ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת "חרבות הברזל"
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- רפואה ושמירת הנפש
ברצוני לדון בנושא זה מנקודת מבט תורנית משני היבטים. הראשון, שאינו מקבל די תשומת לב, הוא השאלה באילו מקרים יש להשתמש בכוחו הכופה של החוק על עמדה מוסרית. השני הוא האם נכון שהאכיפה על כך תישאר בלעדית בידי השלטון.
היחס לאי־הכנסה למקלט
ראשית, קודם שנדון ביחס הנכון של החוק למעשה, עלינו להגדיר מה היחס בהלכה למעשה עצמו. ישנה חובה להכניס עוברי אורח למקלט מדין "לא תעמוד על דם רעך", וכפי שהגדיר בספר החינוך (מצווה רלז): "שלא נימנע מלהציל נפש מישראל כשנראהו בסכנת המיתה והאבדה, ויהיה לנו יכולת להצילו בשום צד, שנאמר 'לא תעמוד על דם רעך'". שכן הפוסקים הגדירו את זמן האזעקה כסכנה, למשל לעניין חיוב כניסה למקלט אף באמצע התפילה (הרב נריה גוטל בספר 'משפטי המלוכה', פרק ה).
הפעלת כוח שלטוני על הלכות
היסוד העיקרי בדין זה נמצא בדברי הברייתא: "במצוות עשה, כגון: אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה, עשה ציצית ואינו עושה – מכין אותו עד שתצא נפשו" (כתובות פו, א). במקור הדין כתב הרמב"ם בספר המצוות: "והמצווה הקע"ו היא שציוונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה" (מצוות עשה קעו). מטרתה העיקרית של הכפייה היא קיום של המצווה בפועל (רש"י שם). על פי זה, במקרה של הכנסת עוברי אורח למרחב המוגן, מכיוון שאי־הכנסה היא עבירה על דין "לא תעמוד על דם רעך", נכון יהיה להשתמש בחוק כדי לכפות על כך.
על מי מוטל החיוב?
האם הלכה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד, או על בתי הדין בלבד? כפי שהובא לעיל, הרמב"ם כתב שהאחריות על הפעלת הכפייה מוטלת על השופטים והשוטרים. בעל קצות החושן בספרו 'משובב נתיבות' (ג, א) הוסיף וכתב שמניעת אדם מלעבור על איסור שונה מהכאה לצורך מצוות עשה. אדם פרטי אינו רשאי לכפות את חברו לקיום מצווה, אך רשאי למונעו מלעבור על איסור. ניתן להסביר חילוק זה בכך שמניעת איסור היא מציאות הדורשת תגובה מיידית, ולכן הטלת האחריות על קבוצה קטנה בלבד אינה יעילה, בעוד שבמצוות עשה יש יותר זמן המאפשר לרשויות לפעול, והצורך בסדר ציבורי מכתיב שהפעלת כוח תהיה מסורה בידי הרשויות ולא בידי כל יחיד.
בנידון שלנו, אי־הכנסה למרחב מוגן היא איסור לא תעשה, ולכן על פי ההלכה הכפייה כאן יכולה להיעשות על ידי כל אדם.
הצורך בדיינים סמוכים
מאחר שהחובה לכפות על המצוות מוטלת על בתי הדין, עולה השאלה: האם כיום, כאשר לבתי הדין ישנה סמכות מועטה בגלל שבטלה הסמיכה, עדיין יש בסמכות בתי הדין לכפות על המצוות?
בספר היראים (קסד) כתב שכפי שכל ענישה בתורה מסורה בידי בית דין סמוכים, אף הכאה לצורך כפייה על המצוות מסורה דווקא לבית דין סמוכים, ולפי זה כיום אין אפשרות להפעיל כלי זה.
תפקיד השלטון
אך בתי הדין אינם היחידים המצווים בזה. הרמב"ם בהלכות מלכים (ד, ו) שוטח את יעדיה ומטרותיה של המלכות: "ותהיה מגמתו ומחשבתו (של המלך) להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהילחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר 'ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו'". אולם הלשון "להרים דת האמת" מעורפלת, לכן עלינו להיעזר בדברים נוספים שכתב הרמב"ם כדי להבין מה כלול בזה.
בתיאור מעשיו של מלך המשיח כתב הרמב"ם: "מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" (הלכות מלכים יא, ד). במקור זה לשונו של הרמב"ם ברורה, שעל המלך מוטל לאכוף את דברי התורה.
אומנם כיום רשויות השלטון אינן כוללות מלך, אולם ידוע מה שכתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל (משפט כהן סימן קמד) לגבי סמכויות המלך: "נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה. ובייחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לעניין כמה משפטי המלוכה, ובייחוד למה שנוגע להנהגת הכלל". ועל פי זה, סמכויות וחובות המלך מוטלות כיום על רשויות השלטון הקיימות.
אם כן, חוץ מהמצווה המוטלת על בית הדין, הכפופה לצורך בדיינים סמוכים, מוטלת המצווה אף על השלטון האזרחי, ולכן אף כיום שאין דיינים מומחים, עדיין מוטלת החובה להבאת התורה לידי ביטוי על מוסדות השלטון האזרחיים.
