בית המדרש
  • משפחה חברה ומדינה
  • מבט על התקופה
  • מאמרים אקטואליים
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • עם ישראל
  • ישראל והעמים
undefined
4 דק' קריאה
מעמדו של גר תושב ארץ ישראל היא נחלתו של עם ישראל, ואנו מצווים לשלוט בה. יחד עם זאת – מותר, ואפילו רצוי, שגויים יחיו בינינו. זאת בתנאי שקיבלו על עצמם שבע מצוות בני נח ומכירים בשלטוננו על הארץ. אומנם גר תושב עלול להפוך מברכה לקללה. כשאנו שומרים תורה ומצוות, נאמר: "ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצוות ה' אלוקיך". וכשאנו חוטאים, נאמר: "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה". בשנים שלפני קום המדינה, האידאולוגיה של עבודה עברית שללה לחלוטין עבודה של גויים. כשהראי"ה שמע כי הנהלת 'מקוה ישראל' הורתה לחניכי המוסד לחלל שבת בחליבה והשקיה, בנימוק שהם מתנגדים ל"שאבעס גוי", שלח להם מכתב תוכחה: "הרבה יותר חופש ויותר גדלות ממה שיש בהתיאור של 'שבת גוי', שהוא מושג מדולדל של הגלות, אנו מוצאים דווקא בהאופי של ישיבתנו בארץ בתור עם שליט על ארצו ונדיב ברוחו. וזה הגר התושב אשר בשערינו שלא חדלה תורתנו הקדושה להזכירו בתור אחד מהנספחים לחיינו החברותיים... מה שנכנס בכלל היתר מלאכה על ידי גוי בפרטים ידועים, הוא דבר שאנחנו צריכים להכניס בחשבון של המשק החקלאי שלנו. ובשביל כך אנו זקוקים תמיד להשתמש בגר אשר בשערינו. גר זה שהוא תושב בקרבינו ואיננו בן־בריתנו, וזהו כבודנו ואשרנו" (איגרות הראי"ה ד, קמ, שנת תר"פ). הגדרתו הנזכרת של הראי"ה "עם שליט על ארצו ונדיב ברוחו", מחדדת את מעמדו של גר תושב: בנדיבות ליבנו אנו נותנים לו מקום וקיום ומצווים להחיותו, אך אינו מתמנה לשום מינוי ואינו נוטל חלק בניהול ענייני המדינה. מהפסיקה לדורותיה (רמב"ם מלכים פ"ו, רמב"ן הוספות לספר המצוות, עשין ט"ז ועוד) עולה כי יש למנוע כל סוג של מעמד אוטונומי ומינהל עצמאי לנוכרים בארץ ישראל. זאת כדי שלא לנגוס בשליטתנו על הארץ – שהיא מרכיב מהותי במצוות יישוב ארץ ישראל, כדברי הרמב"ן (שם, ד) "שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות", וגם כדי למנוע מראש התפתחויות ביטחוניות ומדיניות שליליות. עוד עולה כי אסור למנות לתפקיד של שררה מי שאינו יהודי (יבמות מה ע"ב, קידושין עו ע"ב), על בסיס הפסוק "שום תשים עליך מלך, מקרב אחיך", ודרשו מכפילות המילים בפסוק שלכל ה"משימות" צריך שיהיה דווקא מישהו מאחיך. אפילו מינוי על חלוקת המים מבור משותף – אין לתת למי שאינו יהודי. מינוי גר תושב לתפקיד שלטוני לדעת הרב יצחק הרצוג לדעתו של הרב הרצוג, המצב בזמנו לקראת הקמת המדינה מוגדר כאונס: "ניתנת לנו האפשרות לקבל מהאומות כוח להקים בארץ ישראל מדינה יהודית, אך בתנאים שנסבול בני דת אחרת... ועל כל פנים אם יקבלו את הנתינות של המדינה היהודית לא תושלל מהם הזכות לרכישת קרקעות ונכסי דלא ניידי. מה עלינו לעשות? להגיד לאומות: אין אנחנו יכולים לקבל את התנאי הזה...? דומני שלא יימצא רב בישראל בעל מוח ובעל שכל ישר שיסבור שעלינו להשיב כך... הדבר הקשה ביותר בקשר עם האופי הדמוקרטי של המדינה, שעל כל פנים במידה חשובה עומדים ויעמדו על זה האו"ם במוסרם לנו את הכוח לייסד את המדינה היהודית, היא שאלת זכויות המיעוטים... שאגב איננו כל כך מיעוט, והוא לעת עתה קרוב למחצה מהאוכלוסייה שתימסר תחת הרשות העליונה של הרוב היהודי. אצל רוב רובן של האומות המאוחדות המשטר במדינה הוא דמוקרטי". לדעתו, המדינה הדמוקרטית היא