ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- שבת ומועדים
- שבת
- שיעורים במסכת שבת
והתופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור שתי תפירות.
וכאמור יש לבאר את עניין התנאי של על מנת במלאכה זו. האם נדרש שהקריעה תועיל דווקא לתפירה של ממש או אפילו אם מכשירה כל מלאכת תיקון? ונראה על פניו שקריעה ללא שום תיקון הבא בעקבותיו הוא מעשה של קלקול והרי קיי"ל שכל המקלקלין פטורין (קה, ב), וא"כ ה"נ הקורע יהיה פטור אא"כ יהיה זה לצורך תיקון, ואפילו תיקון שאינו תפירה.
דווקא על מנת לתפור
והנה רש"י על המשנה כתב (ד"ה ע"מ לתפור):
פעמים שהנקב עגול ואינו יכול לתופרו יפה אלא אם כן קורעו, כדמפרש בגמרא, אבל קורע שלא לתפור - לא הוי במשכן.
נעיצת הגדרת מלאכת קורע במציאות שהיתה במשכן מלמדת שלא הקלקול בעצם בקריעה הוא סיבת התנאי של 'על מנת לתפור' אלא עצם העובדה שלא כך היה במשכן. ועל כן כל קריעה שאינה לשם תפירה ממש, אפילו היא לשם תיקון אחר, אינה מחייבת. וכן נראה ממה שפירש על הפותח בית הצואר בשבת (שבת מח, א; מכות ג, ב) שהחיוב הוא משום מתקן מנא, ולא חייבו משום קורע.
וכך הבין רעק"א (חידושים שבת עג, א) מדברי התוס' הבאים (עג, ב ד"ה וצריך לעצים):
נראה דאפילו לר' יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה בעינן צריך לעצים דלא מיקרי בעצים קוצר אלא בענין זה מידי דהוה אקורע על מנת לתפור ומוחק על מנת לכתוב.
כלומר, הזומר וצריך לעצים שמתחייב שתים, הוא רק באופן כזה שצריך לעצים, משום שזוהי הגדרת המלאכה של קוצר שיש צורך בנקצר. ומעצם ההשוואה לקורע מבין רעק"א בתוס' שהקריעה מחייבת רק אם תבוא בעקבותיה תפירה.
וכן כתב הבית יוסף (שיז, ג) ביחס לדין הנ"ל של פותח בית הצואר:
ואם תאמר ותיפוק ליה דחייב משום קורע. ונראה לי דלא מיחייב משום קורע אלא בקורע על מנת לתפור והכא כיון שאינו על מנת לתפור ליכא לחיובי משום קורע.
וכך גם פסק למעשה בשולחנו הטהור (שיז, ג):
מתירין בית הצואר מקשר שקשרו כובס, שאינו קשר של קיימא; אבל אין פותחין אותו מחדש, דמתקן מנא הוא.
קריעה לשם תיקון כלשהו
אמנם, מדברי ראשונים אחרים עולה שאין צורך בתיקון של תפירה בדווקא. אלא רק צריך להוציא את מעשה הקריעה מגדר מקלקל. כך עולה מדברי הרמב"ם שכתב (י, י):
הקורע כדי לתפור שתי תפירות על מנת לתפור שתי תפירות חייב, אבל הקורע להפסידה פטור מפני שהוא מקלקל, הקורע בחמתו או על מת שהוא חייב לקרוע עליו חייב מפני שמיישב את דעתו בדבר זה וינוח יצרו והואיל וחמתו שוככת בדבר זה הרי הוא כמתקן וחייב, והפותח בית הצואר בשבת חייב.
הרמב"ם כאן מדגיש את עניין ההפסד, ואף פוסק שהקורע בחמתו חייב. וכך נראה ממה שכלל בהלכה זו את הדין של הפותח בית צואר. ועל אף שהגמ' שם (מח, א) סתמה 'חייב חטאת' ולא פירשה. וכפי שראינו לעיל רש"י מפרש שחייב משום מכה בפטיש. ואמנם הרב המגיד וכן הכס"מ על אתר מביאים את רש"י במכות, ונראה על פניו שרוצים לומר בזה שאף הרמב"ם מחייב משום מכה בפטיש. אך יש אחרונים שחולקים עליו כמו שכתב מרכבת המשנה (אלפנדרי):
כתב המ"מ ופרש"י צואר של חלוק וכו' דהשתא קא משוי ליה מנא נ"ב ורבינו ז"ל חולק על רש"י ז"ל דרבינו ז"ל ס"ל דחייב משום קורע ורש"י ז"ל ס"ל שחייב משום מכה בפטיש ולא הו"ל להרב המגיד ז"ל להביא לשון רש"י ז"ל על דברי רבינו ז"ל כאילו שניהם שוים ושמא מה שהביא לשון רש"י ז"ל היינו ללמדנו בית הצואר מהו ואגב הביא כל לשונו.
הבנה זו במלאכת קורע, שצריך שתהיה לשם תיקון בעלמא ולא רק תפירה עולה במפורש בהלכה הבאה ברמב"ם (הלכה יא):
וכן המפרק ניירות דבוקין או עורות דבוקין ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב.
