ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
בבית המקדש תפסה המוזיקה מקום מרכזי, ואף הייתה אחד מתפקידי הלוויים. כאשר הנביא אלישע רצה להתנבא, הוא ביקש "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'". כך גם מתאר הרמב"ם: "אין הנבואה שורה... אלא מתוך שמחה, ולפיכך בני הנביאים לפניהם תוף וחליל וכינור והם מבקשים הנבואה". ככל שחלף הזמן מאז חורבן הבית, הרציונליות התעצמה. סערות הרגש המזדמנות שנשארו עוררו חשש מפריצות, וגם האבלות על חורבן בית המקדש לא התיישבה עם ביטויי שמחה עוצמתיים, לכן חז"ל הסתייגו מהגזמה בעולם המוזיקה.
היחס למוזיקה בדור הנוכחי
אם נרצה ואם לאו, המצב במאה ה־21 שונה בתכלית. בדורנו מוזיקה היא תחום הבידור המרכזי של האנושות, והעם היהודי אינו יוצא מן הכלל בהקשר זה. מצב זה מתאפשר בזכות הנגישות הטכנולוגית של המוזיקה, אך זו רק עדות לצורך הקיומי שהמוזיקה מספקת לנו. התרבות הפוסט־מודרנית מפרקת היום את הממד הרציונלי, ואת החלל ממלאת החוויה הרגשית. הנגינה נתפסת כשיא האמוציונליות, ובמובן מסוים משמשת לבני אדם תחליף לדת.
בדיונים חינוכיים על שירים פופולריים מתמקדים על פי רוב בתוכן המילולי או בלבושם של המבצעים. אך למען האמת אלו הם פרטים שוליים. הלחן עצמו הוא היוצר את האפקט העיקרי על הנפש. לכל נעימה יש סיפור רוחני שעומד מאחוריה, ובהקשר הרחב יותר, יש קשר בין ההיסטוריה התרבותית של העולם ובין פס הקול שלה. אין זה מקרי שסגנון מוזיקלי מסוים פופולרי בתקופה מסוימת וסגנון אחר מתבלט בתקופה אחרת.
גם ברמה האישית, קיימת הזנה הדדית בין מצבו הנפשי והרוחני של אדם ובין המוזיקה שמוצאת או לא מוצאת חן בעיניו. על הרב דוד כהן, הרב הנזיר, מסופר כי הושמע לאוזניו קטע מהאופרה "רכיבת הוולקיריות", שנחשבת בתולדות המוזיקה לאחד משיאי הזרם הרומנטי (המעצים את הרגש הטבעי־פראי). הרב אטם את שתי אוזניו וביקש: "הפסיקו! אני שומע רצח!" הוא זיהה נכון. "רכיבת הוולקיריות" הולחנה בידי המלחין הגרמני ריכרד ואגנר, שפרט לדעותיו האנטישמיות, יצירותיו שימשו השראה לנאציזם. זו דוגמה להקשבה חדת אוזן, שמזהה את נטייתו הרצחנית של האדם ביצירה המוזיקלית שלו.
מוזיקה כמשקפת תרבות
המוזיקה האירופאית־נוצרית מתקופת ימי הביניים מכונה "מזמור גרגוריאני" (בלטינית: מזמור למקהלה, או מזמור כנסייתי). אלו המנגינות שליוו את טקסי הפולחן (ליטורגיקה) הדתי בכנסייה. מטרתן הייתה לצקת במאמינים את תחושת האפסות האנושית מול הגודל האלוהי, והמוזיקה עוצבה בהתאם: המקהלה הורכבה מנערים בעלי קול דק וגבוה, שלוו בכלי נגינה בעלי צליל עמוק וכבד כדוגמת עוגב. גם התפאורה שירתה את המטרה. מזמורי התפילה הושמעו בקתדרלה, מבנה בעל חלל גבוה וגדול. הצלילים והמזמורים גרמו לשומעים לחוויה רוחנית בסגנון נוצרי־אירופאי: ייאוש מעולמנו רווי הסבל, וציפייה לישועה מופשטת ושמיימית. האקלים הקר והקפוא של אירופה שימש מצע הולם לתחושות הללו.
המוזיקה הערבית־אסלאמית היא סיפור אחר לחלוטין. אקלים מדברי חדגוני, בתוספת דת שיורדת לפרטים מעשיים (יחסית לנצרות), יצרו קוקטייל מוזיקלי: אחידות בסיסית במנגינה (מלודיה) מחד גיסא, אך יותר תנועות דקות וסלסולים בסולמות הצלילים (מקאמים) מאידך גיסא.
