ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- שבת ומועדים
- שבת
- שיעורים במסכת שבת
אמר רבא, פשיטא לי: נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום - נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו.
ואם כן יוצא שסיבת הדלקת נר שבת נובעת משום הצורך בהשכנת שלום בית. מה הביאור ב'שלום בית'? אומר רש"י שם על יסוד גמ' לקמן (כה, ב) שבני ביתו מצטערים לישב בחושך. וביתר ביאור כותב רש"י (כה, ב ד"ה הדלקת נר):
שלא היה לו ממה להדליק, ובמקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה.
ומדבריו רואים שהדלקת הנר מסלקת את המכשולים שיכולים ממילא להביא לידי כעסים ומריבות. ומטרת שלום הבית היא ביחס לכל יושבי הבית. באופן אחר ביאר הרש"ש (כג, ב ד"ה משום שלום ביתו):
ופירש"י שב"ב מצטערין לכאורה מאי איריא ב"ב אף הוא בעצמו נמי יצטער. ואולי יכוון רבא במלת ביתו על אשתו וכדלקמן (קיח, ב) ור"ל משום דאיתא לקמן על ג"ע נשים מתות כו' ובהדלקת הנר. לכן אם לא תדליק אתיא לאנצויי עמו:
ולדבריו שלום בית היינו שלום זוגי, בין איש לאשתו המוכנה 'ביתו', ולא דווקא לכל בני הבית. וכך אף נראה מדברי הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה (ד, יד):
היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו וכו'.
ומקור קדום לחובת הדלקה זו מצאנו בפסיקתא :
נאמר ביום אינו אלא בו ביום, כגון ביום השבת ביום השבת יערכנו (ויקרא כד ח), ואומר ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן (שמות מ ב), וכן כיוצא בהן, ללמדך שלא נאסרה הבערה אלא לבו ביום, אבל אם הובערה מאתמול אינה אסורה, וכל חכמי הדורות לא נחלקו כלל, [אלא במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אבל בהבערה עצמה שראוי להדליק לא נחלקו כלל], ללמדך שקבלה היתה לישראל מימי משה רבינו להדליק הנר. וחכמים אומרים מצוה להדליק מפני שלום ביתו.
כבוד ועונג שבת
אמנם מגמ' נוספת נראה שיש טעמים נוספים לדין הדלקת נר שבת. רבי ישמעאל במשנה אומר שאסור להדליק נר שבת מעטרן. ודנים האמוראים בדבריו:
רבי ישמעאל אומר כו'. מאי טעמא? - אמר רבא: מתוך שריחו רע, גזרה שמא יניחנה ויצא. אמר ליה אביי: ויצא! - אמר ליה, שאני אומר: הדלקת נר בשבת - חובה, דאמר רב נחמן בר רב זבדא, ואמרי לה אמר רב נחמן בר רבא אמר רב: הדלקת נר בשבת - חובה, רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - רשות, ואני אומר: מצוה.
ראשית רבא אומר במפורש שנר שבת הוא חובה, אך מקורה של חובה זו אינו מבואר בגמ', אלא נלמד כציטוט מימרת אמוראים. שנית, מה בדיוק חובה בהדלקה – עצם ההדלקה? מקום ההדלקה? שלישית, יש לדון במה נחלקו רבא ואביי? האם אביי חולק על הגדרת הדלקת הנר כחובה? או שמא אף שזו חובה אכתי לא אכפת לן שיצא מהחדר בו יש נר עטרן? וא"כ, לדידיה, מה טעמה של ההדלקה אם המדליק יוצא מהחדר ולא נהנה ממנה?
והנה רש"י בסוגיא כתב: "חובה - כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא, בפרק בתרא דיומא (עה, ב)". הרי שהזכיר בדבריו כבוד שבת וזאת משום שלדעתו רבא מדבר על חובת הדלקת נר שבת במקום הסעודה. גם תוס' (ד"ה הדלקת) מבאר את חובת ההדלקה במקום סעודה, אך מטעים את הדין ב'עונג שבת'.
