ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- צבא
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- צניעות
ציוויים רבים נאמרו עם היציאה לקרב (דברים כג): "כי תצא מחנה על אויביך"; מצוות התורה היא "ונשמרת מכל דבר רע", שהוא דיבור רע וניבול הפה; יציאת בעלי קרי מהמחנה עד שייטהרו וכיסוי ההפרשות כשאדם מתפנה, וכל זה "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך". ומכאן נובעת המסקנה: "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך". אנו למדים שנורמות הצניעות הנדרשות במרחב המקודש של המחנה הצבאי גבוהות בהרבה מאלו שבחיי החול האזרחיים. יתרה מכך, השראת השכינה במחנה והסיוע האלוקי לניצחון במלחמה תלויים בזה.
על כך מוסיף הרמב"ן (פס' י) שני נימוקים. בראשון הוא מסביר ששהייה במחנה צבאי או במלחמה מזמנת אווירה מחוספסת שמזמינה פריצה של גבולות: "הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי... לא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה... ועל כן הזהיר בו הכתוב...". ומסיק: "יוסיף לאו במחנה, שנישמר בו מכל אלו העבירות, שלא תסתלק השכינה מישראל...". ההחמרה של הגבולות מאזנת את הנטייה הזאת ומסייעת לשמור על קדושת המחנה. וייתכן שזהו גם הסוד לתופעה שעמדו עליה במחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל והתקשו להסביר אותה, כיצד דווקא בני הישיבות נכשלים הרבה פחות בהתנהגות פסולה כלפי אוכלוסייה אזרחית עוינת בזמן פעילות מבצעית ביהודה ובשומרון, וזאת למרות עמדותיהם הימניות המוצקות. השמירה היתרה על קדושת המחנה שומרת על עדינות הנפש ומטפחת את האישיות המיוחדת של הלוחם בן התורה, "עדינו העצני" (עי' מועד קטן טז, ב).
הנימוק השני של הרמב"ן נוגע בזכות הקיום שלנו בארץ: "שלא יגברו עלינו האויבים אם נעשה כמעשים הגורמים להם שיגלו מפנינו...". הקב"ה הוציא את עמי כנען מהארץ בגלל ההתנהגות המופקרת שלהם בענייני עריות. לעם ישראל ישנה זכות להתקיים בארץ רק אם הוא שומר על נורמות מוסריות גבוהות בתחום זה. ואם לא, נשמט השטיח מתחת לרגלינו (ויקרא כ, כא-כד). ייתכן שזהו המקור למתאם הגבוה שבין התמיכה בשירות מעורב לבין העמדה המערערת על זכותנו לריבונות בארץ מכוח התנ"ך.
לשמור על גבולות מוצקים בסביבה מאתגרת
בדברי חז"ל, בשולחן ערוך ובנושאי כליו לא נכתב שכל מפגש בין גברים לנשים אסור כשלעצמו. השולחן ערוך (אבן העזר כא, א) רק מציב הנחיה כללית, שאינה מנוסחת בלשון מחייבת ש"צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד", וייתכן שאין הכוונה למידת המרחק אלא לעוצמת הצורך להתרחק. במובן זה אין הבדל מהותי בין מציאות החיים בצבא לבין האזרחות. ההלכה מציבה גבולות. מותר להיות בכל מקום שבו הגבולות יכולים להישמר ונשמרים, ואסור להיות בכל מקום שבו הם נפרצים. הגבולות שההלכה דורשת מוגדרים היטב בכל הנוגע לאיסור 'ייחוד' (שם סי' כב). בדברים האחרים ההנחיות הן כלליות יותר (שם, סי' כא): איסור על קרבה חברתית יתרה ועל התנהגות שיש בה 'חיזור', 'קלות ראש'; איסור לראות איברים מסוימים כשהם חשופים או מובלטים בתנועות הגוף (שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשע); איסור על מגע גופני. לגבולות אלה אין הגדרות הלכתיות חד־משמעיות, והיישום שלהם מושפע מאוד מן ההקשר (פתחי תשובה ס"ק ג על פי הריטב"א). הדבר מקשה מאוד על כל מי שמבקש לשמור על גבולות מוצקים בסביבה מאתגרת במיוחד.
דוגמה לכך נמצאת בשו"ת משפטי עוזיאל (ח"ד, חושן משפט סי' ו). הוא מתיר שם התכנסות של גברים ונשים לעיסוק בנושאים ציבוריים באווירה רצינית. אבל אז הוא מסייג את דבריו כשהוא מביא את דברי הגמרא (סוכה נא, ב) שאוסרת את העירוב בין המינים, ומוסיף: "לא נאמר זה אלא בכנסייה המונית גדולה של כשרים ופרוצים יחד, ובכגון זה חוששים למיעוטא דפרוצים, וביותר בהיותם עסוקים בשמחה ויצר הרע שולט בהם; אבל בכנסייה של נבחרים לא נאמר דבר כזה...". עירוב בין המינים כאשר יש ביניהם מי שאינם שומרים על הגבולות הראויים או כאשר האווירה היא קלילה - אסור.
דוגמה נוספת להבחנה בין הקשרים שונים נמצאת בפסיקתו של בעל 'אגרות משה' (אבן העזר ח"ב סי' יד), בדיון על נסיעה בתחבורה ציבורית צפופה שבה לא ניתן להימנע מנגיעה ודחיפה. הוא מכריע כי אין איסור בנגיעה בלתי מכוונת, שאינה "דרך תאווה וחיבה", אם האדם יכול להסיח את דעתו ממנה. עם זאת הוא מסייג שאם הדבר מוביל לתוצאות בעייתיות יותר, הנסיעה אסורה אפילו לצורך הגעה לעבודה. באופן דומה, ההלכה מתירה לרופא לבצע את מלאכתו הרפואית משום שהוא "טרוד בעבודתו" (ש"ך יורה דעה קצה, כ). מכאן אנו רואים שפעולה מסוימת עשויה להיות מותרת בהקשר מסוים, לפחות בתנאים של צורך ונחיצות, אך אסורה לחלוטין כאשר ההקשר משתנה.