ישנן עוד דוגמאות רבות להשפעה התרבותית והגאוגרפית: האקלים הנוח באזור הים התיכון יוצר מוזיקה קצבית ועולצת. מוזיקת ה"בלוז" (עצב) מביאה את נאקתם של העבדים השחורים משדות הכותנה בדרום ארצות הברית מתחילת המאה ה־19. הנעימות המסורתיות של התרבות הסינית הן בעלות צלילים חדים, ומתנגנות על פי רוב בהרכב קטן של כלים (כדוגמת חלילים עשויים במבוק שמחקים את קולות השריקה של הציפורים), בהתאם לפילוסופיות המזרח הרחוק שעסקו פחות בגוונים (הרמוניה) של עולם המוזיקה.
מבחינה פרקטית, רובנו במאה ה־21 איננו מאזינים למוזיקה קלאסית או עתיקה אלא למוזיקה עכשווית שמעורבבת מסגנונות הלקוחים מכל העולם ומכל התקופות. לכן זו המוזיקה שבה עלינו לדון, וביחס אליה יש לעצב כלי ניתוח וכללים מעשיים, כדי למנף אותה להנאה איכותית ורוחנית.
עד תחילת המאה ה־20, לערך, ההנאה ממוזיקה הייתה נחלתם של מעטים. רק עשירים ובעלי מעמד יכלו להרשות לעצמם להשתתף במופע מוזיקלי. השימוש הרחב ברדיו, שהחל בשנות ה־20 של המאה הקודמת, שינה את הכללים. כעת המוזיקה פונה לא רק לקהל מצומצם, אלא אף למעגלים רחבים. הטכנולוגיה המתפתחת - הטלוויזיה, האינטרנט, אפשרויות ההקלטה והשידור, האפליקציות הייעודיות, מכשירי ההאזנה האישיים והניידים - הפכה את המוזיקה לעממית יותר מאי פעם. על מנת לשרוד, המוזיקה חייבת להתאים את עצמה למכנה משותף רחב ככל האפשר, וכך הופכת למסחרית וקצבית. לאחר כמה גלגולי שמות התקבע בעבורה השם "מוזיקה פופולרית", או בקיצור "מוזיקת פופ".
המוזיקה הפופולרית העכשווית מכנסת כמה ז'אנרים מוזיקליים, שהמכנה המשותף שלהם הוא קצביות ועממיות. המינוח הקולע לתיאור המוזיקה הפופולרית במאה ה־21 הוא פירוק. התרבות הפוסטמודרנית מפרקת כל דבר: החל מאלוקים, עבור ברציונליות, בלאומיות ובמשפחתיות, וכלה בערכים האנושיים. הנחת המוצא העל־תרבותית היא שאין שום ערך מוחלט, ובהתאם לזאת המבנים התרבותיים מתפוררים אחד לאחד. אם בתקופה הקלאסית האנושות הייתה מלאת אמון ואמונה בעצמה, הרי כיום הייאוש, הפסימיות וממילא גם הנהנתנות שולטים ביד רמה והמוזיקה הפופולרית היא שיקוף מדויק של המצב. המוזיקה הגבוהה, בעלת המבנה והסדר הצלילי כמעט איננה נוכחת, ואת מקומה תפס הפופ הזול, הרעשני והצעקני. מוזיקה איכותית תתבטא הן במורכבות של צלילים נוספים מסביב לצלילי המרכז והן בהתפתחות היצירה לעלילה כלשהי. בחסידות מכנים זאת ניגון ממולא (מלשון מילוי), ניגון שממלא אותנו בתוכן ומספר לנו סיפור. הוא יכול להיות טוב או רע, אך העיקר שיש סיפור.
כפי שישנם סרטים וספרים בעלי עלילה פשטנית או בלי קו עלילתי (מאפיין נוסף של תרבות הפוסטמודרנה), כך המוזיקה השולטת כיום היא פשוט בלי סיפור. הלחנים הפופולריים הם על פי רוב כמה רעיונות מוזיקליים פשטניים, שחוזרים על עצמם כדי לגרות את האוזן. סרטוני ה"קליפים" והפרסומות המסחריות (ג'ינגלים) הם אולי הדוגמה המובהקת לכך. במקביל, היצירה אינה מעבירה את המאזין תהליך כלשהו אלא פשוט "מתפוצצת" ומפרקת אותו. "רוק כבד" או "טראנס", לדוגמה, הם ז'אנרים מוזיקליים שמהותם היא להביא לכיבוי התודעה ולחוויה רגשית־פראית קיצונית. בחסידות מכנים זאת ניגון שוטה (טיפשי), כזה שאינו עובר דרך התודעה אלא מרטיט את הגוף ללא תשומת לב למבנה המנגינה או למילים. רבות מהמנגינות כיום הן רועשות, נוצצות וממכרות, אולם תפקידן הוא "לדפוק את הראש" ולא יותר מכך.
