ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
מפטיר וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל (שמואל א יא)
פרשת קֹרַח – שבת מברכין
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת קֹרַח 95 פסוקים = יָפֶה , המן
פרש"י - פָּרָשָׁה זוֹ יָפֶה נִדְרֶשֶׁת בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא.
אַרְבָּעָה פָּתְחוּ בְּאַף וְאָבְדוּ מִן הָעוֹלָם וְאֵלּוּ הֵם: נָחָשׁ, שַׂר הָאוֹפִים, עֲדַת קֹרַח, וְהַמָּן. (ב"ר יט ב)
מולד חודש תמוז יהיה ביום שני בשעה 6, 46 דקות ו 16 חלקים
בפרשה 9 מצוות, מתוכן 5 מצוות עשה ו-4 מצוות לא תעשה (ספר החינוך)
עשה: שמירת המקדש ◙ פדיון בכור אדם ◙ עבודת הלוי במקדש ◙ מעשר ראשון ◙ הלוים, לתת מעשר מן המעשר. לא תעשה: שלא יתעסקו הכהנים בעבודת הלוים ולא הלוים בעבודת הכהנים ◙ שלא יעבוד זר במקדש ◙ שלא לבטל שמירת המקדש ◙ שלא לפדות בכור בהמה טהורה.
ראש חודש תמוז תמיד שני ימים, כיון שחודש סיון שלפניו לעולם מלא, והיום הראשון של שני ימי ראש חודש הוא מילואו של סיון. היינו יום השלושים שלו, והיום השני של ראש חודש הוא הראשון בחודש החדש. חודש תמוז עצמו לעולם חסר, של עשרים ותשעה יום, ולכן יהיה ראש חודש אב שלאחריו רק יום אחד.
מזלו של החודש סרטן. שכך היא קבוצת הכוכבים השולטים בשמים בחודש זה, דומה לצורת סרטן. גם סרטני המים מתרבים בחודש הזה מפני החום השולט בימים אלה. כמו"כ לפי שבעת ההיא תחזור השמש לאחור כסרטן שעיניו לאחור.
בחודש זה עשו ישראל את העגל, ואחד ממשמשי ע"ז נקרא תמוז, ע"ש הצלם, שנא' (יחזקאל ח יד) הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז.(מדרש השמות)
כתוב בזוהר הקדוש – שימי חודש תמוז וכן חודש אב שלאחריו, ימים של סכנה הם, והרעה שולטת בעולם באותם הימים – אשרי האיש זוכה להינצל הימנה.
בשלושה בו, העמיד יהושע את השמש והירח ולא אספו אורם שלושים ושש שעות כדי לעשות נקמה בגויים. ואותו היום היה ג' בתמוז. (התודעה)
אותו היום ערב שבת היה, ויהושע לא רצה לחלל שבת על המלחמה, למרות שהדבר מותר משום שהיא מלחמת מצוה, ובאותו היום השמש זרחה מעל הישוב גדעון, והירח האיר בעמק איילון, במקום הנקרא כיום 'עמק האלה'. (סדר עולם רבה פי"א) והקל שמע בקולו כמו שאמר (יהושע י) וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם ועמד עד שיעור שבין עמידתו ומרוצתו היה כיום תמים והוא היום הארוך שבשנה והוא יום תקופת תמוז וכשבא השמש היו בעמק אילון והאיר הירח והיה הירח אז מן הדומה בתחלת החדש או בשלישיתו והתפלל עליו שיעמוד הירח להאיר להם עד שתכלה נקמתם באויביהם וכן היה. (הרד"ק)
צירוף הוי"ה השולט בחודש תמוז הוא הוה"י, יוצא מפסוק (אסתר ה יג) וְכׇל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי מן הסופי תיבות. והנה צירוף השם של חודש תמוז הוא למפרע לגמרי, והוא מורה על דין. ומצירוף זה השם נתהווה הדין על המן הרשע באומרו: וְכׇל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי על כן שליטת הדין בזה החודש, ואפילו קודם י"ז בתמוז, להיות הימים ימי הילוך המרגלים, אין הימים הללו בהתגברות הרחמים כל כך. (בני יששכר מאמרי חודש תמוז א)
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. (טז א) תרגום אונקלוס וְאִתְפְּלֵיג קֹרַח. שחלק על השלום.
