ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
מפטיר וַי-הֹוָה נָתַן חׇכְמָה לִשְׁלֹמֹה (מל"א ה כו)
פרשת תרומה
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת תרומה 96 פסוקים = הָאֵפוֹד , זהב לבן
וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּה אֹתָם עַל שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד. (שמות כח כז)
בפרשת תרומה 3 מצוות , מתוכן 2 מצוות עשה ו-1 מצוות לא תעשה (ספר החינוך)
עשה: מצות בנין בית הבחירה . מצות סדור לחם הפנים ולבונה . לא תעשה: שלא להוציא ממנו בדי הארון.
ז' באדר – הוא יום שנולד בו משה רבינו ויום שמת בו לסוף מאה ועשרים שנה. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג כו) 'אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא'. (קידושין לח.). נוהגים חסידים ואנשי מעשה להתענות ביום זה ולומר סדר תיקון ליום ז' אדר ככתוב בסידורים, לפי שמיתת צדיקים מכפרת (סנהדרין לט.) והתענית עם תשובה ותפילה מכפרת, ויוצאת כפרה שלמה לכל ישראל. [כתב השו"ע (או"ח תקפ) אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶם צָרוֹת לַאֲבוֹתֵינוּ וְרָאוּי לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם, בְּז' בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבינוּ ע"ה.]
משה רבינו – בכתיב מלא
מה הטעם שמקפידים לכתוב 'משה רבינו' בכתיב מלא - באות י' אחרי הב'.
לפי שאותיות משה רבינו עולות בגימטריא שש מאות ושלש עשרה (613), שעל ידו ניתנה תורה שיש בה תרי"ג מצוות. (ספר התודעה)
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (כה ב) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם (כה ג)
חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. הַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן, וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. נָכְרִי שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בִרְשׁוּת, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. (משנה תרומות א א)
שאלה – היכן מרומזים בפסוקים ההלכות שנזכרו בדברי המשנה.
תשובה – דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה פרט לגוי. מֵאֵת כׇּל אִישׁ פרט לקטן. אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ פרט לחרש ולשוטה. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם פרט לתורם את שאינו שלו. (ירושלמי שם)
מֵאֵת כׇּל אִישׁ ולא מאת אישה. שמאישה שיש לה בעל אין מקבלין גבאי צדקה דבר מרובה, כדתניא (ב"ק קיט.) גַּבָּאֵי צְדָקָה מְקַבְּלִין מֵהֶן דָּבָר מוּעָט, אֲבָל לֹא דָּבָר מְרוּבֶּה. ובפ"ק דשקלים דריש לזה על תרומת שקלים, ונשים וקטנים אין שוקלין. (משך חכמה, עבד המלך)
וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (כה ב) פרש"י – 'לִי' לִשְׁמִי.
שאלה – כבר הקשו המפרשים מה רצה רש"י לחדש בזה.
תשובה – אמרו חז"ל (ברכות סג.) כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְאֵינוֹ נוֹתְנָן לַכֹּהֵן, סוֹף נִצְרָךְ לַכֹּהֵן עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ. שיצטרך להביא אשתו הסוטה להשקות אותה וצריכים למחות את שם ה' במים. וזה מה שמבאר רש"י וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה בכדי שלא ימחה שמי, וזהו 'לִי' לִשְׁמִי. (מדרש יהונתן)
וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (כה ב) פרש"י – 'לִי' לִשְׁמִי. לִשְׁמִי בגימטריא לב שמח (380). שיתנו צדקה בלב שמח. עצבות הא מסטרא דמסאבותא. רק ע"י שמחה יכולין לקדש הבית. שמחה ר"ת מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת. (אמרי חיים)
פרש"י – שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וְכָל הַמְּנוּיִין בָּעִנְיָן, כֻּלָּם הוּצְרְכוּ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אוֹ לְבִגְדֵי כְהֻנָּה כְּשֶׁתְּדַקְדֵּק בָּהֶם.