מרכיבים את הפלייליסט לעצמנו
שימוש מושכל במוזיקה יכול להיות כלי נפשי אדיר לאיזון אישיותי ולהשרות עלינו שלווה ושלל רגשות חיוביים. הנגינה מסוגלת לעורר בנו מוטיבציה, ובאופן מסוים יכולה גם לשמש השראה רוחנית. ישנם כמה כללים פשוטים שיכולים להפוך את החוויה המוזיקלית שלנו לאיכותית. בבסיסם עומדת ההכרה שבעידן הדיגיטלי והמקוון שבו אנו חיים, הבחירה בידיים שלנו. התקופה שבה היה שבוי המאזין בגחמותיו של עורך המוזיקה בתחנת הרדיו או הטלוויזיה עברה מן העולם. בכל רגע נתון אנו יכולים לבחור איזו מוזיקה ברצוננו לשמוע במכשיר הנייד, במחשב או במערכת המולטימדיה ברכב.
אם כן, כיצד נרכיב את הפלייליסט שלנו? כלל ראשון: האזינו ללחנים שיש בהם תהליכיות ולא פירוק. אוזן קשובה תזהה יצירות שיש בהן איזון הרמוני, כלומר ציר של כמה צלילים, במגוון מרווחים ואוקטבות, שמוליך את היצירה בהתפתחות לכיוון מסוים ואינו מתפזר ומתרסק לכיוונים שונים. מנגינה כזאת משקפת את התפיסה האמונית, שלמרות הסתירות והניגודים שאנו חווים בחיינו, יש כיוון הרמוני שמאחד, מאזן וכולל את הכול - אלוקים. הקריטריון ל"איזון מוזיקלי" הוא כמובן חמקמק וסובייקטיבי, אולם רובנו, שאיננו בעלי השכלה מוזיקלית, יכולים פשוט לבדוק עם עצמנו אילו תחושות מעוררת בנו היצירה. האם בסופה של ההאזנה אנו מתמלאים במיקוד, במוטיבציה ובאופטימיות (אחדות בעגה התורנית), או שאנו מוצאים את עצמנו בתחושת רפיון, דכדוך וייאוש (פירוד בעגה התורנית)? אין זה סותר את העובדה שלעיתים אנו זקוקים לנעימה שתהדהד לנו את תחושת הכאב שאנו מצויים בו, אולם ישנו הבדל בין לחן אינטימי שקט שמעורר השראה ותקווה, כדוגמת מוזיקת נשמה (soul music), שהיא לעיתים שילוב של הסגנונות ג'אז ובלוז ומאופיינת בסלסולים ובקול חם ועבה מלא ברגש, ובין לחן זועם כדוגמת הבי מטאל (heavy metal) ורוק כבד שמותיר אותנו שקועים בכעס וברחמים עצמיים.
הכלל השני עולה מסיפור חז"ל על כלי הנגינה במקדש: "תנו רבנן: אבוב היה במקדש, חלק היה, דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה. ציווה המלך וציפוהו זהב וקולו לא היה ערב, נטלו את ציפויו והיה קולו ערב כמו שהיה".
ככל שכלי הנגינה פשוט ועדין יותר, כך ייטב. הוספת אפקטים וצלילים מלאכותיים מעקרת את האותנטיות של הנגינה. בימינו, עידן המוזיקה המסחרית, אין לנו כמעט אפשרות להיפגש עם מוזיקה שאינה מעובדת וממוחשבת באופן זה או אחר, אולם גם בזה ישנן דרגות שונות. המעוניינים להפיק מהמוזיקה את הפן האיכותי יאזינו ליצירות ולמופעים שיש בהם יותר שימוש בכלי נגינה טבעיים ופחות במכניקה ובאלקטרוניקה. עוצמת הצליל היא על פי רוב אחד המדדים לכך. מוזיקה שמתנגנת ב"פול ווליום" אינה טבעית לחוש השמיעה שלנו, והדציבלים הגבוהים יוצרים אפקט של כאוס נפשי.
