ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- פסח
- ליל הסדר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
החייל שי בן טובה גרינבאום הי"ד – מסר את נפשו למען ישראל בלבנון
בחזית האירנית
אם היינו רואים את קריעת ים סוף במשך שבעה ימים, במשך שבוע שלם, כנראה שהיינו מתרגלים לנס והיינו חושבים שזה טבעי. אבל באמת זה נס כפול שבע שצריך להודות עליו פי כמה וכמה. זה בדיוק מה שקורה לנו בחזית האירנית. התרגלנו לכך, כבר ממלחמת עם כלביא, שמטוסי ישראל שולטים על שמי אירן הגדולה פי 70 ממדינת ישראל, ומפציצים את מעוזי הכח של משטר הרשע ואין פוצה פה ומצפצף.
גם הנס המופלא שלא נפקד ממנו שום מטוס במלחמה ההיא ובמלחמה הזו, לא נפל שום חייל, לא קרתה שום תקלה - זה פלא עצום שאסור להתרגל אליו, וצריך להודות עליו בכל רגע ובכל שעה. זה דבר שלא היה מעולם בשום מלחמה מאז בריאת העולם. אין לזה אח ורע גם לא במלחמות ישראל ולא בעולם.
קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן
על המלחמה בלבנון אנחנו קוראים בנבואת יחזקאל. שם מתוארת הנקמה של ה' באומות שסובבות אותנו. וכיון שנבואות שנכתבו הן נבואות שהוצרכו לדורות, הנביא מדבר גם עלינו. אם נספור את מספר הפסוקים נראה כי הנביא מקדיש 6 פסוקים על הנקמה בעמון. 4 פסוקים על הנקמה במואב ושעיר, 3 פסוקים על הנקמה באדום. 2 פסוקים על הנקמה בפלישתים (יחזקאל כו).
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (711)
הרב שמואל אליהו
721 - פרשת ויקרא תשפ"ו – שאלות לקראת פסח
722 - פרשת צו תשפ"ו – ליל הסדר לחיילים
723 - פרשת תזריע תשפ"ו – החרפה המוסרית של הוותיקן
טען עוד
שלוחו של ה' כמותו
ה' אומר שהוא ישמיד את צֹר צידון ובנותיה. "לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלוקים הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר" ה' לא פועל ישירות יש לו שליחים "וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו". גם ממצרים ה'' הוציא אותנו על ידי שליחים. הוא המוציא "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים" ומשה היה השליח שהוציא את ישראל מתחת סִבְלֹת מִצְרַיִם והציל אותם מעֲבֹדָתָם, הוא זה שבמטהו עשה במצרים שְׁפָטִים גְּדֹלִים. ובני ישראל שהוא השליח וה' הוא הפועל "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" (שמות ו).
ה' יגאל את הגאולה השלמה ע"י שליחים
גם בגאולה השלמה ה' מוציא אותנו מהגלות ויש לו שליחים. "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" (דברים ל). השליחים לפעמים אינם שומרים את כל התרי"ג מצוות. כך לומד הרמב"ם מרבי עקיבא שקרא לבר כוכבא משיח. ממנו נלמד שלא כל השליחים היו שומרי כל התרי"ג מצוות, בסופו של דבר כל הפעולה של השליחים מתייחסת לה'. "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם" (ראה עוד ירמיהו כט יד. יחזקאל יא יז. כ לד. כ מא. לו כד. לז כא. לט כז).
זה ההסבר לרמב"ם שכתב (הלכות מלכים יא א) כי מלך המשיח הוא השליח שמקבץ נדחי ישראל. "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר 'ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך' וגו'". והרי הפסוקים בספר דברים מדברים על ה' שגואל את ישראל, ומנין למד הרמב"ם שהמשיח גואל אותם? והתשובה היא שכך תמיד ה' פועל, כך היה ביציאת מצרים וכך יהיה בגאולה העתידה.
איך נראה השליח?
אם אנחנו בוחרים את השליח הוא שליח צדיק "הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה'". ואם ה' בוחר את השליח הוא יכול להיות כמו בר כוכבא שלא שמר את כל התרי"ג המצוות ולפעמים אפילו כמו כורש "כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ וכו'". (ישעיה פרק מה) וכמובן יכולים להיות הרבה שליחים למקום.
