בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • כי תצא
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה
בס"ד הרב נתנאל יוסיפון נס רפואי! הגוסס שב לחיים! מספרים שבזמן מלחמת יום כיפור, יצא 'הרבי המרקד', הנגן והזמר ר' שלמה קרליבך במסע מקיף בבתי הרפואה בישראל, במגמה לבקר את פצועי המלחמה. הוא נכנס בהנחיית הצוות המקומי לכל חדר, ודיבר באריכות עם כל פצוע או גוסס. באחד הביקורים, הוא שם לב, שהצוות מדלג בכוונה על אחד החדרים. הוא נעמד במקום ושאל מדוע דילגו על חדר זה. "שכח ממנו", הפטירו העובדים בזלזול, "הוא אבוד. הוא בתרדמת, רגעיו ספורים!" "איך אפשר לדלג על חייל?" התעקש ר' שלמה, וביקש לראותו. הצוות הכניס אותו בהיסוס לחדר, ושם שכב חייל שנשרף בתוך הטנק שלו, כולו מצולק ומעוות. ר' שלמה נגע בידו, והחל לדבר אליו ברכות. לתדהמת אנשי הצוות החלו לפתע דמעות זולגות על לחייו של הפצוע, בשני פלגים זעירים. לראשונה הבינו שאדם זה איבד את כושר הדיבור שלו, אך למרות זאת הוא חי לחלוטין, ואבחונו כגוסס היה טעות. לאחר הביקור והתגובה המדהימה של החייל, החלו הרופאים לטפל בו במרץ וביעילות, וחודשים לאחר מכן הוא נרפא והשתקם. (הרבי מקרן הרחוב עמ' 75-76). סיפור זה, המלמד כל אחד מאיתנו לגלות רגישות ולשים לב גם לכל האנשים ה'אבודים', אלו שכולם התייאשו מהם או אלו ה'שקופים' הנשכחים לעיתים מלב אדם. ובאופן מפתיע, מדברי חז"ל אנו יכולים ללמוד שלהחיות את נפשו של אדם 'אבוד' זה ממש ענף של מצווה גמורה מהתורה. בפרשתנו הצטווינו על מצוות 'השבת אבידה', כדברי הרמב"ם בספר המצוות (עשה רד) "שציוונו להשיב האבידה לבעליה, והוא אומרו בפרשת כי תצא – השב תשיבם לאחיך". בפשט הפסוקים, המצווה היא להשיב ליהודי אחר את ממונו שאבד לו, שהרי התורה מדברת על השבת השור והשה הנדחים או על השמלה האבודה. אך באה הגמרא (סנהדרין עג) ומחדשת שיש מצווה להשיב לאדם גם את גופו: "מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו?... תלמוד לומר: והשבותו לו"! כלומר מחדשת הגמרא, שאם מצווים אנו להשיב לאדם את ממונו האבוד, קל וחומר שעלינו לסייע לו ולהשיב לו את הדבר החשוב לו ביותר, את גופו, וכפי שאמר הפסוק "והשבותו לו", תשיב לאדם את עצמו. ואפשר להמשיך את כיוון המחשבה הזה, שהדברים אמורים לא רק כשגופו של האדם בסכנת אבדון, אלא גם כשנפשו אבודה, והוא מרגיש 'אבוד ונטוש'. בכוחינו, באותם הרגעים, במילה טובה ובעידוד להשיב לו את נפשו ותחושתו הטובה. ובימי חודש אלול, חודש התשובה, אפשר גם להוסיף שבשעה שאנו מחזקים יהודי אחר מבחינה רוחנית, ומסייעים לו בתהליך תשובתו לאבינו שבשמיים, הרי אנו משיבים לו את היכולת לגלות את נשמתו האלוקית הזכה והנקייה, ומשיבים לו בכך את מהותו ועצמיותו. ויהי רצון שתתקיים בנו במהרה בשורת הגאולה וההשבה, "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"!
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il