שלושה עשר דברים שתרמו בגימטריא 'אחד'. וזה שפרש"י 'לִי' לִשְׁמִי. (יגל יעקב)
יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי ר"ת לוי וסופי תיבות לוי. לרמוז שאף הלוים יתנו תרומה. ובא הרמז גם בראשי תיבות לומר שהם יקחו התרומה למען יחזקו בתורת ה', שהם מורי התורה שנאמר (דברים לג י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, ולזה סמך וְזֹאת הַתְּרוּמָה, ואין זאת אלא תורה שנאמר (שם ד מד) וְזֹאת הַתּוֹרָה. ארבע טבעות כנגד (אבות ה יב) אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים היושבים לפני החכמים. (שפתי כהן עה"ת)
זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. (כה ג) 'זהב' רמז ליראה כמו שכתוב (איוב לז כב) מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה, 'כסף' מלשון כיסופין רמז לאהבה. 'נחשת' בגמטריא 'יום שבת' (758). על ידי אהבה ויראה יכול אדם להמשיך עליו קדושת שבת קודש בכל יום. תלמיד חכם שעושה כן, נקרא מטעם זה שבת (זוהר ח"ג כט א) ונפש דתלמיד חכם אתקריאת 'שבת מלכתא', נפש יתירה דשבת. ויזכה ליום שכולו שבת. (צמח צדיק)
וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ (כה ג) ס"ת אותיות 'תורה', ואין זאת אלא תורה שנאמר (שם ד מד) וְזֹאת הַתּוֹרָה. זָהָב שנאמר (תהלים יט יא) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב. וָכֶסֶף דכתיב (משלי ב ד) אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף. וּנְחֹשֶׁת דכתיב (יחזקאל א ז) וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל אלו תלמידי חכמים שמתנוצצים זה בזה בהלכה. דבר אחר זָהָב ר"ת זה העוסק בתורה, כלומר שעוסק בה לשמה שלא ע"מ לקבל פרס וליהנות ממנה. וָכֶסֶף הלומד על מנת לקבל פרס וליהנות ממנה. שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וּנְחֹשֶׁת זה העוסק בה ואינו מקיים מצותיה ומהפך ד"ת למינות. וכנגדם רמז ג' תְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, ואותם ג' רמז על קיבול שכרה, תְכֵלֶת כנגד העוסקין בתורה על מנת שלא לקבל פרס, הַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וְאַרְגָּמָן כנגד העוסקין בתורה ע"מ לקבל פרס שמתוך שלא לשמה בא לשמה שזוכין להיות במחיצת מלאכי השרת אוריאל רפאל גבריאל מיכאל נוריאל ר"ת אַרְגָּמָן, תוֹלַעַת שָׁנִי כנגד לומדי תורה שאינם מקיימין מצותיה ומהפכין ד"ת למינות שהם יורדין לגהינם ואינם עולים שנאמר (ישעיה סו כד) כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה. דבר אחר זָהָב בז' ובה' ובב' אנו קורין בתורה. (רבינו אפרים)
זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. רמז בזה לימים בהם קוראים בתורה. זָהָב, ז' [שבת] ה', ב' [יום ה' ויום ב' בשבוע], כֶסֶף, כפור [יום הכפורים], ס' [סוכות] פ' [פורים, פסח], נְחֹשֶׁת נ' נרות [חנוכה] ח' חודש [ראש החודש, ובכללו ראש השנה שהוא גם כן ר"ח] ש' שבועות [וגם מרומז ש' שמיני שהוא שמיני עצרת וגם ש' ת' שמחת תורה] ת' תענית. (חת"ס עה"ת)
ראיה בפרשה שכל המוסיף גורע.
אָמַר חִזְקִיָּה: מִנַּיִין שֶׁכׇּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ? רַב מְשַׁרְשְׁיָא אָמַר, מֵהָכָא (שמות כה י): 'אַמָּתַיִם וָחֵצִי אׇרְכּוֹ'. פרש"י - דל אל"ף מהכא קרי ביה (מָּתַיִם) הוי שתי מאות אמה. כל אותיות שבתורה הברתם ככתיבתם כמו וְעָשִׂיתָ וְאָמַרְתָּ כאלו כתובה בה"א וכן אֹתָהּ חסר כמו אותה מלא. היינו שבלי הא' בראש המלה היינו קוראים מָּ(א)תַיִם וחצי, וההוספה באה לגרוע את המספר ולומר שאינו אלא אמתים וחצי.