מצווה להודות על ניסיך שבכל יום עמנו
ומכאן קושיה עצומה על אחד מחכמי ארה"ב שכתב כי אסור לשמוח בנצחונות של ישראל, והשמחים בהם ח"ו כאילו שמחים ורוקדים לפני העגל רח"ל. וזאת עלתה לו כי לא התבונן בפסוקים רבים בתורה ובנביאים שבהם ה' פועל דרך שליחים. וח"ו לומר שפעולתו דרך שליחים היא ע"ז ח"ו. שהרי כל נס חנוכה ופורים היה על ידי שליחים, ולפעמים אפילו חרבונא ואחשורוש היו שליחים לבצע את דבר ה'.
וגם בנס של מיתת צבא סנחריב נאמר "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (ישעיה לז לו). וחזקיה שלא הודה לה' על הנס הגדול – נענש שלא זכה להיות משיח צדקנו. על כן אנחנו מודים בכל יום במודים "על ניסך שבכל יום עמנו" ואלו ניסים שנעשים על ידי שליחים משליחים שונים.
ליל סדר לחיילים בחזית
תפילת ערבית של ליל פסח
בשו"ע בהלכות שבת (רסז ב): "מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד". וכתב המשנ"ב שטוב לאכול קצת גם בלילה אחר צאת הכוכבים (ס"ק ה). אמנם בפסח כתוב "יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום, כדי לאכול מיד כשתחשך" ומסיים "אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך" (תע"ב ב). משמע שהתפילה וההלל יכולים להיעשות קודם לכן.
ברכת ההלל שבתפילה
חייל או כל אדם שמתפלל ביחידות תפילת ערבית בליל הסדר יאמר את ההלל בשמחה גדולה עם ברכה תחילה וסוף (שו"ע תפז ד כה"ח ס"ק מב). יש אומרים שלא יברך על אמירת ההלל לפני צאת הכוכבים, אבל מלשון שו"ע משמע שאפשר לומר הלל לפני צאת הכוכבים (תעב סעיף א) שכתב "לא יאמר קידוש עד שתחשך" משמע שהתפילה והלל אפשר קודם לכן.
מצוות הפסח – מהתורה ומדרבנן
יש מצווה לכל איש ואשה לאכול מצה ומרור ולשתות ארבע כוסות. כמו כן יש מצווה לספר את סיפור יציאת מצרים ולומר הלל בליל הסדר. צריך לזכור כי סיפור יציאת מצרים, אכילת מצה, ומצוות שמחת יום טוב – הם חיוב מהתורה. לעומת זאת שתיית ארבע כוסות, הסיבה, אכילת מרור, כורך ואפיקומן - הם חיוב מדרבנן.
איזה מצוות קשורות אחת בשניה
המצוות הללו לא קשורות בהכרח אחת לשניה. חיוב אמירת ההגדה היא מצות עשה מן התורה, ואף מי שאין לו מצה ומרור או שאינו יכול לאוכלם חייב בה . כדאי לומר את ההגדה ליד מצה שנקראת "לחם עוני – שעונים עליו דברים הרבה". אבל זה לא מעכב ואפשר לומר את ההגדה גם בלי לטעום ולא לראות מצה. אי אפשר לעשות קידוש כשאין מצה כי אין קידוש אלא במקום סעודה. גם שתיית היין לא יכולה להיות בבת אחת, אלא על סדר ההגדה.
כתב המשנ"ב כי מי "שאינו יכול לאכול כזית מצה - כתב בחיי אדם דיכול לומר יהללוך לכולי עלמא. אכן בברכת 'אשר גאלנו' לא יאמר 'לאכול בו מצה ומרור' רק יאמר 'והגיענו הלילה הזה כן ה' אלהינו יגיענו וכו'" (ביאור הלכה תעג).
אפשר לשמוע ההגדה
לא חייבים לומר את כל ההגדה, אפשר לשמוע. ונוהגים לומר בקול פסח מצה ומרור. אבל באמת גם זה אפשר לשמוע מאחרים. וכמובן שצריך לשמוע קול ממש ולא הקלטה. ויכול אדם לשמוע גם מאשה ויוצא ידי חובה כי גם היא חייבת בסיפור יציאת מצרים (שו"ע תעב יד. פרי מגדים תע"ט א"א ב). יש אומרים כי האומר את ההגדה בעצמו - ישמיע לאזניו, ולא בלחש.
עד דתחטפנו שינה
כתוב בשו"ע (תפא ב) "חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים, ולספר בניסים ובנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו, עד שתחטפנו שינה". ולכן גם מי שלא יכול לקיים את כל מצוות הסדר, יספר בלשונו את סיפור יציאת מצרים ואת הסיפור של ניסי דורנו בכל יכולתו.
