ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת "חרבות הברזל"
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- רפואה ושמירת הנפש
ברצוני לדון בנושא זה מנקודת מבט תורנית משני היבטים. הראשון, שאינו מקבל די תשומת לב, הוא השאלה באילו מקרים יש להשתמש בכוחו הכופה של החוק על עמדה מוסרית. השני הוא האם נכון שהאכיפה על כך תישאר בלעדית בידי השלטון.
היחס לאי־הכנסה למקלט
ראשית, קודם שנדון ביחס הנכון של החוק למעשה, עלינו להגדיר מה היחס בהלכה למעשה עצמו. ישנה חובה להכניס עוברי אורח למקלט מדין "לא תעמוד על דם רעך", וכפי שהגדיר בספר החינוך (מצווה רלז): "שלא נימנע מלהציל נפש מישראל כשנראהו בסכנת המיתה והאבדה, ויהיה לנו יכולת להצילו בשום צד, שנאמר 'לא תעמוד על דם רעך'". שכן הפוסקים הגדירו את זמן האזעקה כסכנה, למשל לעניין חיוב כניסה למקלט אף באמצע התפילה (הרב נריה גוטל בספר 'משפטי המלוכה', פרק ה).
הפעלת כוח שלטוני על הלכות
היסוד העיקרי בדין זה נמצא בדברי הברייתא: "במצוות עשה, כגון: אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה, עשה ציצית ואינו עושה – מכין אותו עד שתצא נפשו" (כתובות פו, א). במקור הדין כתב הרמב"ם בספר המצוות: "והמצווה הקע"ו היא שציוונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה" (מצוות עשה קעו). מטרתה העיקרית של הכפייה היא קיום של המצווה בפועל (רש"י שם). על פי זה, במקרה של הכנסת עוברי אורח למרחב המוגן, מכיוון שאי־הכנסה היא עבירה על דין "לא תעמוד על דם רעך", נכון יהיה להשתמש בחוק כדי לכפות על כך.
על מי מוטל החיוב?
האם הלכה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד, או על בתי הדין בלבד? כפי שהובא לעיל, הרמב"ם כתב שהאחריות על הפעלת הכפייה מוטלת על השופטים והשוטרים. בעל קצות החושן בספרו 'משובב נתיבות' (ג, א) הוסיף וכתב שמניעת אדם מלעבור על איסור שונה מהכאה לצורך מצוות עשה. אדם פרטי אינו רשאי לכפות את חברו לקיום מצווה, אך רשאי למונעו מלעבור על איסור. ניתן להסביר חילוק זה בכך שמניעת איסור היא מציאות הדורשת תגובה מיידית, ולכן הטלת האחריות על קבוצה קטנה בלבד אינה יעילה, בעוד שבמצוות עשה יש יותר זמן המאפשר לרשויות לפעול, והצורך בסדר ציבורי מכתיב שהפעלת כוח תהיה מסורה בידי הרשויות ולא בידי כל יחיד.
בנידון שלנו, אי־הכנסה למרחב מוגן היא איסור לא תעשה, ולכן על פי ההלכה הכפייה כאן יכולה להיעשות על ידי כל אדם.
הצורך בדיינים סמוכים
מאחר שהחובה לכפות על המצוות מוטלת על בתי הדין, עולה השאלה: האם כיום, כאשר לבתי הדין ישנה סמכות מועטה בגלל שבטלה הסמיכה, עדיין יש בסמכות בתי הדין לכפות על המצוות?
בספר היראים (קסד) כתב שכפי שכל ענישה בתורה מסורה בידי בית דין סמוכים, אף הכאה לצורך כפייה על המצוות מסורה דווקא לבית דין סמוכים, ולפי זה כיום אין אפשרות להפעיל כלי זה.
תפקיד השלטון
אך בתי הדין אינם היחידים המצווים בזה. הרמב"ם בהלכות מלכים (ד, ו) שוטח את יעדיה ומטרותיה של המלכות: "ותהיה מגמתו ומחשבתו (של המלך) להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהילחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר 'ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו'". אולם הלשון "להרים דת האמת" מעורפלת, לכן עלינו להיעזר בדברים נוספים שכתב הרמב"ם כדי להבין מה כלול בזה.
בתיאור מעשיו של מלך המשיח כתב הרמב"ם: "מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" (הלכות מלכים יא, ד). במקור זה לשונו של הרמב"ם ברורה, שעל המלך מוטל לאכוף את דברי התורה.
אומנם כיום רשויות השלטון אינן כוללות מלך, אולם ידוע מה שכתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל (משפט כהן סימן קמד) לגבי סמכויות המלך: "נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה. ובייחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לעניין כמה משפטי המלוכה, ובייחוד למה שנוגע להנהגת הכלל". ועל פי זה, סמכויות וחובות המלך מוטלות כיום על רשויות השלטון הקיימות.
אם כן, חוץ מהמצווה המוטלת על בית הדין, הכפופה לצורך בדיינים סמוכים, מוטלת המצווה אף על השלטון האזרחי, ולכן אף כיום שאין דיינים מומחים, עדיין מוטלת החובה להבאת התורה לידי ביטוי על מוסדות השלטון האזרחיים.
האם לכפות על המצוות כיום?
כעת עולה השאלה: האם גם כיום, כאשר רבים מעם ישראל עדיין לא שומרים תורה ומצוות, יש לכפות על המצוות?