לפי דבריהם נראה שמחלוקת רבא ואביי היא האם ישנה חובת הדלקת נר במקום סעודה (שיטת רבא) או יוצאים י"ח בהדלקת נר שבת גם במקומות אחרים בבית (שיטת אביי). אך נראה על פניו מוסכם שגם אביי מודה לחיוב הבסיסי של הדלקת נר שבת.
הנחת היסוד של תוס', לדוגמא, שאביי לא חולק על עצם חובת ההדלקה נובעת מדברי חז"ל במשנה (לא, ב):
על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה, בחלה, ובהדלקת הנר.
ולא מסתבר שיהיה עונש חמור כ"כ אם אין חובה בהדלקת הנר, ועוד שהדלקת הנר מקבילה למצוות נוספות שהן ודאי חובה גמורה. ומכאן ניתן ללמוד שלכו"ע זוהי חובה גמורה. ועוד ראיתי שמביאים חיזוק לשיטה זו מעצם העובדה שיש פרק שלם במשנה העוסק בפרטי היישום של הדלקת נרות, ולא מסתבר שהיו כותבים כן אלא על מעשה שהוא חובה.
ומבאר הקהלות יעקב (סימן כ) לפי התוס', שנחלקו אביי ורבא בטעם התקנה להדליק נר. לפי רבא הטעם הוא עונג שבת, וממילא יש צורך דווקא במקום האוכל. אך לפי אביי הטעם הוא כבוד שבת, וכבוד שבת קיים בכל חדרי הבית ולאו דווקא במקום הסעודה, ולכן אף אם יניחנה ויצא קיים בזה כבוד שבת.
אך הפני יהושע (כה, ב ד"ה בתוס') מבין אחרת בדעת אביי. להסברו, אביי אכן חולק על רבא וסובר שאין חובה בהדלקת הנר במקום סעודה, אלא היא רשות ודומה היא להדלקה בשאר חדרי הבית שאינן אלא משום שלום בית. ונ"ל שסברתו ששלום בית הינו המקור המפורש היחיד בנוגע לסיבת ההדלקה, וממילא כל סוגי ההדלקה נשענים על טעם זה. ומש"כ ביחס לעונשים הנ"ל, מפרש הפני יהושע, וכן בתוס' רא"ש, שהם עוסקים בנשים שאינן זהירות בהדלקת הנר בזמן ויוצא שמחללות שבת, ודומיא לאלו שאינן זהירות בפרטי הלכות נדה, שלא מסתבר שלא שומרות כלל הלכות נדה. ואילו רבא יפרש שמקום סעודה שונה מהותית משאר מקומות באשר הוא מבטל עונג שבת, ועל כן הוא חובה.
העולה מכל הנ"ל הוא שמלבד הטעם של שלום בית המופיע במפורש יש בהדלקת נרות גם טעם של עונג וכבוד שבת. וכך אף מופיע במפורש ברמב"ם בשני מקומות. בפרק ה הלכה א כותב שהוא משום כבוד שבת, ואילו בפרק ל כותב שהוא משום עונג שבת.
מתוך בירור טעם התקנה נבוא לעיין בדין נוסף והוא הברכה על נרות שבת.
האם מברכים על הדלקת נרות שבת?
התוס' (כה, ב ד"ה חובה) מביאים שתי דעות ביחס לברכה על נר שבת. תמיהה יסודית היא מדוע שלא לברך הרי זו תקנת חכמים ומאי שנא מנר חנוכה? אלא שבשונה ממצוות אחרות אין אזכור של ברכה על נר שבת בגמרא (ראה תשובות הגאונים [מוסאפיה], סימן פב), וממילא מובן סיבת המחלוקת. אמנם יש לציין שיש גירסאות בירושלמי של ברכה על נר שבת, אך בגירסאות שלפנינו אינן מופיעות.