אכילה ושתיה לפני או במהלך אמירת ההגדה
כתב השו"ע (תעג ג) "אם ירצה לשתות כמה כוסות, הרשות בידו; ומכל מקום ראוי ליזהר שלא לשתות בין ראשון לשני, אם לא לצורך גדול, כדי שלא ישתכר וימנע מלעשות הסדר וקריאת ההגדה". ומותר לשתות שאר משקין (משנ"ב טז). כן נוהגים לאכול אגוזים וביצה בעת קריאת ההגדה, אבל את המצות אוכלים לכתחילה רק אחרי קריאת ההגדה. ואם יש צורך גדול אפשר לאכול לפני קריאת ההגדה (שו"ת שבט הלוי חלק ט' סימן קי"ח סעיף א').
זמן קריאת ההגדה
קידוש והגדה לכתחילה אחרי צאת הכוכבים
כתב בכף החיים (תעב ס"ק ד) כי בשבתות וימים טובים יכולין להוסיף מחול על הקודש. עם זאת בפסח אי אפשר להקדים את הקידוש כי זמן אכילת מצה הוא בלילה. שהרי במצות של קרבן פסח כתוב "על מצות ומררים יאכלוהו", וקרבן הפסח והמצות שאיתו לא נאכלים אלא בלילה דכתיב "ואכלו את הבשר בלילה הזה". ולמרות שהקידוש נאמר הרבה לפני אכילת המצה, ואם התחיל קידוש לפני צאת הכוכבים יאכל את המצה אח"כ. מכל מקום כל הסיפור וארבעת הכוסות הם חלק מליל הסדר "בעי נמי דליהוי בשעה שראוי לאכול מצה ומרור".
אם קידש ואמר הגדה לפני צאת הכוכבים
ובס"ק ו כתב כף החיים בשם שולחן גבוה "ובדיעבד אם קידש מבעוד יום וכן בענין מצות והגדה ואכילת כרפס אם עשה מבעוד יום – יצא. אבל אכילת מצה ומרור דאיתקש לפסח אפילו בדיעבד לא יצא". ולדעת המהרי"ל ידי חובת קידוש – יצא, אבל ידי חובת כרפס ו'והגדת' - לא יצא. ומדברי התרומת הדשן הנז' ודעמיה משמע אף ידי חובת קידוש נמי לא יצא. ועל כן מסכם כף החיים נראה דדוקא בקידוש יש לומר דיצא משום ספק ברכות להקל אבל לענין אכילת כרפס ומצות והגדת צריך לחזור עליהם משתחשך" (בשו"ת מנחת יצחק חלק י' סימן מ"א כתב שאין לקדש מבעוד אף לא בשעת הדחק. אך בשו"ת מנחת אשר חלק ג' סימן ל"ו כתב שבשעת הדחק אפשר לקדש מבעוד יום. וכן בספר דעת זקנים סגל, עמ' ס"ט מובא בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א שבדיעבד אפשר לקדש מבעוד יום).
חייל ואשה שלא יכולים להמתין עד צאת הכוכבים
חייל או אשה בבית שלא יכולה להמתין עד צאת הכוכבים יכולים להתחיל בעריכת הסדר מבעוד יום לפני הקידוש, ולומר את ההגדה עד "רבן גמליאל אומר", ואחר צאת הכוכבים יקדשו וימשיכו באמירת ההגדה. ואם אי אפשר לחכות כל כך יעשו קידוש לפני צאת הכוכבים, ידלגו על 'אמר רבן גמליאל' ועל על ברכת "אשר גאלנו" ואמירת ההלל. יתחילו בסעודה ללא נטילת ידיים והמוציא, ויאכלו כל המאכלים מלבד המצה. אחר צאת הכוכבים יאמרו אמר רבן גמליאל, יברכו ברכת "אשר גאלנו" ויאמרו את ההלל. אחר כך יטלו ידיים ויאכלו מצה, מרור, כורך ואפיקומן.
עריכת סדר מהירה
איך מקצרים את ההגדה
מי שאינו יכול להישאר ער עד שעה מאוחרת ומוכרח לקצר בעריכת הסדר, יקדש וישתה כוס ראשון בהסיבה. ידלג ויאמר 'רבן גמליאל אומר', 'כל שלא אמר' וכו', יברך ברכת "גאל ישראל' וישתה כוס שני. אם יש לו זמן נוסף יאמר 'מה נשתנה' ו'עבדים היינו', שהוא עיקר חיוב סיפור יציאת מצרים. ואם יש עוד זמן יאמר את שאר חלקי ההגדה.