אמרו רז"ל (רש"י בשם תנחומא) וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לִשְׁטוּת זֶה? עֵינוֹ הִטְעַתּוּ: רָאָה שַׁלְשֶלֶת גְּדוֹלָה יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ, שְׁמוּאֵל, שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אָמַר: בִּשְׁבִילוֹ אֲנִי נִמְלָט וכו'. חצי שלום (376/2) בגימטריא פִּקֵּחַ (188) ובסוף נעשה קִפֵּחַ שהמחלוקת קפח לו ולסיעתו. (חומת אנך)
וַיִּ קַּח בגימטריא גיהנם (108), וי שלוקח בחלקו של גיהנום. אוֹן פֶּלֶת אותיות נפלאות, שנעשו לו נפלאות שלא נפל בגיהנם, כי אפילו מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם נבלעה עמהם, והוא ניצול. (שפתי כהן) והם ירדו למדור אחרון של גיהנם, כי שבעה מדורין יש לה לגיהנם, [שְׁאוֹל, וַאֲבַדּוֹן, וּבְאֵר שַׁחַת, וּבוֹר שָׁאוֹן, וְטִיט הַיָּוֵן, וְצַלְמָוֶת, וְאֶרֶץ הַתַּחְתִּית] ושאול הוא המדור התחתון. (רבינו בחיי)
מדור אחרון נקרא שְׁאוֹל לשון השאלה, כי כל הנפשות גופם שלהם העיקרים הם בקבר ורק נותנים להם גופים בגיהנם דרך שאלה והשאלה, כדי שיצטערו בגיהנם יותר בעת שנידונים בו כשהם מלובשים תוך גופם ואין להם גופים שלהם אלא דרך השאלה נותנים להם. (בניהו – עירובין יט.)
ממחלוקת קרח יש לקחת מוסר עד היכן גודל העונש של מחלוקת, ראה מה עלתה לקרח עונש הנמרץ, ולא הועיל שלשלת יוחסין שיצאו ממנו (תנחומא קרח ה) וגם הוא עצמו היה שר וגדול בישראל לולי חטא המחלוקת, והיה מנושאי הארון (במדב"ר פי"ח ס"ג). גם דתן ואבירם וטפם כולם נאבדו, ואע"פ שאין בי"ד של מעלה דן עד שיהיה בן עשרים (שבת פט:), כאן נאבדו אף הטף, כך קשה המחלוקת. ומזה ילמד האדם מוסר לאחוז בשלום. וכל בר שכל ילמד, ויהיה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן אוֹהֵב שָׁלוֹם (אבות פ"א), כי הנך רואה שאהרן לא דיבר בזה המחלוקת, אף שקרח רצה לעקור את כבודו, לא דיבר מאומה. וכל מה שאדם יוכל לבקש סיבות לתווך השלום ולכבות אש המחלוקת יעשה. צא ולמד ממשה רבינו ע"ה שהיה גדול הנביאים והיה מלך, והלך בעצמו ובכבודו לדתן ולאבירם, לאחר שמרדו בו כששלח אחריהם ואמרו (טז יד) לֹא נַעֲלֶה, הלך אחריהם עם זקני ישראל, והכל בשביל השלום. (אוצרות השל"ה)
וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. (טז ב)
דרשו חז"ל (סנהדרין קי.) 'קְרִיאֵי מוֹעֵד' – שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבּוֹעַ חֳדָשִׁים.
שאלה – מדוע קרח הוצרך דווקא לאנשים המבינים בחכמת השמים ויודעים לעבר שנים ולקבוע חודשים.
תשובה – יובן ע"פ דרשת חז"ל (שם) מַאי דִּכְתִיב (חבקוק ג יא) שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ? מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לִזְבוּל. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם נֵצֵא, וְאִם לָאו לֹא נֵצֵא. עַד שֶׁזָּרַק בָּהֶם חִצִּים. אָמַר לָהֶן: בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם? וְהָאִידָּנָא לָא נָפְקִי עַד דְּמָחוּ לְהוּ. ויש להבין מה אכפת לשמש ולירח ממחלוקת קרח ועדתו, ומדוע נתעברו על ריב לא להם. אלא שידועים דברי חז"ל (חולין ס:) שכאשר ברא הקב"ה את השמש והירח בראם שווים, אָמְרָה יָרֵחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש"ע, אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד? אָמַר לָהּ: לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ. ולפי זה יש לומר שמשום כך קינאו השמש והירח למשה, שהרי מטרתו של קרח שיהיה עוד מלך על ישראל לבד ממשה, הלא הוא קרח בעצמו, וא"כ נמצא שאפשר שיהיו שְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד, וממילא יש לבטל את ההסכם שנעשה בין השמש והירח – שנתמעטה הלבנה, הואיל וגם היא יכולה להאיר כמו השמש! ולכך נתערבו השמש והירח במחלוקת קרח ועדתו.