סוג של שותפות: "במקרה כזה שהיה מותר לישראל לעשות שותפות בזאת שהיא לטובת קיומנו, אפילו אם הגויים שהם נושא הדיון הזה היו עובדי אלילים ממש, ומכל שכן שהם מוסלמים ונוצרים". יש להעיר כי הדברים הללו לא פורסמו על ידי הרב הרצוג בחייו, כהוראה למעשה או אף להלכה, אלא זוהי טיוטת חיבור שנמצא בעיזבונו ופורסם רק עשרות שנים לאחר פטירתו. כל המכיר את ההלכה יודע שפוסק שלא פרסם דבריו – אי אפשר לראות בהם הלכה למעשה, אלא רעיונות אפשריים בלבד. עצם העובדה שלא פרסם אותם, למרות שפרסם פסקים רבים אחרים, מוכיחה כי לכל הפחות נשאר בספק באשר לנכונותם, וייתכן אף כי דחה אותם לאחר עיון. דבריו שנכתבו – למגירה – לפני קום המדינה, מבוססים על נתונים שאינם רלוונטיים כיום, כמו "מחצית האוכלוסייה שאינה יהודית". בנוסף לכך, באותה עת איש לא העלה על דעתו שתהיה למדינת ישראל פצצת אטום, שתיחשב למעצמה אזורית ותימצא במקום גבוה בדירוג המדינות החזקות בעולם. נכון הוא שיש לחץ בין־לאומי בנושאים שונים, אך אין זה איום קיומי, בוודאי לא כפי שהיה בימי טרום מדינה. קיומה של מדינת ישראל אינו מותנה עוד בהסכמת האומות. לראיה – גם כשהאו"ם החליט שהציונות היא גזענות, לא פסקה מדינת ישראל מלהתקיים. דעת הרב ישראלי הרב ישראלי (עמוד הימיני, סי' יב) טען שיש להבחין בין שררה על הציבור לבחירה על ידי הציבור, שאינה מוגדרת "שררה" אלא מתן ייפוי כוח בתור שליחי הציבור לפעול במקומו ולמענו. כמו כן, הדגיש, הרי זו ניתנת רק לזמן מסוים, ובתנאי שהנבחר ימלא את תפקידו באופן נאות. לדעתו, החשש במינוי גוי הוא שהמעמד ינוצל על ידו שלא כראוי. לכן, אם כהונתו מוגבלת ואין חשש שינצל זאת באופן שיזיק לציבור, ממילא אין האיסור קיים. הרב ישראלי הניח בשעתו כי נבחרי ציבור עושים את רצון העם, ואינם מטילים שררה המקנה לבעל התפקיד סמכות לכפות את רצונו על העם. הבחנה זו נסתרת מהמקורות שאוסרים למנות גוי אפילו לאחראי על חלוקת המים בין השדות, אשר ברור כי אם לא יתפקד לשביעות רצון בעלי השדות – יסולק מתפקידו. לגופה של הבחנה – אכן ממונה מטעם הציבור אמור לנהוג ללא אפליה ומשוא פנים, אך במציאות דרישה זו כמעט ואינה מתקיימת, כשפקידים רבים מיישמים את האג'נדה שלהם, ללא התחשבות בגוף שמינה אותם. בנוסף, בעשורים האחרונים עינינו הרואות את המתרחש כשהגר בקרבנו עולה עלינו מעלה מעלה, מעדיף את בני עמו ורודה בישראל. הדבר נכון בכל המערכות הציבוריות ובולט לרעה במערכת המשפט. ממילא דברי הרב ישראלי לא מתאימים למציאות הנוכחית. הרב ישראלי מנמק את המאמץ להכשיר מינוי גר תושב כמו נושאים נוספים בענייני דת ומדינה: "חס לנו לנגח את המדינה בשם התורה. אדרבא, עלינו לחזקה ולסומכה, לעודדה ולכוונה. כי בה במידה שנתקרב עם התורה אל המדינה – תתקרב גם המדינה אל התורה" (הקדמתו לקובץ התורה והמדינה ה-ו). למרבה הצער יש לקבוע כי המדינה לא זו בלבד שלא התקרבה אל התורה, אלא רחקה ממנה, והמאמץ לא נשא פרי. זו סוגיה רגישה הדורשת תיווך והסברה, בייחוד בזמן שדרישת השוויון הפכה לאקסיומטית. אלא שיש לזכור כי רובם הגדול של דורשי השוויון אינם מוכנים למנות ערבים לתפקידים ביטחוניים רגישים, או לשרים במשרדים חשובים, וקל וחומר ראש ממשלה. מכאן נפתח הפתח להעמיק בהבחנות הנזכרות לעיל, מתוך תורת החיים הנצחית שלנו. המאמר מבוסס על מאמר מקיף בשם 'עם שליט ונדיב' של הרב וסרמן, שנכתב במסגרת מכון המחקר של 'תורת המדינה', ירושלים, ונמצא באתר 'אסיף'
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il