סעודה מהירה
לאחר "מגיד" יטול ידים, יאכל מצה, מרור וכורך. אם אין לו זמן - יאכל רק מצה. ואם יש יותר זמן -יאכל מרור, ואם יש יותר זמן - יאכל כורך. אחר הסעודה - יאכל כזית מצה לשם אפיקומן, יברך ברכת המזון, וישתה כוס שלישי. אם אין לו זמן לשתות כוס רביעי - יברך כעת ברכה אחרונה על היין, ואם יש לו זמן - ישתה גם כוס רביעית ואח"כ יברך ברכה אחרונה. אומנם אם יש לו זמן לאכול רק מצה אחת, יאכל את המצה רק בסוף הסעודה – האפיקומן.
המשך ההגדה אחרי הסעודה
אם יש זמן נוסף - יאמר הלל, וישתה כוס רביעי. ואם בשעת אמירת ההגדה דילג על חלקו הראשון של ההלל – ישלימו כעת אם יש לו זמן. אם יש לו זמן נוסף - לא ישתה את הכוס בגמר ההלל, אלא יאמר גם נשמת כל חי עם הברכה שבסופה, ויברך ברכה אחרונה. אם בירך ברכה אחרונה לאחר כוס שלישי - יברך שוב לאחר כוס זו.
סדר שנעשה מאוחר בלילה
מי שלא הצליח לקרוא הגדה ולאכול מצה עד סמוך לחצות - יקדים את אכילת המצה והמרור לאמירת ההגדה כדי שיספיק לאוכלם לפני חצות. אחר כך יאמר את ההגדה, ואחר כך יסעד את סעודתו. מי שנתעכב ועשה סדר הפסח אחר חצות - יערוך הסדר כרגיל אך לא יברך "על אכילת מצה" ו"על אכילת מרור". וכן לא יברך ברכת "גאל ישראל" שבסוף ההגדה, אלא יאמר אותה בלי שם ומלכות. אמנם את ההלל וברכת "יהללוך" – יברך כרגיל (כה"ח תעז ס"ק י, יד).
דיני מרור וארבע כוסות
גודל הגביע וסוג היין
בשולחן ערוך (תעב ט) כתוב ששיעור כוס הוא רביעית, דהיינו 86 גרם (בגימטריה כוס) ויכול לשים קצת מים ביין שלא יהיה חריף מידי. אם הכוס היא רק רביעית - ישתה כולו או רובו. ואם הכוס גדולה - צריך לשתות ממנו רביעית או רוב רביעית ודי בכך. ויש אומרים שצריך לשתות רוב הכוס, אפילו מחזיק כמה רביעיות.
אפשר לשתות גם מיץ ענבים טוב, ויש הסוברים שיש לקחת דוקא יין (אור לציון חלק ג' פרק ט"ו סעיף ד'). ומרן הרב אליהו היה מערב יין במיץ ענבים כדי שלא יישן. חייל שלא יכול לשתות יין - יכול לכתחילה לשתות מיץ ענבים.
מי שקשה לו לשתות יין
מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו, או שונאו - צריך לדחוק עצמו ולשתות, לקיים מצות ארבע כוסות. ואדם כזה יכול לקחת לכתחילה מיץ ענבים (עיין תעב י). אם השתייה תגרום לו לחולי או שיפול למשכב – אינו חייב לשתות יין (משנ"ב לה). ומי שהזהירו אותו הרופאים שהיין קשה ומסוכן לו יש אומרים ששתית היין היא מצווה הבאה בעבירה (עיין שו"ת מנחת יצחק חלק ד' סימן ק"ב אות ב', שדן במי שהזהירו אותו הרופאים שאכילת מצה ומרור מסוכנת לו, והביא בשם המהר"י אסאד או"ח סימן ק"ס שאם אכל, הרי זו מצוה הבאה בעבירה).
מי שלא יכול להסב
כתב כף החיים על או"ח סימן תעב "מי שיש לו מכה בזרוע שמאל בענין שאינו יכול להיסב על צד שמאל, נראה בכגון זה פטור מהסיבה דלא תיקנו חז"ל הסיבה אלא דרך חירות ודרך תענוג ולא דרך צער ר"ל שיבא לידי צער". וכן הדין למי שנמצא באזור מלחמה או ברכב קרבי שאומר את ההגדה ושותה את היין ואוכל את המצות בלכתך בדרך, שאינו חייב להסב, כי אין דרך להסב בעת נסיעה.
