ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
אותו קרוב משפחה היה עני מרוד, וביקש ממנו רבי חייקיל, שיביא קצת כיבוד לרבינו. לאותו קרוב לא היה כלום, אך הלך ומשכן את פמוטות השבת של אשתו, וקנה מעט כיבוד בכסף שקיבל בהלוואה תמורתם.
ביקש רבי חייקיל מרבנו, שישפיע לאותו עני איזה שפע. ענה ואמר רבנו :"אני אין לי שפע בשבילו, רק אם תרצה אתה תתן לו שפע". לקח רבי חייקיל כלי עם מים, ושפך את המים באמצע הבית וכו', ובירך שיהיה שפע. ורבנו ז"ל אמר אליו: "חייקיל, לי לא תתן שפע".
וכשנסעו משם, באו גויים רבים והחלו לסחור עם אותו קרוב משפחה, והתחיל להיות בעל שפע, והיה הולך לעיר, וקונה ומוכר, והיה טרוד מאוד במסחרו.
פעם אחת, כשהיה יריד בברסלב, רץ אותו סוחר במהירות לשוק לקנות ולמכור, וחלונות ביתו של רבינו היו פונים לשוק. ראה אותו רבינו, וקרא לו שיכנס אליו.
כשנכנס, שאל אותו רבנו: "ההסתכלת היום אל השמיים?" וענה: לא!
לקח אותו רבנו לחלון, ואמר לו: תסתכל דרך החלון, ותאמר לי – מה אתה רואה?
ענה הסוחר: "אני רואה עגלות וסוסים, ואנשים רצים הנה והנה".
אמר לו רבנו: "בעוד חמישים שנה, יהיה יריד אחר לגמרי. כל מה שאתה רואה, לא יהיה עוד. רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות ואנשים אחרים, וגם אני לא יהיה וגם אתה לא תהיה. אני שואל אותך, מה אתה כל כך בהול ומוטרד, שאין לך אפילו זמן להסתכל על השמיים?"
קרא רבנו לרבי חייקיל ואמר לו: "תראה חייקיל מה שעשית עם השפע שלך עד שאפילו אין לו זמן להסתכל על השמיים". (כוכבי אור, אנשי מוהר"ן, אות ה – השני).
סיפור זה הוא משל עמוק לחיינו, ומחובר גם לפרשיות השבוע שלנו.
ההסתכלות לשמיים מבטאת את הקשר עם ה'. הקשר עם ה' צריך להיות מרכז ותכלית חיינו, אך פעמים רבות אנו שקועים בטרדות החיים והפרנסה, ואנו שוכחים להסתכל לשמיים. זוהי טעות, שהרי בטרדות החיים, אנו עסוקים בעניינים ברי חלוף, שלא יהיו "בעוד חמישים שנה", ואילו בקשר עם ה' – בתורה ובמצוות, אנו מתחברים אל הנצח.
בסיפור, רבי נחמן נוסע בדרך הראשית, כלומר בעניינים שהם מרכז החיים, בקשר עם ה', אך כשהוא מתנמנם ומסיח דעתו, אז יש מי שמנסה לקחת זאת לחלק הצדדי של החיים, שזה טרדות הפרנסה וצרכי החיים הזמניים, ולהתמקד בשפע הפרנסה.
רבי חייקיל שופך את המים באמצע הבית, כי מים שהם חיים לעולם מבטאים את ברכת הפרנסה, ובכך הוא הופך את שפע הפרנסה למרכז החיים. אך רבי נחמן ממאן במקרה זה לקבל שפע, כדי שטרדות הפרנסה לא יחליפו אצלו את מעלת ההסתכלות לשמיים.
רעיון זה מופיע גם בפרשיות יציאת מצריים. בתחילה, כשבא משה לבשר לעם ישראל על יציאתם מעבדות מצריים לחירות ולעבודת ה', "ויאמן העם... ויקדו וישתחוו". פרעה, שקולט את המצב ברשעותו, חותר מיד להשכיח מהעם את חלומות החירות ועבודת ה', וכדי שלא יחלמו "נלכה נזבחה לאלוקינו", הוא מטביע אותם בים העבודה וטרדות החיים, "תכבד העבודה על האנשים... ואל ישעו בדברי שקר".
בהתחלה זה עובד לו, וכשמשה מנסה שוב לחזק את רוח העם, ולבשר להם שגאולתם קרובה, "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".
אך הפעם עומד מולו ריבונו של עולם, שמייבש אותו מהשורש. הכיצד?
באמת, האנשים לא הסתפקו בטרדות הפרנסה, אלא המציאו שיטה עוד יותר מתוחכמת כדי לא להסתכל על השמיים. גם כשהאדם מתנתק מטרדותיו, ומחפש אופק רוחני, יצרו את העבודה זרה, שבה האדם נותר מצומצם בכוח רוחני חלקי, המכוון לספק את צורכי החיים, כמו הנילוס – הנהר שמביא את הפרנסה וכדומה.
לכן, ה' מקדים למכות מצריים את הפגיעה באלוהי מצריים, כדי שכולם יבינו שהכל בידי ה', ויש להביט לשמיים. זה מתחיל בתנין, חיית הטרף האימתנית, השליטה במימי היאור, שפרעה שהפך עצמו לאלוהים דימה את עצמו אליה, "פרעה... התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו". אהרון תופס בזנבו, והופך אותו למטה – עץ יבש.
זה ממשיך ביאור שהופך לדם, "כשהקב"ה נפרע מהאומות, נפרע מאלהותם תחילה, שהיו עובדים לנילוס המחייה אותם, והפכם לדם" (רש"י ד, ט). ובסוף, בליל יציאת מצרים, יחד עם הבכורות גם "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים" (יב, יב), ה' הכה את אלוהי מצריים, שחרר את העולם מהצמצום, והתגלה שיש להביט אל השמיים, האין סוף והנצח, להתגעגע אל הגילוי האלוקי.
ובחזרה לסיפור. העני משכן את פמוטות השבת כדי לתת אוכל לאורחים. כביכול, משכן את אור השבת בשביל אוכל. לעומת זאת, כפי שאומרים בקידוש, השבת היא גם זכר ליציאת מצריים.
מדוע?
השבת היא הזמן להתנתק ממירוץ החיים, ולהסתכל אל השמיים...
שנזכה...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
