ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

זכור את אשר עשה לך עמלק ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים כי תצא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול תשס"ו

זכור את אשר עשה לך עמלק

מתוך "קול צופייך" - גיליון 370



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה

כתב הרמב"ם: מצות עשה לאבד את זכר עמלק, ומצות עשה לזכור את אשר עשה לך עמלק. "לא תשכח" - זהו לאו שאסור לשכוח איבתו ושנאתו (פ"ה מהל' מלכים ה"ה).

ואומר הרמב"ן, עמלק הוא מקל מרדות לעם ישראל. כתוב (שמות י"ז ח) "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם", ודרשו חז"ל: שרפו ידיהם מן התורה. וכן רמז שהיו מפורדים, ולכן אחר כך במעמד מתן נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" - כאיש אחד בלב אחד.

המן בא וקטרג על ישראל ואמר (אסתר ג, ח) "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", ולפיכך יוכל לשלוט עליהם. ועל כן תיקנה אסתר שישלחו משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, להרבות אהבה ואחווה שלום ורעות בין איש לרעהו.

עמלק - כהשתקפות של ראי
חכם מנשה שלו ע"ה היה אומר משם בעל הבא"ח זיע"א, משל לאדם כפרי שהתארח אצל אחותו בעיר הגדולה. והוא לא ידע על ההמצאה הנקראת 'ראי'. והנה כשהוא נכנס לחדר, דלת הארון היתה פתוחה ומהמראה השתקפה דמות של אדם. כעס האיכר על שנמצא אדם אחר בחדרו, והנה גם הדמות שעמדה לפניו כעסה. הרים האיכר כסא כדי לזרוק על אותו אדם, והנה גם אותו אדם הרים כסא ורצה לזורקו עליו. יצא האיכר מן החדר בזעם ואמר לאחותו כי ישנו אדם זר בחדר. אחותו שהבינה עם מי יש לה עסק, אמרה לו שיאמר שלום לאותו אדם הנמצא בחדר ולא יגרום למריבה בניהם, וכן היה. והנמשל, עמלק - הוא השתקפות מעשיו של האדם, וככל שהאדם ישפר את מעשיו, עמלק יסתלק ממנו.

עורמתו של עמלק נגד עם ישראל
כתוב (במדבר כ"א):
"וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה".

ומבאר רש"י, וז"ל:
"יושב הנגב - זה עמלק, שנאמר (במדבר יג, כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר 'אם נתון תתן את העם הזה בידי'".

עמלק יודע היטב שתפילת עם ישראל מתקבלת, ופחד מתפילה זו. בא וראה את גודל עורמתו של עמלק שלא בוחל בשום אמצעי בכדי להכחיד את שונאיהם של ישראל, אע"פ שהוא יודע שתפילת עם ישראל מקובלת בשמים.

אשר קרך בדרך

כתוב בפרשה (דברים כה, יז - יח):
"זכור את אשר עשה לך עמלך בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" וכו'.

אומרים חז"ל:
"אשר קרך" - לשון קור וחום צננך והפשירך מרתיחתך שהיו כל האומות יראים להלחם בכם כמו שכתוב "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת", ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה אף על פי שנכוה הקרה אותה בפני אחרים (עיין רש"י שם).

ואומר האלשיך הקדוש: לכל אומה שנלחמת בחברתה יש מטרה גשמית ככיבוש קרקע וכדו', אבל עמלק בא להלחם בישראל ללא שום מטרה גשמית או כלכלית שהרי לעם ישראל לא היו קרקעות כי הם היו במדבר, וכל מטרתו היתה השחתת רוחניותם של עם ישראל, ולקרר את האדם בעשיית המצוות, שיעשה את המצווה אבל בלי חשק והתלהבות.

ויזנב בך כל הנחשלים אחריך
כשעם ישראל היו במדבר, הם היו מוקפים בענני כבוד. ולאחר מיתת אהרן נסתלקו העננים, ואז בא עמלק, כי כשהיו העננים מקיפים את עם ישראל הוא לא ראה אותם.

אותו דבר היה עם בלעם - בלעם רואה שעם ישראל מכוסים בעננים, והוא אומר לבלק, הקב"ה (ח"ו) פוחד ממני ועל כן הוא כיסה את ישראל כדי שאני לא אראה אותם ואשים עליהם עין הרע. אך הקב"ה גילה את העננים, ואז נעשה בלעם שתום העין.

הענן היה מגלה את צדקותו של כל אדם. אם למשל אדם היה אוכל בלי ברכה, הענן היה עולה מעליו וכדו'.