האם לכפות על המצוות כיום?
כעת עולה השאלה: האם גם כיום, כאשר רבים מעם ישראל עדיין לא שומרים תורה ומצוות, יש לכפות על המצוות?
כדי לענות על שאלה זו, עלינו לענות על שאלה יסודית על דין זה: מאחר שבעשיית המצוות צריך לכוון לשם עשיית מצוה (עיין שולחן ערוך אורח חיים ס, ד), וכפי שהובא בתחילת המאמר, עיקר מטרת הכפייה היא עשיית המצווה, וכיצד ניתן לומר שמעשה שנעשה במטרה להימנע מכפייה נעשה לשם מצווה?
הריטב"א (ראש השנה כח, א) עונה לתשובה זו בהתבסס על דברי הרמב"ם המפורסמים על כפיית גט: "זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיוון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו" (הלכות גירושין ב, כ). כלומר, כאשר אדם מקבל עליו את התורה, גם כאשר בגלל תאווה מקומית הוא נמנע מקיום מצווה מסוימת, עדיין כאשר כופים אותו לעשות את המצווה הוא עושה אותה לשם מצווה.
על בסיס הבנה זו כתב המהרי"ק (שורש סג) שניתן לומר שהאדם נתרצה לתת גט רק באדם שהוא, כלשון הרמב"ם, "רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות", אך אדם שאינו חפץ כלל לקיים מצוות, אינו עושה לשם מצווה ואינו יוצא ידי חובתו בעשייה הטכנית.
אם כן, עולה שלא ניתן לכפות אדם על מצוות עשה כאשר גם לאחר שיעשה את מעשה המצווה מחמת הכפייה לא יצא ידי חובתו משום שאינו מכוון לשם מצווה, וכך כתב הרב שאול ישראלי ב'עמוד הימיני' (סוף סימן י). טעם זה שייך במצוות עשה בלבד, אך מניעת אדם מלעבור איסור כמובן אינה דורשת כוונה מצד האדם, ולכן דין הפרשה מאיסור שייך אף כיום.
עם זאת, עדיין יש לפעול בזה בזהירות, משום שבחברה שבה רוב גדול איננו שותף להנחות היסוד המוסריות שעליהן מתבסס חוק מסוים, אכיפתו בכוח תוביל לתגובת נגד ותפעל נגד המטרה לשמה חוקק.
הצד הרעיוני
בנוגע לשאלה מתי נכון להפעיל כפייה ברמה הציבורית, כיום בשיח הציבורי שולטת, בשינויים קלים לכאן ולכאן, התפיסה הליברלית (במובנה המקורי של המילה, לא ככינוי לתפיסות שמאל) המתומצתת בעיקרון ההיזק של ג'ון סטיוארט מיל: "המטרה היחידה אשר למענה אפשר להפעיל כוח בצדק כלפי כל חבר בקהילה מתורבתת בניגוד לרצונו, היא כדי למנוע נזק לאחרים" ('על החירות', עמוד 53). בנידון שלפנינו, אף לפי עקרון ההיזק נכון לכפות על כניסה למקלט, שכן מדובר במניעת נזק לאחרים, אולם ישנם מקרים שבהם יש פער בין תפיסה זו לתפיסת התורה.
בראש ובראשונה, תפיסה זו מניחה כי רק נזק פיזי הוא היזק, אך ודאי שלתפיסת התורה היזק רוחני איננו פחות בחומרתו, ואף עולה בחומרתו על נזק פיזי. ומלבד הנזק הרוחני, ישנו נזק נוסף. האכיפה השלטונית מיועדת לשימור החברה וביטחונה. וכל חברה מתבססת על עולם ערכים משותף הכרחי (מה שמכונה בלימודי האזרחות "עיקרון ההסכמיות"), כך שהנזק הנובע כתוצאה מהימנעות האכיפה על יסודות מוסריים הוא קיומי, וכפי שכתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל שחייו הלאומיים של עם ישראל מיוסדים על "ההודעה של שם השי"ת בעולם, בתור אלוקי עולם, שומר הברית והחסד וכל אורחות הצדק, שהם מידותיו של הקדוש ברוך הוא" (אגרות הראי"ה, איגרת כ).
סיכום
חקיקת החוק המחייב הכנסת עוברי אורח למקלט היא מעשה טוב ונכון, שכן אי־הכנסת אדם למקלט היא עבירה על איסור "לא תעמוד על דם רעך", וחלק מתפקידי השלטון הוא להביא לידי ביטוי את ערכי התורה, בין השאר בחקיקה. שימוש בכוחו הכופה של החוק לאכיפה על עמדה מוסרית הכרחי, שכן החברה בנויה על בסיס ערכי משותף, שכדברי מרן הראי"ה קוק בעם ישראל הוא מידותיו של הקדוש ברוך הוא, ופגיעה בבסיס זה היא פגיעה קיומית.
הכותב הוא תלמיד ישיבת בית אל. המאמר נכתב בליווי בית מדרש ומכון 'תורת המדינה'
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
