ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סוכה
בסוכה (ל, א) כתוב שלולב פסול משום מה"ב.
ב. בברכות (מז, ב) מובא שמותר לשחרר עבד כנעני על מנת להשלים מנין.
ג. בב"ק (צד, א) מובא שאין מברכים על הפרשת חלה גזולה.
מקורו של פסול זה נידון במסכת סוכה וכך אומרת הגמ':
משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה, גזול דומיא דפסח, מה פסח לית ליה תקנתא - אף גזול לית ליה תקנתא, לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש. בשלמא לפני יאוש - אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא, ולאו דידיה הוא. אלא לאחר יאוש - הא קנייה ביאוש! אלא לאו - משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב כי אני ה' אהב משפט שונא גזל בעולה. משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס, אמר לעבדיו: תנו מכס למוכסים. אמרו לו: והלא כל המכס כולו שלך הוא! אמר להם: ממני ילמדו כל עוברי דרכים, ולא יבריחו עצמן מן המכס. אף הקדוש ברוך הוא אמר: אני ה' שונא גזל בעולה, ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל.
אמנם בירושלמי (שבת פרק יג הלכה ג) רואים שמובא מקור אחר לגדר מה"ב:
א"ר אילא: 'אלה המצות' - אם עשיתן כמצוותן הן מצות, ואם לאו אינן מצות:
בעיון במקורות הנ"ל, נשים לב שיש הבדלים בין שני התלמודים. לפי הבבלי נראה שעיקר הדגש בדין מה"ב הוא על החסרון בגברא, היינו באדם שעושה מעשה שלא כדין. ועוד, מעיון במקורות הנ"ל בבבלי, נראה שהעיסוק סביב המושג מצוה הבאה בעבירה הוא דווקא במצוות בין אדם למקום – ד' מינים, תפילה, חלה. לעומת זאת, בירושלמי האמירה היא כללית בנוגע לכל המצוות. ועוד, שעיקר החסרון האמור שם הוא – 'אינן מצוות' – כלומר בחפצא של המצווה ולא בגברא.
ולכאורה נראה שהבדלים אלו ממשיכים בדברי רבותינו החולקים בדין לולב הגזול. נביא את השיטות כפי שמביא השו"ע (או"ח תרמט, א):
כל ארבעה המינים פסולים בגזול ובגנוב, בין לפני יאוש בין לאחר יאוש; אבל גזול וקנאו בלא סיוע המצוה, כגון גזל לולב ושיפהו, כשר, דקנייה בשינוי מעשה ומיהו לא יברך עליו; ויש מי שאומר דלא נפסל גזול וגנוב אלא לגנב ולגזלן עצמו, אבל לאחרים כשר בשאר הימים, חוץ מיום ראשון.
לשיטה הראשונה בשו"ע נראה שהוא פסול בחפצא שכן הלולב הגזול נפסל לכו"ע, ואילו לי"א הוא פסול בגברא, שכן לא נפסל אלא לגנב עצמו אך לא לאחרים.
מצוה – איזו?
בכדי לעמוד על בירור זה נדרש ראשית לעיין בשאלה – באלו מצוות עסקינן בכלל זה של מה"ב? המקור הבסיסי בבבלי לדין מה"ב הוא מפסולי קרבנות, ואם כן צריך לשאול האם דין זה שייך רק במצוות הקורבנות או גם במצוות הדומות לה, או אפילו בכל שאר המצוות. בנידון זה כותב תוס' (ל, א ד"ה משום וכן הוא בתוס' רא"ש):
דאע"ג דקרא גבי קרבן כתיב, הוא הדין בכל מצות דהוי דאורייתא כדמוכח בריש הגוזל קמא גבי הרי שגזל סאה של חיטין וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה דאין זה מברך אלא מנאץ.
אך יש שיטת תוס' המובאת בכמה ראשונים, האומרת שדין מה"ב אינו שייך בכל המצוות. וכך כותב הריטב"א (סוכה לא, א ד"ה תנו רבנן):
ואסיקנא דפליגי בשתקף את חברו והוציאו מסוכתו, דרבי אליעזר סבר קרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא ואין אדם יוצא בסוכה שאולה ורבנן סברי אדם יוצא בסוכה שאולה. והקשו בתוספות מ"מ כיון שתקפה מחברו הא איכא מצוה הבאה בעבירה, ותירצו דלא אמרינן מצוה הבאה בעבירה אלא בדבר שהוא בא לרצות כגון קרבן שופר ולולב וכיוצא בהם, אבל בסוכה שאין בה ריצוי ליכא משום מצוה הבאה בעבירה.