והקשה המהרש"א – שאמנם בלי הא' היתה זו תיבת 'מָּתַיִם', אבל לא היה מובן באיזו מידה, ואפשר שמדובר במידה קטנה מאמה, כמו טפח או אצבע?
ויש לבאר שהוכחת הגמרא היא מהמילה וָחֵצִי. המילים 'אַמָּתַיִם וָחֵצִי אׇרְכּוֹ' מלמדות שכל אורך הארון היה שתים וחצי אמות. והנה בלי האות ו' בתיבת וָחֵצִי היינו קוראים 'אַמָּתַיִם חֵצִי אׇרְכּוֹ', במשמעות שאמתים זה רק מחצית ארכו, והאורך המלא הוא ארבע אמות. נמצא שהוספת האות ו' בראש תיבת וָחֵצִי, גרעה את המידה והפחיתה אותה מארבע אמות לשתים וחצי. למדנו אפוא שֶׁכׇּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ. (הגהות הרש"ש, פניני הגר"א)
וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אׇרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. (כה י)
אמרו רז"ל (קדושין ל:) אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין. וזה רמז ארון שבו התורה היא 'מקל שטן' בגימטריא עֲצֵי שִׁטִּים (529) שעל ידי התורה מכניעו כמו שאמר הכתוב (משלי כו ג) וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים. גם אפשר ארון שזכו לזה בזכות אברהם יצחק ישראל אבותינו הקדושים שס"ת 'מקל' גימטריא 'עצי' (170) ובזכותם זכינו לתורה ולכל טובה. ור"ת אברהם יצחק ישראל בגימטריא 'אהיה' (21) שהתורה נתנה מבריאה דאהיה רומז לאימא והיא מקננא בכרסיא. ואותיות ראשונות של חמשה חומשי תורה בגימטריא 'אהיה' שהוא מספר ר"ת אברהם יצחק ישראל. (חומת אנך)
וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. (כה יח) פרש"י - דְּמוּת פַּרְצוּף תִּינוֹק לָהֶם. (סוכה ה:)
ודרשו בגמרא (סוכה ה:) וּמַאי כְּרוּב? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּרָבְיָא, שֶׁכֵּן בְּבָבֶל קוֹרִין לְיָנוֹקָא רָבְיָא. כתב הרלב"ג שהצעירים נקראים בלשון זה על שם הרביה והגידול הנמצאים בהם. עוד אמרו בגמרא (יומא נד.) שאחד מהכרובים היה בדמות זכר והשני בדמות נקבה. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל, מְגַלְּלִין לָהֶם אֶת הַפָּרוֹכֶת, וּמַרְאִין לָהֶם אֶת הַכְּרוּבִים שֶׁהָיוּ מְעוֹרִים זֶה בָּזֶה, וְאוֹמְרִים לָהֶן: רָאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּחִבַּת זָכָר וּנְקֵבָה. וכתב ר"א בן הרמב"ם שמראשו ועד כתפותיו כתבנית אדם, ומכנפיו ועד תחתית גופו כתבנית עוף. ויש שכתבו שהם עופות (הרשב"ם) דוגמא מין של עוף כדכתיב ביחזקאל (כח יד) אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ, פירוש עוף גדול בעל כנפים. ואע"פ שאמר (לעיל כ ד) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכׇל תְּמוּנָה, כאן התיר צורת הכרובים שהרי לא נעשו להשתחות אלא לישיבתו, דוגמא כרובים דכסא הכבוד (ישעיה ו ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. ודברים הרבה כאלו מצינו בתורה, כמו שכתוב (להלן לה ב) כׇּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת, והתיר לעשות בה קרבן תמיד, קרבן מוסף, ברית מילה. ערות אשת אח (ויקרא יח טז) ויבום. לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז (דברים כב יא) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ (שם יב). וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם (כה כ) כדמות עופות, על שם שבריה זו נקיה ורוב הילוכה באויר בלא טינוף. (החזקוני)