וכך היתה טענת עדת קרח: הלא לאחר שהסכימה הלבנה למעט את עצמה אמר לה הקב"ה זִיל לִימְנוֹ בָּךְ יִשְׂרָאֵל יָמִים וְשָׁנִים ובכך תהא חשיבותך. ואמנם עדיין אין זה נחשב שהשמש והירח משתמשים בכתר אחד, משום שהלבנה מושלת בישראל, ואילו החמה מושלת באומות העולם. אלא שישראל משתמשים בחמה בכדי למנות את חשבון התקופות, כלומר לעבר שנים, א"כ נמצא שגם השמש וגם הירח משמשים את ישראל לצורך קביעת הזמנים, ונמצא שהשמש והירח משתמשים בכתר אחד, ומן הדין – טוענים עדת קרח - שגם בארץ יוכלו שני מלכים היינו משה וקרח להשתמש בכתר אחד. לכך הוצרך קרח לאנשים שהם 'קְרִיאֵי מוֹעֵד' שיודעים לעבר שנים על פי השמש ולקבוע חודשים על פי הירח, כדי שיוכיחו שאפשר ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד. (תפארת יהונתן)
מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לִזְבוּל. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם נֵצֵא, וְאִם לָאו לֹא נֵצֵא. (סנהדרין קי.)
שאלה – מה הטעם ששניהם הוצרכו למחות שיעשה דין לקרח ועדתו. ולא סגי באחד מהם.
תשובה – ארז"ל בזהר חדש כי שמש מזל יעקב וירח מזל עשו והקב"ה נתן את של זה בזה ירח ליעקב בעה"ז ושמש לעשו בעה"ז. ואמרו (חגיגה יב:) זְבוּל שֶׁבּוֹ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן. לפי זה יובן כי אם בא שמש לבדו ישיב לו מאי דעתך דאחרי שפסקתי גדולה לאהרן אין להורידו אין זה כי אם רצונך שינצח אהרן לכבודך שגם לך פסקתי לך גדולה שיהא יעקב בחלקך ואח"כ ניטל ממך ואתה רוצה ג"כ לזכות בחלקך, וכן אם תבא הירח יאמר לה לכבוד עצמך את דורשת שפסקתי לך גדולה והיית מאירה כשמש ותקטן זאת והמכוון לזכות בדינך.
לכן באו שניהם לומר אין כוונתנו אלא לכבודך ולא לכבודנו, שהרי אם תגדל הירח תפסיד השמש, ואם יותן עשו לירח תפסיד הירח כבוד שיעקב הוא מנת חלקה ולא יהיה אהרן כהן גם מיכאל יהיה מנוצח. דמיכאל הוא כהן גדול למעלה, כשם שאהרן היה כהאי גוונא למטה. דכתיב (ויקרא ט ד): כִּי הַיּוֹם
יְ-הֹוָה נִרְאָה אֲלֵיכֶם ו'נראה' הם אותיות 'אהרן', ו'אליכם' הם אותיות 'מיכאל'. (פתח עינים בשם רבי מאיר הכהן פאפיראש כ"ץ זלה"ה - סנהדרין קי.)
וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כׇּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְ-הֹוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו. הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו. (טז ה-ט)
שאלה – מה הטעם דאמר ג' פעמים אֵלָיו.
תשובה – לפי שקרח נתרעם על ג' דברים: שהבדיל את הלויים מישראל, שהבדיל את אהרן מתוך הלויים, ועל שנבחר משה לנביא ומלך ואמר כי כל אלו הדברים עשה שלא מפי הגבורה. לכך אמר בֹּקֶר וְיֹדַע יְ-הֹוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ היינו הלויים דכתיב (במדבר ג מה) וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו היינו אהרן דכתיב (תהלים קו) לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְ-הֹוָה, וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב זה משה דכתיב (שם) לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ. (מושב זקנים)
הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע. (טז כא)
שאלה – מה הטעם שהעם לא הוזהר, הלוא אין עונשים אלא אם כן מזהירים וכיצד רצה הקב"ה להענישם כרגע ומיד.
