כך. וכן לענין ערלה ורבעי, נגמרת השנה בט"ו בשבט ולא באחד בתשרי. יש אומרים שגם לענין פירות שביעית, הפירות שחנטו עד טו בשבט של שנה שמינית, נחשבים כשל שמיטה.
אחד באלול, אחד בניסן וט"ו בשבט ימי חול רגילים. מדוע בט"ו בשבט עושים בו שינוי של קצת יו"ט? לפי שיש בו מעין שבח ארץ ישראל. ביום זה מתחדש כח האדמה שבארץ ישראל להניב תנובתה, להוציא פירותיה ולהראות שבחה של: "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח, ח).
ברכה ראשונה ואחרונה על מאכל חכמינו (גמרא ברכות ל"ה) הראו סתירה בין הפסוקים: מצד אחד כתוב: "לד' הארץ ומלואה" דהיינו שהארץ היא של ה' ומצד שני כתוב: "והארץ נתן לבני אדם" דהיינו שארץ היא לרשות האדם. על זה תירצו: "כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה" דהיינו שלפני הברכה אין לאדם כל זכות ליהנות מהארץ ואולם לאחר הברכה ד' נתן לבני אדם רשות הנאה בה. ובאמת זכות גדולה היא זו לברך לבורא עולם ולמצוא אותו קרוב אלינו בכל הנאה מעולמו.
ברכה ראשונה: שבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית, תמר. את מצוות הביכורים צריך לקיים מפירות חשובים והם שבעת המינים. גם בברכות יש להן קדימות. קל לזכור סדר קדימות הברכות באמצעות ראשי תיבות: מג"ע א"ש. מוציא – מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל. דיני קדימה בשבעת המינים: המשנה ברכות (מ, ע"ב): "היו לפניו מינין הרבה, ר' יהודה אומר: אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה". לדעת הרמב"ם, מקדים בברכה את החביב (הלכות ברכות פרק ח הלכה יג). השולחן ערוך (סימן ריא) בסעיף א' פסק ששבעת המינים קודמים. בסעיף ב': אם הביאו לפניו פירות משבעת המינים והם נמצאים על השולחן ורוצה לאכול מכולם, הסדר לענין קדימה בברכות הוא: זית, תמר, ענבים או צימוקים, תאנה, רימון. השולחן ערוך מביא כאן גם את סברת הרמב"ם ודוחה כי הרבה פוסקים חולקים על הרמב"ם והם: בה"ג, ר' יונה, תוספות, ראב"ד, רשב"א, מרדכי, סמ"ג רא"ש וטור.
המוציא ומזונות - ברכות המוציא לחם מן הארץ ובורא מיני מזונות, הנאמרות על מיני מאפה העשויים מחמשת מיני הדגן - חיטה ומשפחתה הכוסמת והשיפון, ושעורה ומשפחתה שיבולת השועל. כאשר מונחים על השולחן מיני מאפה, יש לברך על מין המאפה ורק לאחר מכן על הפירות האחרים. אם המאפה הוא לחם, חלה, לחמנייה או פיתה, יש לברך ברכת המוציא ורק לאחר מכן על הפירות. כאשר הפירות הם חלק מהסעודה, אין צורך לברך עליהם כלל, שכן ברכת המוציא מתייחסת לכל הסעודה ולא לפת בלבד ופוטרת את כל שאר המאכלים והמשקאות מחובת הברכה. אך אם הפירות אינם חלק מן הסעודה, יש לברך עליהם לאחר ברכת המוציא. יוצא דופן הוא היין, שברכת המוציא אינה פוטרת מלברך עליו את ברכת בורא פרי הגפן, עקב היותו המובחר שבמשקאות. אם המאפה הוא עוגה, עוגייה, כעכים, מציות, חטיפים מלוחים