ימוד בעצמו שיהיה כתינוק לעבוד ולמשא ולסבול עול התורה על שכמו כמו שעתה מתחיל ללמוד. ועוד כתינוק שיהא נקי מחטא. וזהו שְׁנַיִם כְּרֻבִים מעין דוגמא לתינוק בשני אופנים להיות מקבל עול כתינוק. ולהיות נקי מחטא כתינוק. שיירא ממידת הדין הרומז לזהב. (נחל קדומים)
וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד. (כה ל)
אמרו רבותינו ז"ל (ברכות נה.) כׇּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁיו, שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו. במה שמאכיל לעניים ומדבר דברי תורה על שולחנו. ואמר לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד רומז שהלחם שמאכיל לעניים יתן בסבר פנים יפות, באהבה ובחיבה ודרך כבוד, ויזכור בהשם יתברך שהוא (תהלים קלו) נֹתֵן לֶחֶם לְכׇל בָּשָׂר ונותן בפנים יפות. וכתב בספר טעמי המצוות (עשין לז) טעם מצוה זו להורות שאף על פי שהלחם מזון כל חי, אין הלחם הזן אלא הברכה היא זנה לחם פניה. תדע שכהן שמגיע לו כְּפוּל מלחם הפנים היה שבע (יומא לט.), פניו צהובים, הֶפֶךְ (בראשית מא נו) וְהָרָעָב הָיָה עַל כׇּל פְּנֵי הָאָרֶץ, נמצא לחם פניה הוא לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד. (אוצרות השל"ה)
וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד. (כה ל) אמרו רבותינו ז"ל (מנחות כט.) נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים, סִילּוּקוֹ כְּסִידּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ש"א כא ז): 'לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ'.
שאלה – מה הטעם שחז"ל הגדירו 'נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים' ולא מצינו באף אחד משאר הניסים שהיו במקדש שנקרא נס גדול, כגון: (בב"ב צט.) מְקוֹם אָרוֹן וּכְרוּבִים אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה, כְּרוּבִים – בְּנֵס הֵן עוֹמְדִין, (שבת קד.) מֵ״ם וְסָמֶ״ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין. ורק לחם הפנים זכה לכינוי נֵס גָּדוֹל. כיצד הניסים שהיו בלחם הפנים רמוזים בשמם.
תשובה – לפי שנס זה שבלחם הפנים אכן היה נס כפול ומכופל. ועל כן זכה לכינוי נֵס גָּדוֹל. האחד – חומו של הלחם שהיה נשאר רך כשעת אפייתו. השני – טריותו של הלחם שלא יבש אלא נשאר רך כשעת אפייתו. השלישי – שיצא ממנו הבל תמידי.
ניסים אלו רמוזים בשמם לֶחֶם, שהוא נוטריקון 'לח – חם' שהם שני הניסים המפורשים בדברי חז"ל, וגם הנס השלישי רמוז בשמו לֶחֶם הַפָּנִים נקראו בתורה גם בשם חַלָּה – דכתיב (ויקרא כד ה) וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת. חַלָּה ר"ת חם לח הבל, שהם שלושת הניסים שהתרחשו בלחם הפנים. (בן יהוידע – יומא כא.)
וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ. (כה לא) פרש"י - תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה מֵאֵלֶיהָ. לְפִי שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מִתְקַשֶּׁה בָהּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַשְׁלֵךְ אֶת הַכִּכָּר לָאוּר, וְהִיא נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ. לְכָךְ לֹא נִכְתַּב 'תַּעֲשֶׂה'.
שאלה – הא כתיב לקמן (כה מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מׇרְאֶה בָּהָר. משמע שהוא עשה אותם.