תשובה – לפי שמשה רבינו אמר לקרח בשם הקב"ה (טז טז) הֱיוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר, וקרח לא עשה כן אלא (טז יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כׇּל הָעֵדָה לפיכך כעס עליהם הקב"ה מיד. (החזקוני)
שאלה – וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע. למה נקט כְּרָגַע. והיא לכאורה מיותרת ומה בא להשמיענו בזה. וכי יפלא מה' לכלות את עדת קרח בעוד משה ואהרן בתוכם.
תשובה – פירוש כהרף עין (רס"ג). שיש שעה שבה הקב"ה כביכול כועס, וְכַמָּה זַעְמוֹ — רֶגַע (ברכות ז.), לכך נאמר כְּרָגַע כלומר בתוך כדי דיבור רֶגַע. (רבינו אפרים) א"נ לפי שלאחר חטא המרגלים נגזר על העם שיכלו במדבר (יד כט) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכׇל פְּקֻדֵיכֶם לְכׇל מִסְפַּרְכֶם, אך ה' האריך להם ארבעים שנה שלא ימותו פתאום, אולם עתה שחטאו, אמר שיכלה אותם כְּרָגַע, מיד, ולא יאריך להם אף. (בכור שור, אברבנאל) א"נ מֵּאַחַר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע (ב"ק ס.) אולם באם הצדיק הוא שלם בצדקתו לא יאונה אליו כל רע. מצינו שהצדיק מגן על הרשעים הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע. וְנָשָׂאתִי לְכׇל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם (בראשית יח כג-כו). לכן אמר להם הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת שלא תגנו עליהם וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע ולא יאונה לכם כל רע. (אדרת אליהו)
הִבָּדְלוּ הֵעָלוּ הֵרֹמּוּ אותיות שניות בַּעַר, זהו שאמר הכתוב (תהלים צב ז) אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע. קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם ס"ת חִנָּם, לא נענשו אלא בשביל שנאת חנם שהיתה ביניהם. (רבינו אפרים)
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. (טז יב) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה. (טז יד)
שאלה – מה הטעם שאמרו ב' פעמים לֹא נַעֲלֶה, והיא כפילות בדבריהם.
תשובה – לפי שהוא על דרך כלל ופרט וכלל, בתחילה אמרו לֹא נַעֲלֶה, ואח"כ פרשו את טעמם, שמשה לא השלים להביאם אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וחזרו וכללו שלפיכך לֹא נַעֲלֶה. (הרשב"ם). א"נ לעיל אמרו לֹא נַעֲלֶה לפניך למשפט, וכאן כוונתם שלֹא נַעֲלֶה לארץ ישראל. (ר"ח פלטיאל). א"נ לפי שדתן ואבירם היו מחוייבים להישמע לקריאתו של משה מחמת שני טעמים, שהיה מלך וגם ראש הסנהדרין. וזהו שאמרו לֹא נַעֲלֶה אף שאתה ראש בית דין, לֹא נַעֲלֶה אף שאתה מלך. (חידושי הגרי"ז) אחת שאין אנו צריכים הכהונה היינו שאין צריכים הבחינה, כי אנו יודעים שהדין עמנו. ועוד שאין מחזיקים אותך לגדול שנלך אליך, כי מאיזה טעם תהיה שר עלינו, בשביל שהרעתה לנו תהיה לראש? הַמְעַט הרעה שעשית לנו שהֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ היינו ממצרים לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר שנגזר עלינו שנמות במדבר. (בכור שור)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְ-הֹוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי. (טז כח)
שאלה – משמע שהיו חושדין אותו שהוא מלבו, וקשה דהא כתיב (שמות יט ט) וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. ועוד הרי ראו האש שירד מן השמים כשאהרן הקריב ואיך יכלו להכחיש זה וגם כל הניסים ועוד אם לא האמינו למה שמעו לו להביא קטרת.