אכילת חריין או חסה
גם מי שרגיל לאכול מרור חריף (חריין) יכול לאכול חסה נקיה מתולעים. ויקח לכתחילה עלה אחד גדול או שניים בינוניים. ואם הוא חלש וקשה לו יכול לקחת כשיעור הקטן בנפח 17 גרם. אם אין לו כלל או יש לו קצת – יאכל, אבל לא יברך על אכילת מרור.
דיני אכילת מצה
שלוש מצות
באופן רגיל מונחות שלוש מצות לפני עורך הסדר. אחרי ברכת המוציא ועל אכילת מצה הוא אוכל בהסיבה כזית מהמצה העליונה וכזית גם מהמצה האמצעית. (תעה א). ובדיעבד אם אכל כזית אחד בין מהשלמה ובין מהפרוסה יצא (משנ"ב תעה ס"ק יא). יש אומרים שבני הבית שאינם אוכלים כזית שלם מן המצות של קערת עורך הסדר וקשה להם - יכולים הם להסתפק באכילת כזית אחד (שו"ת מנחת אשר ח"ג סימן ל"ט אות ב').
תוך ארבע דקות
חייב לאכול את המצה תוך כדי "אכילת פרס", דהיינו תוך ארבע דקות. ואם אינו יכול לאכול משתיהן, יאכל לפחות מאחת מהן תוך ארבע דקות, וטוב שתהיה ה"כזית" מן המצה העליונה, ואם אכל מהתחתונה - יצא (עיין שו"ע תעה סע' ו. בא"ח צו לד. שיעורי תורה הגרא"ח נאה, סימן ג' סעיף ט"ו. שו"ת אור לציון חלק ג' פרק ט"ו סעיף י"ג).
לאכול כדרכו
צריך לאכול את המצה כדרך אכילתו, ולא לבלוע אותה וכד'. וטוב שלא יכניס את שתי המצות בבת אחת לתוך פיו שאין זו דרך "אכילה" והתורה ציותה "בערב תאכלו מצת". אלא יאחוז את שתי המצות ביד ימין ויכניס לפיו כדרך אכילה לועס ובולע, וכשגומר - אוכל את השאר (עיין כה"ח שם ס"ק חי בסברת המג"א. בא"ח צו לד).
כורך – אפיקומן
ב"כורך" אוכל כזית מצה ביחד עם מרור וטובל בחרוסת. "לאחר גמר כל הסעודה אוכלים מהמצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד, זכר לפסח הנאכל על השובע, ויאכלנו בהסיבה ולא יברך עליו, ויהא זהיר לאכלו קודם חצות" (תעז סעיף א). "ולכתחלה טוב שיקח שני זיתים אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו" (משנ"ב תע"ז ס"ק א). זקן או חולה שקשה לו לאכול שני כזיתים, יאכל לפחות כזית אחד ויצא ידי חובה.
שיעור הכזית למצת המצווה, לכורך ולאפיקומן
שיעור "כזית" הוא 27 גרם. ומקילים לזקן וחולה ומחשבים "כזית" 20 גרם (שו"ע תפו והחונים עליו). בארחות רבינו (מהדורה חדשה חלק ב' עמ' ע"ו) מובא שהחזו"א החשיב רבע מצת יד לכזית. וראה בחזו"א (או"ח סימן ל"ט ס"ק י"ז) ששיעור הכזית מצה נקבע על פי אומד עין. וכתב בקהלות יעקב (פסחים סימן מ"ג) שלדעת החזון איש מעיקר הדין יש לשער את גודל הזית של ימינו, ורק לחומרא אומרים כחצי ביצה או שליש ביצה.
מי שיש לו רק חצי מצה
אנחנו לא פוסקים בזה כדעת החזון איש, אבל בגלל דעתו - מי שאין לו רק חצי כזית, יאכלנו. וכתב החיד"א כי כמו שחצי שיעור אסור מהתורה כך יש מצווה בחצי שיעור. ובוודאי יש בו זכר המצוה ולכן צריך לאוכלו (ברכי יוסף תפב סק"ד). במקרה זה לא יברך על "על אכילת מצה". ואפילו אם יש לו פחות מעשרים גרם לא יברך, אלא ישמע ברכה מאחרים. עם זאת את ברכת המוציא מברכים אפילו בשיעור מועט.