תשובה – לפי שהמנורה מרמזת על עומק פלפול התורה ושתהיה כולה מקשה מגוף אחד, כלומר אע"פ שאלו מטהרים ואלו מטמאים, כּוּלָּם נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד (חגיגה ג:) והיה קשה בעיני משה רבינו לעשות כן מנורת זהב, ולכן אמר לו הקב"ה תֵּיעָשֶׂה מאליה בלא יגיעה, אבל ענין התורה לימודה ופלפולה לא מאליה היא, כי לֹא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי — אַל תַּאֲמֵן (חגיגה ג:), ועל כן כאשר אַתָּה מׇרְאֶה בָּהָר כן תעשה בעצמך ולא תיעשה בלא יגיעה, אלא אחר יגיעה רבה. ('תורת משה' להחת"ס)
וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הׇרְאֵיתָ בָּהָר. (כו ל)
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים יַעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁאֵין לְךָ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה גָּדוֹל מֵהֶן, שֶׁהֵן כַּמַּעְיָן הַנּוֹבֵעַ. (משנה בב"ב י ח)
כתיב (ישעיה לג ו) וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חׇכְמַת וָדָעַת והם ששה סדרים על הסדר ובשני סדרים יש סדר למשנה, עפ"י מדריגת הקדושה עולה מאמונת לעתך ומעתך לחסן ומחסן לישועת ומישועת לחכמה וא"כ הרוצה שיחכים יעסוק בסדר ישועות דהיינו שיחכם היינו חכמה שהוא סדר קדשים יעסוק תחלה בסדר ישועות שהוא נזיקין, אלא בסדר נזיקין יש מה שאינו דיני ממונות כגון סנהדרין מכות הוריות קמ"ל בדיני ממונות שבסדר ישועות יעסוק והוא הקדושה המביאו לזכות לחכמה שבסדר קדשים, וטעם יתר קדושה הניכר בדיני ממונות משום שבזה ניכר השגחת הבורא ית"ש להביט על דרכי ועלילת בני אדם ומחשבותיהם גם כי המה הבל מ"מ הקב"ה משפיע חכמה יתירה בלב חכמיו לירד לעומק הדעת כל איש אע"פ שהם עוסקים ברמיותא דדהו מ"מ בקיאים הת"ח מסוד ה' ליריאיו. (חת"ס עה"ת)
שאין לך שום דבר מדיני התורה מאיסור והיתר, שנתנה בו תורה רשות לשכל האנושי לעוף כפי כחו לחתור ולחקור ולהחליט כפי הנראה בעיניו, כמו בדיני הממונות, שפתחה לו התורה בהם לאדם נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, לשקול ולשפוט ולדקדק כפי שכלו, עד שרוב דיני טוען ונטען שנדברו בהם דברים הרבה כעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר, כולם כללה התורה בדברים מועטים בפסוק אחד באמרה (ויקרא יט טו) בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ, רק מפני ששכל האדם עשוי לטעות באריגה דקה כזאת, לכן רבותינו הקדמונים בעלי המשנה והתלמוד, התאספו יחד לאלפים מגדולי האומה, והניחו לנו יסודות ושרשים בכל אלה. ובכל זה עדיין נשאר מקום להדיין להשמט לימין או לשמאל, לדמות מלתא למלתא, או לחלק ביניהם לפעמים בכחוט השערה. לכן עסק דיני ממונות ישנס שכל האנושי, לדקדק היטב שיכוון מטרת האמת על הנקודה, מלבד שכך מחוייב לו, דבכל דיני איסור והיתר, כשמסתפק בדבר, יחמיר באיסור תורה, משא"כ בדיני ממונות, לא יכול להשמט בבית הספק להחמיר, דהרי מה שהוא חומרא לזה הוא קולא לזה, וע"כ צריך להתעמל לכוון רק האמת לאמתתו. (תפארת ישראל)
וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ. (כז א)
טעם השם 'מזבח', מפני שמקריבים עליו זבחים. והוא שורש זבח. (ספר השרשים, אברבנאל) 'מזבח' ר"ת מחילה זכות ברכה חיים. וכן שִׁטִּים ר"ת שלום טובה ישועה מחילה. (תנחומא)
שאלה – מה הטעם דכתיב הַמִּזְבֵּחַ בה' הידיעה.