כל מי שמכיר את מציאות החיים הצבאית מבין שבהקשר זה נדרשים גבולות מחמירים בהרבה מאשר במציאות החיים האזרחית, וזאת מעיקר הדין ולא כהידור במצוות. השירות המשותף מפגיש חיילים הנוהגים לפי נורמות שונות של צניעות. בתנאי צפיפות נפגעת הפרטיות ונוצר מגע גופני. תנאי הלחץ של האימונים או הפעילות המבצעית מבקשים להם פורקן. זמני השיעמום והבטלה יוצרים שיחות אינטימיות ומעודדים קלות ראש המלווה בניבולי פה. משך השירות והחוויות המשותפות יוצרים קרבה נפשית גדולה. הזמן הארוך, כשהוא מלווה בלחץ חברתי, שוחק את כוח העמידה של החייל. מציאות זו, לצד הגיל הצעיר והריחוק הממושך מהבית, מייצרים את ההקשר המורכב ביותר למפגש בין המינים. במצב כזה הסיכון לנפילה, החל מהרהורים אסורים ועד לעבירות חמורות ביותר, הופך לכמעט ודאי.
דילמות של פיקוח נפש
דיון זה משקף את המצב הנדרש לכתחילה, אילו היכולת לעצב את המציאות בצבא הייתה בידינו. אולם כאן עולה הטענה שכל זמן שאין בידינו לשנות את המצב, אסור לפגוע בצה"ל, ואנו חייבים לשרת גם תוך כדי עירוב המינים, מפני שבהימנעות מכך יש משום "פיקוח נפש". יש מי שירצה להיתמך בדברי מרן הרב קוק (משפט כהן סי' קמג), שלשם הצלת כלל ישראל מותרים אפילו איסורי עריות חמורים ביותר, והמקור לכך הוא אסתר שהלכה לאחשוורוש, למרות שלפי מסורת חז"ל הייתה אשת איש, ויעל שפיתתה את סיסרא. אולם אין דברים אלה אמורים אלא במקרה מיוחד במינו, שבו קיומו של עם ישראל עומד על כפות המאזניים. כל מצב אחר של פיקוח נפש, ואפילו של רבים, אינו מתיר לחצות קווים אדומים אלו.
כידוע, איסורי עריות גמורים הם ב"ייהרג ואל יעבור" (שולחן ערוך יורה דעה קנז, א). לדעת הרמ"א, בכלל זה גם איסורי תורה אחרים הכרוכים בעריות, אם כי יש החולקים עליו (שו"ת רדב"ז ח"ד סי' ב, ועוד).
ולאור זה עלינו לשאול: מה צריך לעשות חייל בעת לחימה, אם הציבו חיילת בנמ"ר או במבנה שבהם הוא שוהה? האם עליו לנטוש את העמדה, גם במחיר של סכנת חיים? שאלה דומה נדונה בשו"ת אגרות משה (אבן העזר ח"א סי' נו). תשובתו היא שמה שנאסר מפני שהוא גורם להרהורים אסורים אינו בכלל "ייהרג ואל יעבור". רוב דיני ההרחקה האחרים לא נאסרו מן התורה, ולכן מי שסומך על עצמו שלא ייכשל באיסורי תורה גמורים כתוצאה מן הסיטואציה הזאת, אינו רשאי לסכן חיים כדי לשמור על עצמו. גם כאשר מדובר באיסור 'ייחוד', שבהבנה הפשוטה ישנם תנאים שבהם הוא מן התורה, ניתן להסתמך על מה שכתבו פוסקים בדורנו להיתר (עי' שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פרק א). עם זאת, לא כל השתתפות בשמירה או בפעילות מבצעית היא פיקוח נפש ממשי, ולזה אין היתר.
יתרה מכך, במקרים רבים מצבים אסורים מעין אלה בפעילות מבצעית לא נובעים מן התנאים האובייקטיביים אלא משום שהמערכת הצבאית לא מביאה בחשבון את ההלכה. שמעתי מגורם בכיר בבית המדרש של הרבנות הצבאית שמסיבה זו אין מקום להקל באופן גורף במקרים מעין אלו. ולא זו בלבד שלא מושקע מאמץ למנוע מצבים אסורים, אלא לפעמים צירוף של חיילת לכוח הלוחם נעשה מתוך אג'נדה של קידום השוויון. יש שיראו בכך "העברה על דת", שיש למסור עליה את הנפש גם כאשר הכופה הוא יהודי (אגרות ראי"ה ח"א סי' רלז), אף שניתן להבחין בין המקרים.
על כן יש לשקול בזהירות ובאחריות מתי נכון "לעמוד על הרגליים האחוריות" גם בניגוד למשמעת המבצעית, מתוך הבנה שבלי זה המערכת לא "תתיישר", ומתי נכון להימנע מסיכון החיים.
נתפלל ונקווה שמפקדי הצבא יתעשתו בהקדם ולא יעמידו את חיילינו בפני דילמות בלתי אפשריות כאלה.
הכותב הוא רב היישוב עטרת ועומד בראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
תהיו חמים!
למה ללמוד גמרא?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מתי נכון לומר סליחות ?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
אי אפשר לבד!
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הקשר אל ה' – תפילה
האם מותר לפנות למקובלים?
איך מותר להכין קפה בשבת?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