כדי לענות על שאלה זו, עלינו לענות על שאלה יסודית על דין זה: מאחר שבעשיית המצוות צריך לכוון לשם עשיית מצוה (עיין שולחן ערוך אורח חיים ס, ד), וכפי שהובא בתחילת המאמר, עיקר מטרת הכפייה היא עשיית המצווה, וכיצד ניתן לומר שמעשה שנעשה במטרה להימנע מכפייה נעשה לשם מצווה?
הריטב"א (ראש השנה כח, א) עונה לתשובה זו בהתבסס על דברי הרמב"ם המפורסמים על כפיית גט: "זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיוון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו" (הלכות גירושין ב, כ). כלומר, כאשר אדם מקבל עליו את התורה, גם כאשר בגלל תאווה מקומית הוא נמנע מקיום מצווה מסוימת, עדיין כאשר כופים אותו לעשות את המצווה הוא עושה אותה לשם מצווה.
על בסיס הבנה זו כתב המהרי"ק (שורש סג) שניתן לומר שהאדם נתרצה לתת גט רק באדם שהוא, כלשון הרמב"ם, "רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות", אך אדם שאינו חפץ כלל לקיים מצוות, אינו עושה לשם מצווה ואינו יוצא ידי חובתו בעשייה הטכנית.
אם כן, עולה שלא ניתן לכפות אדם על מצוות עשה כאשר גם לאחר שיעשה את מעשה המצווה מחמת הכפייה לא יצא ידי חובתו משום שאינו מכוון לשם מצווה, וכך כתב הרב שאול ישראלי ב'עמוד הימיני' (סוף סימן י). טעם זה שייך במצוות עשה בלבד, אך מניעת אדם מלעבור איסור כמובן אינה דורשת כוונה מצד האדם, ולכן דין הפרשה מאיסור שייך אף כיום.
עם זאת, עדיין יש לפעול בזה בזהירות, משום שבחברה שבה רוב גדול איננו שותף להנחות היסוד המוסריות שעליהן מתבסס חוק מסוים, אכיפתו בכוח תוביל לתגובת נגד ותפעל נגד המטרה לשמה חוקק.
הצד הרעיוני
בנוגע לשאלה מתי נכון להפעיל כפייה ברמה הציבורית, כיום בשיח הציבורי שולטת, בשינויים קלים לכאן ולכאן, התפיסה הליברלית (במובנה המקורי של המילה, לא ככינוי לתפיסות שמאל) המתומצתת בעיקרון ההיזק של ג'ון סטיוארט מיל: "המטרה היחידה אשר למענה אפשר להפעיל כוח בצדק כלפי כל חבר בקהילה מתורבתת בניגוד לרצונו, היא כדי למנוע נזק לאחרים" ('על החירות', עמוד 53). בנידון שלפנינו, אף לפי עקרון ההיזק נכון לכפות על כניסה למקלט, שכן מדובר במניעת נזק לאחרים, אולם ישנם מקרים שבהם יש פער בין תפיסה זו לתפיסת התורה.
בראש ובראשונה, תפיסה זו מניחה כי רק נזק פיזי הוא היזק, אך ודאי שלתפיסת התורה היזק רוחני איננו פחות בחומרתו, ואף עולה בחומרתו על נזק פיזי. ומלבד הנזק הרוחני, ישנו נזק נוסף. האכיפה השלטונית מיועדת לשימור החברה וביטחונה. וכל חברה מתבססת על עולם ערכים משותף הכרחי (מה שמכונה בלימודי האזרחות "עיקרון ההסכמיות"), כך שהנזק הנובע כתוצאה מהימנעות האכיפה על יסודות מוסריים הוא קיומי, וכפי שכתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל שחייו הלאומיים של עם ישראל מיוסדים על "ההודעה של שם השי"ת בעולם, בתור אלוקי עולם, שומר הברית והחסד וכל אורחות הצדק, שהם מידותיו של הקדוש ברוך הוא" (אגרות הראי"ה, איגרת כ).
סיכום
חקיקת החוק המחייב הכנסת עוברי אורח למקלט היא מעשה טוב ונכון, שכן אי־הכנסת אדם למקלט היא עבירה על איסור "לא תעמוד על דם רעך", וחלק מתפקידי השלטון הוא להביא לידי ביטוי את ערכי התורה, בין השאר בחקיקה. שימוש בכוחו הכופה של החוק לאכיפה על עמדה מוסרית הכרחי, שכן החברה בנויה על בסיס ערכי משותף, שכדברי מרן הראי"ה קוק בעם ישראל הוא מידותיו של הקדוש ברוך הוא, ופגיעה בבסיס זה היא פגיעה קיומית.
הכותב הוא תלמיד ישיבת בית אל. המאמר נכתב בליווי בית מדרש ומכון 'תורת המדינה'
מתוך העיתון 'בשבע'
נושאים שונים חסד ואמת – עיונים במצוות קבורה לאור מלחמת התקומה | יצחק לונדין
חיים עד העולם – תחרות מאמרים תורניים – מקום ראשון
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
אנחנו קודש למענך
איך עושים קידוש?
השלמת התמונה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
האם אדם שעובד את ה' הוא אדם חופשי?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
עבודת ה' ליום העצמאות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