תשובה – מפני שכל ישראל היו מחכים שיצוה ה' לבנות מזבח להקריב עליו קרבנות כדרך כל בני האדם הקדמונים שהיו עובדים את אלוקיהם בקרבן וזבח, וגם אדם הראשון ונח ואברהם יצחק ויעקב כן עשו. ועוד שבמעמד הר סיני נאמר (שמות כ כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו וגו', וגם משה כאשר כרת ברית התורה עם ישראל בנה מזבח תחת ההר, דכתיב (כד ד) וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר, ומפני זה אמר וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ כלומר שהמזבח אשר יהיה ביניכם לזבוח לה' תעשה אותו בחצר המשכן לפני פתח אהל מועד. (אברבנאל)
והאוה"ח פירש - אולי שחוזר אל המוזכר במצות הכללות שנצטוה משה לעשות המשכן וכליו, דכתיב) לעיל כ"ה ט') אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כׇּל כֵּלָיו ושם הראהו המזבח, ולזה אמר וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ הידוע שהוא אותו מזבח שהראיתיך תבניתו, צריך שיהיה מבפנים עצי שטים. מזבח העולה נקרא גם מזבח הנחושת, ולזה אמר שלא תטעה לומר שכולו עשוי נחושת אלא מבפנים עצי שטים והוא מצופה נחושת.
א"נ דכתיב (שמות כ כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי ועל זה קאמר כאן כך תעשה את המזבח ההוא. (טעמא דקרא)
לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכׇל יְתֵדֹתָיו וְכׇל יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת. (כז יט)
בחלום שראה נבוכדנצר ופתר לו דניאל, הנה שם מבואר 'זהב' רמז למלכות בבל אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא (דניאל ב, לח) 'כסף' מלכות מדי ופרס, 'נחשת' רמז למלכות יון נקרא נחשת, וכן דרשו רז"ל בכמה מקומות (שמו"ר לה, ה( ויתבאר אי"ה, וכתב הרוקח (סימן רכ"ה) פרשת תרומה מסיימת בתיבת נְחֹשֶׁת (שמות כז, יט) רמז למלכות יון, ומתחיל תיכף וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת וכו', רמז שבמלכות יון יתחילו הנר מצוה ע"כ. לפי זה יתכן וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סופך לצוות כפירש"י, דעיקר הציווי היה בפרשת אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, ושם נאמר צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כד ב( בגימטריא בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן עם הכולל. נְחֹשֶׁת ראשי תיבות נ'ר ח'נוכה ש'ם ת'דליקו. (בני יששכר כסלו טבת מאמר ב אות יא)
נְחֹשֶׁת – ר"ת נר חנוכה שמאל תדליק, וסמיך ליה שֶׁמֶן זַיִת כי הוא מצוה מן המובחר. (רבינו אפרים)
סך נרות של חנוכה מ"ד (עם השמש) סמך (איוב כט ג) בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי. וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן בגימטריא תקפ"א, בגימטריא 'אלו שמנה ימי חנוכה'. (הרוקח)
נְחֹשֶׁת – חן שת שמצא העולם חן בעיני הקב"ה, ונ"ח יתדות שנח ונעשה כמו יתד תקועה במקום נאמן שהיה ירא פן יחזור לתוהו, אחר שקיבלו ישראל את התורה ונעשה המשכן על פי שנים עדים אז נח שת, רצה לומר היסודות. (שפתי כהן עה"ת)
שאלה – מה הטעם שלא נזכר הכיור בפרשת תרומה עם שאר כלי המשכן. רק להלן בפרשת כי תשא (ל יח) וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרׇחְצָה.
תשובה – מפני שהכיור לא נעשה מנדבת כל ישראל אלא מנדבת הנשים לבדן, כדכתיב (לח ח) בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת לכן הזכירו הכתוב עם פרשת הבשמים, שגם הם לא הובאו על ידי כל ישראל אלא על ידי הנשיאים בלבד. (ראב"ע)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מבוא לסדרת פתחי אמונה
מי אתה עם ישראל?
למטר השמיים
אנחנו קודש למענך
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