ודומיהם, יש לברך עליהם בורא מיני מזונות לפני שמברכים על הפירות את ברכתם הראויה. זאת משום שהם המובחרים ביותר מבין שבעת המינים. גפן - בורא פרי הגפן - היא הברכה השלישית בחשיבותה, לאחר ברכת המוציא ומזונות. נתייחדה ליין, עקב היותו משקה מובחר ומשבעת המינים. כאשר על השולחן משקאות שונים, יש לברך תחילה בורא פרי הגפן, וברכה זו פוטרת את הברכה על שאר המשקים. אולם, ברכת בורא מיני מזונות קודמת לברכת בורא פרי הגפן. כאשר עורכים קידוש בשבת, מברכים קודם על היין את ברכתו ורק לאחר מכן על הלחם או החלה. מטעם זה, בין השאר, נהוג לכסות את החלה בשעת הקידוש, שלא תתבייש, כביכול, מהשינוי שנעשה בסדר הברכות הרגיל בו איחרו את ברכתה לברכה על היין. עץ - ברכת בורא פרי העץ - הנאמרת על פירות האילן. גם לגביה קיימים דיני קדימה: כאשר פירות שבעת המינים מונחים על השולחן ביחד עם פירות אחרים במטרה לאוכלם, יש לברך את ברכת בורא פרי העץ עליהם ובכך לפטור את הפירות האחרים. כאשר מונחים כמה פירות משבעת המינים, יש לברך על המין הראשון לפי סדר זה: (ובכך לפטור את האחרים מחובת הברכה): זית, תמר, גפן, תאנה, רימון. סדר זה נקבע לפי קרבתם של שמות הפירות למילה "ארץ" בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". רק אחר כך מגיעות הברכות על מאכלים שאינם משבעת המינים. אדמה - בורא פרי האדמה, הנאמרת על ירקות ופירות חד-שנתיים כבננה.
שהכל - ברכת שהכל נהיה בדברו, הנאמרת על מוצרי מזון שאינם מן הצומח או שצורתם הטבעית כצומח שונתה ללא הכר.
ברכה אחרונה יש התיחסות מיוחדת לשבעת המינים. כאשר על לחם מברכים 4 ברכות של ברכת המזון, ועל שבעת המינים מברכים ברכה אחת מעין שלוש שמזכירה את עיקר עניני ברכת המזון, ועל כל שאר הפירות מברכים את הברכה הפשוטה יותר בורא נפשות.
מערכת המשפט בישראל והציבור הדתי / עו"ד דוד שפירא / מחבר סדרת הספרים
הדיון לקראת קום המדינה - הצעת הרב גורן
ערב קום המדינה, בחודשים שבין הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר ובין הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח, התנהל כבר דיון סביב מערכת המשפט של המדינה שבדרך. הרב שלמה גורן והרב משה צבי נריה פרסמו מאמרים בנושא בעיתון "הצופה". הרב יצחק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל דאז, הגיב על כל אחד משני המכתבים בנפרד.
תחת הכותרת "חוקה תורנית כיצד?", הדגיש הרב גורן את הצורך הגדול לבסס את המדינה (ובפרט מערכת המשפט) שבדרך על תורת ישראל: "אחת הבעיות החשובות ביותר והטעונות פתרון מקיף היא שאלת סידור בתי הדין במדינה היהודית. בתי הדין, הם הם שקובעים על פי רוב את אופייה של כל מדינה ודמותו של כל עם. אם נוכל להבטיח את עורק החיים המרכזי הזה בחיי המדינה, שיתנהל לפי חוקי התורה, נוכל לקוות להצלחה גם בכל יתר השטחים..." (הצופה, יט שבט תש"ח).