תשובה – קרח חשדו שהוא בקש עבור אהרן הכהונה ועבור בניו סגני כהונה ועל ידי תפילתו הסכים הקב"ה לדבריו ולכן התרעם שרצה שיבקש גם עבורו וכן המאתים וחמישים איש (טז ג) כִּי כׇל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים לכן אמר מרע"ה בְּזֹאת תֵּדְעוּן וגו' כִּי לֹא מִלִּבִּי שאני לא השתדלתי כלל על זה אלא הקב"ה ציווני מעצמו. (אוה"ח, טעמא דקרא) דלא מבעיא דלא עשה מדעתו אלא אפילו לא חשב והתאוה למלכות או לכהונת אהרן או לשלוח מרגלים וכיוצא וה' מילא משאלות לבו אין זה כִּי לֹא מִלִּבִּי לא הרהרתי בלבי על זה. אלא הוא יתברך שלחני מרצונו דוקא. (פני דוד)
וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כׇּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כׇּל הָרְכוּשׁ. (טז לב) וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ. (כו יד)
שאלה – מה הטעם שלא נאמר וְאֵת כׇּל 'רכושם'. האם הרכוש של בני קרח שעשו תשובה ולא מתו ניצל?
תשובה – משום דהיה בהם דין עיר הנדחת, לכן גם טף ונשים שלהם כמו של העובדים דנהרגין. וכן בני קרח שלא מתו מפני שעשו תשובה גם רכושם נאבד, כמו שנאבד רכוש כל הצדיקים שבתוך עיר הנדחת, לכן כתיב וְאֵת כׇּל הָרְכוּשׁ. (משך חכמה)
במסכת אבות שנינו (פ"ה ו) עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת ואחד מהם הוא פִּי הָאָרֶץ. ניתן כח בארץ באותו מקום לפער פיה לבלוע עדת קרח, ולסתמו אח"כ, כחיה הפותחת פיה, וחוטפת וטורפת בכעס ובולעת שללה וחוזרת וסוגרת פיה. (תפארת ישראל)
שאלה – מה מיוחד בדבר זה שהיה צריך להיברא כבר בתחילת בריאת העולם. ומדוע נבראה דווקא בערב שבת בין השמשות ולא בשאר ימי בראשית.
תשובה – הדבר נועד לעורר אותנו להבין כמה חמורה היא העבירה של שנאת חנם ומחלוקת, עד שהכין הקב"ה את העונש הקשה הזה מתחילת הבריאה ולא המתין עד שיגיע המעשה בפועל. הטעם שנבראה דווקא בערב שבת בין השמשות – לפי שימי הבריאה מרמזים על כל השנים שהעולם יתקיים: היום הראשון כנגד האלף הראשון וכו' עד היום השביעי שבו שבת הבורא, והוא כנגד האלף השביעי שבו תגיע הגאולה השלימה והעולם יבוא לידי תיקונו. ואמרו רז"ל (יומא ט:) מִקְדָּשׁ שֵׁנִי שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּגְמִילוּת חֲסָדִים, מִפְּנֵי מָה חָרַב? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה בּוֹ שִׂנְאַת חִנָּם. ואם בית שכבר עמד על תילו חרב בעוון זה, כל שכן שלא יבנה מחדש כל זמן ששרויים אנו במחלוקת. ולכן לעת הגאולה שתהיה בעז"ה בקרוב רמז לנו הבורא להיזהר מן המחלוקת, ולכך ברא ה' את פי הארץ דווקא בע"ש בין השמשות לומר לנו שבזמן הזה של ערב הגאולה עלינו להיזהר ביותר להתרחק משנאת חנם. (ברכת אבות) תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה הָוֵי עָלְמָא, שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹהוּ, שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹרָה, שְׁנֵי אֲלָפִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. (סנהדרין צז.)
אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְ-הֹוָה וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (יז ד)
פרש"י – שֶׁנַּעֲשׂוּ פּוֹשְׁעִים בְּנַפְשׁוֹתָם, שֶׁנֶּחְלְקוּ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ – לְמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת. וְיִהְיוּ לְאוֹת – לְזִכָּרוֹן, שֶׁיֹּאמְרוּ: אֵלּוּ הָיוּ מֵאוֹתָן שֶׁנֶּחְלְקוּ עַל הַכְּהֻנָּה וְנִשְׂרְפוּ. תרגום יונתן - דְאִתְחַיְיבוּ קְטוֹל בְּנַפְשַׁתְהוֹן.
שאלה – האם יש למאתים חמישים איש אלו חלק לעולם הבא. מה הטעם שעשו אותם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ, ולא גנזום או שרפום.