וכתוב "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" - עמלק לקח את כל מי שפלט הענן. אך אמר לו הקב"ה: רשעי ישראל יותר טובים מהצדיקים של עמלק.

מעין זה, מסופר על רב אחד שהלך ביום ראש השנה לעשות תשליך, והתלמידים שלו התחילו לאסוף דבר מה מהרצפה ולשים בכיסיהם. אמר להם הרב: מה אתם עושים? אמרו לו התלמידים: מה שהרב משליך בשבילינו זה מצוות גדולות.

ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד
כתוב (במדבר כד, כ) "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד". אומרים המפרשים, עמלק בא ושאל מי המנהיגים של עם ישראל. אמרו לו: משה רבנו ואביו עמרם, וסבו קהת, ואבי סבו לוי. אמר עמלק: "ראשית גוים עמלק", שהרי ראשי תיבות של שמי הם: ע 'מרם, מ 'שה, ל 'וי, ק 'הת, ואני יכול להלחם בהם. אבל אמרו לו "ואחריתו עדי אובד" - בסופי התיבות של ראשי האומה עמר' ם , לו' י , קה' ת , מש' ה , מוזכר סופו של עמלק - דהיינו, מיתה.

קריאת "זכור" השבת למי שלא יצא יד"ח
בשבת שלפני פורים קוראים פרשת "זכור", והחיוב לקוראה הוא מדאורייתא (שו"ע תרפה, ז). פרשת "זכור" נמצאת במפטיר של פרשת השבוע.

ומי שלא שמע פרשת "זכור" לפני פורים כגון שהיה במילואים או שהיה חולה או שלא ידע את ההלכה שחייב לכוון במצוה של מחיית עמלק וכדו', אנו מייעצים שבשבת זו השליח ציבור יאמר לפני קריאת המפטיר שהוא מתכוון להוציא יד"ח 'זכור' את מי שלא שמע לפני פורים, וגם השומע יתכוון לצאת יד"ח (ועיין מנחת חינוך מצוה תרג, תרד, תרה). ומי שרוצה להכות ברגלו וכדו' בעת שמיעת שמו של עמלק, יעשה זאת בעת קריאת המשלים, ולא בקריאת המפטיר, כדי שהמכוונים לצאת ידי חובה ישמעו את הקריאה במלואה ללא הפרעות.

שניים מקרא ואחד תרגום
המשלים פרשיותיו - מאריכין לו ימיו ושנותיו
הגמרא בברכות אומרת (ח' ע"א וע"ב):
"אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון (שאין בהם תרגום), שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו".

ירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י
בשו"ע (או"ח סי' רפ"ה סעי' ב'):
"אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".

ומה טוב אם יעשה לעצמו סדר בלימודו, ובכל שנה ילמד מפרש אחר על התורה. שנה אחת ילמד את רש"י, שנה שניה אבן עזרא, שנה שלאחריה ספורנו, ואח"כ אור החיים הקדוש וכן הלאה, עד שיקנה לו בקיאות בכל מפרשי התורה.

זמן קריאת שמו"ת
מצוה מן המובחר לקרא שניים מקרא ואחד תרגום ביום שישי בבוקר מיד אחרי התפילה. ואם אינו יכול ישתדל לסיים הקריאה במשך יום שישי. ואם אינו יכול לסיימה ביום שישי יקראנה ביום שבת לפני האוכל בבוקר או במשך היום, ולכל המאוחר עד יום רביעי בשבוע. ואם שבוע אחד לא אמר שמו"ת, ירשום זאת כדי שיזכור להשלימה, ויכול להשלים זאת עד ערב הושענא רבה (ועיין לכה"ח שם ס"ק ג').

סיום
כתוב (שמות יז) "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל". ואמרו חז"ל במסכת ר"ה (דף כ"ט ע"ב):
"וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים".

הכלל הוא, לבטוח בקב"ה. ועל כן אנו אומרים לכל אומות העולם שאיננו חוששים מכל התכסיסים שלהם, כי מבטחנו ועזרנו בקב"ה, וכדברי הנביא נחמיה (ח, י) "כי חדות ה' היא מעוזכם". ואנו אומרים: רבש"ע, אין לנו מלך גואל ומושיע אלא אתה. ואנו רוצים לראות את בית המקדש על מכונו מעשי ידיו של הקב"ה, ואנו רוצים את המשיח שיגאל אותנו, אתה מלכנו אתה מושיענו אתה תושיענו, וישראל נושע בה' תשועת עולמים. ויהי רצון שיהא בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il