ואכן הגמרא עצמה (קה, ב) המחייבת בקורע בחמתו מהווה לכאורה הוכחה גמורה לכך שלא צריך דווקא תפירה. וכך כותב במאירי (עג, א):
הקורע על מנת לתפור שתי תפירות שכל מקלקל על מנת לתקן דינו ושיעורו כמתקן ופעמים שהנקב עגול וצריך לקרוע כדי לתפרו כהוגן, וכן היה במשכן שכל יריעה שנפל בה דרנא קורעין אותה ותופרין אותה. ומ"מ קורע שלא על מנת לתפור - מקלקל גמור הוא, ופטור אבל אסור. ומ"מ יתבאר במסכתא זו שהקורע להטיל אימה על אנשי ביתו או על מי שנתחייב עליו לקרוע חייב משום שבת שמתקן הוא ומ"מ קורע בחמתו אף במקום שאין שם משום שבת כגון מקרע בחול חייב מפני שנראה כעובד עבודה זרה וכל שכן שהוא חייב בשבת שהרי חמתו שוככת בכך.
וכך למד גם רעק"א (הובא לעיל) ועוד אחרונים (לקמן נעסוק בדברי בה"ל בנידון).
הסבר מהלך הגמרא של קורע בחמתו
הרי"ף (לח, א) לא הביא דין הקורע בחמתו אלא רק את החיוב של קורע להטיל אימה. ונראה משום שהבין שהגמרא דוחה את הסברא הזו. כך מבואר בדברי המגיד משנה (ח, ח) בהסברו לשיטת הרמב"ם. שהרמב"ם מבין שהגמרא לא דחתה את הסברא של תיקון היצר, וכאשר שואלת 'וכה"ג מי שרי?' אין בזה לומר שכיון שאסור לא נחשב לתיקון, אלא הערה מדוע השוו בין קריעה בחימה האסורה לקריעת אבל המותרת, ועל זה תירצה הגמרא שמדובר בברייתא על קריעה חינוכית המותרת. אך לעניין שבת אכן כל הקריעות המועילות שוות. ושיטת רש"י, וכנראה אף שיטת הרי"ף, שהגמ' דוחה את הסברא שהוא נחשב לתיקון, משום שהדבר אסור, ולכן לא יכול להחשב כתיקון. והדבר מתאים אף לדברי התוס' שמסביר שקריעת אבלות מחייבת משום שיש בה חיוב של מצווה ועל כן נחשבת היא קריעה לצורך, אף לדעת ר"ש הסובר משאצל"ג פטור. ויוצא אם כן שהצורך (לגופה) נקבע גם לפי היתר או איסור הפעולה, וממילא גם משפיע על החיוב מצד שבת.
ומה יענה רש"י על קורע בחמתו, מדוע חייב?
ונראה שרש"י סובר שכל הדיון בסוגיא הוא אליבא דרבי יהודה המחייב במשאצל"ג, אך לדידן דקיי"ל כר"ש אכן הקורע בחמתו ועל מתו יהיה פטור (כך בנשמת אדם כלל כט, א). ואע"פ שיש בקריעה על המת תיקון של עשיית מצווה, הדבר מועיל רק להפקיע שם מקלקל, אך לא לתת תוקף של צריכה לגופה.
אך לשיטת התוס' (קה, ב ד"ה הא) גם לפי ר"ש יהיה חייב בקורע על מתו משום שהוא מצווה, וממילא הוי מלאכה הצריכה לגופה, אי נמי אפילו אם יש צד של מקלקל בקורע, סוף סוף כאן בקורע על מתו יהיה חייב משום שהוא תיקון הבגד שיוכל ללבשו בימי אבלו.
וראיתי בשיעורי הרב ברוך גיגי שמחלק את קורע (וכן הרבה מלאכות) לשנים: מלאכה ותוצאה. מקומות בהם מעשה הקריעה הוא משמעותי כגון קריעה על מתו או בחמתו, הרי לא צריך לשם תפירה. אך במקומות בהם העיקר הוא הבגד, שם יצטרך ע"מ לתפור. ולכן פותח בית הצואר חייב משום מכה בפטיש ולא קורע, משום שהעיקר הוא הבגד ושם ודאי אינו על מנת לתפור.
[ויש לעיין מה העיקר בקריעה על מת, מדיוק לשון הרמב"ם נראה לי שמעשה הקריעה הוא העיקר ועניינו שיכוך יצר הצער, וזו מצוות התורה, וזהו התירוץ הראשון בתוס'. בתירוץ השני של תוס' הוא מתמקד ביכולת ללבוש את הבגד בימי אבלו. ולפי הסבר זה ברמב"ם מובן כיצד למד ששיכוך היצר הוא תיקון. דאל"כ מנ"ל שהוא תיקון? אלא ע"כ כמ"ש]
הסבר בה"ל
הבה"ל מאריך להוכיח שא"א לומר שקריעה מחייבת רק בע"מ לתפור אלא כו"ע סוברים שיש קורע גם בעל מנת לתקן ולא רק בעל מנת לתפור. עיי"ש.
שורש המחלוקת
ושמא אפשר לומר שהמח' העקרונית נעוץ בשאלה מהי מהותה של מלאכת הקריעה. לפי רש"י ודעימיה, הקריעה שנאסרה במשכן היתה בתוך גדרי התפירה (וכעין שכותב אבן האזל אודות מלאכת סותר, ראה להלן בסוגיא כ) וכל מה שנאסר הוא רק בתור הכנה לתיקוני תפירה. קריעה אחרת לא תהיה מוגדרת כחלק מתפירה אלא כתיקון כללי הנקרא 'מכה בפטיש'.
אך דעת הרמב"ם ודעימיה, שקריעה היא מלאכת מחשבת עצמאית של הפרדת חלקים מחוברים או מדובקים, ועל כן כל שיש בה תיקון היא הרי היא אסורה מהתורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