תשובה – הטעם שעשו אותם ציפוי למזבח כדי לזכותם לעולם הבא לפי שהמזבח מכפר. רמז לדבר זִכָּרוֹן אותיות 'ר"ן זכו', כלומר ר"ן איש זכו להיכנס במחיצת הצדיקים וכי מיתתן היתה כפרתם. (רבינו אפרים) וכתב השל"ה – רק מחתות מאתים וחמישים השרופים נתקדשו, כי כוונתם היתה לשם שמים וחפצו בדבקות עליון, אך קרח שנתכוון לכבודו לא קדשה מחתתו. ומה שקורא להם חַטָּאִים, כי חטאו בזה שהתחברו למחלוקת קרח והשתתפו עמו.
הטעם ששורפים דבר שנכשל אדם בו, משום תקלה ומשום קלון, וכאן אמר כי קלון ליכא, כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְ-הֹוָה, שלא הקריבו בזה לְאַחֵר רק להשי"ת, ותקלה ליכא, כי אדרבא וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, והמה היו האות המורה אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר. (משך חכמה)
כֹּל הַקָּרֵב ׀ הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן יְ-הוָה יָמוּת הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֺעַ. (יז כח)
שאלה – מה הטעם שיש פָּסֵק בין שתי המילים הַקָּרֵב ׀ הַקָּרֵב, ומה טעם כפל הלשון.
תשובה – להורות כי מעתה יפסיק ערעור הלויים על הכהונה מזכרון המטות. (הרוקח) א"נ הזכיר קריבה אחר קריבה לומר כל מי שיקרב אל האהל יותר מחברו ימות כמות השרופים, ומי יתן ותמנו לגוע. אז אמר הש"י לאהרן שמנהו נשיא על שבט לוי להזהיר שלא יכשילו הלויים את ישראל. (רבינו בחיי) א"נ הכתוב מלמד שכל אדם ראוי לו שיהיה 'קרב' אל המקדש, אלא שאסור לו להיות 'קרב' יותר מדאי. (רש"ר הירש) הטעם שיש פָּסֵק ללמדנו שאין שתי התיבות הללו במשמעות אחת, כי הַקָּרֵב הראשון כמשמעו שהוא רוצה את קרבת אלוקים בדבקות ואהבה, ו'הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן יְ-הוָה' משמעו שמתקרב אל היכל ה' כדי להשיג קרבת אלוקים. (העמק דבר). הזכיר הכתוב שתי קריבות, הראשון מתייחס לבני לוי והשני לשאר השבטים, שנלמד את דין שאר השבטים ממה שאירע לבני לוי. ומה לויים לקו על קריבתם אל משכן ה' בעדת קרח, כל שכן שאר השבטים. (לקח טוב) אחד לכהונה ואחד ללוייה לפי שהַקָּרֵב לכהונה או הַקָּרֵב ללוייה יומת. (שפתי כהן)
זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.. וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכׇל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (יח ט-יא)
בשלושה פסוקים אלה נזכרים כל עשרים וארבע מתנות הכהונה. מחציתן נתנו לכהנים במקדש, ומחציתן בארץ ישראל. לכך פתח הפסוק במלה זֶה יִהְיֶה לְךָ, זֶה בגימטריא י"ב. שכל י"ב מתנות הכהונה שבמקדש מרומזים כאן. ואחר נאמר וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם – עוד פעם זֶה, כנגד י"ב מתנות כהונה הניתנות לכהן בארץ ישראל. (פניני הגר"א)
חידה בפרשה – מצוה שאינו חייב הוא עצמו בזה רק משיגיע לי"ג שנה ואינו דומה לשאר מצות דמחויב להתחנך בהם משהגיע לגיל חינוך, והטעם בזה.
תשובה – תניא, האב חייב בבנו לפדותו, והיכי דלא פדאו אביו חייב לפדות את עצמו, דכתיב (יח טו) פָּדֹה תִפְדֶּה. (קידושין כט.) כתב בספר 'זכרון יוסף' דאינו חייב הוא עצמו בזה רק משיגיע לי"ג שנה, ואינו דומה לשאר מצות דמחויב להתחנך בהם משהגיע לשנות חינוך, יען כי כל המצות אע"פ שנתחנך אתם בקטנותו בכ"ז עוד יקיימם בגדלותו, משא"כ מצוה זו שהיא רק פעם אחת בחיים ואם יעשנה בקטנותו לא יכול לקיימה בגדלותו לכן יותר טוב להמתין עד שיגדיל. (תורה תמימה)
שבעים פנים לתורה, לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לע"נ הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
אנחנו קודש למענך
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
חכמת התורה ומדעים
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
שתי דקות על בדיקת חמץ
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