מי שיש לו כזית אחד
מי שאין לו מצה שמורה אלא "כזית", מברך "על אכילת מרור" ואוכל מרור ואחר כך יאכל שאר תבשילין, וכשגומר סעודתו יטול ידיו ויברך "המוציא לחם" ו"על אכילת מצה" ואוכל את אותו "כזית" בהסיבה, ואינו טועם אחריו כלום. ויש אומרים שכאשר לא אוכל כביצה לא מברך על נטילת ידים (שו"ע קנח ב).
מי שיש לו שניים, שלושה וארבעה
אם יש לאדם רק שני "כזיתות" מצה - יאכל את הראשונה בתחילה ויברך עליה "המוציא לחם" ו"על אכילת מצה", ואת השנייה יאכל באפיקומן. אם יש לו שלוש מצות - יאכל גם ב"כורך". ואם יש לו ארבע ויותר יאכל שתיים אחרי "המוציא", אחת ב"כורך" ואחת באפיקומן. והמחמיר לאכול שתי "כזיתות" מצה באפיקומן תבוא עליו ברכה (שו"ע תפב והחונים עליו).
אכילה אחר חצות לילה
מי שנתעכב ועשה סדר הפסח אחר חצות יערוך הסדר כרגיל אך לא יברך "על אכילת מצה" ו"על אכילת מרור". וכן לא יברך ברכת "גאל ישראל" שבסוף ההגדה, אלא יאמר אותה בלי שם ומלכות. אמנם את ההלל וברכת "יהללוך" יאמר כרגיל (כה"ח תעז ס"ק י, יד).
שתית קפה אחרי האפיקומן
בשולחן ערוך כתוב שלא שותים שום משקה אחרי אפיקומן וארבע כוסות, אלא מים בלבד. וכמה טעמים נאמרו בדבר, הראשון שלא ישתה יין שמא ירדם ולא יקיים את המצוה לספר ביציאת מצרים ובנפלאותיו של הקדוש ברוך הוא כפי שראוי אפילו כל הלילה. ולפי זה אסור דווקא יין ומשקאות משכרים אחרים. יש אומרים שהחשש שיראה כאילו הוסיף על ארבע כוסות, ולפי זה רק מה שראוי לארבע כוסות אסור – דהיינו חמר מדינה.
ויש שכתבו משום שלא יתבטל טעם מצה מפיו ע"י שתייתו, וכמו שאסרו לאכול אחר הסדר מטעם זה ולפי טעם זה כל משקה, אפילו אינו חמר מדינה ואינו משכר, אסור. ולפי לשון השו"ע החמיר בכל משקה, מכל מקום במקום צורך גדול יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר לו לשתות שאר משקין שאין משכרין. ולכן חייל שצריך לשתות קפה שלא ירדם על משמרתו – יכול לשתות קפה או כל משקה אחר שגורם לו לשמור על העירנות שלו.
סיפור
קיבלת את המצות?
בכל שנה בערב חג הפסח הרב היה אופה מצות יד. מלבד זה שהמצות הללו היו טעימות, הרבה אנשים רצו לקבל מהן כי אמרו שיש בהן סגולה גדולה. פעם ביקשתי קילו מצות כאלו כדי להביאם להורי, שאיתם אני חוגג את ליל הסדר, אבל מי שהיה אחראי על הקמח לא הסכים. כנראה שלא היה לו מספיק קמח או מצות והוא נתן לי רק שלוש.
הצטערתי שקיבלתי רק שלוש מצות, אבל הבנתי שזה מה שיש ושמתי אותן במקפיא. בצהריים באו בנות המשפחה לעזור לאשתי וניקו את המקרר. הן ראו את המצות, שנראות עבות יותר מהמצות הרגילות, וכיוון שחשבו שזה מאפה חמץ זרקו אותן לפח האשפה. כשראיתי מה שנעשה כבר היה מאוחר. לא היו לי כלל מצות לחג שמתקרב ובא.
לפני כניסת החג באתי לקבל ברכה מהרב. קיבלתי ברכה, ורגע לפני שאני יוצא, כשאני כבר עומד בדלת, קורא לי הרב ושואל: יש לך מצות לחג? גמגמתי משהו, והרב ביקש שאמתין וחזר כעבור רגע עם קילו מצות אפיית יד. לא היה לי נעים לקחת את המצות של הרב, אבל הרב עמד על דעתו. מיותר לתאר כמה שמחה הביאו המצות הללו לבית הורי.