תוס' מביא י"א שאין לברך על הנר ונראה שהכרעתם בנויה על שלושה טעמים:
א. הגמ' מגדירה את הדלקת נרות שבת כחובה, וממילא מובן שאינה מצווה. והרי ביחס למים אחרונים ראינו הגדרה של חובה, ושם ודאי שלא מברכים. וא"כ ה"ה כאן.
ב. אם כבר הדליקו את נר השבת קודם הזמן, אין צריך לכבות ולהדליק לשם שבת, וכן אין צריך להוסיף נר נוסף. וא"כ משמע שאין בזה מצווה של ממש.
ג. מובא במרדכי (פרק ב, רמז רצד): הגה"ה רבינו משולם לא היה מברך על הדלקת הנר משום דאמרינן פרק התכלת כל מצוה שאין עשייתה גמר מלאכת מצותה אין מברכין עליה ונר שבת אין גמר עשייתה אלא בשעת אכילה כדאמרינן בערבי פסחים.
אך תוס' עצמו, בשם ר"ת, ר"י ואף רא"ש דוחים שיטה זו ומכריעים שצריך לברך. וטעמם:
א. ההשוואה בין נר שבת למים אחרונים אינה נכונה משום שבמים אחרונים החובה היא מדין סכנה ועל כן לא שייכת ברכה כלל. משא"כ בנר שבת שיש מצווה של עונג שבת בהדלקתו, וממילא שייכת ברכה.
ב. ר"ת חולק על הדין הנ"ל, וסובר דאה"נ אם הנר היה דלוק קודם שבת יש לכבותו ולהדליקו לכבוד השבת.
ג. ר"י סובר שיש ערך בהדלקת הנר עוד לפני האכילה עצמה, בעצם היכולת לראות בתוך הבית ולהתנהל כראוי.
שורש המחלוקת
מה אם כן עומד ביסוד המחלוקת? עפ"י הקה"י נבאר, שרבינו משולם ודעימיה, הסוברים שאין לברך על נר שבת, סוברים שעיקר עניינו של נר שבת הוא שלום בית, ובעצם יוצא שאינו עניין לכשעצמו אלא יותר הסרת תקלות, וכעין הכשר מצוה. ועל הכשר מצוה לא מברכים, ולא צריכים לעשותם מחדש לשם מצוה [אא"כ נאמר בפירוש לעשות שוב לשם מצווה]. ועוד חשבתי, שאם אכן היה צריך לברך על הנרות, מדוע דווקא עליהן? האם מצינו עוד ברכה על עונג שבת? אלא זוהי חובה ולא מצוה.
אך לשיטת תוס' ודעימיה, שלום בית אינו סיבת ההדלקה העיקרית אלא אחת מתוצאותיו, אלא שמשום חשיבותה מורים הלכה בהתחשבות ביסוד זה. אלא עיקרה של ההדלקה הוא כבוד ועונג שבת והיא החובה, ויתכן עוד לומר שחלק מעונג שבת וכבודה הוא שיהיה שלום בבית. ובזה יש מצוה וממילא צריך לברך. ולפי זה עולה הגדרה משמעותית שמלבד הצורך בנר בבית, שלא יבואו לתקלה, יש מצווה על הגברא להדליק נר של שבת, והוא חלק מחיובי הכבוד הנוהגים לפני שבת, כמו הדלקת נר בבית הכנסת (ראה בה"ל רסג, סעיף ו ד"ה בחורים, בסופו).
להלכה הכריע השו"ע (רסג, ה):
כשידליק, יברך: בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת, אחד האיש ואחד האשה.
עניינים רבים יש בדיני הדלקת נרות כגון ברכה על תוספת אורה, ברכה כיום שיש חשמל, קבלת שבת בהדלקת נרות ועוד שאלות רבות, אך כדרכנו פתחנו בס"ד פתח לעיון בהגדרות היסוד של הסוגיא. ואידך זיל גמור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