אחרי שהכריז על השאיפה לבנות חוקה לישראל על פי התורה, הבהיר הרב גורן שהוא ער לקושי לעשות זאת במדינה מודרנית בעלת רוב חילוני. לאור הקשיים, הציע הרב גורן: "על ידי חידושים תורניים, אפשר להקים בתי דין של פשרה שבהם יוכלו לשמש כשופטים ובעדים גם עוברי־עבירה ושאינם בני־ברית". הצעת הרב גורן הייתה להתבסס על הסכמת הציבור, ומכוח זה למנות שופטים שאינם דנים על פי התורה. למרות העיגון של הצעה זו בשולחן ערוך, הרב גורן הדגיש "שעל בתי המשפט מסוג זה לא יחול השם 'בית דין', כי בעצם אין להם סמכות תורנית כדיינים אלא סמכות ציבורית…."
שבועות אחדים לאחר מכן, הרב גורן פרסם מאמר נוסף. במאמר זה הוא ניתח לעומק את המקורות בסוגיית ערכאות של סוריא, וקבע כי גם אם אסור למנות דיינים שאינם בקיאים בדין תורה, אין זה הופך את השופטים ל"ערכאות של גויים". הרב גורן תמך בהקמת "בתי משפט מחודשים על פי התורה במדינה היהודית בשוויון זכויות גמור לכל חלקי האוכלוסייה להתמנות כשופטים ולהתקבל כעדים, בהדגישנו במיוחד כי בתי המשפט המחודשים מסוג זה לא ייחשבו כבתי דין תורניים מלאים, כי אם כבתי משפט שקיבלו את סמכותם המשפטית בכוח הסכמת הציבור".
הרב גורן בחן את האפשרות שיוקמו אך ורק בתי משפט אזרחיים שיפעלו לפי הקלות הלכתיות מגוונות, והקשה עליה: "אם בתי המשפט הללו יכולים לחרוג ממסגרתם הקבועה של חוקי התורה ולהנהיג לעצמם חוקים ונימוסים מיוחדים על יסוד אומד הדעת, הרי יתערער כל יסוד שיטתנו בסידוד בתי המשפט במדינה היהודית. שאם כן, תורה מה תהא עליה ואין כבוד התודה אלא לעשות על פי חוקיה ומשפטיה."
כדי לא לפגוע בדין תורה, ומצד שני לאפשר הקמת מערכת משפט במדינה שבדרך, הרב גורן כתב מאמר שלישי – ובו הצעה: "לייסד מערכת כפולה של בתי דין. האחת תכלול רשת בתי דין תורניים מלאים שבהם יקבלו תוקף כל חוקי התורה כמו שהם. את החלק הפלילי נצטרך להכניס מחדש גם לבתי דין אלו על ידי הסכמת כלל המדינה בהסתמכנו על הכוח המלכותי שבידינו כפי שנתברר במאמר הקודם. מערכת שניה של בתי דין תכלול בתי משפט אזרחיים שתונהג בהם חוקה אזרחית מאוחדת מותאמת לחוק הבינלאומי תוך הקפדה שלא תהא מנוגדת לחוקי התורה. עיקר הקמת בתי משפט אלו יהא לשם בירור משפטים של המיעוטים. עם זה יהא בסמכותם לטפל במשפטים בין יהודים ליהודים." (הצופה, יז אדר א תש"פ)
הרב גורן היה מודע לסכנות שבקיומה של מערכת כפולה. הוא הבין כי "הכפילות במערכת בתי הדין תגרור אחריה בעיות סמכותיות הטעונות פתרון תורני מקיף". על כן הוא הציע כלל יסוד: "במשפטים בין ישראל לישראל זכות הבכורה תינתן לבתי הדין התורניים, זאת אומרת: במקרה שצד אחד ידרוש בית דין תורני שומעים לו..."
שבוע הבא: תגובת הרב הרצוג לרב גורן
זוית הלכתית / הרב חן שריג, דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
הנאה ממעשה שבת – חלק ב׳
מה קורה כאשר פולשים לתחום שלי?
בחלק הקודם למדנו שאסור להנות מחילול שבת של יהודי, אף שאיסור זה הוא מדברי סופרים. בחלק זה נעסוק בשאלה שונה: האם קיימים מקרים שבהם מותר לכתחילה ליהנות מאור, קירור או חימום שנעשו בשבת על ידי יהודי אחר?