שנה אחר כך הרב רשם על שמי שלושה קילו מצות, הרבה לפני חג הפסח. ומאותה שנה שבה הצטערתי הוא היה שואל אותי בכל שנה האם יש לי מספיק מצות והאם אני מרוצה. גם בשנה האחרונה שאפינו מצות עם הרב, והרב כבר יושב על כיסא גלגלים, הוא לא שכח לרשום על שמי כמות מכובדת של מצות ולשאול אותי אחרי האפייה אם אכן קיבלתי את המצות.
(רוני לוי, נהגו של הרב)
מדוע בכה הרב אליהו?
היה זה בימי האינתיפאדה הראשונה. בחור צעיר שנישא לא מכבר נסע בכביש בדרך ליישוב מגוריו ונורה מן המארב. הקליעים פגעו בו והוא נהרג. נתבקשתי להודיע לאלמנה הצעירה על מות בעלה, שנישאה לו זה עתה, והדבר היה לא קל, בלשון המעטה. הייתי צריך לגייס את כל כוחות הנפש שלי על-מנת לסייע לה לעבור את התקופה הקשה הזאת, ונעזרתי רבות ברב זצ"ל, בשאלות שונות שעלו כתוצאה מהמקרה המזעזע.
בערב פסח, אחרי בדיקת חמץ, התקשרה אלי האלמנה ושאלה אותי האם מכירת החמץ של בעלה המנוח תופסת או שהיא צריכה לעשות מכירה מחדש. מכירת חמץ זו בדרך כלל שליחות של האדם לרב שימכור את החמץ שלו. אבל אם המוכר נפטר, כל השליחות בטלה.
התקשרתי לרב ושאלתי אותו את השאלה. האמת היא, שמבחינה הלכתית זוהי שאלה די פשוטה, אבל הייתי מזועזע מהשאלה ולא רציתי להכריע בה לבדי. הרב שמע את השאלה והתחיל לבכות. מעולם לא שמעתי את הרב אליהו בוכה, אבל מעולם גם לא נפגשתי במציאות עם כאב כל כך גדול.
לאחר מכן אמר לי הרב: "איפה יש בעולם עוד יהודים כאלה, אלמנה צעירה שכל החיים שלה נהרסו בבת אחת רוצה לקיים את דבר ה' כהלכתו? איפה עוד יש לקב"ה בני-אדם כאלה מיוחדים?".
(הרב רא"ם הכהן, ראש הישיבה ורב היישוב עתניאל)
שאלות
עד שיבוא אליהו. מצאתי מחשב נייד ישן ליד הפח בערב פסח, ופרסמתי במייל בשכונה בשתי שפות. בינתיים אף אחד לא השיב וגם אף אחד לא פרסם שאיבד. הקבצים במחשב הם מלפני חמש שנים. האם עדיין צריך לחפש את הבעלים?
צריך לרשום את הפרטים ואת השווי המוערך בפנקס, עד שיבוא אליהו או עד שיבוא המאבד. בינתיים אפשר להשתמש.
חייל מדליק. חייל אשכנזי שנמצא בשבת בצבא והוא דתי יחידי ומדליק נרות שבת בבסיס בברכה, האם הוא מקבל עליו שבת בהדלקת נרות? או שמא בכל מקרה גברים מקבלים שבת בתפילה?
גברים לא נהגו לקבל שבת בהדלקה (משנה ברורה על סימן רסג סעיף י').
קפיצה בעמידה. אנחנו חיילים בקו מבצעי בגבול לבנון. אם עושים הקפצת תרגול ואחד מאתנו "נפצע" באמצע תפילת שמונה עשרה, האם מותר לו לקפוץ, או שצריך לסיים קודם את תפילת העמידה?
אם זה תרגיל – לסיים את הברכות תחילה וסוף של כל ברכה ולסיים תפילת י"ח. אפשר גם להפסיק את התפילה ולא לדבר, ואם לא הייתה הפסקה ארוכה מדי, להמשיך ברכב בישיבה או במקום שאליו מגיעים ויש יישוב דעת.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו האור גדול של ל"ג בעומר
עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
אנחנו קודש למענך
הלכות קבלת שבת מוקדמת
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
השלמת התמונה
סדרת החינוך של הטבע!
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א נטייה ותשוקה לעבודה עליונה
דרך הקודש ג' פסקה ז-ט
עבודה "שלא על מנת לקבל פרס" היא עבודה מהאהבה, והצד המשלים שלה זה "ויהי מורא שמים עליכם". אדם שמרגיש נטייה לדבקות אלוקית צריך לשמוח במעלתו ולממש את הכישרון הזה. מאידך, הוא צריך להזהר שלא לבוז לאחרים. גם מי שיש לו נטיה כזו במדה מועטת - עליו להתנהג בהתאם ולהתעלות בדרך הקודש.