ולכאורה הסבר זה מתאים גם למצוות האחרות המובאות בגמ' שהן מצוות שבין אדם למקום, שעניינם קירבת ה'. וטעם קרוב לזה אפשר למצוא בדברי המנחת חינוך(שכה, ט):
והנה נראה הא דמצוה הבאה בעבירה אינו יוצא הטעם דהקב"ה אינו רוצה בכך ולא לרצון לפניו דסניגור יעשה קטיגור ער"נ פ' לולב הגזול ואני ה' שונא גזל בעולה. והנה משום זה שייך שפיר לומר דלא יצא ידי המצוה כי זה אינו רצון הבורא ית' וא"כ לא קיים המצוה וזה שייך שפיר במצוה החיובית כיון דלא יצא י"ח המצוה ממילא לא עשה המצוה וביטל המצוה כי זב"ז תליא כמ"ש.
אך הריטב"א כותב שם שאין כן הדבר:
ולא נראה דהא בירושלמי חששו למצה של טבל ולמצה גזולה משום מצוה הבאה בעבירה וכדכתיבנא התם, אבל הנכון דהכא כיון דלא קני לה כלל וברשותיה דמאריה איתא ואין המצוה מוציאתה מרשות בעליה לא חשיבא מצוה הבאה בעבירה, והרי הוא כאילו היתה שדה דעלמא גזולה ברשותו שאע"פ שעבירה בידו אין הסוכה נפסלת בכך, כנ"ל.
כיצד באה המצווה?
וכנראה שלדעתו אין השוואה מוכרחת בין ריצוי לכל מצוות בין אדם למקום, ומה"ב שייך בכל המצוות באם מתקיים בהם כלל אחר והוא שהעבירה היא המסובבת את קיום המצווה (ל, א ד"ה אלא לאחר יאוש), וכך סובר גם התוס' (הנ"ל) וכן כתב הר"ן זה לשונו (על הרי"ף בתחילת הפרק ד"ה לענין הלכה):
ומיהו כי אמרינן לולב הגזול פסול משום מצוה הבאה בעבירה ה"מ בשלא קנהו עדיין, א"נ שקנהו אלא שהמצוה מסייעתו בקנין. דמש"ה אמרינן גבי קרבן דגזול פסול משום מצוה הבאה בעבירה, דס"ל לרבי יוחנן דיאוש בכדי לא קני, כדמוכח במרובה. ונמצא - שלא קנה גבוה אלא בשנוי רשות ההקדש, ודאמרינן בגמרא תיפוק לי דהא קנייה ביאוש יאוש ושנוי רשות קאמרינן, וכיון דמצות הקרבן, דהיינו הקדש, סייעיה בקנייה, אמרי' דאית ביה משום מצוה הבאה בעבירה. אבל כל שנקנה בתחלה בלא סיוע המצוה שוב אין בו משום מצוה הבאה בעבירה.
הוי אומר, למ"ד הכלל חל במצוות של ריצוי אזי אפילו אם העבירה לא מסובבת ישירות את המצווה הרי זה פסול. ולאידך גיסא, מי שתולה את הפסול בכך שהעבירה היא המסובבת המצווה, אזי הדבר נכון בכל המצוות כולן. אמנם יש להעיר שאין המדובר בכל המצוות ממש שכן מצוות שעניינן התוצאה כגון מילה, שהמצווה היא להיות נימול, אע"פ שמל באיסור (כגון מילה שלא בזמנה בשבת), קיים את המצווה.
עד כה ראינו שיטות הסוברות שמצוה הבאה בעבירה הוא דין דאורייתא, אך יש בראשונים שיטה שהוא אכן פסול רק מדרבנן. דעה זו מובאת בתוס' (סוכה ט, א ד"ה ההוא מיבעי).
ושמא אפ"ל דמי שסובר שהכלל של מה"ב שייך בכל המצוות, סובר ג"כ שמה"ב היינו רק כאשר העבירה היא המסובבת המצוה. והקשר הוא שכל מצווה שהיא תוצאת העבירה, אינה לרצון, מצד עצמה. אך למ"ד שהכלל חל רק במצוות של ריצוי, אזי מובן שאפילו אם העבירה לא סיבבה או אפשרה את קיום המצווה, עצם הסיוע של העבירה אינו לרצון ה', ועל כן פסול.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.