בגמרא מבואר: "נכרי שהדליק את הנר – משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל – אסור" (שבת קכ״ב ע״א) כלומר, מלאכה שעשה גוי עבור יהודי – אסור ליהנות ממנה, אך אם עשה אותה לצורך עצמו, מותר ליהודי ליהנות ממנה. אולם בירושלמי מובא חידוש: אם הגוי נכנס לביתו של היהודי והדליק את הנר מיוזמתו, מבלי שהיהודי ביקש זאת, "אין מטריחין את האדם לצאת מביתו".
וכך פסק הרמ״א (או״ח סימן רעו סעיף א):
"מיהו אם עשה אינו יהודי בבית ישראל, מדעתו – אין הישראל צריך לצאת, אף על פי שנהנה מן הנר או מן המדורה".
המגן אברהם (שם, ס״ק ה) הוסיף שאין צורך אף להסב פניו ולהתרחק מן האור, אלא אם כן רוצה לנהוג מידת חסידות. עם זאת, אסור להשתמש לאור הנר. המשנה ברורה מדגיש נקודה נוספת, שאסור להנות מהנר שהגוי הדליק רק בדברים שלא ניתן היה לעשותם בלעדיו. ועוד הוסיף שאם היהודי ביקש מהגוי לבצע את המלאכה – חייב לצאת מהבית ואסור לו ליהנות כלל.
וזו לשונו: "רק שאסור להשתמש לאורו דבר שלא היה יכול לעשות בלא נר או להתחמם נגד המדורה אבל אם צוהו מתחלה – צריך לצאת אחר כך מהבית"
מכאן אנו לומדים יסוד גדול:
כל דבר שהיה ניתן לעשות גם ללא חילול שבת – מותר ליהנות ממנו, אף אם כעת נוספה הנאה כתוצאה מחילול שבת.
לדוגמה:
אם ניתן היה לקרוא לאור פנס רחוב, וכעת מישהו הדליק אור בחדר – מותר להמשיך לקרוא לאור המנורה, אף שיש בכך תוספת הנאה.
לעומת זאת, אם קודם לא ניתן היה לקרוא כלל, וכעת יהודי הדליק את האור – אסור לקרוא ולהנות מן האור.
כך גם באור בחדר מדרגות: אם יהודי הדליק אור בשבת, מותר ליהנות ממנו, שכן ניתן היה להתנהל גם בחושך על ידי גישוש.
וכן אם חייל הדליק רדיו בחדר שבו יושב חייל דתי שבת – אין מחובתו לצאת מן החדר.
הוא הדין לגבי אדם שהדליק בשבת מזגן, הרי שאם ניתן היה לשהות בבית גם ללא מיזוג (כגון שהיה מאוורר או שהחום היה נסבל), אין צורך לצאת מן החדר ומותר להישאר בו. אך אם בלעדי המזגן לא ניתן היה לשהות בחדר כלל, אסור להיכנס אליו לאחר הדלקתו.
אמנם, המגן אברהם מציין שמידת חסידות להימנע גם מהנאה זו.
וכן פסק גם הרב עובדיה, לגבי חייל שהדליק רדיו לצורך עצמו:
"וכל שכן בנידון דידן שהחייל שעבר והדליק הרדיו לא נתכוון אלא להנאת עצמו, שבודאי שהחייל הדתי הנמצא באותו חדר, אינו צריך לצאת משם. אולם טוב שיעסיק עצמו בקריאה בדברי תורה, באופן שלא יהנה בשבת מן הקול של הנגינה, ואינו צריך לצאת בשבת מן החדר ההוא. והנלע"ד כתבתי." (שו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן לד)
לסיכום:
הנאה ממעשה שבת מותרת בין היתר במקרים שבהם ניתן היה לבצע את אותה פעולה גם ללא חילול שבת, ורק נוספה הנאה עקיפה בעקבות המעשה האסור.
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
אנחנו בצד של החזקים!
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד אמונה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