יסודות הש"ס דבר האסור ודבר הנדור
ביאור הגדר של דבר האסור ודבר הנדור | ביאור הטעם בחטאת ואשם בכור תרומה ומעשר בהמה ויישוב דברי הרמב"ם.
כשרות אתגרי כשרות: בשר, חלב ותעשייה
השיעור עוסק באתגרים מעשיים בהלכות כשרות, בדגש על האיסור לשנות ייעוד של כלים מבשרי לחלבי כדי למנוע טעויות, והחשיבות של סימון ועיצוב ברור של מאפים כמו בורקסים למניעת מכשול. בנוסף, הדיון מציג תקלות נפוצות בתעשיית המזון וברשתות השיווק, כגון הכנה שגויה של כבד ואתגרי הפיקוח על חלב המיובא מחוץ לארץ.
אורות ישראל ותחייתו משמעות האושר, גאולת ישראל ואורו של משיח
השיעור מסביר כי אושר אמיתי ומשמעות עמוקה מושגים רק כאשר חיי המעשה מחוברים לאידיאלים האלוהיים העליונים, וכי ניתוק מחזון זה מותיר את האדם ללא תוחלת אמיתית.
אור החיים על הפרשה נבואת העתיד של בלק
אור החיים על פרשת בלק חלק ב'
הנבואה השנייה של בלק היא על זמן הגעתו של המשיח, שאם לא זכו המשיח יגיע בעוד זמן רב.
אור החיים על הפרשה חיבור ישראל לתורה
אור החיים על פרשת בלק חלק א'
הבדל בנמשל בין 'אהליך יעקב' ל'משכנותיך ישראל'. 4 משלים כנגד 4 כתות בישראל, שלכל כת לומדים תורה בצורה אחרת. לעתיד לבוא מלך המשיח יגלה עומק חדש וגדול בתורה.
רביבים מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות
רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי | הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" | לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות | עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים | כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל - כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת | כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי - מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה הטעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו' | אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם - מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'. ועוד !
אחדות ומחלוקות להיות עמוד שדרה
משנתו של הראי"ה קוק קוראת לציונות הדתית לחדול מתפקיד המקף המחבר האנמי ולתפוס את מקומה כעמוד התמך האמיתי של החברה. תפקיד היסטורי זה דורש ממנה לחבק את הציבור החרדי בשעתו הקשה ולחבר את כל קצוות האומה מתוך אחריות מנהיגותית
בלק פרשת בלק – הנחל הישראלי
מה טובו אוהליך יעקב כנחלים נטיו? מה הקשר בין אוהל לנחל? על איזה נחלים מדובר? ומה יש לנו ללמוד מכך על האוהל הישראלי בדורנו
מאמר שלישי זהירות החסיד במצווות
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ט' - י"א
תיאור עבודת החסיד וההקפדה על קיום פרטי כל המצוות.
יסודות התורה והאמונה ימות המשיח והשיאים המצופים שבאחריתם
המשכנו להתקדם ביסודות השייכים להשגחה. אחר שלמדנו בשיעור הקודם על עולם הנשמות, תחיית המתים והעוה''ב, המשכנו בשיעור זה להבהיר את עניין ימות המשיח. לשם כך חילקנו בימות המשיח בין ראשיתם לאחריתם. על ראשיתם הרחבנו שהאמונה בהם היא יסוד תורה המפורש בה בפרשת נצבים ובברכות בלעם, ודיברנו על ההשלכות המעשיות וההלכתיות המתחייבות בשלב זה. התייחסנו גם לויכוח עם סאטמר בנושא נקיטת היוזמה בקידום השלב הזה. אחר, התייחסנו גם למחלוקות שישנם על אופיים של אחריתם של ימות המשיח, ועל מציאות הניסים ושינויי הטבע בשאותה התקופה העתידית המאושרת.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן הקודש כצורה לחומר
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ה'
החומר צריך להיות איתן ומוכשר ועל גביו יכול לבור הקודש בצורה שלמהשמתאימה לעולם שלנו, קודש תנועתי ומשתלם
תורה והלכות ציבור סמכויות בתי הדין
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
סמיכת חכמים | חידוש הסמיכה | שלא תנעול דלת | שליחותיהו