הכלל השלישי הוא: שימו לב למילים. ישנן יצירות שאסור מבחינה הלכתית לשמוע אותן, מפני שהן כוללות ניבולי פה או תוכן מילולי שאינו צנוע ("שירי עגבים"). אולם גם תוכן סתמי וריקני אינו בריא לנפש. בפעם הבאה שתשמעו להיט מוזיקלי אופנתי, אל תתעצלו וחפשו את המילים באינטרנט. כאשר מילות השיר נקראות ללא פסקול ברקע מתגלה הטקסט בתפארתו או במערומיו. במקרה שהתוכן המילולי שלילי, חסכתם מעצמכם מבוכה בזמזום שירים קליטים וטיפשיים. במקרה שהתוכן חיובי – הן הלחן והן המילים יקבלו כעת משמעות עמוקה יותר (ובנוסף לכך, הרחבתם את אוצר המילים שלכם בעברית או בשפות זרות). בין כה וכה, העיקר הוא שהתרגלתם ליהנות ממוזיקה בצורה מושכלת.
כלל רביעי: נסו להקשיב ליצירות אותנטיות ולא "תעשייתיות", היינו ליצירות שלשותפים ביצירתן ישנה הזדהות ערכית עם מושא היצירה, ולא ל"שכירי חרב" מוזיקליים. זהו עומק הדיון בין הרבנים ופוסקי ההלכה בשאלה האם מותר להאזין לשיר שנוצר או מושר בידי אישיות קלוקלת. להלכה יש שמתירים להפריד בין היצירה ובין יוצרה או מבצעה, אולם בעצם השאלה משתקף החשש לנתק בין הצליל החיצוני לצליל הפנימי. האזנה לזמר ששר לדוגמה על אהבת משפחה או מולדת, בעת שהוא מציג בחייו מודל של חוסר נאמנות להן, דורשת מהמאזין סוג של פיצול אישיות: הצלילים אומנם יבקעו את עור התוף שבאוזניו, אולם הרגש שייוולד מהם יהיה זיוף. לעומת זאת, יוצר או זמר שמגשימים בחייהם את הערכים שמשתקפים ביצירתם מאפשרים למאזינים חוויה מוזיקלית אמיתית יותר. מסיבה זו יש ביהדות הדרכות ברורות בנוגע לאישיותם של החזן בבית הכנסת או לתוקע בשופר. איכות הקול שלהם אינה מספיקה, צריך שגם האדם עצמו יהיה ראוי.
המוזיקה במהותה נוגעת בממד המופשט (ולכן נכנסה לבית המקדש, לעומת אומנות הפיסול או התיאטרון שנשארו בחוץ). בתחומי בידור כדוגמת המדיות החזותיות והתקשורתיות, שבמהותן מעודדות פסיביות ודמיונות חושניים, צריך להתאמץ כדי למצוא יצירות חיוביות. אולם בתחום המוזיקה מתפתחת מתחת לפני השטח תסיסה בריאה. נדמה שהאנושות מיצתה את הסיאוב של המוזיקה הפופולרית והיא מחפשת כיוונים אחרים. אכן, לא נדיר למצוא היום אומנים בעלי שאר רוח, שיוצרים לחנים מורכבים המשולבים עם תכנים עמוקים ומעצימים.
ההצלחה האדירה של "המוזיקה האמונית", בישראל ובעולם, גם היא אות מבשר טובות, שמתכתב עם החיפוש המתגבר אחר רוחניות ומשמעות. בתוך קקופוניה של צרחות, שלל אפקטים דיגיטליים, צלילים רעשניים וצורמניים, תעשיית כסף ויחסי ציבור משומנים – רבים בוחרים דווקא במוזיקה עדינה ובעלת עומק, ולא בכדי.
בזוהר הקדוש נאמר: "וכד ישראל הוו מצלאן כל היכלין מתפתחן... ואית היכלא דנגונא דלית לה רשו למפתח אלא בנגונא" (בתרגום חופשי: בעת שישראל מתפללים כל ההיכלות נפתחים, וישנו היכל הנגינה שאין לו רשות להיפתח אלא בניגון). יש היכלות מסוימים בנפש שיכולים להיפתח דווקא באמצעות המוזיקה, ונראה שאנחנו בכיוון הנכון.
מתוך העיתון 'בשבע'
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
אנחנו קודש למענך
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
החשיבות של לימוד אמונה
אוצרות בלב הים
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך עושים קידוש?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
